קידושין לאחר מות קליני
פורסם: ג' אפריל 26, 2016 5:39 pm
כהנהגתו של גאב"ד קרלסבורג.
קם רבה שחטיה לר' זירא. הנה מרן החיד"א בברכי יוסף אה"ע (סי' יז סק"א) חקר, אם ר' זירא אחר שחזר וחיה היה צריך לחזור ולקדש את אשתו, כיון שהותרה כבר במיתתו, ופקעו קידושיו הקודמים. והביא דברי הירושלמי גיטין (פרק מי שאחזו ה"ג), בדין האומר הרי זה גיטך אם לא אבוא בתוך י"ב חודש, ושמעו בו שמת, האם מותרת אשתו להנשא מיד. רבי חגי אומר מותרת להנשא (שהרי בודאי לא יבוא בתוך המועד שקבע), ורבי יוסי אומר אסורה לינשא עד לאחר י"ב חודש, שמא יעשה לו נס ויחיה ויבא ויקיים תנאו (ע' פני משה וקה"ע שם). ולמדנו מהירוש' שאם אחר שמת נעשה לו נס וחיה, אכתי אגידה ביה אשתו, ולא מהניא לה מה שמת ודאי כיון שלבסוף חי. ויש לנו לומר שאף התלמוד שלנו מודה דאי אתרמי כי האי, המיתה שמת כמאן דליתא דמי. עכת"ד. והמהרי"ט אלגאזי בשו"ת שמחת יום טוב (סי' סא, דף ר"י ע"ד), הביא דברי הירושלמי הנ"ל, ומ"מ העלה שם, שכל שמת מיתה גמורה, ואח"כ חזר וחיה בדרך נס, הואיל ובשעת מיתה פקע ממנה איסור אשת איש, והותרה להנשא, שוב אינה חוזרת לאיסורה, ולהיות כדין אשת איש, שכיון שפסקה האישות שבינו לבינה ע"י המיתה, פסקה לגמרי. וכדקי"ל בגיטין (פג סע"ב) לענין גירושין, שהאומר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי, הויא מגורשת גמורה, דכיון דפסקה פסקה, וה"ה לענין מיתה. ע"ש. והגאון רבי אפרים לניאדו בשו"ת דגל מחנה אפרים (חאה"ע סי' א, דף יט ע"ד) נשאל ג"כ על המעשה דשמעתין, קם רבה שחטיה לר' זירא, ולמחר בעא רחמי ואחייה, האם היה צריך ר' זירא לחזור ולקדשה, וכתב, שבהשקפה ראשונה היה נראה לומר שחזר ר' זירא וקידש את אשתו, שכבר קנתה את עצמה במיתת הבעל, אחר ששחט בו רבה רוב שנים, שבודאי מת הוא ולא יחיה, כי אם בדרך נס וכו', הילכך כל שמת ויצאה נשמתו ממש, והדר חיי בדרך נס הדבר פשוט וברור שצריך לחזור ולקדש את אשתו, כיון שפקעו ממנה קידושין הראשונים. ושוב הביא דברי הברכי יוסף הנ"ל שצידד בזה, וכתב, ונראה שהצד הראשון שכתב שצריך לחזור ולקדשה, כדין מחזיר גרושתו, הוא האמת, ואין סברא לומר כהצד השני שכתב הברכ"י וכו'. ע"ש. וע"ע בשו"ת חסד לאברהם מה"ת (חאה"ע סי' יד) שהביא ג"כ החקירה הנ"ל, אם ר' זירא היה צריך לחזור ולקדש את אשתו, והביא דברי הירושלמי הנ"ל, וכתב, ולדידי הדבר זר בעיני לפרש ד' הירושלמי שמא יעשה לו נס ויחזור ויחיה, שהרי אף בנפל לגוב של אריות או של נחשים ועקרבים לא חיישינן למעשה נסים, וכמ"ש התוס' יבמות (קכא:) ד"ה אין מזכירין מעשה נסים, בביאור דברי הירושלמי וכו', ולכן נ"ל דהירוש' קאי אמתני' דהאומר מהיום אם מתי מחולי זה וכו'. ושו"ר בברכי יוסף (סי' יז) שכתב ע"פ הירוש' הנ"ל דאכתי אגידא ביה, ולדעתי נראה ברור מהירוש' להיפך, והברכי יוסף עצמו סיים שכתב כן בחפזו. עכת"ד. וע"ע בשו"ת נפש חיה וואקס (חאה"ע סי' ג). ע"ש. ובספר יקרא דשכבי (דרוש קח דף קצד ע"ג) בד"ה ונראה, כתב להוכיח ממה שמצינו לאלישע שקרע את בגדיו על אליהו, אלמא שאשתו היתה מותרת לעלמא לאחר שעלה בסערה השמימה, שהרי קי"ל שאין להתאבל בלי ידיעה ברורה שמת, שמא יתירו את אשתו להנשא. ע"ש. ואינו מוכרח, שי"ל שעדיין לא גזרו חכמים גזרה זו לחוש שמא תינשא אשתו, וע' בפסקים וכתבים למהרא"י (סי' קב), אם אשת אליהו הנביא מותרת להנשא לאיש אחר, וכתב, שדוקא אשת רעהו אסורה ולא אשת מלאך, שהוא רוחני ולא גופני וכו'. ע"ש. ובשו"ת תורה לשמה (סי' שפ) כתב, שגם כשאליהו הנביא יורד לעוה"ז ומדבר עם החכמים, אינו נכלל בדין בני אדם, אלא חשוב מלאך גמור בכל הענינים וכו'. ולכאורה יש להעיר מהגמ' (עירובין מג.) תא שמע דהני שב שמעתתא וכו', מאן אמרינהו, לאו אליהו אמרינהו. ומוכח שיש לו דין אדם להתחייב במצות. (וע"ע שם בגמ' בע"ב). וע' להחיד"א בס' מראית העין (עירובין צו:). ובמדבר קדמות (מע' א אות ל וסא). ובשו"ת חתם סופר ח"ו (בליקוטים סי' צח) בד"ה אבל האמת יורה דרכו. ובשלמת חיים החדש (סי' קא והלאה). ואכמ"ל. וע' בשו"ת יהודה יעלה אסאד ח"ב (חאה"ע סי' ד). ובשו"ת פסקי תשובה (סי' קנג) בשם האבני נזר. ובשו"ת רב פעלים ח"ב (סוד ישרים סי' ב). ובספר חלק יעקב זריהן (דף מא ע"א). ודו"ק.
האמת שיש לחלק בין מוות גמור למוות קליני שאחרי הכל רקמת המוח עדיו חיה וכו' כידוע.