אתה ואביך חייבים בכבודי

[עושה חדשות]

מה הדין כשהאב שוטה, הרי הבן חייב בכבודו, והאב אינו חייב בכבוד המקום.
וכיו"ב במה שאמרו אתה ואמך חייבים בכבוד אבא, מה הדין כשהאמא שוטה ואינה חייבת (לכאו') בכבוד בעלה.
דיברו בזה?

[מאיר סובל]

הלזה ייקרא אינם חייבים? רק אינם יכולים להיות בר חיובא ולקיים. אם רק יהיו שייכים באיזה שיח לגבי קיום חיוב כלשהו מיד יהיו מחוייבים בזה ולא פטורים בשופו"א.

[ביליצר]

מה הדין כשהאב שוטה, הרי הבן חייב בכבודו, והאב אינו חייב בכבוד המקום.
וכיו"ב במה שאמרו אתה ואמך חייבים בכבוד אבא, מה הדין כשהאמא שוטה ואינה חייבת (לכאו') בכבוד בעלה.
דיברו בזה?

אין זה תלוי באביו ,זהו דרשה דאני ה כולכם חייבים בכבודי כשמתנגש ציווי ה לציווי אביו גם אם אין אביו מצווה כך נראה לי מיבמות ה עמוד ב ,ועיין תוספות שם דמקשה למה לי קרא הרי סברא הוא דאתה ואביך חייבין בכבודי מקידושין לא ,

ומסברא מהיכי תיתי דחייב בכיבוד המצוי כגון לא לישב במקומו הרי אינו מרגיש ,ואם בזה מרגיש אז עד כמה שמרגיש כך מחוייב הוא גם בכבוד ה ,
ככלל מקור הדברים בכיבוד אביו שוטה היא סוגיא מורכבת,
רמבם ממרין פרק ו,
מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחם עליהן. ואם אי אפשר לו לעמוד מפני שנשתטו ביותר יניחם וילך לו ויצוה אחרים להנהיגם כראוי להם:
השגות הראבד מי שנטרפה דעתו של אביו וכו' יניחם וילך לו ויצוה אחרים להנהיגם כראוי. א"א אין זו הוראה נכונה אם הוא ילך ויניח לו למי יצוה לשמרו, עכ"ל:

מגדל עוז,מי שנטרפה דעת אביו או אמו כו' עד כראוי להם:. כתב הראב"ד ז"ל אין זו הוראה נכונה וכו':
ואני אומר תמה אני אם יצא דבר זה מפיו שהרי מעשה רב בכ"מ וגרסינן פ"ק דקדושין גמרא מתני' דכל מצות האב על הבן כו' דרב אסי הוה ליה ההיא אימא זקנה אמרה ליה בעינא תכשיטין עבד לה בעינא גברא נעיין ליך בעינא גברא דשפיר כוותך שבקה ואזיל לארץ ישראל שמע קל דאזלה אבתריה אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל רבי מהו לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ כו' וה"נ איתא בירושלמי דפאה וזה פשוט ומה שהקשה הראב"ד ז"ל יש לי לומר כי הבן עושה בחנם והממונה יעשה בשכר ועוד דאב ואם לגבי הבן גייס דעתייהו טפי מלגבי הממונה שהוא נכרי ומיכספי מיניה:

[שומע ומשמיע]

בפשטות חייב בכבודי אינו מצד מצווה, אלא מסברא שכל הבריאה חייבת בכבוד של מעלה, גם אם אי אפשר לדרוש ממנה. אפילו דומם.