פורום אוצר החכמה

איתא במגילה (ז,ב) אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים ולכאו' יש לתמוה אמאי לא נהוג במקומתינו (למעט חסידיות מסוימות) לנהוג במשתה ושמחה שמשמע שזה חיוב ויש את החיוב של חייב איניש לבסומי עד וכו'

מן הסתם בטרם תעלה לכהן פאר כראשון לציון, תלמד את הסימן האחרון בטושו"ע או"ח...

הוא רק התחפש...

מתוך פורום לתורה על שאלה זו
על ידי יעבץ » היום, 00:59

עיין שם בתוס' ד"ה ורבי אליעזר.
(מוכיח מהגמ' שאין חיוב משתה ושמחה, ומסיים "וכן הלכה שאין צריך להחמיר לעשות משתה ושמחה באדר הראשון").
אמנם ראה במשנ"ב ד"ה האחרון - ורבינו יחיאל מפריש רגיל להרבות ולהזמין בני אדם.

לפני שמישהו נגש ליטול ידיים יעיין בהערתו של הכתב סופר

אויש מאוחר מדי. כבר אכלתי אוזני המן בצהריים וגם שתיתי יין.
איך זה שקופת העיר לא עלו על זה?

בפורים יש דין להרבות קצת בסעודה גם לבני הפרזים בפורים דמוקפין.
מה הדין לגבי פורים קטן?
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה

וחייב במשתה ושמחה קצת בשני ימים, י"ד וט"ו, (מנהגים) וכן נהגו.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצז

י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון

מדבריך משמע שרק לפרזים אין דין שמחה בפורים קטן דמוקפין, אבל במ"ב תרצ"ז סק"ד כתב דאף למוקפין אין להרבות בסעודה בט"ו אדר ראשון, ורק בי"ד בו.

אתה צודק.
אבל בשיעור בליל שבת, עלה שזו דעת הפרי מגדים והוא יחיד בדבר.
וכיון שהשו"ע כתב שאסורים בהספד ותענית גם בט"ו, מתוך כך נראה, שגם במשתה ושמחה צריך וגם בפרזים.
ואמר לי הרב מוסר השיעור שיש בפוסקים שמביאים לבני כרכים שצריך להחמיר ולהרבות במשתה, אבל לא נזכר לבני הפרזים, ולכאורה הוא הדין.
ועל כן באתי לברר מה החברים אומרים אולי יש גילוי דעת הפוסקים בזה.

וכמובן אשכול ישן יותר כאן viewtopic.php?f=17&t=17048&hilit=%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%A7%D7%98%D7%9F#p161729

ראיתי היום באתר ישיבה:

משלוח מנות בפורים קטן נצפה הרב נועם דביר מייזלס


י"ג אדר א' תשע"ט

נושא: חגים וזמנים<--פורים וחודש אדר


שאלה:
שלום לרב. שמעתי בשיעור שיש דעה לתת משלוח מנות בפורים קטן, האם הביאו שיטה זו להלכה או שיש עניין כזה?

תשובה:
מדברי הכתב סופר משמע שיש יותר מעניין, לשלוח מנות בפורים קטן. שהרי מובא במשנה במגילה, "אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים", וכתב הרמ"א שיש אומרים שחייב להרבות במשתה ושמחה בפורים קטן, אך אין נוהגים כן, וסיים ו"מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים, וטוב לב משתה תמיד". וכתב הכתב סופר שלכאורה אינו מובן מדוע לא הזכירה המשנה משלוח מנות, וכתב לחדש הכתב סופר, שנראה לומר, שכיון שמשלוח מנות שייך לסעודה ולמשתה, ממילא אם עושים סעודה ומשתה ביום זה – צריך גם להנות אחרים. עפ"ז הסביר הכתב סופר את סוף דברי הרמ"א: "וטוב לב" שאין לבו רע מלהנות אחרים, "משתה תמיד" – ועושה גם משתה וגם שולח משלוח מנות, ככל חומרות הפוסקים".
אולם למעשה לא מצינו בדברי הפוסקים שהביאו את דבריו למעשה, וגם לא ראינו שנוהגים לשלוח מנות בפורים קטן. אלא שבפורים קטן, י"ד וט"ו של אדר ראשון, נכון להרבות בשמחה ולחגוג בו מעט כמ"ש הפוסקים, ולכן אין אומרים תחנון ומזמור "יענך ה' ביום צרה", כיון שאינו יום צרה אלא יום של שמחה. וכתב בשערי תשובה שיש רמז במילים "משתה טוב" שהזכיר הרמ"א שיוצא בגימטריה "אדר ראשון", וכוונתו לרמוז לנו שכדי לצאת ידי המחמירים יש להרבות קצת בסעודה ומשתה, וירבה בה בזמירות ותשבחות, ואז בודאי היא סעודת מצוה.
ואחתום עם דברי מרן החיד"א, שכתב, שהרמ"א בחכמה יסד החתימה מעין הפתיחה ב"שני תמידין" כסדרן, את הגהת השו"ע פתח ב"תמיד", "שויתי לה' לנגדי תמיד", וחתם את חלק אורח חיים, "וטוב לב משתה תמיד". וניתן להוסיף שדוקא ע"י שמחה אמיתית, שראוי להרבות בה בימים אלו, ניתן להגיע להתבוננות בכל הטוב והחסד שהקב"ה משפיע עלינו תמיד.


מקורות:
כתב השו"ע או"ח סי' תרצ"ז: "יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלים על פניהם, ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה, ואסור בהספד ותענית; אבל שאר דברים אין נוהגים בהם; וי"א דאף בהספד ותענית מותרים". וכתב הרמ"א "והמנהג כסברא הראשונה". עוד כתב הרמ"א: "י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון (טור בשם הרי"ף) ואין נוהגין כן, מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים; וטוב לב משתה תמיד (משלי ט"ו, ט"ו) (הגהות מיימוני בשם סמ"ק)".
יעו' בשו"ת צי"א חלק כב סימן לט ד"ה ד) שכתב בזה"ל: "אזכיר בזה חידוש נפלא שמצאתי להכתב סופר שכתוב בנוגע להא דאיתא בגמ' במגילה בד' ו' ע"ב במתניתין: אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים. וכותב הרמ"א באו"ח סימן תרצ"ז: די"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון ואין נוהגין כן מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים עכ"ל [והוא מהנזכר בתוס' במגילה שם]. ומצאתי בכתב סופר עה"ת בסוף ס' תצוה שכותב בזה וז"ל: וצ"ע בשלוח מנות מה דינו דג"כ לא אמור במתני', ומצאתי ראיתי בר"ן והביאו ב"י שהרגיש בזה שכתב דבמשלוח מנות אין מחוייב דבכלל מתנות לאביונים הוא דקתני אין בין רק מקרא מגילה ומתנות לאביונים ומשלוח מנות בכלל, וצ"ע דבתוס' לא דיבר מזה כלום, אבל לולי הר"ן היה נראה לי לומר ע"פ שמסבירים דמשלוח מנות שייך לסעודה כרעים האהובים בעת שמחתם יושבים ואוכלים משלחים זה לזה מתוך הסעודה כן הדבר הזה, ובאמת מובא בשו"ע דמי שאינו סועד לעצמו אינו מחויב לשלוח מנות, היינו טעמא כי העיקר ניתקן ע"פ הטעמים הנ"ל ושייך למשתה ושמחה, ומעתה אתי שפיר דתוספ' לא חקר רק על משתה ושמחה וממילא הא דשלוח מנות בהא תליא חייב במשתה חייב לשלוח מנות כנ"ל. ולפי"ז מי שמחמיר להרבות בשמחה יתנהג ג"כ לשלח מנות ולא יאחז החבל בשני ראשון להתענג נפשו ולא יתהנה אחרים ומי שלבו רע להנות אחרים לא ירבה במשתה לעצמו ג"כ. והיינו דמסיים [השו"ע] וטוב לב שאין לבו רעה להנות אחרים משתה תמיד מקבל עליו חומרת הפוסקים עכ"ל הכתב סופר". וסיים את דבריו הצי"א: "והוא חידוש נפלא שלא ראיתי מי שירגיש בזה. וגם לרבות שלא שמעתי מי שיתנהג בכזה.
ובשערי תשובה סימן תרצז סק"ב כתב וז"ל: "ועיין בר"י שכת' מור"מ ז"ל בחכמה יסד חתימה מעין פתיחה שני תמידין בכסדרן הוא פתח בריש הגהותיו שויתי ה' לנגדי תמיד וחתם וטוב לב משתה תמיד כו' ע"ש, נ"ל שלפי שרצה לסיים בדבר טוב ודבר בעתו נקט לישנא מעליא דקרא לצחות וטוב לב דהיינו שטוב שיעשה בב' האדרים משתה אפשר שזה כוונת הט"ז מה שכת' ושפיר מסיים הרמ"א כו' וכוונתו כמ"ש וגם יש רמז כי תיבת משתה טוב בגי' אדר ראשון עוד אפשר לומר לפי מש"ל סימן תר"ע בהג"ה ס"ב לענין חנוכה שי"א שיש קצת מצוה ברבוי הסעודות כו' ונוהגין לומר זמירות ותשבחות בסעודת שמרבים בהם ואז הוי סעודת מצוה ע"ש ומשם נלמד לכאן ג"כ כשירבה קצת בסעודה לצאת ידי המחמירים יש לנהוג לומר זמירות ותשבחות שאז בודאי הוא סעודת מצוה ולרמוז לזה מסיים וטוב לב משתה תמיד והוא עפ"י מה דאמרינן בעירוכין דף י"א מנין לעיקר שירה מה"ת כו' איזה עבודה שהוא בשמחה ובטוב לבב הוי אומר זה שירה"

בברכה רבה,


לתשובות נוספות של הרב נועם דביר מייזלס

שיעור ר' אריאב עוזר לפורים קטן

לדעת הסוברים שאין חיוב משתה ושמחה בפורים קטן, למה זה לא כתוב במשנה כמו מקרא מגילה ומתנות לאביונים?
ולדעת הסוברים שאין חיוב פת בסעודת פורים הרי זה בכלל הספד ותענית, שאם אסור בתענית הרי חייב לאכול, וכיון שאכל גם אם לא אכל פת הרי יצא ידי חובת סעודה.

על הסיפא דומני שיש מי שמתרץ כמו שכתב מר.
על הרישא של דבריך נדמה לי שמתייחסים התוספות שצויינו בתחילת האשכול וגם בהמשכו

פורים קטן - מהו

תנן (פ"א מ"ד) במגילה: אין בין [י"ד וט"ו שב]אדר הראשון ל[י"ד וט"ו שב]אדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים. פי' שאם קראו המגילה ונתנו מתנות לאביונים באדר הראשון, לא יצאו ידי חובה. ובגמ' שם (ו' ע"ב) איתא מחלוקת תנאים, אם מקיימים בשנה מעוברת את הפורים באדר א' או באדר ב', לדעת רבי אלעזר ברבי יוסי, עושים פורים באדר הסמוך לשבט דהיינו אדר ראשון, משום שאין מעבירין על המצוות. ומפרש רש"י: משבא לידי אקדים לעשות. דהיינו היות והגיע מצוה לידי אעשה. ולפי רשב"ג משום רבי יוסי, עושים פורים באדר השני. וטעמו מסביר רב טבי, כדי לסמוך גאולה לגאולה, דהיינו פורים לפסח. ובגמ' אמרינן שם אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן הלכתא כרשב"ג שאמר משום רבי יוסי. ע"ש.
וז"ל הלבוש: אין עושין פורים אלא באדר הסמוך לניסן, כדי לסמוך גאולה לגאולה, גאולת מרדכי לגאולת משה (יציאת מצרים), ושמא תאמר נעביד בתרוייהו? תלמוד לומר: כל שנה ושנה (אסתר ט' כז'), מה כל שנה ושנה פעם אחת אף בעיבור פעם אחת, ומה כל שנה ושנה באדר הסמוך לניסן אף בעיבור באדר הסמוך לניסן. וכי תימא אדרבה מה כל שנה ושנה באדר הסמוך לשבט אף בעיבור באדר הסמוך לשבט, ועוד דאין מעבירין על המצות? סמיכת גאולה לגאולה עדיף. הלכך יום י"ד וט"ו שבאדר הראשון אין דיני פורים נוהגין בהן,
בספרים קדמונים מצינו שקוראין ליום זה 'פורים קטן'. וכך כתב מהרי"ל (בריש הל' פורים) : פורים קטן שחל במעוברת בי"ד באדר הראשון, חל פעם אחת בששי בשבת. ובמנחה יום ה' שאל ש"צ את מהר"י סג"ל אם לומר תחינה, ואמר שמן הדין אין לומר תחינה, אך זכור הוא לו שנוהגין לומר תחנה במגנצ"א וכן עשו, ע"ש. (עי' במ"ב סי' קלא ס"ק לג' שכתב: שא"א תחנון במנחה של ערב פורים קטן). ועוד כתב המהרי"ל: ובששי שבת לא היו אומרים תחנה ולא למנצח, ובשבת שהוא שושן פורים קטן אין מזכירים נשמות וא"א צו"ץ (צ'דקדתך, ו'צדקתך, צ'דקתך. בנמחה בשבת ע"ש. וע"ע בשו"ע ומ"ב סי' תרצז') ועוד כתב המהרי"ל (בסוף הלכות פורים): עושין פורים קטן בי"ד ימים לאדר הראשון ודינו לעיל דאין שינוי בו רק משתה ושמחה, עכ"ל. דהיינו שאין בו שינוי משארי ימות החול לא בקריאת המגילה ומתנות לאביונים ומשלוח מנות (כמבוא' במתני' לעיל) רק בסעודה משתה ושמחה שנוהג גם בי"ד לאדר ראשון, היינו פורים קטן (נמוקי או"ח – תרצ"ז).
עוד התייחסות מעניינת אנו מוצאים אודות פורים קטן שחל ביום ו', בדברי רבי חיים פלאג'י בספרו 'מועד לכל חי' (פל"א כב') וז"ל: כשחל פורים קטן בער"ש הגם דאין דרכו לאכול בשר בער"ש, הן כהיום הזה ליכול ולחדי, אך לא ימלא כריסו בשביל סעודת שבת.
ומפני מה נקרא 'פורים קטן', מפני שפורים מל' כפורים. ויש יום כפור קטן, על כן נקרא פורים קטן (ספר תורת חיים, לרבי חיים מקאסוב, בהשמטות. י"ל בקאלאמיא בשנת תרמ"ד).
ימי שמחה. האם מרבים בהם בסעודה?
כתב השו"ע (תרצז'): יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלים על פניהם, ואין אומרים מזמור 'יענך ה' ביום צרה', ואסור בהספד ותענית. אבל שאר דברים אין נוהגים בהם. וי"א דאף בהספד ותענית מותרים. רמ"א. והמנהג כסברא הראשונה. י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון, ואין נוהגין כן, מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים, 'וטוב לב משתה תמיד', עכ"ל. מבוא' מדברי הרמ"א שבי"ד אדר א' מרבים במשתה ושמחה, ורבינו יחיאל מפארישׂ רגיל להרבות בסעודה ולהזמין בני אדם, כמשמעות לשון המשנה שהבאינו לעיל אין בין אדר וכו'. וזהו מה שסיים הרמ"א דבריו שם 'וטוב לב משתה תמיד', היינו שטוב להרבות לכבוד הנס שנעשה בעיתים הללו (שע"ת ומ"ב שם). בספר נוהג כצאן יוסף (לרבי יוסף יוזפא קאשמן. י"ל לראשונה בשנת תע"ח) כתב: פורים קטן, היינו י"ד באדר ראשון א"א בו תחנון וכו' ואוכלין ושותין ושמחים בשמחה של מצוה ושוי לכריסך, כל איש כמתנת ידו כברכת ה' אלקינו אשר נתן לו.
בספר נימוקי או"ח (תרצ"ז) כתב, והנה מעולם תמהתי ודברתי מזה עם כ"ק אאמו"ר (בעל הדרכי תשובה) זי"ע, מדוע לא שמענו מעולם ובפרט מהצדיקים תלמידי הבעל שם טוב הק' זי"ע שיעשו סעודות גדולות בפורים קטן כמו בפורים גדול וכו', והצדיקים שנהגו בסעודות גדולות בשושן פורים גדול (יותר מיום י"ד) למה לא נהגו להרבות בסעודה כמו כן בפורים קטן, ע"ש מה שביאר.
בספר אבן ישראל (עמ' נא') כתב, ושמעתי כי הרה"ק ר' מרדכי מנדבורנא שבאו אצלו אנשים בי"ד אדר ראשון וראו שם הרבה נרות דולקים והיה להם זאת חידוש בזה, ואמר להם, מה חידוש אצלכם על הנרות מפני שהיום פורים קטן, היום יום גדול שהארה גדולה יש בעולמות העליונים, עכ"ל.
סעודה בשושן פורים קטן
בט"ו אדר א' כתב המ"ב (ד') בשם הפרמ"ג, שאין מרבים בשמחה ומשתה אף לכרכין המוקפין חומה. [דהיינו שאף בני המוקפים לדעת המחמירים יש להם לעשות הסעודה בי"ד אדר א']. אמנם הלבוש (תרצז') כתב להדיא: ומצוה להרבות בהם משתה ושמחה קצת משום דיומ' נס נינהו. [ומשמע הימנו שהפרזים נוהגים כן בי"ד והמוקפים בט"ו]. וכן משמע במנהגים, וכ"כ בשו"ת מנח"י (ח"י סי' נח'). ובס' הליכות שלמה (שלה') שכך נוהגים.
טעה ואמר 'על הנסים' באדר א'
כתב המ"ב (תרצז' א'), שאם טעה בי"ד אדר א' ואמר 'על הניסים' אין מחזירין אותו. וביאר בשעה"צ (ב'),
דהא מדינא היה ראוי לעשות באדר ראשון כמ"ש הפוסקים, אלא שמסמיך גאולה לגאולה עדיף, א"כ מ"מ הוי מעין המאורע.
***************
ובסיום דברינו ראוי לציין את דברי הירושלמי במס' מגילה (פ"א ה"ה): ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינה אותה השנה היתה מעוברת [שהפיל אותו הרשע הגורל ונעשה בה הנס, היתה מעוברת והיו בה שני אדרים] מה טעמה [כלומר מנ"ל] מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר [ל"ל? אלא ה"ק לחדש י"ב שבכל שנה, אבל עתה הוא חודש י"ג. - קרבן העדה. פני משה].
(נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי)