תנו דעתכם
האם ברי זהו רק כשאומר מה יודע או גם כשאומר ברי לי שמה שהוא אומר זה לא היה [ז"א אינו דן לגוף הדברים כלפי סיפור החיוב ואולי הוא כן חייב אבל ברור לו שטענת השני אינה יכולה להיות [כגון שלא יכול להיות שהיה באותו מקום וכו'] ?
איש טלז כתב:השאלה אינה בגוונא שטוען ברי מכח חשבון [אולי שגיתי בצורת העמדת השאלה] דבזה צדקו דבריך שלא נחשב ברי ע"פ חשבון [וגם בזה הרבה יל"ד ואכמ"ל] אלא באופן שיודע שאין טענתו יכולה להיות בידיעה הנחשבת לידיעה אלא דבגוף הנידון אין לו טענת ברי האם נחשב בהא טענת ברי או לא ?
איש טלז כתב:למאיר סובול מש"כ דכל ענין ברי הוא בידיעה או בזכירה ולא בחשבון בפשוטו אינו כן וראה מרדכי שבועות תשע"ב שדימה דינא דברי בטענות לדינא דברי בבאו עדים שטוענת שיש לה חשבון שאם בעלה לא בא עד היום מסתבר שלא יבוא וחשיב ברי גם לענין חו"מ וע"ע גיטין דנ"א גבי שני כיסין שנראה דפליגי הראושנים אם ברי ע"פ הסתברות הוי ברי ויש לי בזה אריכות דברים ואכמ"ל
לפלתי
מה שעדים זוממים נאמנים לומר אינו אומר כלל לדיני טענה דשורש טענת בע"ד אינה לכאורה בשלילת הצד הנגדי אלא בדרישת הצדק לקיים אחיזתו והחזקתו בממון וכל שאינו מצדיק גוף הצד שלו בממון אינו ראוי להחשב לכאורהל טענת ברי וכך היה דעתי נוטה
איש טלז כתב:שורש הספק הוא מחמת המרדכי הנ"ל ואם פליגי בהא.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 213 אורחים