פורום אוצר החכמה

עירוב תבשילין
עירוב תחומין
עירוב חצירות
(ויש בראש' שכינו "לחי וקורה" של תקנת מחיצות, ג"כ בשם "עירוב").
מה הקשר ביניהם עד "שנתערבו" כולם בתוך תיבת "עירוב"?

אם כוונתך לשאול מה "עירוב" בכל אחד מהם, בפשטות נראה ש:
עירובי תבשילין - מחברים בין תבשילי שבת ויו"ט.
עירובי תחומין - מחברים בין התחומים.
עירובי חצרות - מחברים בין החצרות.

עדיאל ברויאר כתב:אם כוונתך לשאול מה "עירוב" בכל אחד מהם, בפשטות נראה ש:
עירובי תבשילין - מחברים בין תבשילי שבת ויו"ט.
עירובי תחומין - מחברים בין התחומים.
עירובי חצרות - מחברים בין החצרות.

עירוב חצירות אכן "מחבר" בין החצירות כלשונך, או כלש' הרמב"ם "ומה הוא העירוב הזה, הוא שיתערבו במאכל אחד שמניחין אותו מערב שבת, כלומר שכולנו מעורבין ואוכל אחד לכולנו ואין כל אחד ממנו חולק רשות מחבירו אלא כשם שיד כולנו שוה במקום זה שנשאר לכולנו כך יד כולנו שוה בכל מקום שאחז כל אחד לעצמו והרי אנו כולנו רשות אחת".

עירוב תחומין אינו מחבר כלום. אלא הוא קובע שהשביתה איננה כאן אלא במקום שהפת מונחת, אז מה בדיוק "מתערב" פה?

עירוב תבשילין לכאו' ג"כ לא מחבר כלום, זה רק קובע שההכנה לשבת לא התחילה ביו"ט אלא בימות החול.

עושה חדשות כתב:עירוב תחומין אינו מחבר כלום. אלא הוא קובע שהשביתה איננה כאן אלא במקום שהפת מונחת, אז מה בדיוק "מתערב" פה?

עירוב תבשילין לכאו' ג"כ לא מחבר כלום, זה רק קובע שההכנה לשבת לא התחילה ביו"ט אלא בימות החול.

האם אין דרך להסביר שעירובי תחומין מחברים בין התחום המותר עד כה ובין התחום שאחריו וע"י זה מתירים אותו?

לגבי עירובי תבשילין, כמדומני יש בראשונים הסבר שהם מערבים בין התבשילים של הימים וע"י זה עושים אותם כיום אחד לעניין בישול ואפייה (כמובן שהסבר זה לא מתקבל לשיטה שהעירוב נועד לשמור סעודה לשבת).

יתכן גם שדבר אחד נקרא עירוב בגלל המשמעות שלו (עירוב חצרות), והאחרים נקראו עירוב בגלל שהם דומים לאותו עירוב הנ"ל (דהיינו התרת איסור ע"י הנחת מאכל), על אף שבהם אין עירוב במובן של חיבור.

עוד 'ערובין': אונקלוס מתרגם 'כלאים'-ערובין.

עדיאל ברויאר כתב:האם אין דרך להסביר שעירובי תחומין מחברים בין התחום המותר עד כה ובין התחום שאחריו וע"י זה מתירים אותו?

לכאו' אין לומר כך. הרי יש לו סביב ביתו אלפיים אמה למזרח ואלפיים למערב, וכעת שהניח עירוב בצד מזרח, הפסיד את האלפיים המערביים שהיו לו, והרויח תמורתם עוד אלפיים יותר מזרחיים. כלום לא התערבב ולא התחבר, ס"ה הוא עבר דירה.

עדיאל ברויאר כתב:יתכן גם שדבר אחד נקרא עירוב בגלל המשמעות שלו (עירוב חצרות), והאחרים נקראו עירוב בגלל שהם דומים לאותו עירוב הנ"ל (דהיינו התרת איסור ע"י הנחת מאכל), על אף שבהם אין עירוב במובן של חיבור.

לזה אני חותר, וכמו שציינתי דבר נוסף -

עושה חדשות כתב:יש בראש' שכינו "לחי וקורה" של תקנת מחיצות, ג"כ בשם "עירוב"

עושה חדשות כתב:עירוב תבשילין
עירוב תחומין
עירוב חצירות
(ויש בראש' שכינו "לחי וקורה" של תקנת מחיצות, ג"כ בשם "עירוב").
מה הקשר ביניהם עד "שנתערבו" כולם בתוך תיבת "עירוב"?

עיין רמב"ם פ"ו מהל' יו"ט ה"ב, בראב"ד ובמ"מ שם.

עושה חדשות כתב:עירוב תחומין אינו מחבר כלום. אלא הוא קובע שהשביתה איננה כאן אלא במקום שהפת מונחת, אז מה בדיוק "מתערב" פה?

עירוב תבשילין לכאו' ג"כ לא מחבר כלום, זה רק קובע שההכנה לשבת לא התחילה ביו"ט אלא בימות החול.

בשני דברים אלו לא צדקת, עיין ראב"ד שם: שהוא מערב צרכי שבת עם צרכי יו"ט לעשותם יחד.
ובמ"מ שם: ואפשר שאף בתחומין יאמר כן, שהוא מערב התחומין שלא היה יכול לילך בו תחילה עם התחום שהיה יכול לילך בו, ונכון הוא.

יש"כ!
העמדתנו על האמת.
אמנם ידידנו ר' עדיאל הלא כיון לדברי המ"מ שם - ועיקר מלת עירוב בדברים אלו אינה בתחלת הנחתה אלא גבי חצרות והושאלה לתחומין ולתבשילין לפי שאף הם נעשין באוכל.

התבוננתי שוב שיש בזה הרבה הגדרות בראש', (על עירוב תבשילין), הרמב"ם והראב"ד הנ"ל, הריטב"א בתחילת פ"ב דביצה, רשב"א בעבוה"ק, רמ"א בתחילת סימן תקכ"ז, ועוד.

אולי הזדמנות לשאלה אחרת:
בעירוב תחומין קונים שביתה ומגורים במקום אחר מהבית,
בעירוב חצירות משתייכים כולם לסעודה אחת ומטפילים את הכל לשם,
בעירוב תבשילין מכינים מאכל לשבת ואת המשך ההכנות עושים בתור גמר,
(כתבתי בחופזה, לא דייקתי כ"כ בהגדרות).
האם היהודי הפשוט שעושה את א' משלושת העירובין הנ"ל, צריך לעמוד על תוכנם במידה מסויימת, (לכה"פ: שביתה, דיורין, הכנה), או שבאמת די לו בזה שהוא עושה את מצות החכמים, (כסבור שזה פיתרון קסם), ואומר את האמירות הנצרכות: בהדין עירובא יהא שרי וכו' ותו לא מידי.
זאת שאלה מצויה לכאו', ואין לי בהירות בזה, אשמח לעזרתכם.

לציין עוד, הנו"כ בסי' תקכז הביאו בשם האחרו' דהעושה עירוב חצירות ותחומין ותבשילין יחד, מברך על הכל ברכה אחת "על מצות עירובין". (וא"כ קשה לומר שיש חילוק מהותי בפי' המילות).

===

הלום ראיתי דבר פלא באור זרוע, ז"ל בהל' יו"ט סי' שמג -
נוכל לפרש דר' יוסי בר בון בעי אם עירובי תבשילין מתירין לטלטל מחצר לחצר בשבת אף על גב דלא עירב עירובי חצירות
הנהיה כדבר הזה או הנשמע כמוהו?
(ובעירובין דמ"ו: אמרי' שלא לשכח תורת עירוב וכו' מחצירות לתחומין).

כמדומני שאלו שמנו מצוות דרבנן בתוך מנין המצוות, מנו את עירובין כאחד, ולא חילקו בין תבשילין ותחומין וחצירות. כך?

מעניין לעניין:
משהו פעם שמע/קרא/חשב, מה שורש החילוק: בין לשון עירוב הנאמר בחצרות, ללשון שיתוף הנאמר במבואות.

המשותף לכל העירובין, שמצוותן לעשותם מערב שבת (או עיו"ט), וכיון שחשיכה שוב אין לו תקנה, ונראה שזה פירוש מילת" עירוב", מלשון 'ערב' לא מלשון תערובת.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7 ... 9.D7.9F.22

טעם השם - "עירוב תבשילין"[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרמב"ם כתב שעירוב תבשילין נקרא כך בגלל הדמיון שלו למושג ההלכתי עירוב חצרות - כפי שעירוב חצרות נועד להוות היכר - שלא יבואו בני אדם לטעות ולחשוב שמותר להוציא בשבת מרשות לרשות, כך גם עירוב תבשילין מיועד להיכר וזיכרון - כדי שלא יחשבו שמותר לאפות בחג דברים שאינם נאכלים בו.
בצורה אחרת ניתן לבאר שבעירוב תבשילין בעצם 'מערבים' (כלומר מצרפים) את המאכלים שבושלו טרם החג למאכלים שבושלו בחג עצמו, ועל כן מותר, לדברי חז"ל, לבשל מיום החג ליום השבת שחל לאחריו.

המונח 'עירוב' משמעו ערבוב, והוא מציין את ערבוב 2,000 האמה המותרים לפני הנחת העירוב, עם ה-2,000 אמה הנוספים.

בספרי קבלה מבואר דבר מעניין בקשר למלת 'עירוב', שהיא מורכבת מע"ב (=בגימטריא חסד) ורי"ו (=בגימטריא גבורה), ולכן גם השם עירוב - עירוב והתכללות של חסד וגבורה

וזהו גם סוד המלה 'ויעבר' וכן סוד המלה 'עיבור'

מה דעתכם על כיוון מחודש, עירוב מלשון 'ערב שבת', ובשפת הירושלמי 'ערובת שבתא'
המשותף לכל העירובין הוא כמו שצויין שקביעות דעת האדם נמשכת אחר מאכלו, ועושים זאת בערב שבת מבעוד יום.
בעירובי חצרות דרי הבתים קובעים את דיורם בחצר, על ידי נתינת מאכל משותף באחד הבתים.
בעירובי תחומין האדם קובע את שביתתו במקום העירוב על ידי הנחת המאכל שם.
בעירובי תבשילין האדם יש כמה פירושים, והמשותף שעל ידי הנחת מאכל נקבעת גמירות דעתו של האדם.

יאיר כתב:המונח 'עירוב' משמעו ערבוב, והוא מציין את ערבוב 2,000 האמה המותרים לפני הנחת העירוב, עם ה-2,000 אמה הנוספים.

4000. (2000 לכל צד).
אבל שום דבר לא מתערבב, הקודמים מתבטלים לחלוטין, והכל תלוי במקום העירוב.

עושה חדשות כתב:

יאיר כתב:המונח 'עירוב' משמעו ערבוב, והוא מציין את ערבוב 2,000 האמה המותרים לפני הנחת העירוב, עם ה-2,000 אמה הנוספים.

4000. (2000 לכל צד).
אבל שום דבר לא מתערבב, הקודמים מתבטלים לחלוטין, והכל תלוי במקום העירוב.

לא מדויק, הרי יש מושג של עיר שלן בה.

זאת טענה מעניינת.
(באמת גם לש' הרי"ף ועו"ר הוא בכיוון הזה, עי' רי"ף ביצה כ: וס' העיתים סי' מד, ועוד).

פרי יהושע כתב:מעניין לעניין:
משהו פעם שמע/קרא/חשב, מה שורש החילוק: בין לשון עירוב הנאמר בחצרות, ללשון שיתוף הנאמר במבואות.

בירושלמי יש 'שיתופי חצירות', ועי' קר"א עירובין עא: ודו"ק.


ולענין נידון האשכול, עי' תשובה מענינת ברשב"ש סי' תקנט.

עושה חדשות כתב:

פרי יהושע כתב:מעניין לעניין:
משהו פעם שמע/קרא/חשב, מה שורש החילוק: בין לשון עירוב הנאמר בחצרות, ללשון שיתוף הנאמר במבואות.

בירושלמי יש 'שיתופי חצירות', ועי' קר"א עירובין עא: ודו"ק.


ולענין נידון האשכול, עי' תשובה מענינת ברשב"ש סי' תקנט.

לא הבנתי מה מצא כת"ר בקרן אורה לבד ממש"כ שמשמע בירו' הנ"ל שעירובין הוא לשון רק בפת, אבל הסבר גם לזה לא מצאתי, [וכן לא הבנתי מה מצא כת"ר ברשב"ש].

אך ראה זה מצאתי דבר מעניין בפה"מ להר"מ ולא ראיתי עד כה מה שעמד ע"ז:

בעה"ב שהיה שותף לשכניו לזה ביין ולזה ביין כו': שותף ידוע. ואין הפרש בין שיערכו שניהם יינם או שיקנו כלי מלא יין בשתוף וזה הדבר (הוא) [(מהדורת קורח) אינו אלא] בשתופי מבואות ולפיכך אמר שותף:


משמע ברמב"ם שלא מהני בעירובי חצירות בפת שקנו בשיתוף, [ודלא כהרשב"א בעבודת הקודש ש"ד ס"ב וכמש"כ רמ"א ס' שפ"ו עפ"י הטור שס"ו], ומשום שנקרא עירוב ולא שיתוף.

מה דעתכם?.

דא"ג,

אי' בתוספתא "מפני מה אמרו אין מערבין לאדם אלא לדעתו לפי שאין רוצה שישתתפו אחרים עמו בחלקו", וכן הובא בירושלמי "לית הדא זכו לא בעי בר נש ייעול חברייא לביתיה בר מדעתיה", ולש' הר"מ בפיה"מ "ונתינת רשות הוא שיעשה ערוב מערב שבת", ובסידור רס"ג כתוב "ואם המבוי איננו מפולש ודייריו כלם יהודים, משתתפים ונושאים כרצונם. והשיתוף בדבור אינו מספיק, אלא משתתפין או בככר ככר או במנה מנה של יין או שמן ושמין בכלי אחד ואומרים השתתפנו, וכל אחד נותן לחברו דריסת רגל וזכות בדרכו".

האם מצינו שהשכנים העושים עירוב חצירות ושיתוף מבואות צריכים להרשות כל אחד לחבירו להיכנס ברשותו?

ומעל"ע

דברי המ"מ בהקדמה להל' עירובין -