זו לשון הרשב"א ברכות דף יא עמוד א
.. ויש אחרות מלבד אלו כדאיתא בירושלמי דגרסינן התם כל הברכות פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה סמוכה לברכה אין פותחין בה בברוך, התיב רבי ירמיה הרי גאולה, שנייה היא דאמר רבי יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא, היתיב רבי אלעזר והא סופא אמר ליה שתים הן אחת לבא ואחת לשעבר, התיבון הרי הבדלה שנייה היא דמר רבי בא בר זבדא רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס, רבי חייא רובא הוה מכנסן, התיבון הרי נברך שנייה היא שאם היו שנים יושבין ואוכלין שאינם אומרים נברך, הרי הזן את הכל קשיא, הרי הטוב והמטיב שנייה היא דמר בר רב הונא משנתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב הטוב שלא נסרחו המטיב שניתנו לקבורה, הא קדושה שנייה היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקידש עליו היום שאינו אומר בורא פרי הגפן, והא סופא אמר ר' מונא טופס ברכות כך הוא אמר רבי יודן מטבע קצור פותח בברוך ואינו חותם בברוך מטבע ארוך פותח בברוך וחותם בברוך עד כאן גירסא ירושלמית ...
ומפני שיש ללמוד ממנה לברכת הלל שבלילי פסחים שהיא מחלוקת ישנה בידן של ראשונים ז"ל, אני כותב מה שנראה לי בפירוש ירושלמי זה, והוא שהן כללו כאן ב' ענינים האחד שהברכות שאינן סמוכות לברכה אחרת פותחת בברוך והשני שהברכה הסמוכה לברכה אחרת לעולם אינה פותחת בברוך והקשו על זה יש מי שהקשה על הכלל הראשון ויש מי שהקשה על הכלל השני, ותחלה השיב רבי ירמיה על הכלל הא' והקשה מאשר גאלנו וגאל את אבותינו שאנו אומרים לאחר ההלל בערבי פסחים ומשמע מכאן שכבר בירך על קריאת ההלל לגמור את ההלל וכמו שאמרו גם כן במסכת סופרים [פ"כ מ"ט] היחיד גומר את הלל בשמנה עשר יום ובגולה עשרים ואחד יום וב' לילות ומצוה לקרות את ההלל בשתי לילות ולברך עליהם בנעימה לקיים מה שנאמר ונרוממה שמו יחדיו כשהוא קורא בבית (הכנסת) אין צריך לברך שכבר בירך ברבים, ומשום כך הקשה בכאן רבי ירמיה מאשר גאלנו שהיא סמוכה לברכת ההלל ואפי' הכי פותחת בברוך, ...
ואחרים הקשו עוד על הכלל הראשון והרי הבדלה כלומר שהיא פותחת בברוך ואף על פי שהיא סמוכה לברכה שלמעלה ממנה... עכ"ל הרשב"א.
והנה מנה הרשב"א שני 'כללים' בדברי הירושלמי - הראשון שברכה שאינה סמוכה פותחת בברוך, והשני שברכה הסמוכה לא פותחת בברוך.
ואח"כ כתב שיש מי שהקשה על הכלל הראשון ויש מי שהקשה על הכלל השני.
והתחיל בביאור הקושיא הראשונה של רבי ירמיה מברכת אשר גאלנו וכתב שהיא על הכלל הראשון,
וכן כתב אח"כ שגם הקושיא מהבדלה היא על הכלל הראשון.
והדברים לכאורה קשים להולמם, שהרי כל הקושיות הללו, וכן שאר הקושיות שבירושלמי כפי שהסבירם הרשב"א,
הן רק על הכלל השני: ברכות שסמוכות - לפי הנחת המקשן - ובכל זאת פותחות בברוך.
לא מובן אם כן כיצד מכנה אותן הרשב"א קושיות על הכלל הראשון ומיד מסביר שהן סתירה לכלל השני.
ועוד לא מובן שמבין כל הקושיות שם לא מצינו מי שהקשה על הכלל הראשון
[ודוחק לומר לענ"ד, שהקושיות מחתימת ברכת הגאולה וחתימת ברכת הזן, הן סתירות לכלל הראשון].
ואחלה פני יושבי ביהמ"ד שיאירו עיני במאור עינינו הרשב"א.