פורום אוצר החכמה

הסתפקתי,
כידוע יש חיוב לטרוח ולהשתדל לקיים מצוות עשה, ולהוציא ע"ז עד חומש מנכסיו.
והנה משכח"ל שיש אתרוג אחד בלבד העומד למכירה, וראובן או שמעון יכולים לקנותו ולקיים בו את המצוה, אבל רק אחד מהם יזכה בזה, והשני לא יוכל לקיים מצוה, (כי רב המרחק ביניהם ביו"ט וכיו"ב).
האם גם בזה מחוייב כל אחד להוציא עד חומש מנכסיו, (ויזכה העשיר), או דאפשר לומר "מצוה זו, מה לי הכא מה לי התם", ואין ענין לטרוח כ"כ אם לא יתרבה בעולם קיום של מצוה עי"ז.
לדעתי זאת שאילת מפתח לכמה ענינים, ואשמח לראות ע"ז סברות ומקורות.
(חשבתי קצת להביא מקור מדברי המג"א סי' נג סקכ"ו, ובמחצה"ש וגי' חת"ס שם, אבל יש לחלק).

האתרוג לא יישאר בחנות...
או שראובן העני ישלם עליו חומש מנכסיו, דהיינו מאה שח, או ששמעון העשיר ישלם עליו חומש מנכסיו דהיינו מליון שח. האם באמת יש חיוב לטרוח כ"כ הרבה, כשאפשר לומר מאי איכפ"ל אי מיני או מיניה יתקלס עילאה...

מה זה כ"כ הרבה? מאיזה סכום מתחיל הספק?

שומע ומשמיע כתב:מה זה כ"כ הרבה? מאיזה סכום מתחיל הספק?

השואל התכוון, שיתכן שהעשיר לא מחוייב להוציא יותר ממה שהיה העני מוציא, כי זה לא משנה מי יקיים את המצוה, העני או העשיר.

עושה חדשות כתב: או דאפשר לומר "מצוה זו, מה לי הכא מה לי התם", ואין ענין לטרוח כ"כ אם לא יתרבה בעולם קיום של מצוה עי"ז.

לצד דאפשר לומר "מצוה זו מה לי הכא מה לי התם", יוצא, שראובן העני (אשר כל הונו מסתכם באלף ₪), עלול לקבל הצעות קנוניה, הן משמעון (אשר הונו מסתכם בחמש מיליון ₪), והן מהמוכר, כדלהלן:
המיליונר יציע לעני את הקנוניה הבאה: הם יסכמו ביניהם, שהעני יהיה זה שיקיים את המצוה (דהא "מצוה זו מה לי הכא מה לי התם" כלשונך), ואז יתן המיליונר לעני במתנה חמש מאות ₪: וכך יגדל הונו של העני לאלף וחמש מאות ₪. מתוכם, ישלם העני שלוש מאות ₪ על האתרוג - ויקיים את המצוה - ואפילו ירויח מאתיים ₪, בעוד שהמיליונר ירויח - שלא יצטרך להוציא מכספו מיליון ₪.
מאידך, המוכר יציע לעני את הקנוניה הבאה: הם יסכמו ביניהם, שהמיליונר יהיה זה שיקיים את המצוה (דהא "מצוה זו מה לי הכא מה לי התם" כלשונך), ואז יתן המוכר לעני במתנה מאתיים ₪ - בתמורה לכך שהעני יבהיר למיליונר שהעני לא מתכוון לקנות את האתרוג - מה שיחייב את המיליונר לשלם למוכר מיליון ₪ טבין ותקילין כדי שהמיליונר יקיים את המצווה.
כמובן שבסופו של דבר, העני יוכל להתמקח - הן עם המוכר - והן עם המיליונר, כך שבשורה התחתונה העני יהיה זה שייצא מורווח מכל הסיפור...

סתם יהודי כתב:

שומע ומשמיע כתב:מה זה כ"כ הרבה? מאיזה סכום מתחיל הספק?

השואל התכוון, שיתכן שהעשיר לא מחוייב להוציא יותר ממה שהיה העני מוצא, כי זה לא משנה מי יקיים את המצוה, העני או העשיר.

יתכן בהחלט שקשה מאה שח לעני יותר ממליון לעשיר, ולכן השאילה שלי היא לא דוקא על העשיר, אלא רצוני לידע האם את אותו השיעור המחוייב בטירחה והוצאה על מצ"ע, חייב לטרוח ולהוציא גם כשהמצווה תקויים ע"י חבירו אם לא על ידו. ולדוג' ציינתי את ד' הפוס' לענין קטטה על מצוות, עי' בד' החת"ס הנ"ל.

ובכלל, ר' סתם יהודי, נעזוב את העוני והעושר והקנוניות... גם אם שניהם שווים, והאתרוג עולה ס"ה מאה שח, האם כ"א מחוייב להציע סכום יותר גדול, העיקר שהוא יהיה זה שמקיים את המצווה ולא חבירו, או שאין חובת טירחה והוצאה מרובה כ"כ בכה"ג.
ר' שומע ומשמיע, באמת איני יודע מה יהיה השיעור בזה, אם אכן אין חיוב כמו תמיד.

עושה חדשות כתב:אם שניהם שווים, והאתרוג עולה ס"ה מאה שח, האם כ"א מחוייב להציע סכום יותר גדול, העיקר שהוא יהיה זה שמקיים את המצווה ולא חבירו, או שאין חובת טירחה והוצאה מרובה כ"כ בכה"ג.

בש"ע (או"ח קמז א) - לגבי המצוה למכור את העליות לס"ת - איתא: "ורגילים לקנותו בדמים יקרים לחבב המצווה", אלמא לא אמרינן "מצוה זו מה לי הכא ומה לא התם" - אלא יש עניין (ודוק: עניין אך לאו דווקא חובה) שכל אחד יציע סכום יותר גדול - כדי לחבב את המצווה, ולענ"ד מצוה דאו' של אתרוג - לא גרע מעלייה לס"ת.

סתם יהודי כתב:

עושה חדשות כתב:אם שניהם שווים, והאתרוג עולה ס"ה מאה שח, האם כ"א מחוייב להציע סכום יותר גדול, העיקר שהוא יהיה זה שמקיים את המצווה ולא חבירו, או שאין חובת טירחה והוצאה מרובה כ"כ בכה"ג.

בש"ע (או"ח קמז א) - לגבי המצוה למכור את העליות לס"ת - איתא: "ורגילים לקנותו בדמים יקרים לחבב המצווה", אלמא לא אמרינן "מצוה זו מה לי הכא ומה לא התם" - אלא יש עניין (ודוק: עניין אך לאו דווקא חובה) שכל אחד יציע סכום יותר גדול - כדי לחבב את המצווה, ולענ"ד מצוה דאו' של אתרוג - לא גרע מעלייה לס"ת.

יש"כ!
אכן דייקת: עניין אך לא חובה. גם באתרוג ודאי יש עניין. אבל מה בדבר החובה? על זה ודאי אין להוכיח משם כלום, כי הרי אין מצ"ע חיובית לעלות לתורה. ושאילתנו בעינה עומדת. (אגב, ניכר שעוד לא עיינת במג"א וחת"ס ומחצה"ש הנ"ל, ודו"ק).

שומע ומשמיע כתב:מה זה כ"כ הרבה? מאיזה סכום מתחיל הספק?

באמת אין לי כלל ברור מה ייחשב טירחה והוצאה יתירה לענין זה, אבל ישמיע לנו הרב שומע ומשמיע קודם לכן בענין מש"כ רש"י בחולין קלב: דכפייה על מצ"ע דמכין אותו עד שתצא נפשו דאין דין זה נוהג אלא במצ"ע שאין בהם חסרון כיס כ"כ, (ז"ל "כגון אומרים לו עשה סוכה עשה לולב - שאין בהן חסרון כיס כולי האי"), מה השיעור בזה.

עושה חדשות כתב:גם אם שניהם שווים, והאתרוג עולה ס"ה מאה שח, האם כ"א מחוייב להציע סכום יותר גדול, העיקר שהוא יהיה זה שמקיים את המצווה ולא חבירו, או שאין חובת טירחה והוצאה מרובה כ"כ בכה"ג.

פסחים דס"ה "יצתה כת ראשונה וכו' תנא היא נקראת כת עצלנית והא לא סגי דלאו הכי מאי הוי להו למיעבד אפילו הכי איבעי להו לזרוזי נפשייהו כדתניא רבי אומר אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסי אשרי מי שאומנתו בסם אוי לו מי שאומנתו בורסי".

במצוה לא שייך עני מהפך בחררה מהאי טעמא , ראה עוד מהרש"ל קדושין נט. ועיין יומא לט. הצנועין מושכין את ידיהן וכ' התו"י דזהו דוקא מחמת של"ה כזית אם כן לא הוי קיום מצוה אבל א"ה כזית לא היו מושכין את ידיהם ע"ש

עשה של חבירו מול הידור של עצמו, ע"ז שנינו במגן אברהם סימן תרעא "ואם יש לו שמן בצמצום ולחבירו אין לו כלל מוטב שידליק בכל לילה א' ויתן גם לחבירו דהא מדינא א"צ אלא אחד".

העשיר מבטל מצוות עשה, ואין אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חברך.
וגם מלבד הביטול עשה, הכלל הזה מלמד שאת הכלל ההפוך (עברה אחת תהיה מה לי הכא מה לי התם) ודאי לא אומרים, וגם במקרה שאין ביטול עשה, למשל הידור מצווה לשניהם, אפשר לכאו׳ לדמות.

ילקוט יוסף סי' תרמט -
שני אנשים שהלכו יחדיו לקנות להם אתרוגים למצוה, ונזדמנו להם שני אתרוגים, האחד הוא כשר לכל הדעות, אבל אינו מהודר כמו השני, והשני יש בו מחלוקת הפוסקים אם הוא כשר למצותו, וההלכה היא שהוא כשר, והוא מהודר מאד, רשאי הוא לשבח ולפאר את האתרוג השני על יופיו והידורו שעל ידי כך יקחנו חבירו, [שבאמת הוא כשר להלכה], והוא יזכה לקחת את האתרוג הכשר לכולי עלמא, ואין לחוש שעל ידי כך הוא מטעה את חבירו שלא יקח את האתרוג הכשר לכל הדעות. ואפילו אם חבירו השני הוא גביר נכבד מאד, ורודף צדקה וחסד, משום שאדם קרוב אצל עצמו, ואף במילי דשמיא אמרינן חייך קודמים. [ואף שאסור לרמות חבירו לקחת את שלו, זהו בדבר שבממון, אבל במצוות אף שאי אפשר ליקח מיד הזוכה, כגון כיסוי הדם ומילה וכיוצא, מכל מקום כל שלא זכה עדיין הם כמדבר המופקר לכל, וכל אדם נצטוה להשלים את נפשו ולזכות במצוות]. [חזו"ע סוכות עמוד רסב].

(המובא בסוגריים זה העתק מהשע"ת סי' תפב).

עושה חדשות כתב:עשה של חבירו מול הידור של עצמו, ע"ז שנינו במגן אברהם סימן תרעא "ואם יש לו שמן בצמצום ולחבירו אין לו כלל מוטב שידליק בכל לילה א' ויתן גם לחבירו דהא מדינא א"צ אלא אחד".

ובא"ר עמד בזה מתש' בית יעקב גבי טלית ואתרוג שאינו מחוייב לתת לאחר ויצא בשל חבירו. וצ"ע במשנ"ב שהעתיק בסי' תרעא את דברי המג"א ובביאוה"ל סי' יד את תש' בית יעקב הנ"ל. ויל"פ, עי' מחנה חיים א,כט, בצל החכמה ג,קו.