פורום אוצר החכמה

רמב"ם הלכות נדרים פרק ד הלכה ח -
וכשם שהאב או הבעל מפר נדרי איסר כך מפר נדרי הקדשות הדומין לנדרי האיסר.
נסתפקתי,
האם יכול להפר גם אחרי שבא ליד גיזבר, (ושאילת חכם כבר אינה מועילה בשעה זו), או בתרומה כיו"ב כשבאה ליד כהן.
יש מקורות?

ובאמת אף קודם שבא ליד גיזבר צ"ע, דכיון דנעשה הקדש מעיקרא (באומרת "הרי זו"), וההפרה אינה עוקרת את הנדר למפרע, ואמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, איך תפקע הקדושה בכדי.

נניח שהבעל יכול להפר גם עשיית תרומה, (ההנחה נכונה?), אז מה קורה כאן, מכאן ולהבא זה נעשה טבל? איך זה שייך?

עושה חדשות כתב:ובאמת אף קודם שבא ליד גיזבר צ"ע, דכיון דנעשה הקדש מעיקרא (באומרת "הרי זו"), וההפרה אינה עוקרת את הנדר למפרע, ואמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, איך תפקע הקדושה בכדי.

הגרש"ש מכח זה פירש את דברי הרמב"ם באומרת הרי עלי ולא בהרי זו.
אבל בתוס' ב"מ ק"ד. מפורש שאפשר להפר גם בהרי זו.
ומה הבעיה שהקדש יפקע בכדי, הקדש לא פוקע בכדי רק כאשר מצד הנדר יש לו קיום, והמקדיש רוצה להפקיע עם כח ממוני, אבל ברור שכל כח ההקדש מבוסס על הנדר, ואם פקע הנדר פקע ההקדש.
(חידוש גדול יש שם שההקדש אחרי ההפרה חוזר לידי האשה, ובסוד מעיקרא תורא דראובן).

עושה חדשות כתב:נניח שהבעל יכול להפר גם עשיית תרומה, (ההנחה נכונה?), אז מה קורה כאן, מכאן ולהבא זה נעשה טבל? איך זה שייך?

במנחת שלמה באיזה מקום מסתפק בזה (ואמרתי זאת פעם להגרחי"ש והשתומם כשעה חדא).
והטעם שיחזור להיות טבל כי כל ההיתר מבוסס על זה שיש תרומה בצד אחר, בפרט אם יסוד איסור טבל הוא מחמת התרומה שבלולה בו.

עושה חדשות כתב:רמב"ם הלכות נדרים פרק ד הלכה ח -
וכשם שהאב או הבעל מפר נדרי איסר כך מפר נדרי הקדשות הדומין לנדרי האיסר.
נסתפקתי,
האם יכול להפר גם אחרי שבא ליד גיזבר, (ושאילת חכם כבר אינה מועילה בשעה זו), או בתרומה כיו"ב כשבאה ליד כהן.
יש מקורות?

הרמב"ם עצמו כנראה סובר שחכם יכול להפר אחרי שבא ליד גזבר (כן נקט הכס"מ בשיטתו),
וכדעת ר"א ממיץ בתוס' נדרים נ"ט.

ישנו כתב:במנחת שלמה באיזה מקום מסתפק בזה.

מעדני ארץ תרומות פ"ד הי"ז אות ז'.

גם במנח"ש. א, סב, יב.

אגב
בנדרי הקדשות בארוס ובעל במיגז גייז איך יתחלקו הממונות ?

איש טלז כתב:אגב
בנדרי הקדשות בארוס ובעל במיגז גייז איך יתחלקו הממונות ?

כוונתך כנראה למיקלש קליש, כי אם מיגז גייז הם שותפין רגילים.

ויל"ע במזיק האי הקדש, ואח"כ הפר הבעל.
(ובנשאל לחכם, כבר דן הרשב"א בנדרים דפ"ה).

ישנו כתב:

איש טלז כתב:אגב
בנדרי הקדשות בארוס ובעל במיגז גייז איך יתחלקו הממונות ?

כוונתך כנראה למיקלש קליש, כי אם מיגז גייז הם שותפין רגילים.

אכן עיקר הספק שלי היה על מיקלש [ושם דעתי נוטה דיהיה כדין הספיקות כמו מחצה על מחצה ואכ"מ] אלא שראיתי שהגר"ש כץ שליט"א מביא בשם הגרח"ש דגם למ"ד מיגז הכל יחזור לבעלים ולא מצאתי מקורו וגם עיקר סברתו בזה תמוהה

איש טלז כתב:

ישנו כתב:

איש טלז כתב:אגב
בנדרי הקדשות בארוס ובעל במיגז גייז איך יתחלקו הממונות ?

כוונתך כנראה למיקלש קליש, כי אם מיגז גייז הם שותפין רגילים.

אכן עיקר הספק שלי היה על מיקלש [ושם דעתי נוטה דיהיה כדין הספיקות כמו מחצה על מחצה ואכ"מ] אלא שראיתי שהגר"ש כץ שליט"א מביא בשם הגרח"ש דגם למ"ד מיגז הכל יחזור לבעלים ולא מצאתי מקורו וגם עיקר סברתו בזה תמוהה

בספקות של מע"מ הדין הוא שהולכים אחר המוחזק, כמבואר בסוגיא ב"מ ע"ט., וא"כ לעניין הקדש הדין הוא ספק לחומרא והכל יהיה להקדש.

ומה הדין בתרומה שנטמאה 'שלישי', ואח"כ הפר הבעל.

ישנו כתב:

עושה חדשות כתב:נניח שהבעל יכול להפר גם עשיית תרומה, (ההנחה נכונה?), אז מה קורה כאן, מכאן ולהבא זה נעשה טבל? איך זה שייך?

במנחת שלמה באיזה מקום מסתפק בזה (ואמרתי זאת פעם להגרחי"ש והשתומם כשעה חדא).
והטעם שיחזור להיות טבל כי כל ההיתר מבוסס על זה שיש תרומה בצד אחר, בפרט אם יסוד איסור טבל הוא מחמת התרומה שבלולה בו.

ומשכח"ל עוד היכ"ת, (לא למעשה), לפי קו' התוס' קידושין נט: דאתי דיבור ומבטל תרומה שהופרשה במחשבה, ולפי פשוטו הרי חלות הביטול היא רק מכאן ולהבא, ומסתמא יחזור הכל להיות טבל, וכנ"ל.

עושה חדשות כתב:

ישנו כתב:

עושה חדשות כתב:נניח שהבעל יכול להפר גם עשיית תרומה, (ההנחה נכונה?), אז מה קורה כאן, מכאן ולהבא זה נעשה טבל? איך זה שייך?

במנחת שלמה באיזה מקום מסתפק בזה (ואמרתי זאת פעם להגרחי"ש והשתומם כשעה חדא).
והטעם שיחזור להיות טבל כי כל ההיתר מבוסס על זה שיש תרומה בצד אחר, בפרט אם יסוד איסור טבל הוא מחמת התרומה שבלולה בו.

ומשכח"ל עוד היכ"ת, (לא למעשה), לפי קו' התוס' קידושין נט: דאתי דיבור ומבטל תרומה שהופרשה במחשבה, ולפי פשוטו הרי חלות הביטול היא רק מכאן ולהבא, ומסתמא יחזור הכל להיות טבל, וכנ"ל.

אמנם יל"ע בזה, שאם האשה הפרישה תרו"מ, ועל סמך זה אכלו את רוב החולין, וכעת בעלה הפר, והכל חזר לטבלו. הרי למפרע אף אחד לא עבר איסור, ומאידך כעת יצטרכו להפריש שוב רק כפי השיעור של המיעוט שנותר. והנה לנו חולין שנאכל מבלי שיש כנגדו תרומה. וצ"ע.

כיו"ב, כאשר האשה קיבלה תוספת שבת, ושמע הבעל והפר, והר"ז חל רק מכאן ולהבא. גם זה קצת מתמיה, שהרי מעיקרא ל"ש שאדם יקבל עצמו תו"ש שעתיים לפני שבת עד שעה לפני שבת. (אבל גם לענין נזירות כ"ה, דאין נזירות פחות מל' יום, ומ"מ הבעל מפר באמצע. וזוהי הסוג' בנזיר דף כא: כפי שביארו האחרו').

עושה חדשות כתב:אמנם יל"ע בזה, שאם האשה הפרישה תרו"מ, ועל סמך זה אכלו את רוב החולין, וכעת בעלה הפר, והכל חזר לטבלו. הרי למפרע אף אחד לא עבר איסור, ומאידך כעת יצטרכו להפריש שוב רק כפי השיעור של המיעוט שנותר. והנה לנו חולין שנאכל מבלי שיש כנגדו תרומה. וצ"ע.

מצינו גבי שאלה על הפרשת תרומ"ע, אם מהני בדיעבד כשכבר אכל, את שהביא הדרך אמונה בהל' תרומות פרק ד' ס"ק קע"ו בשם החזו"א בדמאי סימן ד' ס"ק כ"א.
ותמצית הדברים, שאם כבר אכל, ואין הטבל בעולם, על כרחך נקנו כבר התרומ"ע "ועדיף מאתא ליד כהן". ולכן לא מהני שאלה ועקירה למפרע גם בדיעבד על מה שנאכל.
ולפ"ז, אולי נימא (ואולי אף עדיף מיניה), שגם "מיגז גייז" לא אמרינן גבי מה שכבר נאכל, גם גבי חלק התרומה, שכנגדו נאכלו החולין.
וכל מה שיועיל ה"מיגז גייז" הוא רק בדווקא על החלק שלא נאכל, ועל התרומ"ע שכנגדו. כלומר נצטרך לחלק את התרומ"ע באופן יחסי למה שנאכל, ולמה שלא נאכל.

ועוד, שלפי משמעות הפשוטה של דברי הרמ"א (יו"ד סי' שכ"ג), גבי שאלה על דבר שכבר נאכל, שמהני בדיעבד, שלא כדברי החזו"א הנ"ל (וכן כתב ה"דרך אמונה" בציון ההלכה בהל' תרומות פ"ד ס"ק תנ"ה), אולי זה רק ב"שאלה", שאין מנוס מעקירת הכל למפרע, אך ב"מיגז גייז", אם נמצא כדברי מר, שאין תרומ"ע כנגד מה שכבר אכל, דנימא אולי שאין בכוונתו להפר את חלות התרומ"ע על החלק היחסי כנגד מה שאכל, כי אתי חורבא מיניה. וגם אם בכוונתו להפר הכל, צ"ע אם מהני.

ואיך נדע לכוין את החלק של התרו"מ שהופרש כנגד מה שנאכל ואת החלק שהופרש כנגד מה שלא נאכל?

עושה חדשות כתב:כיו"ב, כאשר האשה קיבלה תוספת שבת, ושמע הבעל והפר, והר"ז חל רק מכאן ולהבא. גם זה קצת מתמיה, שהרי מעיקרא ל"ש שאדם יקבל עצמו תו"ש שעתיים לפני שבת עד שעה לפני שבת. (אבל גם לענין נזירות כ"ה, דאין נזירות פחות מל' יום, ומ"מ הבעל מפר באמצע. וזוהי הסוג' בנזיר דף כא: כפי שביארו האחרו').

הגר''י קאנטרוביץ.png

אם הכוונה לדברי הקרן אורה שבאר את ספק הגמ' אם נעקר מלמפרע או רק מכאן ולהבא (מיגז גייז) - בנזירות, כיון שאין נזירות לחצאין, הלא כמדומני ההכרעה ש"מיגז גייז" גם בנזירות. ואם כן, מה באמת יש מקום להסתפק גבי שבת, הלא באמת יצא שהיתה לה שעה של "שבת", ואחרי כן כבר לא.
ומה באמת יש מקום לחלק מנזירות, שחלה שעה אחת בגלל ה"מיגז גייז", למרות שאין נזירות לחצאין.
(ובעצם יש לחקור בטיבו ומהותו של נדר זה, האם הפשט שע"י הנדר נתארכה ונתפרסה ה"שבת" על פני עוד שעתיים, או שאין זה אלא "ניהוג" של איסורי שבת מדין נדר, ולא "שבת" ארוכה ממש. ונפק"מ, שאם זו ממש שבת ארוכה, באמת יהיה קשה להבין מצב של שבת לשעה אחת ולאחריה חול, עד שקיעת החמה וכניסת השבת בפועל. אך אם נימא, שאין זה אלא "ניהוג" של איסורי שבת שמהותו איסור "נדר", אפשר כן להבין, ששעה אחת היתה אסורה באיסורי השבת מדין נדר, אך אין זו "שבת" ממש, ולאחריה אפשר שתהיה שעה של חול, ורק עם שקיעת החמה נכנסת ל"שבת" עצמה)

עושה חדשות כתב:ואיך נדע לכוין את החלק של התרו"מ שהופרש כנגד מה שנאכל ואת החלק שהופרש כנגד מה שלא נאכל?

למה לא פשוט:
היו לפני 100 ק"ג, והפריש את התרומ"ע כנגדם ומתוכם, נניח 10 ק"ג (והפרידם כמובן).
אכל חצי, ולכן 5 ק"ג ישארו בחלותם, והשאר יותרו.

ואם כוונת מר, איך נדע מה בדיוק כנגד מה?
מה המקור שיש כזה דבר, וזה לא באופן כולל, זאת התרומה כנגד כל השאר, ולא באופן פרטני, חיטה זו כנגד מעט חולין זה.
ועוד צ"ע לי בענין זה.

עושה חדשות כתב:כיו"ב, כאשר האשה קיבלה תוספת שבת, ושמע הבעל והפר, והר"ז חל רק מכאן ולהבא. גם זה קצת מתמיה, שהרי מעיקרא ל"ש שאדם יקבל עצמו תו"ש שעתיים לפני שבת עד שעה לפני שבת. (אבל גם לענין נזירות כ"ה, דאין נזירות פחות מל' יום, ומ"מ הבעל מפר באמצע. וזוהי הסוג' בנזיר דף כא: כפי שביארו האחרו').

הגר''י קאנטרוביץ.png

ומה נאמר לפי דברי הרא"ש בנדרים, על דרך ביאורו של הגרש"ש בשערי יושר שער ב' פ"ט ופ"י, על פי היסוד של "מכאן ולהבא ולמפרע".
כלומר, גם מי שמקבל שבת ואח"כ הלך אצל חכם להשאל על כך, שהחכם עוקר למפרע, הרי אין זה אלא "מכאן ולהבא ולמפרע".
נמצא, שבעצם באותו זמן שממועד קבלת השבת ועד ההתרה אצל חכם, נחשב כ"שבת" אצל מי שקיבל את השבת.
וא"כ, מה יש להסתפק ב"הפרה" יותר מאשר ב"התרת חכם"?
ואם מצינו שב"התרת חכם" כך יוצא על כרחנו, שהיתה "שבת" אצל המקבל לשעה, כן יהיה הדין גם ב"הפרה".

אגב האשכול
התפסה בנדר של מיקליש קליש דין ההתפסה יהיה ג"כ מיקליש
[וא"כ מה יהיה החלוקה של אב וארוס בהתפסה של מיקלש ויל"פ] .

ישנו כתב:

עושה חדשות כתב:ובאמת אף קודם שבא ליד גיזבר צ"ע, דכיון דנעשה הקדש מעיקרא (באומרת "הרי זו"), וההפרה אינה עוקרת את הנדר למפרע, ואמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, איך תפקע הקדושה בכדי.

הגרש"ש מכח זה פירש את דברי הרמב"ם באומרת הרי עלי ולא בהרי זו.

ראיתי כעת שהגרח"ק בקרית מלך רוצה לפרש כן לש' הר"מ "הדומין לנדרי איסור".

אליהו בן עמרם כתב:ותמצית הדברים, שאם כבר אכל, ואין הטבל בעולם, על כרחך נקנו כבר התרומ"ע "ועדיף מאתא ליד כהן". ולכן לא מהני שאלה ועקירה למפרע גם בדיעבד על מה שנאכל.
ולפ"ז, אולי נימא (ואולי אף עדיף מיניה), שגם "מיגז גייז" לא אמרינן גבי מה שכבר נאכל, גם גבי חלק התרומה, שכנגדו נאכלו החולין.

בש"ך (יו"ד שכג,ו) מבואר דאכילת החולין ל"ח כאילו באה התרומה ליד כהן.

דמשק כתב:

ישנו כתב:במנחת שלמה באיזה מקום מסתפק בזה.

מעדני ארץ תרומות פ"ד הי"ז אות ז'.

מילתא דמיבעיא להגרשז"א פשיטא ליה להגר"ד לנדוי שליט"א, דאין שייך הפרה בתרו"מ, כאשר שמעתי מהגאון ר' יחיאל קפלר שליט"א ששמע מפיו.

בענין זה האריך הגרב"צ כהנא שפירא בספרו פני אברהם עמ' קמג-קסד בדברים מלאים ומחודשים
רצ"ב

ראה עוד בגליון אהלי זרעים מס' 48 מש"כ הגר"א גרבוז בטעם הדבר למה ל"מ הפרת בעל על הפרשת תרו"מ. (ושוב בגליון 51 כ' על כך הג"ר ישראל אדלשטיין).

ישנו כתב:

עושה חדשות כתב:ובאמת אף קודם שבא ליד גיזבר צ"ע, דכיון דנעשה הקדש מעיקרא (באומרת "הרי זו"), וההפרה אינה עוקרת את הנדר למפרע, ואמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, איך תפקע הקדושה בכדי.

הגרש"ש מכח זה פירש את דברי הרמב"ם באומרת הרי עלי ולא בהרי זו.
אבל בתוס' ב"מ ק"ד. מפורש שאפשר להפר גם בהרי זו.
ומה הבעיה שהקדש יפקע בכדי, הקדש לא פוקע בכדי רק כאשר מצד הנדר יש לו קיום, והמקדיש רוצה להפקיע עם כח ממוני, אבל ברור שכל כח ההקדש מבוסס על הנדר, ואם פקע הנדר פקע ההקדש.
(חידוש גדול יש שם שההקדש אחרי ההפרה חוזר לידי האשה, ובסוד מעיקרא תורא דראובן).

בתוס' מנחות פא: ד"ה תודה מן החולין, משמע שהדין של אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט שייך גם באם אמר 'הרי עלי' (ולפי"ז מתורץ קושית רעק"א בנזיר ט: בגה"ש עיי"ש) אולם אכן הדבר צריך ביאור איך שייך לומר 'כמסירתו להדיוט' אם עדיין לא ייחד הבהמה או הדבר שמקדיש? ומצאתי (ע"י סה"מ על הרמב"ם פט"ו מהל' מעשה"ק) שעמד בזה בספר ברכת ראש עמ"ס נזיר דף ט: וכן במנחת חינוך מצוה ש"נ.

עושה חדשות כתב:רמב"ם הלכות נדרים פרק ד הלכה ח -
וכשם שהאב או הבעל מפר נדרי איסר כך מפר נדרי הקדשות הדומין לנדרי האיסר.
נסתפקתי,
האם יכול להפר גם אחרי שבא ליד גיזבר, (ושאילת חכם כבר אינה מועילה בשעה זו), או בתרומה כיו"ב כשבאה ליד כהן.
יש מקורות?

בעצם דינו של הרמב"ם, מה ההיכי תימצי שהקדש של האשה יהי' בה דבר של בינו לבינה או עינוי נפש שיוכל בעלה להפר אותם?

מיללער כתב:

עושה חדשות כתב:רמב"ם הלכות נדרים פרק ד הלכה ח -
וכשם שהאב או הבעל מפר נדרי איסר כך מפר נדרי הקדשות הדומין לנדרי האיסר.
נסתפקתי,
האם יכול להפר גם אחרי שבא ליד גיזבר, (ושאילת חכם כבר אינה מועילה בשעה זו), או בתרומה כיו"ב כשבאה ליד כהן.
יש מקורות?

בעצם דינו של הרמב"ם, מה ההיכי תימצי שהקדש של האשה יהי' בה דבר של בינו לבינה או עינוי נפש שיוכל בעלה להפר אותם?

כגון שנדרה תכשיטיה לבדק הבית (הרמב"ם מיירי גם בקדשי בדק הבית וכמפורש בהלכה הקודמת)

אליהו חיים כתב:

מיללער כתב:בעצם דינו של הרמב"ם, מה ההיכי תימצי שהקדש של האשה יהי' בה דבר של בינו לבינה או עינוי נפש שיוכל בעלה להפר אותם?

כגון שנדרה תכשיטיה לבדק הבית (הרמב"ם מיירי גם בקדשי בדק הבית וכמפורש בהלכה הקודמת)

דוקא אם התכשיטין הם משלה באופן שאין לבעלה רשות עליהם, דבלא"ה הרי אין יכולה להקדישם לפי שאינם ברשותה שרשות בעלה עליהם.

ןבתרומה מאי איכא למימר?

מיללער כתב:

אליהו חיים כתב:

מיללער כתב:בעצם דינו של הרמב"ם, מה ההיכי תימצי שהקדש של האשה יהי' בה דבר של בינו לבינה או עינוי נפש שיוכל בעלה להפר אותם?

כגון שנדרה תכשיטיה לבדק הבית (הרמב"ם מיירי גם בקדשי בדק הבית וכמפורש בהלכה הקודמת)

דוקא אם התכשיטין הם משלה באופן שאין לבעלה רשות עליהם, דבלא"ה הרי אין יכולה להקדישם לפי שאינם ברשותה שרשות בעלה עליהם.

ןבתרומה מאי איכא למימר?

איך נכנס תרומה לכאן?