פורום אוצר החכמה

http://www.otzar.org/aspcrops/155237_134_1708162263-1822016.asp



מה המקור לדברים אלו?

רק להוספה יש לציין
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... b494408&st

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... d3bb4d&st=

שו"ת משנה הלכות חלק יא סימן תקנד
ומרגלא בפי העולם ומטו מינה בשם הגה"ק אדמו"ר מצאנז ומרן הגר"א ז"ל דכל מקום שאמרו ז"ל חייב הוא עד מס"נ.
ושם דן לענין חייב איניש לבסומי כו'.
אמנם פשוט שאין מקום לדברים אלו ורק מצינו מסירות נפש בג' חמורות או בשעת השמד.

כ"כ בני הגר"א בשמו בהקדמה לביאור הגר"א על שו"ע או"ח.

מה שנכון נכון כתב:כ"כ בני הגר"א בשמו בהקדמה לביאור הגר"א על שו"ע או"ח.

הכותבים באשכול שכחו להוסיף "והדברים תמוהים"

הלשון בשם הגר"א אינו שחייב להמית עצמו, אלא ששיעור עשה דד"ס הוא עד שתצא נפשו. וכנראה הכונה ולא עד בכלל, אלא בא לרבות מאמץ גופני ויסורים וחולי כעובדא דהתם. [וכמו שמוכיחים משתית ד"כ דר' יהודה, והסברא לפטור היא שאי"ז דרך חירות]. ולענין הוצאת ממון יש גדרים אחרים.

מצינו בדרבנן קולות, במקום צערא ופסידא לא גזרו רבנן בכתובות ס., וכן משום כבוד הבריות בברכות יט:. ולענין נטילת ידים לתפלה אמרו פרסה לפניו ופחות ממיל לאחריו בברכות טו.. וכיוצ"ב בעוד דברים.
ומה שכתב בנו בהקדמה לשו"ע שהכריח עצמו לאכול מה שהקיא בגלל שבעה"ב ביקש ממנו לאכול, וכל מה שיאמר לך בעה"ב עשה כו'. הדברים תמוהים מאד אפ' לשיטתו וכי לית ליה בל תשקצו וגם חובל בעצמו וגם עובר על בל תשחית של האוכל, וגם בעה"ב לא נתכוון בכה"ג והיה מזדעזע לחשוב שהאורח שלו עושה כאלו דברים בשבילו. וברור שלא יתכן כזה מעשה, ותלו בוקי סריקי בגר"א.
ואם היה מעשה כעין זה, כנראה שכך היה. הגר"א היה בריא לגמרי והאוכל שניתן לו היה כל כך גרוע עד שהקיא, ולא רצה לבייש את המארח לומר לו שהאוכל שלו אינו ראוי לאכילה ולכן הכריח את עצמו לאוכלו וכפי שאמרו שחייב להפיל את עצמו לכבשן האש ולא להלבין פני חבירו. וכדי למנוע בושה למארח סיפר למי שהיה איתו שהיה לו קלקול קיבה. ושמע השומע והוסיף פרשנות עצמו שכל מקום שאמרו עשה ואפ' בדרבנן הוא עד שימות.