פורום אוצר החכמה

האם ידוע למישהו מקור לכך, שמי שקובע עתים לתורה מדי יום ביומו אפילו לזמן מועט, אם הוא לומד בחשק גדול נחשב לו הרבה יותר מהלומד כל היום בלי חשק.
מטו בה משמיה דבני יששכר, אך יתכן שמקורו מספר אחר.

ראה באגרת ר"ח מוואלוזין לנכדו [או לבנו], וברוח חיים אבות ו,ו ד"ה בשמחה.
לא לענין "נחשב יותר", אלא שהלומד בשמחה יספיק הרבה יותר בשעה א' מהלומד כמה שעות בעצבות/בעצלות.

אולי הפתגם הידוע "טוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה" נוגע גם לכאן?
כי לימוד בחשק הוא כמובן יותר בכוונת הלב.

כמדומה יש בהקדמת האבני נזר רעיון דומה שהלימוד בחשק הוא 'לשמה'.

אני שמעתי דהלומד בשמחה כלומד כפול.

יאיר כתב:אני שמעתי דהלומד בשמחה כלומד כפול.

ואני שמעתי שהזורעים בדמעה ברנה יקצורו

פלתי כתב:

יאיר כתב:אני שמעתי דהלומד בשמחה כלומד כפול.

ואני שמעתי שהזורעים בדמעה ברנה יקצורו

כמדומה שמובא בכתבי ר''י שו''ב
שהמשך הפ' בא יבוא ברמה
נושא חלומותיו - שיש לו ריוח נוסף

איתא בספר ארחות צדיקים (סוף שער השמחה): לכן ישים כל אדם שמחתו על התורה, ובעת שיעשה המצוות ישמח בלבו על שזכה להיות עבד למלך עליון, אשר בני מעלה ישתחוו לו. וכן אמר דוד (תהלים קיט קסב): "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב". וכל העושה המצוות בשמחה, יש לו שכר אלף ידות יותר ממי שהמצוות עליו למשא.

אברהם ודוד כל היום כולו, היו עסוקים בתורה ומפארים ומשבחים בשירות ותשבחות לקב"ה הוא להרים קול בשמחה. ואז מצליח בכל דרכיו, וטוב טעמיו, ושולח הקב"ה רוח הקודש בקרבו, ולבו שמח, ומתמלא אהבת הקב"ה, ונפשו קשורה בגיל, ומגלה להם רזים וחידושים של מעלה, לפי שהוא ירא השם, ברוך הוא, וישר, ונכנס הטעם בקרבו ע"כ. והדברים נפלאים!

סיפרון כתב:איתא בספר ארחות צדיקים (סוף שער השמחה): לכן ישים כל אדם שמחתו על התורה, ובעת שיעשה המצוות ישמח בלבו על שזכה להיות עבד למלך עליון, אשר בני מעלה ישתחוו לו. וכן אמר דוד (תהלים קיט קסב): "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב". וכל העושה המצוות בשמחה, יש לו שכר אלף ידות יותר ממי שהמצוות עליו למשא.

מענין. ולגבי מה נאמר לפום צערא אגרא?

לא הבנתי את השאלה.
עד כמה שזה מסור ביד האדם, עדיף שילמד בחשק ובשמחה. מה שמעבר לזה, לפום צערא אגרא.

זקן ששכח כתב:כמדומה יש בהקדמת האבני נזר רעיון דומה שהלימוד בחשק הוא 'לשמה'.

באגלי טל

מישהו שאל מה הדין אם הוא לומד גם בצער וגם בשמחה, שאלוהו כיצד הדבר יתכן (למרות שודאי שהדבר אפשרי) אמר להם, הוא שמח שהוא בצער...

אוצר החכמה כתב:לא הבנתי את השאלה.
עד כמה שזה מסור ביד האדם, עדיף שילמד בחשק ובשמחה. מה שמעבר לזה, לפום צערא אגרא.

כוונתי דלכאורה הלשון לפום צערא אגרא מורה דלפי גודל הצער כן גודל השכר. ואם אין לו צער אלא שמחה אז גם השכר בהתאם.

פלתי כתב:

אוצר החכמה כתב:לא הבנתי את השאלה.
עד כמה שזה מסור ביד האדם, עדיף שילמד בחשק ובשמחה. מה שמעבר לזה, לפום צערא אגרא.

כוונתי דלכאורה הלשון לפום צערא אגרא מורה דלפי גודל הצער כן גודל השכר. ואם אין לו צער אלא שמחה אז גם השכר בהתאם.

ואפשר בפשטות 'לפום צערא' היינו כגודל יגיעתו, ולא בפשטות כמה צער יש לו. ויגיעה בודאי שייך שתהיה בשמחה ובהנאה, כמי שעובד קשה ומקבל עבור עבודתו טבין ותקילין. ודומני שכך משמעות פיה"מ לרמב"ם.

שואב מים כתב:האם ידוע למישהו מקור לכך, שמי שקובע עתים לתורה מדי יום ביומו אפילו לזמן מועט, אם הוא לומד בחשק גדול נחשב לו הרבה יותר מהלומד כל היום בלי חשק.
מטו בה משמיה דבני יששכר, אך יתכן שמקורו מספר אחר.

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =46089&st=%u05DB%u05E9%u05D4%u05DC%u05DA%20%u05D4%u05D9%u05D5%u05DD

אגור בן יקה כתב:

שואב מים כתב:האם ידוע למישהו מקור לכך, שמי שקובע עתים לתורה מדי יום ביומו אפילו לזמן מועט, אם הוא לומד בחשק גדול נחשב לו הרבה יותר מהלומד כל היום בלי חשק.
מטו בה משמיה דבני יששכר, אך יתכן שמקורו מספר אחר.

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =46089&st=%u05DB%u05E9%u05D4%u05DC%u05DA%20%u05D4%u05D9%u05D5%u05DD

כשאני לוחץ על הלינק הוא פותח לי בית אהרן בדף השער. אשמח אם תוכל לכוון למיקום מדוייק. תודה מראש.

שואב מים כתב:

אגור בן יקה כתב:

שואב מים כתב:האם ידוע למישהו מקור לכך, שמי שקובע עתים לתורה מדי יום ביומו אפילו לזמן מועט, אם הוא לומד בחשק גדול נחשב לו הרבה יותר מהלומד כל היום בלי חשק.
מטו בה משמיה דבני יששכר, אך יתכן שמקורו מספר אחר.

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =46089&st=%u05DB%u05E9%u05D4%u05DC%u05DA%20%u05D4%u05D9%u05D5%u05DD

כשאני לוחץ על הלינק הוא פותח לי בית אהרן בדף השער. אשמח אם תוכל לכוון למיקום מדוייק. תודה מראש.

מהבני יששכר נראה להיפוך לפי דבריו של הגרא"ז וייס שליט"א -
https://www.youtube.com/watch?v=R6edCW1WqhM&t=989s מדקה 1:37 ואילך,
וגם מה שהביאו מקודם גבי הגר"ח וואלוזינער מעניין שגם ממנו הביא ר' אשר להיפוך- שלא ראוי להינות מהלימוד מדקה 3:06 ואילך

וכמובן הביא אח"כ (מדקה 5:16 ואילך) דבריו הנפלאים של האבני נזר בהקדמה לאג"ט, ומדקה 8:30 ואילך עושה סדר בין הדעות דוודאי מצווה ללמוד תורה בשמחה ובטוב לבב והביא דבריו החדשים (יחסית שלא ראו אותו הרבה אחרונים כמו שאמר מדקה 12:35 ואילך) של רבינו אברהם מן ההר בנדרים (עמ' צז)

{אגב בחזו"ע שבת ח"ו עמ' קכו הביא דברי רבינו אברהם מן ההר כראיה לחיי אדם (כלל סב סי' ו) דאסור להנות מאור הנר שהדליק גוי בשבת לצורך הישראל ואף ללמוד תורה לאורו ולא אמרינן מצוות לאו להינות ניתנו}

יאיר כתב:מישהו שאל מה הדין אם הוא לומד גם בצער וגם בשמחה, שאלוהו כיצד הדבר יתכן (למרות שודאי שהדבר אפשרי) אמר להם, הוא שמח שהוא בצער...

קצת מזכיר את הפסוק וגילו ברעדה.

הפשטן כתב:

יאיר כתב:מישהו שאל מה הדין אם הוא לומד גם בצער וגם בשמחה, שאלוהו כיצד הדבר יתכן (למרות שודאי שהדבר אפשרי) אמר להם, הוא שמח שהוא בצער...

קצת מזכיר את הפסוק וגילו ברעדה.

רעדה זה לא צער

הרואה כתב:

הפשטן כתב:

יאיר כתב:מישהו שאל מה הדין אם הוא לומד גם בצער וגם בשמחה, שאלוהו כיצד הדבר יתכן (למרות שודאי שהדבר אפשרי) אמר להם, הוא שמח שהוא בצער...

קצת מזכיר את הפסוק וגילו ברעדה.

רעדה זה לא צער

לכן נזהרתי לכתוב שזה מזכיר רק "קצת".

שמחה וצער נראים כדברים שלא מסתדרים יחד, וככה גם שמחה ורעדה.

אבל רק "נראים" כלא מסתדרים, ולכן זה הזכיר לי ("קצת" כאמור).

בית אהרן פרשת נשא

גמרא מפורשת ברכות לב ב

אלא מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת,
איכות וכמות מתוך איכות,