פורום אוצר החכמה

ראיתי היום באיזה ספר (קריאה), סיפור על גביר פלוני שהקדיש סכום עצום של כסף מזומן למקדש, ולכשנודע לו שאין מה לעשות עם זה ייעד אותו לישיבה. כששמעו על כך מנהלי הישיבה, ניסו למצוא עצה, באשר היה הכסף נחוץ להם. הפתרון שהוצע והתקבל (כך בסיפור), לתת השטרות לבנק ישראל שישמידום ויביאו תמורתם.
מה דעת הלומדים?

למה לא יחללו את הכסף על שוו"פ?

הכהן כתב:ראיתי היום באיזה ספר (קריאה), סיפור על גביר פלוני שהקדיש סכום עצום של כסף מזומן למקדש, ולכשנודע לו שאין מה לעשות עם זה ייעד אותו לישיבה. כששמעו על כך מנהלי הישיבה, ניסו למצוא עצה, באשר היה הכסף נחוץ להם. הפתרון שהוצע והתקבל (כך בסיפור), לתת השטרות לבנק ישראל שישמידום ויביאו תמורתם.
מה דעת הלומדים?

אפשר למצוא לזה מקבילה גם במציאות של זמן התלמוד.
מלוה פלוני הקדיש את שטר ההלוואה שבידו למיקדש, וכשנודע לו שאין מה לעשות עם זה - ייעד את שטר ההלוואה לישיבה. כששמעו על כך מנהלי הישיבה, ניסו למצוא עצה, באשר היה הכסף נחוץ להם. הפתרון שהוצע: לתת את שטר ההלוואה ללווה, שישמיד את השטר - ויביא שטר הלוואה חדש בתמורה.

מי שמקדיש בזמן הזה דעתו לעניים כמבואר בשו"ת רשב"א ח"א תשמ"ב וח"ה ק"מ ועוד. ואם נתכוון להדיא להקדש הרי מבואר בע"ז יג. שצריך לאבד מה שהקדיש. ובערכין כט. איתא "ההוא גברא דאחרמינהו לנכסיה בפומבדיתא אתא לקמיה דרב יהודה אמר ליה שקול ארבעה זוזי ואחיל עלייהו ושדינהו בנהרא ולישתרו לך". ופירשו דלא התיר בפרוטה כדי שיתפרסם הדבר.
נמצא שיכל לפדות בכל דהו ולעשות עם הכסף מה שרוצה. מה שמסר לישיבה היתה משום שטעה לסבור שגם זה סוג של הקדש ושצריך שישאר הקדש, ונמצא שהכסף בידם שלא כדין.
לתת את השטרות לבנק ישראל אינו פתרון כלל, שכיון שמקבל תמורתם מעל, וגם כיון שהנייר קדוש וצריך לאבדו לגמרי שלא יהנו ממנו כלל גם לא במיחזור.
טוב היה עושה התורם אם היה הולך לרב נייטרלי לברר את הדין, ולא סומך על הנוגעים בדבר, ובפרט שלא ידעו את הדין.

עכשיו היה סיפור מענין, אשה חשובה בת 86 הלכה לעלמה [מרת פרעדיל בת ר' שלמה,ע"ה] והיתה צדקת גדולה למאד ממש כמו האידשע מאמא מהדורות הקודמים, היה לה בבית

כל השנים מעטפה שבתוכה היה מונח בתוכה שרשרת זהב.

וכל ששאלו אותו ילדיה מה זה ועל מה זה, לא גילתה, לפני תקופה, הסירה את הלוט וכה סיפר לבניה, שרשת זו קבלתי מאביכן בהיותי כלה [שניהם היו ניצולי שואה!!], אולם לא


רציתי ללבשה כל זמן שבית המקדש עומד בחרבונו, וכל יום יום מאמינה אני בכל ליבי שהמשיח בפתח, והמחשתי לעצמי איך 'שאני הוכלת עם השרשת כמו שבת מלכים צריכה

להיראות' אבל בגלות הזאת אינני רוצה ללבשה, וכך שאמרה על שרשת זו כל ימי חייה, ולא זו אלא אף צירפה פתק לתוך המעטפה וכתבה (באידיש) שרשרת זו [איף שענק דואס] אני

נותנת מתנה לבית המקדש,וכל ימיה לא נתנה אפי' לנגוע בזה.

באמת הדבר מאוד לא פשוט, אם זה הקדש אם צריך להוליכה לים המלח וכו'

אולם הסיפור כלעצמה, היא עוצמתית ביותר - השגות של אידשיע מאמא, היכן נמצא כזאת היום

נראה שבזמנינו לא חל ההקדש על הנייר כלל, שאין דעת האדם אלא על השווי המיוצג ע"י הנייר ולא עליו בעצמו, ולכן לא יעזור להוליך לים המלח ולא לבנק ישראל כי השווי הוא שקדוש, וגם לחלל ולהמיר לא יעזור, ולכן אין עצה אלא להפר את הנדר, דשמא אדעתא דהכי לא נדר, שלא הבין שיותר טוב לתת כספו לעמלי תורה מלהקדישו בזה"ז לשמים.

פרי יהושע כתב:נראה שבזמנינו לא חל ההקדש על הנייר כלל, שאין דעת האדם אלא על השווי המיוצג ע"י הנייר ולא עליו בעצמו, ולכן לא יעזור להוליך לים המלח ולא לבנק ישראל כי השווי הוא שקדוש, וגם לחלל ולהמיר לא יעזור, ולכן אין עצה אלא להפר את הנדר, דשמא אדעתא דהכי לא נדר, שלא הבין שיותר טוב לתת כספו לעמלי תורה מלהקדישו בזה"ז לשמים.

יש נידון גדול בכסף זמנינו אם דינו כממון או כשטר חוב, עי' אנציקלופדיה תלמודית כרך לא ערך כסף (א) בטור תרלח ואילך השיטות.

יבנה כתב:

פרי יהושע כתב:נראה שבזמנינו לא חל ההקדש על הנייר כלל, שאין דעת האדם אלא על השווי המיוצג ע"י הנייר ולא עליו בעצמו, ולכן לא יעזור להוליך לים המלח ולא לבנק ישראל כי השווי הוא שקדוש, וגם לחלל ולהמיר לא יעזור, ולכן אין עצה אלא להפר את הנדר, דשמא אדעתא דהכי לא נדר, שלא הבין שיותר טוב לתת כספו לעמלי תורה מלהקדישו בזה"ז לשמים.

יש נידון גדול בכסף זמנינו אם דינו כממון או כשטר חוב, עי' אנציקלופדיה תלמודית כרך לא ערך כסף (א) בטור תרלח ואילך השיטות.

אלא שיש הבדל בין המציאות מלפני שנת תשל"א לאחריה

אולם שם במעשה איירי שקודש 'שרשת זהב' וזה וודאי שאלה מה דינו.

פרי יהושע כתב:נראה שבזמנינו לא חל ההקדש על הנייר כלל, שאין דעת האדם אלא על השווי המיוצג ע"י הנייר ולא עליו בעצמו, ולכן לא יעזור להוליך לים המלח ולא לבנק ישראל כי השווי הוא שקדוש, וגם לחלל ולהמיר לא יעזור, ולכן אין עצה אלא להפר את הנדר, דשמא אדעתא דהכי לא נדר, שלא הבין שיותר טוב לתת כספו לעמלי תורה מלהקדישו בזה"ז לשמים.

מה זה משנה, למה לא יעזור לחלל? את"ל שחל הקדש על השווי (מה זה?), שיחלל את השווי.

יבנה כתב:
לתת את השטרות לבנק ישראל אינו פתרון כלל, שכיון שמקבל תמורתם מעל, וגם כיון שהנייר קדוש וצריך לאבדו לגמרי שלא יהנו ממנו כלל גם לא במיחזור.

לא נתן את השטרות לבנק ישראל וקיבל תמורתם, אלא השמיד את השטרות שלו לפני בנק ישראל והבנק הוציא לו אחרים במקומם.

צופר הנעמתי כתב:

פרי יהושע כתב:נראה שבזמנינו לא חל ההקדש על הנייר כלל, שאין דעת האדם אלא על השווי המיוצג ע"י הנייר ולא עליו בעצמו, ולכן לא יעזור להוליך לים המלח ולא לבנק ישראל כי השווי הוא שקדוש, וגם לחלל ולהמיר לא יעזור, ולכן אין עצה אלא להפר את הנדר, דשמא אדעתא דהכי לא נדר, שלא הבין שיותר טוב לתת כספו לעמלי תורה מלהקדישו בזה"ז לשמים.

מה זה משנה, למה לא יעזור לחלל? את"ל שחל הקדש על השווי (מה זה?), שיחלל את השווי.

ילמדינו רבינו איך מחללים שיווי? [אלא שנראה שהכותב לא יודע מה הפירוש שיווי, שיווי=ערך].

פרי יהושע כתב:ילמדינו רבינו איך מחללים שיווי? [אלא שנראה שהכותב לא ודע מה הפירוש שיוי, שיוי=ערך].

שיווי מחללים בדיוק איך שמקדישים אותו.

בברכה המשולשת כתב:

יבנה כתב:

פרי יהושע כתב:נראה שבזמנינו לא חל ההקדש על הנייר כלל, שאין דעת האדם אלא על השווי המיוצג ע"י הנייר ולא עליו בעצמו, ולכן לא יעזור להוליך לים המלח ולא לבנק ישראל כי השווי הוא שקדוש, וגם לחלל ולהמיר לא יעזור, ולכן אין עצה אלא להפר את הנדר, דשמא אדעתא דהכי לא נדר, שלא הבין שיותר טוב לתת כספו לעמלי תורה מלהקדישו בזה"ז לשמים.

יש נידון גדול בכסף זמנינו אם דינו כממון או כשטר חוב, עי' אנציקלופדיה תלמודית כרך לא ערך כסף (א) בטור תרלח ואילך השיטות.

אלא שיש הבדל בין המציאות מלפני שנת תשל"א לאחריה

סברת המחשיבים אותו כממון משום שכך גזרת המלכות ולא משום שיש כנגדם זהב באוצרות המלך, וזה הרי שייך גם כעת. ואדרבה אם כל חשיבותם מפני שיש כנגדם זהב, אין לך שטר חוב גדול מזה.
שו"ת חת"ס יו"ד סי' קל"ד
"אבל גדר מטבע הוא שגזר המלך עליו שתצא ומי שממאן מלימכר וליקח באותו המטבע יחייב ראשו למלכות ודינא דמלכותא דין אמת ומשפט צדק הוא בזה ולא מלכותא דארעא לחוד גזר עליו אלא גם מלכותא דרקיעא ית"ש כמבואר פ' מקום שנהגו נ"ד ע"ב והיינו מטבע שגופו ממון ואין חילוק אם יהי' זהב או כסף או נייר ואין לומר בזה שאינו עומד אלא לראי' שבו דהרי קמן שכמה פעמים העם מסופקי' בגירעון כסף וטוב היה להם שלא למכור אותם ועל כרחם צריכי' למכור מפני אימת המלכות כי כן יסד נמצא הראיה שלו אינו שוה להם רק הגזירה היא המקיימת טבען בעולם משא"כ שטר אפי' על עשיר היותר גדול ואפי' על המלך בימי עשרו אשר בודאי יהיה עובר לסוחר לכל אדם מ"מ אינו אלא מפני הראיה שבו שיודעים שזה הוא אדם בטוח אבל אין גופו ממון שאם ירצה שלא ליקחו מי יכוף על זה וכן כל (הבאמאטק"א וקופ"פר אמב"יט שיי"ן) אין אדם מוכרח ליקח אותם בתשלומין מש"ה אינם אלא שטר בעלמא."
וכן מבואר באחרים המצויינים שם.

צופר הנעמתי כתב:

פרי יהושע כתב:ילמדינו רבינו איך מחללים שיווי? [אלא שנראה שהכותב לא ודע מה הפירוש שיוי, שיוי=ערך].

שיווי מחללים בדיוק איך שמקדישים אותו.

במחילת כבוד תורת הכותב הנכבד נראה שלא ירד למהות המופשטת ששמה שיווי?, לחלל פירושו של דבר להעביר ערך שבחפץ אחד לחפץ השני, אם מקדישים שיווי מופשט, זה כמו שאומרים הרי עלי להביא ערך פלוני לביהמ"ק האם אפשר לחלל את זה, [במחילה, אם זה כבר לא מובן אין לי כבר מה להוסיף, צריך לחזור כנראה לכיתה א' או קודם לכך].

יבנה כתב שסברת האומרים שהוא חשוב כממון מפני גזירת המלכות, אמנם מה גזרה המלכות כיום שהוא משמש מייצג ערך מופשט, ואין לו שום משמעות, לא של שטר חוב, ולא של ערך עצמי, ואם כך בהחלט לא נראה שההקדש חל על כסף ממוספר ומסוים, שהרי פשיטא היום מתמיד שאם ירצה להחליפו באחר יוכל, אבל גם פעם היה הדבר כך, ולכן א"א לחלל כסף בכסף רק ממטבע הפחות יוצאת על מטבע שיוצאת יותר, שעי"כ נחשב שהעביר חפץ לערך מופשט, וכ"ז נראה ברור ופשוט לעניות דעתי.

לפרי יהושע שמעליי:

כל שטר-כסף של ימינו, הוא כמו כל שטר חוב שהיה בזמן חז"ל - לכל דבר ועניין:

למעשה:
אם מדובר בשטרות של דולר, אז תמיד ניתן לדרוש מהבנק הפדראלי לפרוע אותם בזהב - והוא יהיה חייב לעשות זאת (הבנק הפדראלי מחזיק במרתפיו תחת שמירה קפדנית - המוני מטילי זהב - בדיוק בשביל המטרה הזאת).
מאידך: אם מדובר בשטרות של שקל, אז תמיד ניתן לדרוש מבנק ישראל לפרוע אותם בשטרות של דולר - והוא יהיה חייב לעשות זאת (בנק ישראל מחזיק במרתפיו תחת שמירה קפדנית - כמאה מיליארדי דולרים - בדיוק בשביל המטרה הזאת; ואגב: לשם גיבוי, הוא מחזיק גם זהב - לכל צרה שלא תבוא).

בשורה התחתונה: ברור שהשטרות האלה, בין אם הם של דולר ובין אם הם של שקל, הם בעלי שווי מהותי אמיתי ממש (ולא ערך מופשט גרידא), כמו כל שטר חוב שהיה בזמן חז"ל.

סתם יהודי כתב:לפרי יהושע שמעליי:

כל שטר-כסף של ימינו, הוא כמו כל שטר חוב שהיה בזמן חז"ל - לכל דבר ועניין:

למעשה:
אם מדובר בשטרות של דולר, אז תמיד ניתן לדרוש מהבנק הפדראלי לפרוע אותם בזהב - והוא יהיה חייב לעשות זאת (הבנק הפדראלי מחזיק במרתפיו תחת שמירה קפדנית - המוני מטילי זהב - בדיוק בשביל המטרה הזאת).
מאידך: אם מדובר בשטרות של שקל, אז תמיד ניתן לדרוש מבנק ישראל לפרוע אותם בשטרות של דולר - והוא יהיה חייב לעשות זאת (בנק ישראל מחזיק במרתפיו תחת שמירה קפדנית - כמאה מיליארדי דולרים - בדיוק בשביל המטרה הזאת; ואגב: לשם גיבוי, הוא מחזיק גם זהב - לכל צרה שלא תבוא).

בשורה התחתונה: ברור שהשטרות האלה, בין אם הם של דולר ובין אם הם של שקל, הם בעלי שווי מהותי אמיתי ממש (ולא ערך מופשט גרידא), כמו כל שטר חוב שהיה בזמן חז"ל.

הבנק הפדרלי אינו חייב לפרוע דולרים בזהב

כיום אין לא זהב ולא דולרים, רק מייצג שווי של כלל היצוא והיבוא.

הכהן כתב:ראיתי היום באיזה ספר (קריאה), סיפור על גביר פלוני שהקדיש סכום עצום של כסף מזומן למקדש, ולכשנודע לו שאין מה לעשות עם זה ייעד אותו לישיבה. כששמעו על כך מנהלי הישיבה, ניסו למצוא עצה, באשר היה הכסף נחוץ להם. הפתרון שהוצע והתקבל (כך בסיפור), לתת השטרות לבנק ישראל שישמידום ויביאו תמורתם.
מה דעת הלומדים?

מספרים סיפור כזה על הגריש"א ושהוא ייעץ את עצה ולורנץ פעל אצל בנק ישראל לעשות את הקונץ וכו'.
המספר כמדומני חתנו הגרי"ז.