פורום אוצר החכמה

שמענו בימים האחרונים הרבה דנים אם מותר להרוג מחבל לאחר כשאינו נשקפת ממנו סכנה א"כ כבר אינו בדין רודף, ולכאורה אפילו אם נימא שצדקו (מה שיש לדון בזה בגלל שיתכן שישחררו אותו,) יש לדון גם שדין הרוצח כדין מומר כיוון שעובר על לא תרצח שגם בן נח מצווה עליו אם כן דינו במורידין ולא מעלין.

אם יש אפילו סיכוי אחד למיליון (ויש הרבה יותר) שיחזור להזיק ליהודי (אחרי שיתרפא וישתחרר) מה עוד יש לדון פה?

יאיר כתב:אם יש אפילו סיכוי אחד למיליון (ויש הרבה יותר) שיחזור להזיק ליהודי (אחרי שיתרפא וישתחרר) מה עוד יש לדון פה?

האם יש לך הוכחה/אסמכתא/רמז לדבריך? כי מסברת כריסי הייתי אומר להרוג בכל מקרה גם אם אין שום סיכוי שיחזור להזיק.

אני צריך להביא ראיה לדבריי??

אכן גם כדבריך ניתן לומר מצד כמה סברות.

יאיר כתב:אני צריך להביא ראיה לדבריי??

בודאי שצריך להביא ראיה. מה התמיהה?
אולי אנסה לחדד. הרי לפי סברתך גם אם לא מדובר במחבל אלא סתם בערבי מהלך חופשי ברחוב, הרי יש סיכוי של אחד למליון ואפילו יותר וכו'. האם גם אותו מותר להרוג, בלי שאלה בלי הוכחה ובלי ראיה?

כוונתי שיש סיכוי שלאחר שיתרפא וישוחרר ימשיך לחבל כמעשהו בראשונה וכיון שהוחזק בכך ודאי שיש לו דין רודף.

משא"כ באחד שלא הוחזק בכך.

לפי הסטטיסטיקה, מחצית מן המחבלים ששוחררו, חזרו לפעול ולעסוק בטרור.

לא ברור מה עניין רודף שייך לנושא. רודף הוא בישראל.
הנושא כאן הוא מלחמה. ואם נטען שסתם ערבי אינו נלחם בנו הוא וודאי נלחם. ותל"מ.

אוצר החכמה כתב:לא ברור מה עניין רודף שייך לנושא. רודף הוא בישראל.
הנושא כאן הוא מלחמה. ואם נטען שסתם ערבי אינו נלחם בנו הוא וודאי נלחם. ותל"מ.

צדקו דבריך בחילוק הנ"ל אלא שכמדומה שלא כך פני הדברים, ומי שמגדיר מלחמה הוא לא האדם היחיד או החייל היחיד אלא הממשל/שלטון וכו' הם שקובעים אם אנו בגדר שעת מלחמה או מלחמה פרטית עם מחבל כזה או אחר. יש אצלי דף מקורות מת"ח גדול שהעביר שיעור לפני כ-4 חודשים והנושא היה: "הריגת מחבל לאחר שנוטרל", והמסקנה ברורה- אם אני (סוכן מוסד) יוצא להרוג בחו"ל מחבל בחסות המדינה,
או מישהו אחר (אזרח רגיל) הורג בלי ציווי איש וסתם מרצונו, אפילו שבאמת חייבים להרוג אותו וכך המדינה תפסה, הרי שאחד הוא רוצח והשני הוא צדיק ומצדיק.

בקיצור, הכל נקבע לפי חוק ומה שהמדינה קובעת זה מה שיש לעשות, ואם בוודאות המחבל נוטרל והמדינה אוסרת להורגו (מכל מיני טעמים) אף שאני לא מסכים להם אני מחוייב לשמוע לה ובפרט
שהנשק שבידיי הוא שייך לה והיכולת להרוג זה בזכותה.

וכל מי שטען שכשיצא המחבל וישתחרר שוב יזיק והוי ליה רודף, אנו תביאו מקורות שיש מושג שנקרא "רודף עתידי" ואז יהיה מה לדון, ואני בעניי לא מכיר כאלו.

כבר דנו בזה: viewtopic.php?f=17&t=24421

יש אצלי דף מקורות מת"ח גדול שהעביר שיעור לפני כ-4 חודשים והנושא היה: "הריגת מחבל לאחר שנוטרל", והמסקנה ברורה- אם אני (סוכן מוסד) יוצא להרוג בחו"ל מחבל בחסות המדינה,
או מישהו אחר (אזרח רגיל) הורג בלי ציווי איש וסתם מרצונו, אפילו שבאמת חייבים להרוג אותו וכך המדינה תפסה, הרי שאחד הוא רוצח והשני הוא צדיק ומצדיק.

אתה מבין שזה שאתה כותב שיש לך דף מקורות מת"ח גדול עלום שם, אינו טענה בדיון.
ואגב אין לזה גם דמיון למקרה דנן.

החתן סופר כתב:
בקיצור, הכל נקבע לפי חוק ומה שהמדינה קובעת זה מה שיש לעשות, ואם בוודאות המחבל נוטרל והמדינה אוסרת להורגו (מכל מיני טעמים) אף שאני לא מסכים להם אני מחוייב לשמוע לה ובפרט
שהנשק שבידיי הוא שייך לה והיכולת להרוג זה בזכותה.

ידוע שיש אנשים שחושבים כך.
אני חושב שהדיון כאן מבוסס על מי שסבור שהתלמוד בבלי והפוסקים הם מי שקובע, והם לא מסרו את מלא הסמכות למדינה הקדושה.
הרי ברור לכל, שאם יש לי נשק של המדינה והיא אוסרת עלי להשתמש בו, ואני משכם להרוג את הבא להורגני, אינני רוצח, וגם אם מבחינת החוק אני כן רוצח ואין לי רשות להתגונן. [אגב זה לא המצאה שלי, כללי פתיחה באש שהיו לפני כעשרים שנה היו דבר קרוב מאד לזה].

וכיון שיש כאן דיון הלכתי, האם על פי דין תורה צריך להרוג אותו, לא ישנה כלום מה שהחוק אוסר. יתכן ויש לדון שאף אם מצד ההלכה אין חיוב להורגו אך מותר, ויש חוק מצד המדינה להורגו שמותר.
וכאן חכמי הפורום יבואו ויעלו בפלפול מה יש לומר בזה.

שמעתי מתח ירא שמים שהשתתף במלחמת יוכ ונורו עליו פגזים מטנק מצרי והוא הצליח לפגוע בטנק המצרי והחיילים המצרים קפצו מהטנק והתחילו לברוח הוא לקח את המג והתחיל לירות עליהם והרג אותם אמר לו המפקד החילוני מה אתה עושה הם כבבר לא מסכנים אותנו ענה לו מי שרצה להרוג אותי חייב מיתה

אוצר החכמה כתב:לא ברור מה עניין רודף שייך לנושא. רודף הוא בישראל.
הנושא כאן הוא מלחמה. ואם נטען שסתם ערבי אינו נלחם בנו הוא וודאי נלחם. ותל"מ.

מדוע אתה חושב שאין דין רודף בגויים?

הכוונה להיפך כמובן שבגוי אינו צריך להיות רודף אלא די בזה שנלחם בנו.

הסתפקתי, בהנחה [וכך נראה לענ"ד] שיש כאן דין מלחמה, אם נניח שהמציאות היא שאין זה טובת עם ישראל להרוג את המחבל [כיון שממילא באים ע"ד לההרג, ואדרבא בהריגתו מתעוררים אחרים לנקום את נקמתו, וכן מבאיש שם ישראל בעולם וכו', ולא באתי כעת לדון האם כן הוא במציאות העכשוית] וקדם אחד והרגו שלא כדין, האם נחשב רוצח. [ואולי זה כוונת החתן סופר לעיל שתלוי במדינה, אלא שפשוט שאין המדינה קובעת מה טובת עמ"י].

וכן אינני יודע לגבי רודף ישראל, אם בהריגת הרודף תתגבר הסכנה כגון שחבריו ירדפו יותר אחרי הנרדף, והרגו הנרדף, האם נחשב רוצח.

שש ושמח כתב:הסתפקתי, בהנחה [וכך נראה לענ"ד] שיש כאן דין מלחמה, אם נניח שהמציאות היא שאין זה טובת עם ישראל להרוג את המחבל [כיון שממילא באים ע"ד לההרג, ואדרבא בהריגתו מתעוררים אחרים לנקום את נקמתו, וכן מבאיש שם ישראל בעולם וכו', ולא באתי כעת לדון האם כן הוא במציאות העכשוית] וקדם אחד והרגו שלא כדין, האם נחשב רוצח. [ואולי זה כוונת החתן סופר לעיל שתלוי במדינה, אלא שפשוט שאין המדינה קובעת מה טובת עמ"י].

וכן אינני יודע לגבי רודף ישראל, אם בהריגת הרודף תתגבר הסכנה כגון שחבריו ירדפו יותר אחרי הנרדף, והרגו הנרדף, האם נחשב רוצח.

בפשטות אין להרוג רודף רק בגלל שהוא רודף ומציל בזה אחרים, אבל כשרק מגדיל הסכנה אין לרצוח.
ובכל אופן בעניין הבאשת ריח אינו נכון, דבכל אופן שונאי ישראל ימצאו עלילה להשמיץ ישראל.

יש לדון אם מותר להרוג בכדור ששייך לאחרים

[quote="אוצר החכמה"]הכוונה להיפך כמובן שבגוי אינו צריך להיות רודף אלא די בזה שנלחם בנו.[/quoteאשאל הפוך. למה ברור לך שמלחמה זה דווקא בגוי?
האם כשהיו ממלכת יהודה וישראל נלחמים לא היה לזה דין מלחמה?

שומע ומשמיע כתב:

אוצר החכמה כתב:הכוונה להיפך כמובן שבגוי אינו צריך להיות רודף אלא די בזה שנלחם בנו.[/quoteאשאל הפוך. למה ברור לך שמלחמה זה דווקא בגוי?
האם כשהיו ממלכת יהודה וישראל נלחמים לא היה לזה דין מלחמה?

מחלוקת

בברכה המשולשת כתב:

שומע ומשמיע כתב:

אוצר החכמה כתב:הכוונה להיפך כמובן שבגוי אינו צריך להיות רודף אלא די בזה שנלחם בנו.[/quoteאשאל הפוך. למה ברור לך שמלחמה זה דווקא בגוי?
האם כשהיו ממלכת יהודה וישראל נלחמים לא היה לזה דין מלחמה?

מחלוקת

מי מה למי את מי

האם למלחמה בין יהודה לישראל היה דין מלחמה

יאיר1 כתב:

החתן סופר כתב:
בקיצור, הכל נקבע לפי חוק ומה שהמדינה קובעת זה מה שיש לעשות, ואם בוודאות המחבל נוטרל והמדינה אוסרת להורגו (מכל מיני טעמים) אף שאני לא מסכים להם אני מחוייב לשמוע לה ובפרט
שהנשק שבידיי הוא שייך לה והיכולת להרוג זה בזכותה.

ידוע שיש אנשים שחושבים כך.
אני חושב שהדיון כאן מבוסס על מי שסבור שהתלמוד בבלי והפוסקים הם מי שקובע, והם לא מסרו את מלא הסמכות למדינה הקדושה.
הרי ברור לכל, שאם יש לי נשק של המדינה והיא אוסרת עלי להשתמש בו, ואני משכם להרוג את הבא להורגני, אינני רוצח, וגם אם מבחינת החוק אני כן רוצח ואין לי רשות להתגונן. [אגב זה לא המצאה שלי, כללי פתיחה באש שהיו לפני כעשרים שנה היו דבר קרוב מאד לזה].

וכיון שיש כאן דיון הלכתי, האם על פי דין תורה צריך להרוג אותו, לא ישנה כלום מה שהחוק אוסר. יתכן ויש לדון שאף אם מצד ההלכה אין חיוב להורגו אך מותר, ויש חוק מצד המדינה להורגו שמותר.
וכאן חכמי הפורום יבואו ויעלו בפלפול מה יש לומר בזה.

כבודו שכח את הירושלמי...חס ושלום שלא יישמע כאילו שאני כופר בתורה הקדושה ובדברי אלוקים חיים מקווה שזה לא נשמע באמת כמו שהבינו, אבל לא התלמוד הבבלי קובע אם זו מלחמה או לא אלא המדינה, ואי לא בהלכות מדינה ומלחמה איירי הדיון הנ"ל, אלא הלכתי גרידא אז פוקו חזו תוס' בע"ז שצריך לדון הגוי לפני הריגה, או בואו נברר דיני רודף שאפשר להציל באחד מאבריו ואי שייך גם בגוי וכו'

החתן סופר כתב:

יאיר1 כתב:

החתן סופר כתב:
בקיצור, הכל נקבע לפי חוק ומה שהמדינה קובעת זה מה שיש לעשות, ואם בוודאות המחבל נוטרל והמדינה אוסרת להורגו (מכל מיני טעמים) אף שאני לא מסכים להם אני מחוייב לשמוע לה ובפרט
שהנשק שבידיי הוא שייך לה והיכולת להרוג זה בזכותה.

ידוע שיש אנשים שחושבים כך.
אני חושב שהדיון כאן מבוסס על מי שסבור שהתלמוד בבלי והפוסקים הם מי שקובע, והם לא מסרו את מלא הסמכות למדינה הקדושה.
הרי ברור לכל, שאם יש לי נשק של המדינה והיא אוסרת עלי להשתמש בו, ואני משכם להרוג את הבא להורגני, אינני רוצח, וגם אם מבחינת החוק אני כן רוצח ואין לי רשות להתגונן. [אגב זה לא המצאה שלי, כללי פתיחה באש שהיו לפני כעשרים שנה היו דבר קרוב מאד לזה].

וכיון שיש כאן דיון הלכתי, האם על פי דין תורה צריך להרוג אותו, לא ישנה כלום מה שהחוק אוסר. יתכן ויש לדון שאף אם מצד ההלכה אין חיוב להורגו אך מותר, ויש חוק מצד המדינה להורגו שמותר.
וכאן חכמי הפורום יבואו ויעלו בפלפול מה יש לומר בזה.

כבודו שכח את הירושלמי...חס ושלום שלא יישמע כאילו שאני כופר בתורה הקדושה ובדברי אלוקים חיים מקווה שזה לא נשמע באמת כמו שהבינו, אבל לא התלמוד הבבלי קובע אם זו מלחמה או לא אלא המדינה, ואי לא בהלכות מדינה ומלחמה איירי הדיון הנ"ל, אלא הלכתי גרידא אז פוקו חזו תוס' בע"ז שצריך לדון הגוי לפני הריגה, או בואו נברר דיני רודף שאפשר להציל באחד מאבריו ואי שייך גם בגוי וכו'

בעניין מלחמה ניחא ,[וגם בזה יש לדון טובא שהרי הם אינם מלכי ישראל לקבוע מלחמה, ובאמת לפעמים נגררים על כרחך למלחמה אבל לומר שהם קובעים מלחמה לכתחילה כנראה שלא.] אבל בעניין רודף בוודאי לא הם הקובעים.

החתן סופר כתב:

יאיר1 כתב:

החתן סופר כתב:
בקיצור, הכל נקבע לפי חוק ומה שהמדינה קובעת זה מה שיש לעשות, ואם בוודאות המחבל נוטרל והמדינה אוסרת להורגו (מכל מיני טעמים) אף שאני לא מסכים להם אני מחוייב לשמוע לה ובפרט
שהנשק שבידיי הוא שייך לה והיכולת להרוג זה בזכותה.

ידוע שיש אנשים שחושבים כך.
אני חושב שהדיון כאן מבוסס על מי שסבור שהתלמוד בבלי והפוסקים הם מי שקובע, והם לא מסרו את מלא הסמכות למדינה הקדושה.
הרי ברור לכל, שאם יש לי נשק של המדינה והיא אוסרת עלי להשתמש בו, ואני משכם להרוג את הבא להורגני, אינני רוצח, וגם אם מבחינת החוק אני כן רוצח ואין לי רשות להתגונן. [אגב זה לא המצאה שלי, כללי פתיחה באש שהיו לפני כעשרים שנה היו דבר קרוב מאד לזה].

וכיון שיש כאן דיון הלכתי, האם על פי דין תורה צריך להרוג אותו, לא ישנה כלום מה שהחוק אוסר. יתכן ויש לדון שאף אם מצד ההלכה אין חיוב להורגו אך מותר, ויש חוק מצד המדינה להורגו שמותר.
וכאן חכמי הפורום יבואו ויעלו בפלפול מה יש לומר בזה.

כבודו שכח את הירושלמי...חס ושלום שלא יישמע כאילו שאני כופר בתורה הקדושה ובדברי אלוקים חיים מקווה שזה לא נשמע באמת כמו שהבינו, אבל לא התלמוד הבבלי קובע אם זו מלחמה או לא אלא המדינה, ואי לא בהלכות מדינה ומלחמה איירי הדיון הנ"ל, אלא הלכתי גרידא אז פוקו חזו תוס' בע"ז שצריך לדון הגוי לפני הריגה, או בואו נברר דיני רודף שאפשר להציל באחד מאבריו ואי שייך גם בגוי וכו'

איפה זה כתוב שהמדינה קובעת? בדפי המקורות העלומים? ומה זה ע"פ חוק איזה חוק?
ההבנה הפשוטה היא שעינינו הרואות קובעות אם יש מלחמה או לא וכל אחד יכול לראות מה המצב, אם יש לך ראייה לטענתך החולקת על זה תביא אותה.

החתן סופר כתב:

יאיר1 כתב:

החתן סופר כתב:
בקיצור, הכל נקבע לפי חוק ומה שהמדינה קובעת זה מה שיש לעשות, ואם בוודאות המחבל נוטרל והמדינה אוסרת להורגו (מכל מיני טעמים) אף שאני לא מסכים להם אני מחוייב לשמוע לה ובפרט
שהנשק שבידיי הוא שייך לה והיכולת להרוג זה בזכותה.

ידוע שיש אנשים שחושבים כך.
אני חושב שהדיון כאן מבוסס על מי שסבור שהתלמוד בבלי והפוסקים הם מי שקובע, והם לא מסרו את מלא הסמכות למדינה הקדושה.
הרי ברור לכל, שאם יש לי נשק של המדינה והיא אוסרת עלי להשתמש בו, ואני משכם להרוג את הבא להורגני, אינני רוצח, וגם אם מבחינת החוק אני כן רוצח ואין לי רשות להתגונן. [אגב זה לא המצאה שלי, כללי פתיחה באש שהיו לפני כעשרים שנה היו דבר קרוב מאד לזה].

וכיון שיש כאן דיון הלכתי, האם על פי דין תורה צריך להרוג אותו, לא ישנה כלום מה שהחוק אוסר. יתכן ויש לדון שאף אם מצד ההלכה אין חיוב להורגו אך מותר, ויש חוק מצד המדינה להורגו שמותר.
וכאן חכמי הפורום יבואו ויעלו בפלפול מה יש לומר בזה.

כבודו שכח את הירושלמי...חס ושלום שלא יישמע כאילו שאני כופר בתורה הקדושה ובדברי אלוקים חיים מקווה שזה לא נשמע באמת כמו שהבינו, אבל לא התלמוד הבבלי קובע אם זו מלחמה או לא אלא המדינה, ואי לא בהלכות מדינה ומלחמה איירי הדיון הנ"ל, אלא הלכתי גרידא אז פוקו חזו תוס' בע"ז שצריך לדון הגוי לפני הריגה, או בואו נברר דיני רודף שאפשר להציל באחד מאבריו ואי שייך גם בגוי וכו'

על איזה ירושלמי מדובר?
אני כמעט בטוח שלא שכחתי שום ירושלמי, כי לא נראה לי שבחיי למדתי ירושלמי שעוסק בענין.

אוצר החכמה כתב:איפה זה כתוב שהמדינה קובעת? בדפי המקורות העלומים? ומה זה ע"פ חוק איזה חוק?
ההבנה הפשוטה היא שעינינו הרואות קובעות אם יש מלחמה או לא וכל אחד יכול לראות מה המצב, אם יש לך ראייה לטענתך החולקת על זה תביא אותה.

אתה מבין מה משמעות דבריך הרב אוצר? אם באמת אני חושב שעכשיו זה זמן מלחמה הרי שמותר לי לפי התוס' לקיים "טוב שבכנענים הרוג" או לפי הגירסא האמיתית ולא
לפי הצענזור "טוב שבגוים הרוג", וכי יעלה על הדעת שמי שעכשיו ילך בעיר של ערבים (ולא עזה) ויהרוג שפיר דמי? מותר לו, כי הוא הגדול הבין בראות עיניו שעתה זו עתה מלחמה?
מצאתי עכשיו שבאמת הגר"ש גורן זצ"ל במשנת המדינה דיבר מעין דברים שאמרנו למעלה...
וליאיר1 התכוונתי שההלכה לפי הבבלי (הירושלמי) והפוסקים, סתם תיקון :)

ואתה מבין את משמעות דבריך בשאר עניינים?
אם אני חושב שאתה רודף אז מותר לי להרוג אותך כי הרי דין רודף לא תלוי בחוק המדינה?

ואם אני חושב שקידושין של מישהו לא היו קידושין הרי אני יכול להתיר את אשתו לשוק, כי הרי חלות קידושין לא תלוי בחוק המדינה.

מה שבידך תפעל, אם אתה חושב שאני רודף אותך ומתוך כך פעלת ישר כוח, אלא שב"ד ידון אותך ואחרי ראיות וכו' יוודאו שפעלת נכון מתוך הרגשה או ראייה ברורה שהיה לך רודף שמנסה להרוג אותך וגם שלא יכולת להצילו באחד מאבריו, אותו דבר לגבי קידושין אתה יכול לחשוב שהקידושין לא תקפים אלא שאתה צריך ראיה ועוד כוח להתיר את הקידושין אם אתה דיין מומחה בטיב גיטין וקידושין, ורק אז אתה יכול לפעול.

הלכות מלחמה לא נאמרו לאדם פרטי, אלא לכלל הציבור, ומימלא יתיישבו כמה הסברים איך חייל יכול להיכנס למערכה בעזה ולהיכנס לספק פיקו"נ להציל את האחר, כי מלחמה שאני.

אם כתבת מה שכתבת על רודף מה נשתנה עניין מצב המלחמה מזה?

גם לעניין קידושין אפשר לדון פה בפורום מה הדין אם מישהו קידש ללא עדים ולומר שאין קידושיו קידושין ואין לזה קשר לחוקי מדינת ישראל. ואם השאלה סבוכה אפשר לדון עליה פה אבל למעשה צריך הוראת רב.

אותו דבר גם לעניין המחבל אפשר לדון על הדין לאור המצב המציאותי, מי שמסתפק בדין ורוצה פסק למעשה שילך לשאול מורה הוראה כמו בכל עניין.

הדבר האחרון שכתבת הוא נכון שמלחמה שאני ולכן אין לדון בזה דיני ספ"נ, אבל אין לפרט זה קשר לנושא הדיון שלנו.

לא קראתי את כל האשכול, אך אם שאלת השואל הוא לדין תורה, הרי זה פשוט, שכן בן נח שעבר על אחד ממצותיו חייב מיתה, ומה זה משנה אם המחבל ימ"ש נתפס בחיים ואם לאו?

ואגב,
השאלה הזו לא נידונה בספר "תורת המלך"? היא מתאימה לשם.

חכם באשי כתב:לא קראתי את כל האשכול, אך אם שאלת השואל הוא לדין תורה, הרי זה פשוט, שכן בן נח שעבר על אחד ממצותיו חייב מיתה, ומה זה משנה אם המחבל ימ"ש נתפס בחיים ואם לאו?

ואגב,
השאלה הזו לא נידונה בספר "תורת המלך"? היא מתאימה לשם.

אי משו"ה יל"ד שהרי המחבל עושה זאת מתוך אמונתו שכך נכון וראוי ואף שטועה בכך מ"מ זו מחשבתו, וכוונתו לש"ש, [ואף שכוונתו רצויה ומעשיו אינם רצוים אלא מתועבים] מ"מ יתכן שאין עליו דין מיתה, אחר שכוונתו לשמים והוי כאונס.
ובאמת זה תלוי מה המניע שלו, אם שנאת הכובשים, או תורת האיסלאם. ויל"ע.

ומ"מ מסתבר מאוד מה שכתבו הכותבים לעיל שמצד הצלת נפשות ישראל צריך להורגו, ואולי אף מדיני המלחמה. וצ"ת.

יאיר כתב:כוונתי שיש סיכוי שלאחר שיתרפא וישוחרר ימשיך לחבל כמעשהו בראשונה וכיון שהוחזק בכך ודאי שיש לו דין רודף. משא"כ באחד שלא הוחזק בכך.

"הוחזק" ? אני מזכיר, שאפילו שור שנגח - לא נחשב כמי שהוחזק לכך - עד שיגח ג' פעמים לפחות.

פשוט שלא התכוונתי לענין 'חזקה' דינית...

(מלבד שיש הבדל עצום בין שור ל'אדם' ואדם מועד לעולם).

ישא ברכה כתב:יל"ד שהרי המחבל עושה זאת מתוך אמונתו שכך נכון וראוי ואף שטועה בכך מ"מ זו מחשבתו, וכוונתו לש"ש, [ואף שכוונתו רצויה ומעשיו אינם רצוים אלא מתועבים] מ"מ יתכן שאין עליו דין מיתה, אחר שכוונתו לשמים והוי כאונס. ובאמת זה תלוי מה המניע שלו, אם שנאת הכובשים, או תורת האיסלאם. ויל"ע.

זה אמור להיות בדיחה?

ישא ברכה כתב:

חכם באשי כתב:לא קראתי את כל האשכול, אך אם שאלת השואל הוא לדין תורה, הרי זה פשוט, שכן בן נח שעבר על אחד ממצותיו חייב מיתה, ומה זה משנה אם המחבל ימ"ש נתפס בחיים ואם לאו?

אי משו"ה יל"ד שהרי המחבל עושה זאת מתוך אמונתו שכך נכון וראוי ואף שטועה בכך מ"מ זו מחשבתו, וכוונתו לש"ש, [ואף שכוונתו רצויה ומעשיו אינם רצוים אלא מתועבים] מ"מ יתכן שאין עליו דין מיתה, אחר שכוונתו לשמים והוי כאונס.
ובאמת זה תלוי מה המניע שלו, אם שנאת הכובשים, או תורת האיסלאם. ויל"ע.
ומ"מ מסתבר מאוד מה שכתבו הכותבים לעיל שמצד הצלת נפשות ישראל צריך להורגו, ואולי אף מדיני המלחמה. וצ"ת.

חידוש גדול בפיך, שאם גוי הורג בגלל אמונה מסויימת "שלבו לשמים", אין בו חטא!
יש לך אולי מקורות לחידוש נועז זה.
(ואם נתקדם הלאה, מדוע שלא נפטור גם את זה שהורג, לדוגמא בעלמא, בגלל אמונתו בתפיסה הנאצית?)

ישא ברכה כתב:

חכם באשי כתב:לא קראתי את כל האשכול, אך אם שאלת השואל הוא לדין תורה, הרי זה פשוט, שכן בן נח שעבר על אחד ממצותיו חייב מיתה, ומה זה משנה אם המחבל ימ"ש נתפס בחיים ואם לאו?

ואגב,
השאלה הזו לא נידונה בספר "תורת המלך"? היא מתאימה לשם.

אי משו"ה יל"ד שהרי המחבל עושה זאת מתוך אמונתו שכך נכון וראוי ואף שטועה בכך מ"מ זו מחשבתו, וכוונתו לש"ש, [ואף שכוונתו רצויה ומעשיו אינם רצוים אלא מתועבים] מ"מ יתכן שאין עליו דין מיתה, אחר שכוונתו לשמים והוי כאונס.
ובאמת זה תלוי מה המניע שלו, אם שנאת הכובשים, או תורת האיסלאם. ויל"ע.

ומ"מ מסתבר מאוד מה שכתבו הכותבים לעיל שמצד הצלת נפשות ישראל צריך להורגו, ואולי אף מדיני המלחמה. וצ"ת.

לשיטתך נאמר כן אף בישראל שאם עובד ע"ז מחמת אמונתו שכך נכון וראוי הוי כאונס.

בברכה המשולשת כתב:האם למלחמה בין יהודה לישראל היה דין מלחמה

מי ומי החולקים?

שומע ומשמיע כתב:

בברכה המשולשת כתב:האם למלחמה בין יהודה לישראל היה דין מלחמה

מי ומי החולקים?

בספרי כתבתי כך בס"ד:

באשר ל-"עבירות פוליטיות", דהיינו פעילות המכוונת נגד השלטון, יעויין בדברי הרה"ג יגאל אריאל, בספרו עוז מלך- עיונים בספר שמואל, עמ' 345- 346: "מלחמה היא עניינו של הציבור. רק ממלכה יכולה, מבחינה עקרונית ומעשית, להכריז ולנהל מלחמה. אף היא אינה מוציאה למלחמה אלא למטרות מוגדרות: מלחמת-מצווה, שהיא מלחמת כיבוש הארץ, או מלחמת מגן ועזרת ישראל מיד צר. למלחמת-רשות יכולה המלכות להוציא רק על-פי בית-דין של שבעים ואחד, מלך ואורים ותומים. כל אלה אינם קיימים בבטחון פנים, במאבק אחים מבית. מהו איפוא טיבה של המלחמה על מלכות דוד? גם אבנר וגם יואב מאמינים שמלחמה על מלכות ישראל, גם כאשר היא מלחמת-אחים מבפנים, היא מלחמה לכל דבר... מלחמות-האחים בתנ"ך אינן זוכות בדרך כלל לתואר "מלחמה", מלבד שלוש מלחמות גדולות: פילגש בגבעה, מלחמות איש-בושת ודוד, ומלחמות ירבעם ויהודה. במלחמות אלה נלחם ציבור בציבור ומלך במלך, ובניגוד למלחמות בני אור בבני חושך ולמלחמות ישראל בעמים יש כאן מן הדין ומן הצדק עם שני הצדדים." יצויין, כי בניגוד למציאות בזמן התנ"ך, אין בדורותינו נבואה, כך שלא ניתן לדעת מי הוא המנהיג בו בחר ה', וגם אין מלכות אישית, כך שדין מרידה במלכות אינו חל במלוא תוקפו. יתר על כן, יש להבחין בין פעילות המכוונת נגד עצם השלטון (המקבילה למלחמה על המלכות בה עסק הרה"ג יגאל אריאל) לבין התנגדות של יהודים בני המדינה, למהלכים ופעולות של השלטון, ואכמ"ל. לפיכך, נראה כי אין היתר לקיומן של יחידות משטרתיות המיועדות לפעול נגד יריבים פוליטיים יהודים (ובודאי שאין להקים גופים חשאיים, המתדיינים בינם לבין עצמם על גורלם של אזרחים יהודים המתנגדים לפעולות מסויימות של השלטון או למדיניות זו או אחרת במעמד צד אחד. ויעויין בדברי הגאון רבי אליעזר יהודה וולנדינברג, המתיר לבצע מעצר מנהלי "באיש שישנו רגלים לדבר שהוא מושחת המדות ובליעל עד להשחית או שהדברים מוכיחים שהוא מסכן את שלום הציבור אלא שאי אפשר לחייבו מחוסר הוכחות משפטיות. ובלעדי זה אין רשות לשלטון להשתמש בשרירות לב בתוקף כוחה להוצאת צו מעצר אדמיניסטרטיבי נגד כל מי שיראה בעיניו כחשוד, ואם לא כן לא שבקת חיי לכל בריה...". (הלכות מדינה, שער ד, סוף פרק ה, עמ' רטז.) הקשר הדברים, וסכנון הלשון, מעידים על כך שמדובר בהתייחסות לעבריין פלילי, ולא למתנגד פוליטי של מדיניות השלטון ואופיו.)

אביגדור כתב:

ישא ברכה כתב:

חכם באשי כתב:לא קראתי את כל האשכול, אך אם שאלת השואל הוא לדין תורה, הרי זה פשוט, שכן בן נח שעבר על אחד ממצותיו חייב מיתה, ומה זה משנה אם המחבל ימ"ש נתפס בחיים ואם לאו?

ואגב,
השאלה הזו לא נידונה בספר "תורת המלך"? היא מתאימה לשם.

אי משו"ה יל"ד שהרי המחבל עושה זאת מתוך אמונתו שכך נכון וראוי ואף שטועה בכך מ"מ זו מחשבתו, וכוונתו לש"ש, [ואף שכוונתו רצויה ומעשיו אינם רצוים אלא מתועבים] מ"מ יתכן שאין עליו דין מיתה, אחר שכוונתו לשמים והוי כאונס.
ובאמת זה תלוי מה המניע שלו, אם שנאת הכובשים, או תורת האיסלאם. ויל"ע.

ומ"מ מסתבר מאוד מה שכתבו הכותבים לעיל שמצד הצלת נפשות ישראל צריך להורגו, ואולי אף מדיני המלחמה. וצ"ת.

לשיטתך נאמר כן אף בישראל שאם עובד ע"ז מחמת אמונתו שכך נכון וראוי הוי כאונס.

זה לא תינוק שנשבה?