פורום אוצר החכמה

ברצוני לדעת, האם יש מי שיודע, האם מותר ליתן איזה הנאה לגוי משום לא תחנם אם אסרו רק ליתן בסף ממש או גם איזה הנאה? תודה

קדושין ו הנאת אדם חשוב
מותרת לכאורה בנכרי
וברש''י ביצה כ''ד במשנה ד''ה אלא
שאין רצוני לקבל ממנו
שאני שונאו
הרי שאפשר לקבל

לא שמעתי מעודי ולא מצאתי מקום שמחלק בין כסף למתנה.
אולם מה שכן נמצא בחז"ל ונפסק בפוסקים.

חכמת אדם שער איסור והיתר כלל פז

יא אסור ליתן מתנת חנם לעכו"ם שאינו מכירו דכתיב (דברים ז', ב') לא תחנם ודרשינן לא תתן מתנת חנם אבל במכירו מותר דהוי כמוכרו לו שהיום עושה לו טובה ולמחר בהיפך וכן אסור לספר בשבחן לומר כמה נאה עכו"ם זה וקל וחומר לספר בשבח מעשיו ולחבב דרכיו שכל זה הוא בכלל לא תחנם לא תתן להם חן והכל כדי שלא יתקרבו עמהם וילמדו ממעשיהם (שם סעיף י"א וי"ד):

שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קנא סעיף יא

אסור ליתן מתנת חנם לעובד כוכבים שאינו מכירו.

טור יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קנא

אסור ליתן להם מתנת חנם במה ד"א כשאינו מכירו אבל אם מכירו או שכינו מותר

בית יוסף יורה דעה סימן קנא

יא אסור ליתן להם מתנת חנם. שם בגמרא (כ.) ודריש לה מלא תחנם (דברים ז ב):
ומ"ש במה דברים אמורים כשאינו מכירו וכו'. תוספתא (פ"ג ה"ה) כתבה שם הרא"ש (סי' יט) במה דברים אמורים בגוי שאינו מכירו או שהיה עובר ממקום למקום אבל אם היה אוהבו או שכנו מותר שאינו אלא כמוכרו לו:


ועדיין צריך לשאול לרב מה הלכה למעשה בזה.
מכל מקום נראה פשוט שאסור לתת כל מתנה.

לכאורה לדעת המאירי בימינו שהגויים 'גדורים בנימוסי הדתות'
אין איסור לא תחנם ,[ברמבם האיסור דלא תחנם מובא בהלכות עבודה זרה]
נ.ב חלק מהיתר המכירה של הגראי"ה קוק היה דלא תחנם הוא איסור לשבעה עממין בלבד [אלו שהוזכרו בפסוק דלא תחנם]
ועוד כי אין זה נוהג אלא לעובדי ע"ז בלבד,

ביליצר כתב:לכאורה לדעת המאירי בימינו שאין הגויים עובדי עבודה זרה אין איסור לא תחנם ,[ברמבם האיסור דלא תחנם מובא בהלכות עבודה זרה]
נ.ב חלק מהיתר המכירה של הגראי"ה קוק היה דלא תחנם הוא איסור לשבעה עממין בלבד [אלו שהוזכרו בפסוק דלא תחנם]
ועוד כי אין זה נוהג אלא לעובדי ע"ז בלבד,

א. בדעת רבינו המאירי נשתברו קולמוסים (ודעתי הדלה נוטה לדעת הגרד"צ הילמן זצ"ל בזה)
ב. מרן הראי"ה צירף זאת רק לסניף עם עוד הרבה סניפים וח"ו לא הכריע כן (ויעויין מש"כ בזה מע"כ ידידי הרה"ג שלמה אליעזר גליקסברג בשו"ת ניצני ארץ ח"א, המצוי באוצר, וכן זכורני שהיה על זה מאמר של הקדוש הרב איתם הנקין הי"ד הן בכה"ע המעין בגליון ה-200 והן בגליון טבת התשע"ו)

כונתך שהמאירי לא התכוין אלא מלפנים ,לא מסתבר כי כתבו בהרבה מקומות בש"ס,
לגבי הראי"ה קוק זהו עיקר התירו בצירוף שמדובר במכירה לזמן וכו,

ביליצר כתב:כונתך שהמאירי לא התכוין אלא מלפנים ,לא מסתבר כי כתבו בהרבה מקומות בש"ס,
לגבי הראי"ה קוק זהו עיקר התירו בצירוף שמדובר במכירה לזמן וכו,

א. דווקא בגלל זה- זה הרבה יותר מסתבר וכפי שהראה נכוחה הגרדצ"ה
ב. יעיין כתר"ה שם ויראה שאינו עיקר היתרו בשום פנים ואופן

ואני הקטן סברתי הפוכה ,הרי אם היה כותב זאת פעם אחת בלבד כל שכן שהיה אומר שכתב זאת מלפנים ,
עכ"פ בשום אופן לא אקבל שהמאירי יתיר איסור דאורייתא [ואף אם היה איסור ברור מדרבנן] בכתב ,

וכל רבותינו (שהיו תחת שבט הצנזורים) שכתבו בספריהם שכל מקום שנאמר בספר זה עכו"ם (מלה שהיא עצמה המצאת הצנזורה) אינו אלא בעובדי אלילים הקדמונים וכו'?

תן דוגמה אחת להתרת איסור על ידיהם,,,,

צדק וישר כתב:ברצוני לדעת, האם יש מי שיודע, האם מותר ליתן איזה הנאה לגוי משום לא תחנם אם אסרו רק ליתן בסף ממש או גם איזה הנאה? תודה

בע"ז כ. אמרו שאיסור מתנת חינם לגוי הוא מח' תנאים והביאו ברייתא שנחלקו ר"מ ור"י לענין נבילה אם רק נמכר לנכרי או גם ניתן במתנה. הרי שאף מתנת חפץ בכלל. ושם סד. מבואר שלר"י בכלל האיסור זה לעבוד עמו בחינם.
ותוס' כ. כתבו-
"רבי יהודה אומר דברים ככתבן - תימה לר' יהודה למה לי לא תחנם לאסור מתנת חנם ותיפוק לי' מהכא וי"ל דלא תחנם אצטריך ליתן בו לאו והאי דהכא נמי איצטריך לעשה אי נמי איכא למימר דהאי דהכא איצטריך לגלות על נתינה דגר שהיא מתנה ממש ולא נתינה בדמים והקשה ריב"ם דהכא אסר מתנת חנם לעובד כוכבים לר' יהודה ובפרק כל שעה (פסחים דף כב. ושם ד"ה ור') מוקמינן ההיא דשולח אדם ירך לעובד כוכבים כר' יהודה ותירץ רבי דבתוספתא תניא גבי מילתיה דר' יהודה דהכא בעובד כוכבים המכירו מותר מפני שהוא כמוכרו לו והא דאמרי' בפרק הדר (עירובין דף סד:) דא"ל לההוא עובד כוכבים טול גלוסקין מאילעא ואף על פי שלא היה מכירו כדמשמע התם שאני התם שהיה מתלוה עמו בדרך וא"ת למאן דאסר וכי לית ליה ההיא דמפרנסין עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום וי"ל דדרכי שלום אין זו מתנת חנם וא"ת ולמאן דשרי וכי לית ליה ההיא דהעובדי כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין וי"ל דקרא מיירי שאינו מחיה באותה מתנה כי אף אם לא יתן לו כלום לא ימות."
ובמעשר שני א' א' תנן-
"מעשר שני אין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו ואין מחליפין אותו ולא שוקלין כנגדו ולא יאמר אדם לחברו בירושלם הילך יין ותן לי שמן וכן שאר כל הפירות אבל נותנין זה לזה מתנת חנם." הרי שלשון מתנת חנם הוי אף במה שאינו כסף.

ביליצר כתב:תן דוגמה אחת להתרת איסור על ידיהם,,,,

ערכאות
מסירה

כבודו יכול לפרט,,,

ככלל ,עיין רש"י בריש פרשת משפטים שכתב מפורש דהאיסור הוא על עובדי עבודה זרה

ביליצר כתב:כבודו יכול לפרט,,,

מה לא מובן? אם כתוב שאסור לתבוע בערכאות של עכו"ם, והכוונה רק לערכאות של ימים קדמוניים שהיו עע"ז, אבל בגויים שלנו אינו נוהג, א"כ נמצא שמותר לתבוע בערכאות של גויים.

ככלל ,עיין רש"י בריש פרשת משפטים שכתב מפורש דהאיסור הוא על עובדי עבודה זרה

וכלל סתם עכו"ם בתלמוד ,מסורה בידינו מדור לדור דמדובר בכלל הגויים,

ביליצר כתב:ככלל ,עיין רש"י בריש פרשת משפטים שכתב מפורש דהאיסור הוא על עובדי עבודה זרה

א. והנה לשון רש"י הקדוש: לפניהם. ולא לפני גוים... שהמביא דיני ישראל לפני גוים מחלל את השם ומיקר שם עבודה זרה להחשיבה...". אז האיסור הוא על כל גויים (והטעמא דקרא הוא כדי לא להחשיב ע"ז, אבל אנחנו לא פוסקים כטעמא דקרא כידוע) וכן פסקו כל הפוסקים רו"א.
ב. כבר הובהר לעיל, וביתר הרחבה באשכולות אחרים, שגם היום הגויים (ברובם המכריע) עובדי ע"ז הם.
ג. ובר מן דין, כל איסור לא תחנם (שבו התחיל האשכול) חל על כל גוי ולאו דווקא על עובד ע"ז
ג. והא ראיה שהפוסקים בדורותינו לא כתבו שאין דין "לא תחנם" נוהג היום.

אין לזה כל קשר לטעמא דקרא אלא דין תורה ועיין בשו"ע ,
חושן משפט סימן כו סע' א-ג:
אסור לדון בפני דייני עובדי כוכבים ובערכאות שלהם (פי' מושב קבוע לשריהם לדון בו), אפילו בדין שדנים בדיני ישראל. ואפילו נתרצו ב' בעלי דינים לדון בפניהם אסור. וכל הבא לידון בפניהם, הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת מרע"ה.
ורשי כבר הסביר בטוב טעם,

א,כתבתי מפורש את דעת המאירי והגראי"ה קוק בלבד ,ויש להאריך עוד ,
ב כמובן שיש את הדיון המפורסם אם שיתוף הוא ע,ז
ג גם כתבתי שמסורה בידינו אצל כל תינוק בבית רבו דסתם עכו"ם בתלמוד הם גויים ,כך שאין המכשלה תחת ידינו ,

המאירי המאריך בדבריו בהרבה מקומות בודאי לא התיר את האסור לדעתו ,
כך נראה לענ"ד הקלושה,

הפוסקים כתבו שאיסור ערכאות הוא גם על ישראל שדן שלא לפי דיני התורה, כך שלא מובן מה הנ"מ לענין זה אם הגויים נחשבים כעע"ז או לא.

ביליצר כתב:אין לזה כל קשר לטעמא דקרא אלא דין תורה ועיין בשו"ע ,
חושן משפט סימן כו סע' א-ג:
אסור לדון בפני דייני עובדי כוכבים ובערכאות שלהם (פי' מושב קבוע לשריהם לדון בו), אפילו בדין שדנים בדיני ישראל. ואפילו נתרצו ב' בעלי דינים לדון בפניהם אסור. וכל הבא לידון בפניהם, הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת מרע"ה.
ורשי כבר הסביר בטוב טעם,

א,כתבתי מפורש את דעת המאירי והגראי"ה קוק בלבד ,ויש להאריך עוד ,
ב כמובן שיש את הדיון המפורסם אם שיתוף הוא ע,ז
ג גם כתבתי שמסורה בידינו אצל כל תינוק בבית רבו דסתם עכו"ם בתלמוד הם גויים ,כך שאין המכשלה תחת ידינו ,

המאירי המאריך בדבריו בהרבה מקומות בודאי לא התיר את האסור לדעתו ,
כך נראה לענ"ד הקלושה,

א. בשו"ע בעניין ערכאות (ובכל עניין)כתוב "גויים" ו- "עכו"ם" אינו אלא מפני הצנזורה. וכן הוא פשוט אצל כל הפוסקים שבכל גוי יש איסור ערכאות (וגם אצל יהודים שבחרו במשפטי הגויים)
ב. דעת המאירי הערתי עליה, ודעת מרן הראי"ה אינה כהמאירי אלא כסניף דסניף (האם כב' ראה את המאמרים שציינתי אליהם?)
ג. שיתוף הוא ודאי ע"ז וכל שהתירו תוס' אינו אלא דרבנן של לפני אידיהן כי לא שכיח דאזיל ומודי וכפי שכתב רבינו הנוב"י.
ד. בודאי שסם "עכו"ם" הם גויים, כי אין "עכו"ם" אלא משיבושי הצנזור במקום המלה גויים, אך בדברי המאירי הווי כ-"התנצלות" הנ"ל שציינתי אליה שאינה אלא מפני הצנזורה

א. בשו"ע בעניין ערכאות (ובכל עניין)כתוב "גויים" ו- "עכו"ם" אינו אלא מפני הצנזורה. וכן הוא פשוט אצל כל הפוסקים שבכל גוי יש איסור ערכאות (וגם אצל יהודים שבחרו במשפטי הגויים)
ב. דעת המאירי הערתי עליה, ודעת מרן הראי"ה אינה כהמאירי אלא כסניף דסניף (האם כב' ראה את המאמרים שציינתי אליהם?)
ג. שיתוף הוא ודאי ע"ז וכל שהתירו תוס' אינו אלא דרבנן של לפני אידיהן כי לא שכיח דאזיל ומודי וכפי שכתב רבינו הנוב"י.
ד. בודאי שסם "עכו"ם" הם גויים, כי אין "עכו"ם" אלא משיבושי הצנזור במקום המלה גויים, אך בדברי המאירי הווי כ-"התנצלות" הנ"ל שציינתי אליה שאינה אלא מפני הצנזורה
חזור למעלה

אין בדברי השו"ע כל קשר לצנזורה ,זהו הדין על פי תורה ,
בכלל יש איסור להתדיין בפני הדיוטות [לפי הגמרא נדרש מאותו פסוק,]אלא שהשולחן ערוך לא הביא דין זה ,
חלוק הוא דין הדיוטות אי קיבלו עליהם שני המתדיינים דאז מותר ,
השאלה היא בזמן הזה שאין שופטים בישראל האם כולם נידונים כהדיוטות מדאורייתא ,כך הוא דעת החינוך,ועכ"פ מצריך לפחות דיין אחד אף שאינו סמוך משום בצדק תשפוט עמיתך
כתבת על שאר הקדמונים שהדגישו עכום וטענת שיש בזה מכשול ,ע"ז עניתי שאין כאן מכשול,
עבודה השם בשיתוף ,לגוי להרבה פוסקים אינו אסור להם,
לגבי המאירי לדעתי אין ספק שאין כאן תחילה וסוף של צנזורה,

לא הבנתי למה כת"ר מתכוון בדבריו ברישא, אבל נראה לי שמיצינו את הדיון
(רק אומר שע"ז בשיתוף אסורה לגוי כע"ז וכפי שהכריע רבינו הנוב"י)

בברכה המשולשת כתב:(רק אומר שע"ז בשיתוף אסורה לגוי כע"ז וכפי שהכריע רבינו הנוב"י)

דעת הנוב"י שנויה במחלוקת, יעויין באחרונים (חלקם מובאים בלקוטי הערות בהו' מכון ירושלים), ולא ידעתי מי הכריע שדעתו מכריעה את הכף.
ובפרט שאין אלו דברי הנוב"י עצמו אלא תשובת בנו ר' שמואל (ונדפסה במהדו"ת אחר פטירת הנוב"י).

מה שנכון נכון כתב:

בברכה המשולשת כתב:(רק אומר שע"ז בשיתוף אסורה לגוי כע"ז וכפי שהכריע רבינו הנוב"י)

דעת הנוב"י שנויה במחלוקת, יעויין באחרונים (חלקם מובאים בלקוטי הערות בהו' מכון ירושלים), ולא ידעתי מי הכריע שדעתו מכריעה את הכף.
ובפרט שאין אלו דברי הנוב"י עצמו אלא תשובת בנו ר' שמואל (ונדפסה במהדו"ת אחר פטירת הנוב"י).

ייש"כ.
מהדורת מכון ירושלים אינה זמינה לי- האם יש מי שכתב שכוונת התשובה הנ"ל היא אחרת ממה שכתבתי?
או שאולי כוונת כתר"ה לומר שיש חולקים על הנאמר בתשובה ואז לא ידעתי מי יכול לחלוק.
בכל מקרה אני הקטן ראיתי בזמנו שהגה"צ רבי אביגדר הלוי נבנצל כתב שפשיטא ששיתוף הוי ע"ז לגויים

הראי"ה כתב "שהעיקר הוא כדעת המאירי" באגרותיו (פט).

בברכה המשולשת כתב:

מה שנכון נכון כתב:

בברכה המשולשת כתב:(רק אומר שע"ז בשיתוף אסורה לגוי כע"ז וכפי שהכריע רבינו הנוב"י)

דעת הנוב"י שנויה במחלוקת, יעויין באחרונים (חלקם מובאים בלקוטי הערות בהו' מכון ירושלים), ולא ידעתי מי הכריע שדעתו מכריעה את הכף.
ובפרט שאין אלו דברי הנוב"י עצמו אלא תשובת בנו ר' שמואל (ונדפסה במהדו"ת אחר פטירת הנוב"י).

ייש"כ.
מהדורת מכון ירושלים אינה זמינה לי- האם יש מי שכתב שכוונת התשובה הנ"ל היא אחרת ממה שכתבתי?
או שאולי כוונת כתר"ה לומר שיש חולקים על הנאמר בתשובה ואז לא ידעתי מי יכול לחלוק.
בכל מקרה אני הקטן ראיתי בזמנו שהגה"צ רבי אביגדר הלוי נבנצל כתב שפשיטא ששיתוף הוי ע"ז לגויים

התכונתי שחולקים על ר' שמואל לנדא. [מה פירוש מי יכול לחלוק?].
בין החולקים המובאים בלקו"ה שם: היעבץ, השו"מ, ההפלאה, המלבי"ם. ויש עוד ועוד.
ועל הכל הש"ך בסימן קנא סק"ז וכבר העירו ממנו הפ"ת קמז,ב ועוד.
ובהוצאת מכון ירושלים הובא גליון מכת"י ר' שמואל על מש"כ בגוף התשובה שלשון הרמ"א הטעה כמה חכמים, שכמותם סובר הש"ך, אלא שהוא פליג עליו.

ייש"כ. אעיין בעז"ה.

מרחביה כתב:הראי"ה כתב "שהעיקר הוא כדעת המאירי" באגרותיו (פט).

ובמקומות אחרים כתב אחרת. זו סוגיא מורכבת בדבריו (וצריך לזכור שהאגרות אינן עוסקות בהלכה, אלא התשובות, וכל האגרות שהיו בהן ענייני הלכה הללו הוצאו לתשובות)