שש ושמח כתב:וכעין מצות ת"ת שחייב ללמוד כל היום [להסוברים כן] ומ"מ בכל תיבה ותיבה מקיים מצוה בפנ"ע.
שש ושמח כתב:והנה לשון הגמ' ברכות ס' א' משלשה ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר, ומשמע דמיירי גם באופן שיש לו בן אחד, ולכאו' מוכיח כאופן השני.
שש ושמח כתב:ולכאו' יש נ"מ למעשה קצת בזה, במי שיש לו בן אחד האם ראוי להתפלל שתולד לו עתה בת ולא בן.
עקביה כתב:אדם אינו מקיים מצוה בזה שיש לו בנים ובנות אלא בזה שבא על אשתו לשם פו"ר. ואינו נפטר מחובה זו עד שיש לו בן ובת. מעתה איני מוצא מקום לחקירה הנ"ל.
שש ושמח כתב:עקביה כתב:אדם אינו מקיים מצוה בזה שיש לו בנים ובנות אלא בזה שבא על אשתו לשם פו"ר. ואינו נפטר מחובה זו עד שיש לו בן ובת. מעתה איני מוצא מקום לחקירה הנ"ל.
נחלקו בזה אחרונים, שד' המנ"ח (מצוה א' אות י"ד) דקיום המצוה הוא במציאות הבנים, [ויעו"ש שמתקשה לפי"ז בד' תו', ובקובץ הערות סי' ס"ט אות כ"ז מיישב קושייתו]. ובאגרו"מ [אהע"ז ב' סו"ס י"ח] ובהר צבי [או"ח ח"ב ע"ו] נראה כדבריך.
ולענ"ד שיטת האגרו"מ והר צבי תמוהה מאד, דכיון דרצון התורה הוא בתוצאה דפ"ו מהיכ"ת לומר שמקיים המצוה במעשה ביאה לחוד, ומ"ש מכל שאר המצוות שאף שעושה מעשה לצורך המצוה לא קיים המצווה אא"כ השיג התוצאה.
למעלה מזה. לפי הבנת המנח"ח המצוה היא במציאות הבנים ולא בהולדה וא"כ אין כלל מקום לקושיית עקביה דהחיוב על האדם הוא לטרוח ו"לארגן" שיהיו לו בנים (כעין החיוב על הרב למול את בנו לפי דעת מהר"ח או"ז, ובדרך כלל חיובי בן אדם לחבירו בתורה הם כאלה).שש ושמח כתב:למה ההולדה נחשבת דבר שלא תלוי בו כלל? אפשר להבין בדבריך ב' אפשרויות, א. דלידת הבן לא מתייחסת למעשה האב ואינו אלא כגרמא בעלמא וכדו'. ב. דאף שמתייחס למעשה של האב מ"מ כיון שאין ברור מעיקרא האם המעשה יגרום לתוצאה הזו אין סברא דקיום המצוה יהי' תלוי בזה.
אם ההנחה שבאופן א' נכונה יש כאן הערה, אמנם אינני יודע האם כך הוא, אשמח לשמוע מקורות לזה [נ"מ כגון בהמה שאם תתעבר תמות ובא אחד והרביע עליה זכר ועיברה ומתה האם חשיב מזיק בידים]. - ומ"מ י"ל דכיון דא"א בענין אחר החשיבתו התורה כמעשה.
אבל אופן ב' לכאורה אינו טענה, הגע עצמך כגון הזורק חץ על עמלקי ובשעת הזריקה אינו יודע האם יפגע, ואם יפגע האם ימות העמלקי, וכי המצוה אינה תלויה בתוצאה.
אני תמה על השאלה:
קיי"ל שמצוות צריכות כוונה. האם לס"ד דהמנ"ח כל מי שלא כיוון בשעת ביאה לשם מ"ע דפו"ר לא יצא יד"ח פו"ר, אפילו אם יש לו עשרה בנים ובנות?
בכל מקום בו ציוותה תורה על עשיית מעשה מסוים, כמו נטילת לולב, כאשר מעשה זה בא בעבירה או נעשה ללא כוונה, הוא אינו נחשב למעשה בו חפץ רחמנא, והרי הוא כמאן דליתא. אבל כאשר התורה אומרת 'פרו ורבו', אין זה ציווי על מעשה מסוים אלא גילוי על רצון של תוצאה מסוימת, וכל זמן שהאדם פרה ורבה (דהיינו כאשר הבנים מתייחסים אליו) הרי הוא מקיים את המצוה, שכן בפועל היא מתקיימת, בין אם באה בעבירה ובין אם לא כיוון בה.
זו תמיהתי על השאלה. ועל התשובה;
כוונת התורה ברורה שהרצון הוא שישאו נשים בחופה וקידושין וכו'. ומי שעושה כסדר הזה מקיים את מצות פו"ר, שכן זה האופן היחיד בו עלינו לקיים מצוה זו [ושונה ד"ז ממחיית עמלק. גם שם, כמו בפו"ר, לא אמרה התורה כיצד לעשות זאת, אבל שם, בניגוד לפו"ר, יש אופנים שונים לקיים זאת, לאו דווקא ע"י זריקת חץ. ומ"מ איני בטוח שאין זה נכון לומר שבזריקת החץ כבר קיים את המצוה].
אם יוולדו ילדים או לא, אין זה תלוי באדם, ולכן צל"ע כיצד אפשר לומר שבלידה מקיים את המצוה. ושוב, כיון שברור שכוונת התורה למעשה מסוים, נ"ל שבמעשה זה מקיים מצות פו"ר, ו'בן ובת' הם שיעור לחיוב המצוה.
אדם אינו מקיים מצוה בזה שיש לו בנים ובנות אלא בזה שבא על אשתו לשם פו"ר. ואינו נפטר מחובה זו עד שיש לו בן ובת. מעתה איני מוצא מקום לחקירה הנ"ל.
שש ושמח כתב:לעיל כתבתי שמהגמ' ברכות דמשמע שגם מי שיש לו רק בנים אינו צריך להתפלל על בנות מוכח שמקיים מצוה בכל ולד וכדברי הקה"י ואילה"ש, - ויש להעיר דהיינו רק לד' רוב הראשונים דמי שיש לו ב' זכרים לא נפטר מפ"ו [לד' ב"ה שאמרו במתני' עד שיהי' לו זכר ונקבה, שהלכה כמותם], אבל דעת התו' חד מקמאי והתורי"ד יבמות ס"א ב' דגם לב"ה כ"ש שאם הוליד ב' זכרים נפטר מפ"ו, וכן הביא המאירי שם בשם גדולי הדורות, והביאו התורי"ד והמאירי שכ"ה בירושלמי שם (פ"ו הל"ו), [ובאבני נזר אהע"ז א' אות י"ב הביא שבזוהר מבו' כהירושלמי, ויעו"ש מעשה רב ממהרי"ט], ולדעה זו אין ראי' מהגמ' בברכות.
שש ושמח כתב:לד' הקה"י הא דבעינן בן ובת הוא כמו דבעי' לתת לעני די מחסורו אשר יחסר לו, וכשם דהתם מקיים מצוה בכל פרוטה כך כאן מקיים מצוה בכל הולדה, ואין שום "חלק נוסף במצוה" להוליד בת, אלא שמי שאין לו בת חייב להשתדל במצוה ומי שיש לו בת נפטר מלהשתדל, ולכן א"צ להתפלל שיהי' לו בת, - הגע עצמך אם יש לפני עני ואני עומד ליתן לו צדקה אלא שאיני יכול ליתן לו כדי מחסורו משום שאין לי ממון, וכי יש לי להתפלל שיהי' לעני עוד ממון כדי שהצדקה שאתן תמלא כל חסרונו? הרי ודאי שגם אם יתמלא חסרונו בפרוטה שאתן לו אי"ז תוספת במצוה שלי.
לעומקו של דבר כתב:לא להתפלל שהעני יעשיר אלא להתפלל שיהיה לו עוד כסף ויוכל לקיים את החלק הנוסף שבמצווה ולתת לעני כדי מחסורו בשלמות
לעומקו של דבר כתב:(אלא שגם אם נניח שהתפילה היא שהעני יתעשר, ודאי שזו תפילה ראויה, שלא יהיה עובר על עשה)
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 362 אורחים