פורום אוצר החכמה

עשה דוחה לא תעשה האם מחוייב הוא לקיים את העשה או דהוי רשות ,
בעל השואל ומשיב דן בדבר ,האם למישהו יש עוד מידע בעניין?

ראיתי מקשים [דברי אברהם]
למה צריך עשה ד"ל בכלאיים בציצית הרי אין איסור לבישה אלא בהנאה ולדעת הרשבא אף דנהנה בהדי מצוה אמרינן מצוות לאו להנות ניתנו ,
ובדרך אפשר חשבתי ,דכלל זה דמצוות לאו להנות ניתנו הוא היכי דהאיסור הוא בהנאה [מודר הנאה]
אבל היכי דהאיסור הוא הלבישה אלא דמותנה בהנאה, הרי סוף סוף הוא לובש כלאיים עם הנאה,

לא ראיתי דברי הקדמונים, ואפטפט כאן מעט מסברות כרסי:
א. בפשטות זה חובה, וכמו מילה בשויו"ט שלא נאמר שהואיל ויש כאן דחיית עברה - אז יותר לדחות את המילה.
ב. מצוות לא ליהנות ניתנו אומרים על מעשה המצווה, אבל כאן ההנאה היא מהבגד ולא מהמצווה, כלומר: אילו לא יהיה חיוב מצוות ציצית - אז האדם עדיין ילבש את הבגד להנאתו, אבל מפשתן בלבד, משא"כ בשופר - אילו לא יהיה חיוב לתקוע - האדם לא יתקע כלל בשופר.
ג. באופן אחר: האדם רוצה ללבוש את הבגד להנאתו, נקודה. עכשיו אומרת לו התורה שישים ציצית. ואז הוא שואל: הרי זה שעטנז! ועל זה באה התשובה עשה דוחה ל"ת, אבל א"א להגיד לו: תכוון שלא ליהנות מהבגד, כי הוא לובש אותו "בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים" וכל כיו"ב.

שלום רב עזריאל ,

א מילה בשבת הוא גזירת הכתוב ,
ב השאלה מה יהיה אם רוצה ללבוש ציצית בכדי לקיים את המצוה כמונו,

ביליצר כתב:ראיתי מקשים [דברי אברהם]
למה צריך עשה ד"ל בכלאיים בציצית הרי אין איסור לבישה אלא בהנאה ולדעת הרשבא אף דנהנה בהדי מצוה אמרינן מצוות לאו להנות ניתנו ,
ובדרך אפשר חשבתי ,דכלל זה דמצוות לאו להנות ניתנו הוא היכי דהאיסור הוא בהנאה [מודר הנאה]
אבל היכי דהאיסור הוא הלבישה אלא דמותנה בהנאה, הרי סוף סוף הוא לובש כלאיים עם הנאה,

עי' בית הלוי ח"א סי' א' שדן בזה בארוכה ומצדד כדבריך אלא שמביא ראיות דהאיסור הוא עצם ההנאה (ויש אופנים ליישבם)
ומ"מ הוא אינו מק' מציצית אלא מבגדי כהונה, וטענתו בצידו דבציצית אינו לובש הבגד לשם מצוה אלא ללבישה בעלמא והתורה חייבו להטיל בהם ציצית, ולכן א"א לומר בזה מצוות לאו ליהנות ניתנו

[דרך אגב איפה הוא השואל ומשיב וגם הדבר אברהם]

יישר כח ,

אמור להיות כאן, שואל ומשיב מהדורא תליתאה עב, הובא בספר המקנה נו-א אות לט
לא מצאתי ,
אכן כדבריו כתב רבינו עזריאל לעיל, אבל בימינו בודאי הציצית הם לא ללבישה אלא לקיום המצוה,
לגבי כלאיים בודאי דהאיסור הוא בלבישה ,אין איסור הנאה משעטנז ללא לבישה,
דברי אברהם צ,ל

ביליצר כתב:שלום רב עזריאל ,

א מילה בשבת הוא גזירת הכתוב ,
ב השאלה מה יהיה אם רוצה ללבוש ציצית בכדי לקיים את המצוה כמונו,

א. גם עשה דוחה ל"ת הוא גזירת הכתוב, וכל התורה היא גזירת הכתוב.
ב. התורה התירה את האיסור באופן גורף. ייתכן שאילו לא היתה התורה מתירה זאת - היה מקום להקל למי שלובש טלית של מצווה, אבל זה גם לא נראה בעיני כי אין מצווה ללבוש טלית, כידוע.

א]עשה דוחה לא תעשה דרשו מסמיכות המשפטים ,השאלה אם זה לחיובא,
מילה בשבת הוא גזיה,כ לחיובא,
ב]לא הבנתי בקשר למה כתבת,,

ביליצר כתב:א]עשה דוחה לא תעשה דרשו מסמיכות המשפטים ,השאלה אם זה לחיובא,
מילה בשבת הוא גזיה,כ לחיובא,
ב]לא הבנתי בקשר למה כתבת,,

כמו שסמיכות המשפטים יכולה להיות רשות - כך גם "וביום השמיני ימול" אפילו בשבת היה יכול להידרש כרשות (ראה תחילת סוטה - ג מחלוקות בין ר"ע לרבי ישמעאל בסגנון כזה)

אין לי מושג למה כבודו מתכוין ,
שמיני למילה בשבת הוא חובה ונתרבה בלשון ציווי וביום השמיני ימול בשר ערלתו,,

ביליצר כתב:אין לי מושג למה כבודו מתכוין ,
שמיני למילה בשבת הוא חובה ונתרבה בלשון ציווי וביום השמיני ימול בשר ערלתו,,

גם גדילים תעשה לך הוא ציווי.
וגם מילה בצרעת שדוחה אפילו במילה שלא בזמנה!

גם לא תלבש שעטנז הוא ציווי אלא דדרשינן סמוכין ,השאלה אם הוא חיוב או רשות ,
לגבי מילה דדוחה שבת אף בצרעת אכן חשבתי ע"ז בכדי להביא ראיה ,
הבעיה שבצרעת הגמרא אומרת שיש גם עשה ולכן אינו מותר מדין דחיה ,
אכן הרמבם מוקשה דכתב דהוי מדין עשה דוחה ,ואולי הם כדברי התוס, בשבת דשאני מילה דנכרתו עליה יג בריתות ,[מדובר גם בעשה שיש בו כרת ]
וצריך לברר את הדבר בע"ה

באופן כללי,
סברתי נוטה לומר שלא יהיה כאן "רשות", כי אם המצווה איננה חובה - למה לעבור איסור בשבילה?

אבל מצינו דברים כאלו:
א. קרבנות הראיה והחגיגה ביו"ט, שמותר להביאם למרות שזה מלאכה ביו"ט, אבל לא חייב, ואדרבה כתוב (שו"ע אדה"ז וש"נ) שנהגו ב"ה כב"ש לעשות יום טבוח אחרי שבועות. אמנם שם זה לא ממש דחיית איסור, כי אלו הן מלאכות שהותרו מכללן ביו"ט.
ב. הקטרת חלבים ואיברים בשבת (וביו"ט), שנפסק להלכה שדוחין שבת מצד "חביבה מצווה בשעתה", למרות שכשרה גם במוצ"ש.
ראוי לציין שנאמר בחז"ל "מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים בדיבור אחד נאמרו" ואולי לכן יש לזה גדר של "הותרה" ולא "דחויה" ומפני זה הותר להקטיר בשבת אפילו כשאפשר לחכות למוצ"ש.

כל אלו הם מצוות שהותרו מדאורייתא בעשייתם,

לגבי סברתך ,זוהי סברת רוב העולם וגם השואל ומשיב כך מכריע ,
חפשתי ס"ה מראה מקומות מאחר שראיתי בספר לא ידוע מלפני 150 שנה דהוה רשות ואף מביא ראיה לדבר,
[ אגב,לגבי עשה דוחה לא תעשה יש אוחזים דהוא דחויה ולא הותרה]

ביליצר כתב:לגבי מילה דדוחה שבת אף בצרעת אכן חשבתי ע"ז בכדי להביא ראיה ,
הבעיה שבצרעת הגמרא אומרת שיש גם עשה ולכן אינו מותר מדין דחיה ,
אכן הרמבם מוקשה דכתב דהוי מדין עשה דוחה ,ו

וכדברי הרמב"ם כתב הר"ש בפירוש המשניות בנגעים. וביאר שלמסקנת הסוגיא אין אלא ל"ת גרידא עיי"ש

אכן כך כתבו הרבה ,