פורום אוצר החכמה

מנהג מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א לברך בראשי תיבות (בו"ה).

ושאלני חכ"א, שהתוספות בברכות (ז, א) הקשו איזה קללה יכול היה בלעם לקלל ברגע אחד בו הקב"ה כועס, ותירצו התוספות ב' תירוצים.

ולכאורה, אם ברכה מועילה בראשי תיבות, יכול היה בלעם לקלל בראשי תיבות.

לאו קושיא כ"כ דחזינן שלטוב ניתנה רשות יותר מרובה מדה טובה וכו' עי' תוס' שבת פח. ד"ה ירדו.

י"ל שבאמת א"א לברך/לקלל בר"ת, שכן הם יכולים להתפרש באופנים רבים. אך המתברך הוא שפותר אותם לברכה, מה שא"א לומר על קללת בלעם לישראל.

עיין רמבם הלכות ברכות א ,ז דמהני בלב
כל הברכות כולן צריך שישמיע לאזנו מה שהוא אומר ואם לא השמיע לאזנו יצא בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו:

ביליצר כתב:עיין רמבם הלכות ברכות א ,ז דמהני בלב
כל הברכות כולן צריך שישמיע לאזנו מה שהוא אומר ואם לא השמיע לאזנו יצא בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו:

מה ההשוואה? כשיש לאדם חובה לברך, יש לכתחילה ובדיעבד יוצא גם באופן שלא השמיע.
כשאדם בא לברך את זולתו, אין כאן חובה אלא זכות, ומניין שמועיל באופן שכזה?

לא הבנתי את הקושיה הלא תוספות מתרץ שם (לפי מה שזכור לי) שהיה יכול לומר כלם (כלה אותם) ואטו כי רוכלא על תוספות לתת דוגמאות מראשי תיבות?

הסופר הרב יעקב ב. פרידמן מעיד בשם הגרח"ק, שהוא מברך כך רק כדי להפטר מהטרדנים. כנראה שלדעת התוספות אין הברכה חלה כלל (ודבר זה אסור לאמרו בפני עמי הארץ שיבקשו ממנו מכאן ואילך ברכה מפורשת).

הרוצה להחכים כתב:הסופר הרב יעקב ב. פרידמן מעיד בשם הגרח"ק, שהוא מברך כך רק כדי להפטר מהטרדנים. כנראה שלדעת התוספות אין הברכה חלה כלל (ודבר זה אסור לאמרו בפני עמי הארץ שיבקשו ממנו מכאן ואילך ברכה מפורשת).

אם כך, רובו של ציבור בכלל טרדנים הם.

חכם באשי כתב:אם כך, רובו של ציבור בכלל טרדנים הם.

ניסוח טוב יותר - רובו של ציבור הפוקדים את בית גאון הדור בשאלות של מה בכך [במקום להניחו ללמוד בשקט כאוות נפשו הטהורה] בכלל טרדנים הם.

הרוצה להחכים כתב:הסופר הרב יעקב ב. פרידמן מעיד בשם הגרח"ק, שהוא מברך כך רק כדי להפטר מהטרדנים. כנראה שלדעת התוספות אין הברכה חלה כלל (ודבר זה אסור לאמרו בפני עמי הארץ שיבקשו ממנו מכאן ואילך ברכה מפורשת).

כמו שכתבתי למעלה (ובדקתי וכך באמת כתוב בתוספות) כנראה זה אינו כנראה כלל, ולא מובן מה רוצים מהגרח"ק. אינו יודע אם ברכה בר"ת חלה אבל לענ"ד הראיה מתספות היא מילתא דבדיחותא בעלמא.

אוצר החכמה כתב:

הרוצה להחכים כתב:הסופר הרב יעקב ב. פרידמן מעיד בשם הגרח"ק, שהוא מברך כך רק כדי להפטר מהטרדנים. כנראה שלדעת התוספות אין הברכה חלה כלל (ודבר זה אסור לאמרו בפני עמי הארץ שיבקשו ממנו מכאן ואילך ברכה מפורשת).

כמו שכתבתי למעלה (ובדקתי וכך באמת כתוב בתוספות) כנראה זה אינו כנראה כלל, ולא מובן מה רוצים מהגרח"ק. אינו יודע אם ברכה בר"ת חלה אבל לענ"ד הראיה מתספות היא מילתא דבדיחותא בעלמא.

אם כדבריך, למה הטריחו בעלי התוס' עצמם לתרץ שני תירוצים [ולא תירוץ שלישי]?

תוספות תירצו שני תירוצים
תירוץ אחד מניח שכל הקללה חייבת להיות בתוך אותו רגע שהקב"ה כועס ולכן מצאו עצה לבלעם שיכול היה לומר כלם. (לפי הדעה הזאת יכלו תוספות לומר גם חסלם או השמידם ואולי גם כח"ו שהוא ראשי תיבות של כלם חסלם והשמידם, אבל כנראה תוספות היו עסוקים מדי מכדי להשתעשע בחיפוש המצאות כאלה.)

התירוץ השני מחדש שאם מתחילים קללה בתוך הזמן שהקב"ה כועס גם אז היא חלה אע"פ שמסתיימת אח"כ ולפי זה כתבו תוספות שהיה יכול בלעם להגיד איזה קללה שהוא רוצה ובאיזה פירוט שרוצה ובלבד שיתחיל בזמן שהקב"ה כועס.

איזה תירוץ שלישי היה לתוספות לומר?

אוצר החכמה כתב:איזה תירוץ שלישי היה לתוספות לומר?

מה השאלה? בו"ה! הרי זה כל הנידון כאן. לא?!

לא בו"ה אלא כח"ו או תל"ב*, וזה כבר הסברתי שהן ממש תירוצם הראשון.

* תן להם בשיניים.

הרוצה להחכים כתב:הסופר הרב יעקב ב. פרידמן מעיד בשם הגרח"ק, שהוא מברך כך רק כדי להפטר מהטרדנים. כנראה שלדעת התוספות אין הברכה חלה כלל (ודבר זה אסור לאמרו בפני עמי הארץ שיבקשו ממנו מכאן ואילך ברכה מפורשת).

במחילת כבוד ידידי הרב יעקב ב. פרידמן, זה לא מדויק.
הגרח"ק התקשה לברך כל כל הרבה אנשים והמציא המצאה מרנינה של ר"ת. אך הוא סבור שדין בו"ה כדין 'ברכה והצלחה'.

שאלוהו מדוע הוא מברך 'רפואה שלמה' ולא רפו"ש בר"ת, והשיב: "ברכת רפואה שלמה צריכה להיאמר שלמה"...

לעצם השאלה, שאלתיה הערב קמיה מרן שליט"א, ע"י נכדו ר' יעקב ישראל, והשיב שאכן אה"נ, והתוס' היו יכולים לתרץ שקילל בר"ת.

אוצר החכמה כתב:תוספות תירצו שני תירוצים
תירוץ אחד מניח שכל הקללה חייבת להיות בתוך אותו רגע שהקב"ה כועס ולכן מצאו עצה לבלעם שיכול היה לומר כלם. (לפי הדעה הזאת יכלו תוספות לומר גם חסלם או השמידם ואולי גם כח"ו שהוא ראשי תיבות של כלם חסלם והשמידם, אבל כנראה תוספות היו עסוקים מדי מכדי להשתעשע בחיפוש המצאות כאלה.)

התוס' חיפשו בכוונה את הקללה הקצרה ביותר, היכולה להיאמר במילה אחת קצרצרה.
חסלם או השמידם היא מילה ארוכה יותר, ואפשר שלא תצליח להיכנס באותו רגע קצרצר בו הקב"ה כועס.

ברור.
סתם צחקתי במה שכתבתי על חסלם או השמידם או כח"ו. הכוונה היא שלכן תוספות לא חיפשו ר"ת כי המילה כלם מספקת את התשובה. ואני רואה ששאלת את הגרח"ק את השאלה וקיבלת את התשובה הפשוטה הזאת.

ש. ספראי כתב:הגרח"ק התקשה לברך כל כל הרבה אנשים והמציא המצאה מרנינה של ר"ת. אך הוא סבור שדין בו"ה כדין 'ברכה והצלחה'.

שאלוהו מדוע הוא מברך 'רפואה שלמה' ולא רפו"ש בר"ת, והשיב: "ברכת רפואה שלמה צריכה להיאמר שלמה"...

לעצם השאלה, שאלתיה הערב קמיה מרן שליט"א, ע"י נכדו ר' יעקב ישראל, והשיב שאכן אה"נ, והתוס' היו יכולים לתרץ שקילל בר"ת.

צוויי דינים.
מה באמת ההבדל ביניהם?

זקן ששכח כתב:

ש. ספראי כתב:הגרח"ק התקשה לברך כל כל הרבה אנשים והמציא המצאה מרנינה של ר"ת. אך הוא סבור שדין בו"ה כדין 'ברכה והצלחה'.

שאלוהו מדוע הוא מברך 'רפואה שלמה' ולא רפו"ש בר"ת, והשיב: "ברכת רפואה שלמה צריכה להיאמר שלמה"...

לעצם השאלה, שאלתיה הערב קמיה מרן שליט"א, ע"י נכדו ר' יעקב ישראל, והשיב שאכן אה"נ, והתוס' היו יכולים לתרץ שקילל בר"ת.

צוויי דינים.
מה באמת ההבדל ביניהם?

חושבני שזה סתם משהו סימבולי.

נראה פשוט. מסתבר שיש יותר מעלה בבקשה מפורטת, כמו בכל תפילותינו שאע"פ שאפשר לומר בקיצור מאריכים בהם יותר אם תמצי לומר שהוא יותר דרך תחינה לפני הבורא או שמצד האומר לבו יותר מכוון אפילו בהבדל קטן.
וממילא מי שמבקש ברכה כללית דיו בברכה כללית אבל על חולים רוצה הגרח"ק להתפלל יותר. ומה שאמר הוא וודאי מליצה נאה לעניין.

איני יודע מה בדיוק רוצים מן הגרח"ק ה' יאריך ימיו ושנותיו.
וכי אנחנו לא נוהגים כן.
"שליטא" לא היה פעם הכוונה שיחיה לאורך ימים טובים וארוכים.
נר"ו; וכו'
יש עוד ונא להוסיף

אבא יודן כתב:איני יודע מה בדיוק רוצים מן הגרח"ק ה' יאריך ימיו ושנותיו.
וכי אנחנו לא נוהגים כן.
"שליטא" לא היה פעם הכוונה שיחיה לאורך ימים טובים וארוכים.
נר"ו; וכו'
יש עוד ונא להוסיף

אם נזקקת לדברים שבכתב, אנשים רגילים גם לכתוב: רפו"ש, ודלא כגרח"ק שזה צריך להיות מפורש.
אלא מאי? יש הבדל בין קרי לכתיב.

זקן ששכח כתב:

אבא יודן כתב:איני יודע מה בדיוק רוצים מן הגרח"ק ה' יאריך ימיו ושנותיו.
וכי אנחנו לא נוהגים כן.
"שליטא" לא היה פעם הכוונה שיחיה לאורך ימים טובים וארוכים.
נר"ו; וכו'
יש עוד ונא להוסיף

אם נזקקת לדברים שבכתב, אנשים רגילים גם לכתוב: רפו"ש, ודלא כגרח"ק שזה צריך להיות מפורש.
אלא מאי? יש הבדל בין קרי לכתיב.

לא שמעת מעולם את המילה "שליטה"
אפשר שמעת ושכחת.

הגרח"ק ה' יאריך ימיו ושנותיו

כשבקשתי ג' ברכות אמר לי ג''פ בו''ה
כשבקשתי ברכה למשה בהצלחה לישראל
אמר בו''ה ארוך כנגד שניהם

צביב כתב:הגרח"ק ה' יאריך ימיו ושנותיו

כשבקשתי ג' ברכות אמר לי ג''פ בו''ה
כשבקשתי ברכה למשה בהצלחה לישראל
אמר בו''ה ארוך כנגד שניהם

כן, ואתמול התקשר אלי בהתרגשות אברך, שכאשר ביקש ברכה על בן, בירכו הגר"ח בבו"ה- בו"ה, ואכן נולדו לו שלשום תאומים....

לא חייבים להשתטות.
נדמה שחלק מהציבור הליטאי, עבר למחלקה החסידית, בתוספת חומרות והידורים...
אולי אצל חלק זה נובע מאמונה תמימה, זכה פשוטה ונכונה, אך אצל חלק זה נובע מטיפשות ורדידות.

ואגב, הגרח"ק מרבה לכפול את ברכתו זו שבראשי תיבות, ואפשר לשמוע זאת עשרות פעמים ביום. רק כשנולדים תאומים, הרי זה נהפך להוכחה שהגרח"ק בירך פעמיים בגלל התאומים...
צריך להאמין בברכת צדיקים ותופסי ישיבה. צדיק מושל ביראת אלוקים, וצדיק גוזר והקב"ה מקיים. הרי זה מעוגן בגמרא ובחז"ל אין ספור פעמים. ובודאי שברכותיו של הגר"ח שליט"א מתקיימות להפליא, ביודעי ומכירי קאמינא דבר יום ביומו. רק לא צריך להשתטות.
כמובן, נמשיך לבקש ברכות מצדיקים וגדולים, אך אין זה מחוייב המציאות שכל חולה מתרפא ושכל ברכה חייבת להתקיים וכו' וכו', וצריך לפעול בנוסף בכל דרכי ההשתדלות, הטבעית והרוחנית, וכו'.

צביב כתב:הגרח"ק ה' יאריך ימיו ושנותיו

כשבקשתי ג' ברכות אמר לי ג''פ בו''ה
כשבקשתי ברכה למשה בהצלחה לישראל
אמר בו''ה ארוך כנגד שניהם

ובזה הבנתי שסובר הגר''ח שליט''א שזה נחשב לתפילה וברכה בדיבור, ולא רק במחשבה

ש. ספראי כתב:

אוצר החכמה כתב:תוספות תירצו שני תירוצים
תירוץ אחד מניח שכל הקללה חייבת להיות בתוך אותו רגע שהקב"ה כועס ולכן מצאו עצה לבלעם שיכול היה לומר כלם. (לפי הדעה הזאת יכלו תוספות לומר גם חסלם או השמידם ואולי גם כח"ו שהוא ראשי תיבות של כלם חסלם והשמידם, אבל כנראה תוספות היו עסוקים מדי מכדי להשתעשע בחיפוש המצאות כאלה.)

התוס' חיפשו בכוונה את הקללה הקצרה ביותר, היכולה להיאמר במילה אחת קצרצרה.
חסלם או השמידם היא מילה ארוכה יותר, ואפשר שלא תצליח להיכנס באותו רגע קצרצר בו הקב"ה כועס.

נלענ"ד שתוספות נקטו דווקא את הקללה כלם. שהרי אריכות זמן כעס ה' הוא רגע כמימריה, דהיינו בזמן שאפשר להגות מילה בת שתי הברות - פתוחה וסגורה, ולא יותר (ר-גע). ולכן חיפשו התוספות מילת קללה בת שתי הברות, פתוחה וסגורה, שאפשר להספיקו ברגע. משא"כ בחסלם או השמידם יש יותר הברות (או הברות יותר ארוכות - שתי הברות סגורות ב'חסלם') ולכן אי אפשר להספיק לגמרם ברגע.

ראיתי בשם הרה"ק מרוזי'ין שאכן קללת בלעם 'כלם' הוא ר"ת.

לא הבנתי את כל הנידון כאן. יש מושג של דיבור ויש מושג של מחשבה (ויש מושג של רמז).

להתפלל ולברך את הבורא פשיטא שא"א בר"ת כי זה כמו מחשבה ואי"ז דיבור.

כשאדם מברך את זולתו, לכאו' אם יש מעלה בברכה הנאמרת בפה יותר מברכה במחשבה בעלמא אזי צריך לומר ולא לרמז ור"ת אינו מועיל.
אבל כשהאדם מברך את הזולת מסתבר שיש גם מעלה בברכה במחשבה וזו הנהגת הגר"ח שליט"א ואי"ז כדיבור. ואמנם אולי יש יותר מעלה בברכה בדיבור כמו שניכר בכל התורה כולה שיש מעלה מיוחדת לדיבור.

אבל בלעם יתכן שביקש קללה בפה דווקא ולכך הוצרך את המילה המסוימת כלם, ור"ת לא מהני כי זה מחשבה בעלמא.

התוס' נקטו את 'כלם' שהוא ההיפוך של 'מלך' שמופיע בברכות [ויהי בישורון מלך] ובזה חזינן שנהפכה הקללה לברכה, ולכך לא נקט 'חסלם' וכה"ג. ולכך לא נקטו התוס' ר"ת.
אבל באמת יל"ע קללה בר"ת שנהפכת לברכה איך בדיוק יהפך, כל המילה או רק הר"ת...וצ"ע.

עוד יהודי כתב:התוס' נקטו את 'כלם' שהוא ההיפוך של 'מלך' שמופיע בברכות [ויהי בישורון מלך] ובזה חזינן שנהפכה הקללה לברכה, ולכך לא נקט 'חסלם' וכה"ג...

עוד י"ל, דעל עצת בלעם אמר הקב"ה ולא כיליתי את בנ"י בקנאתי, משמע שבלעם עסק בלהשיג להם כליון.

גימפעל כתב:ראיתי בשם הרה"ק מרוזי'ין שאכן קללת בלעם 'כלם' הוא ר"ת.

אתה מתכון לרמז של כ'בד ל'ב מ'ח?
זה רמז בדברי תוס', הרי אם זאת כונת תוס' (בפשוטם) היה צריך להאריך מאד כדי שיובנו דבריו: הקדם כבדם ללבם ומוחם! (או הכלו"ם...)בכך שאמר כבד לב מח, הרי לא קילל מאומה.

אכן לזו כוונתי,
מתי תלמד להבחין בין אימרה לפירוש, ברור שהרה"ק מרוז'ין לא אמר זאת כפשט בתוספות.

אוצר החכמה כתב:לא בו"ה אלא כח"ו או תל"ב*, וזה כבר הסברתי שהן ממש תירוצם הראשון.

* תן להם בשיניים.

זה לא כתירוצם הראשון. כי בתירוץ "כלם" איך נדע שה"ה קללה בר"ת. הלא יש בזה חידוש, ואולי בזה לא יועיל.

ברכה בר"ת לא דמי לכינויים אלא לידות, וכשם שמועיל בנדרים ושבועות וחשיב כדיבור, כן מועיל בברכה כדיבור ממש.
וידוע מ"ש החזו"א (דמאי סי' טו סק"ו) בענין הפרשת תרו"מ שיכול לומר שיחולו כפי הנוסח שבסידור ומהני, ואע"פ שתרומה מהני גם במחשבה, בכה"ג חשיב כדיבור.

האומר בוהה אחר נט"י הוי הפסק? כיון 'דהכל מכירים ברכתי' אם כן יש לזה משמעות והוי הפסק דיבור?

כבר דנו חכמי הפורום באמירת ההגדה של פסח בראשי תיבות.
עתה דנים חכמי הפורום באמירת ברכה (וגם קללה ל"ע ב"מ) בראשי תיבות.
אולי יכתבו חכמי הפורום את כל הצעותיהם ושאלותיהם ותשובותיהם ואשכולותיהם בראשי תיבות?
אם יעשו כן, יהיה הפורום בסוד הצמצום כפשוטו. ממש.

מדברי מרן הגרח"ק שליט"א

יבדלחט"א מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א אמר בהלויית גיסו מרן שר התורה זצוק"ל כי נהג כן כדי לחסוך מזמנו, וציין לרבינו יונה בברכות (נג, א) דאיתא שם, היו יושבים (במוצ"ש) בביהמ"ד והביאו אור לפניהם, ב"ש אומרים כל אחד ואחד מברך לעצמו, מפני ביטול ביהמ"ד. ופירש"י 'דבזמן שא' מברך לכולם הם צריכים לשתוק מגירסתם כדי שיתכוונו כולם, וישמעו אליו ויענו אמן'. אך יעוי' ברבינו יונה שם דפי' באופ"א, דכשיענו אמן צריכים לומר תיבה אחת "אמן" – יותר ממה שיאמרו כשיברכו בעצמם, והו"ל ביטול ביהמ"ד. הרי חזינן מזה את חומר ענין ביטול תורה אפי' כשיעור זמן אמירת מילה אחת.

ומצו"ב עוד פנינה נאה: