פורום אוצר החכמה

נפטר מהעולם- מתי הותחל להשתמש במטבע לשון זו ומה משמעותה?

יתכן שהוא לשון ארמי של פרידה.

המשך לשאלה -
וממתי נהיה לשון גנאי לומר 'מת' ולשון כבוד לומר 'נפטר', עד כדי שפעמים גם מי שאפשר לברכו ב'שר"י' עדיין 'מת' לא יתקבל עליו...

אולי מישהו יודע?

אולי תיעזר בערוך השלם
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=322

כבר מזמן חז"ל.
למשל ב"ב צא ע"א אותו יום שנפטר אברהם אבינו מן העולם. ע"ז יח ע"א לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא.
וגם על מי שאינו צדיק, למשל פאה פ"ח מ"ט וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות.
ועוד הרבה בתלמוד ובמדרשים.
ראה דוגמאות רבות במלון אב"י.

יש"כ. אז צריך להגדיר אם יש חילוק בין 'מת' ל'נפטר'.

ואם כבר הוזכר שורש 'פטר' אצרף שיעור מהגרמ"ש זצ"ל, בו יבואר (בין השאר) ענין החיוב והפטור, וה"פטריות"...

בדרך אגב, שמעתי שהביטוי "כבוד האחרון" נובע מבן יהודא בכוונה לכפור בענין השארת הנפש. משהו כאן יודע מזה?

עושה חדשות כתב:צריך להגדיר אם יש חילוק בין 'מת' ל'נפטר'

מת מתייחס לגוף ונפטר לנשמה.

בסדר כתב:בדרך אגב, שמעתי שהביטוי "כבוד האחרון" נובע מבן יהודא בכוונה לכפור בענין השארת הנפש. משהו כאן יודע מזה?

פסוק מפורש תהילים מט
(יח) כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ:

רשב"ם ב"ב דף קלג
ד"ה דהוה קא שכיב - היה נפטר לבית עולמו. וצ"ע כוונתו בזה.

שמואל דוד כתב:רשב"ם ב"ב דף קלג
ד"ה דהוה קא שכיב - היה נפטר לבית עולמו. וצ"ע כוונתו בזה.

עיין קהלת יב ה

בקרו טלה כתב:

בסדר כתב:בדרך אגב, שמעתי שהביטוי "כבוד האחרון" נובע מבן יהודא בכוונה לכפור בענין השארת הנפש. משהו כאן יודע מזה?

פסוק מפורש תהילים מט
(יח) כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ:

במצודת דוד פי' 'אל הקבר', דהיינו אחר הגוף לא ירד הכבוד אחריו. אבל ודאי הכבוד להאדם הוא מצוותיו ומעש"ט, שמלווה את האדם גם אחרי מותו.
אם אני זוכר היטב שמעתי ענין הנ"ל באחד משיעורי הרה"ג ר' מנשה ישראל רייזמאן שליט"א, ולפי דבריו בן יהודה לא כיחש כוונתו, אלא כתב בפירוש שזה כוונתו. וזה שאלתי אם משהו יודע אפוא כתבו, ואם זה נכון. דלפי ידיעתי משתמשים בביטוי זה אצל רוב לויות

במסתרים כתב:

שמואל דוד כתב:רשב"ם ב"ב דף קלג
ד"ה דהוה קא שכיב - היה נפטר לבית עולמו. וצ"ע כוונתו בזה.

עיין קהלת יב ה

לא הבנתי כוונתך

שמואל דוד כתב:רשב"ם ב"ב דף קלג
ד"ה דהוה קא שכיב - היה נפטר לבית עולמו. וצ"ע כוונתו בזה.

בדרך כלל "שכיב" הוא מי שכבר נפטר, והוקשה לרשב"ם, הרי בגמ' שם מבואר שהיה עדיין חי ודיברו עמו על צוואתו. אלא ע"כ שכיב האמור כאן הוא בתהליך המיתה, אך עדיין לא מת.
וזה פירש רשב"ם שהיה נפטר לבית עולמו, נפטר והולך - "נפטר" בלשון הוה, ולא במובן המקובל של "נפטר" שהוא בלשון עבר - מי שכבר נפטר.

ייש"כ
וכן משמע קא שכיב

שמואל דוד כתב:

במסתרים כתב:

שמואל דוד כתב:רשב"ם ב"ב דף קלג
ד"ה דהוה קא שכיב - היה נפטר לבית עולמו. וצ"ע כוונתו בזה.

עיין קהלת יב ה

לא הבנתי כוונתך

טעיתי בהבנת שאלתך מרוב הקיצור