חכם באשי כתב:המג"א כתב שלביטול מחשבות זרות באמצע התפילה, יש לומר "פי,פי,פי" ג' פעמים. והקשו עליו שלכאורה הוה הפסק.
חכם באשי כתב:פירכא חלושה..
חכם באשי כתב:ומכיוון אחר, מכך שאסרו את הגיהוק וכו' בתפילת העמידה בלבדה, וזאת מפני שעומד לפני המלך, הרי שבברכות ק"ש, שגם שם אסור להפסיק, אין כל בעיה לגהק, משמע שאין זה הפסק.
פלתי כתב:יש לחלק בין היכא שמתכוון להוציא את הקול (כגון בנדון המג"א), לבין היכא שהשיעול או הגיהוק באים מאליהם בלא שהיה כוונתו להשתעל או לגהק.
סתם יהודי כתב:חכם באשי כתב:ומכיוון אחר, מכך שאסרו את הגיהוק וכו' בתפילת העמידה בלבדה, וזאת מפני שעומד לפני המלך, הרי שבברכות ק"ש, שגם שם אסור להפסיק, אין כל בעיה לגהק, משמע שאין זה הפסק.
התינח גיהוק, מיהו שיעול ובכי - מאי איכא למימר?
חכם באשי כתב:ולצד שבכי הוא הפסק, יהיה עליך להכריח שאת כל המעלות שמנו חכמים במזיל דמעות בתפילתו, הוא רק כשאינו מוציא קול-בכי, הגם שקול-בכי עצמו הוא כנראה דרך תחנונים, כמו בתחנוני שני וחמישי: "כי שמע ה' קול בכיי".
חכם באשי כתב:זה קצת שונה. אבל האם באמת יש הבדל בין זה לזה?
חכם באשי כתב:ומכיוון אחר, מכך שאסרו את הגיהוק וכו' בתפילת העמידה בלבדה, וזאת מפני שעומד לפני המלך, הרי שבברכות ק"ש, שגם שם אסור להפסיק, אין כל בעיה לגהק, משמע שאין זה הפסק.
יוס'ל כתב:זכורני שבשבט הלוי כותב שהשמעת קולות כמו נו.. נו... אוהו... וכדו' נחשבת הפסק.
עושה חדשות כתב:ובשם הגר"ש דביליצקי שמעתי בזה, שכל הברה היוצאת כשהפה פתוח (כשהיא מרמזת איזה ענין מוסכם), הוי כדיבור לענין הפסק.
ארזי ביתר כתב:יוס'ל כתב:זכורני שבשבט הלוי כותב שהשמעת קולות כמו נו.. נו... אוהו... וכדו' נחשבת הפסק.
וטעם הדבר הוא:עושה חדשות כתב:ובשם הגר"ש דביליצקי שמעתי בזה, שכל הברה היוצאת כשהפה פתוח (כשהיא מרמזת איזה ענין מוסכם), הוי כדיבור לענין הפסק.
דהא כל מהות ההפסק בדיבור, היא הסחת הדעת, וא"כ מאי שנא אם הוציא מילים ממש מפיו, או שהסיח דעתו והוציא הברות, באופן שיבינו כוונתו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 147 אורחים