פורום אוצר החכמה

מעניינא דפרשא כתב:תגובת מוציא העלון:
מ"מ רוב גדו"י אסרוהו

מעניינא דפרשא כתב:איני מביע דעה בזה, ואין לי עניין.
רק עוררתי תמיהה רבתי איך יתכן שכל אחד יסמוך על מספר רבנים בו זמנית רק בהיתרים ואילו באיסורים של אותם רבנים הוא טוען שאין הלכה כמותם?
זה נידון מרתק ואשמח לשמוע בזה מקורות

מעניינא דפרשא כתב:סתם זה נידון מעניין על אותם אנשים בדורנו שבכל דבר סומכים על רב אחר.
במכונות גילוח סומכים על רב פלוני אך על חומרותיו אינם סומכים...
בפתיחת בקבוקים הם סומכים על רב אלמוני אך על חומרותיו אינם סומכים...
בשימוש בחשמל בשב"ק הם סומכים על רב פלמוני אך על חומרותיו אינם סומכים...
ועוד ועוד יש דוגמאות למכביר.
בקיצור, הם עוסקים בליקוט היתרים. אך מאידך אינם מאמצים חומרות של אותם רבנים שהתירו להם דברים אחרים...

האם מותר הלכתית לנהוג כך?

הכהן כתב:

מעניינא דפרשא כתב:סתם זה נידון מעניין על אותם אנשים בדורנו שבכל דבר סומכים על רב אחר.
במכונות גילוח סומכים על רב פלוני אך על חומרותיו אינם סומכים...
בפתיחת בקבוקים הם סומכים על רב אלמוני אך על חומרותיו אינם סומכים...
בשימוש בחשמל בשב"ק הם סומכים על רב פלמוני אך על חומרותיו אינם סומכים...
ועוד ועוד יש דוגמאות למכביר.
בקיצור, הם עוסקים בליקוט היתרים. אך מאידך אינם מאמצים חומרות של אותם רבנים שהתירו להם דברים אחרים...

האם מותר הלכתית לנהוג כך?

אשאל הפוך: האם חובה לפסוק תמיד כדברי פוסק אחד? אם אני נוהג כהגר"ז בסזק"ש, עלי לנהוג כמותו בהלכות פסח?

עקביה כתב:נידון נוסף מעניין הוא על אותם אנשים בדורנו שבכל דבר מאספים הם את דעות הרבנים שהביעו דעה בנושא, ומכריעים לפי קריטריונים כלשהם על איזה רב לסמוך, במקום להידרש לנושא ולברר את ההלכה בעצמם. (ועי' חגיגה ג:).
לדידי קים לי שר' אשר וייס, המתיר את השימוש במגבונים לחים בשבת, צודק. ולא בגלל אורך זקנו או נחמדותו, אלא בגלל שמהמקורות, בצירוף סברא או שתיים, משמע להדיא כדבריו.

שש ושמח כתב: מי שהגיע להוראה יכול להכריע לעצמו. וכו' וכו'.

מעט מים כתב:בשו"ת מחזה אליהו חלק ב' האריך הרבה בדיני מגבונים לחים בשבת ובסי' ט"ו האריך לחלוק על תשובת בעל מנחת אשר בספרו כמו שיראה המעיין.

יבנה כתב:חולין מג:-מד.
לעולם הלכתא כדברי ב"ה, והרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה, כדברי בית הלל עושה, מקולי בית שמאי ומקולי ב"ה רשע, מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל עליו הכתוב אומר הכסיל בחושך הולך, אלא אי כבית שמאי כקוליהן וכחומריהן אי כבית הלל כקוליהן וכחומריהן.

שש ושמח כתב:3. כמדומני שמוסכם שמעטים מאד האנשים בדורנו שהגיעו להוראה. וגם מי שהגיע להוראה וירא לפסוק לעצמו, בפרט במקום מחלוקת גדולים ממנו, קדוש יאמר לו, וכמו שנהגו הרבה מרבותינו במהלך כל הדורות.

יבנה כתב:רמ"א חו"מ סי' כ"ה ס' ב'-
ולא יאמר האדם אפסוק כמי שארצה בדבר שיש בו מחלוקת ואם עושה כן הרי זה דין שקר, אלא אם הוא חכם גדול ויודע להכריע בראיות הרשות בידו, ואי לאו בר הכי הוא לא יוציא ממון מספק דכל היכא דאיכא ספיקא דדינא אין מוציאין ממון מיד המוחזק (טור). ואם הוא בהוראת איסור והיתר והוא דבר איסור דאורייתא ילך לחומרא, ואי דבר דרבנן ילך אחר המיקל. ודוקא אם ב' החולקים הם שוין אבל אין סומכין על דברי קטן נגד דברי גדול ממנו בחכמה ובמנין אפילו בשעת הדחק אלא אם כן היה גם כן הפסד מרובה. וכן אם היה יחיד נגד רבים הולכים אחר רבים בכל מקום (רשב"א סימן ר"ג /רנ"ג/), ואפילו אין הרבים מסכימים מטעם אחד אלא כל אחד יש לו טעם בפני עצמו הואיל והם מסכימים לענין הדין נקראו רבים ואזלינן בתרייהו (מהרי"ק שורש מ"א /צ"ד/). ואם היה מנהג בעיר להקל מפני שחכם אחד הורה להם כך הולכין אחר דעתו. ואם חכם אחר בא לאסור מה שהם מתירין נהוג בו אסור.

יבנה כתב:חולין מג:-מד.
לעולם הלכתא כדברי ב"ה, והרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה, כדברי בית הלל עושה, מקולי בית שמאי ומקולי ב"ה רשע, מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל עליו הכתוב אומר הכסיל בחושך הולך, אלא אי כבית שמאי כקוליהן וכחומריהן אי כבית הלל כקוליהן וכחומריהן.

מפרש בפ"ק דעירובין (דף ז) בתרי חומרי דסתרן אהדדי כגון הך דשדרה וגולגולת דאפלוג בית שמאי ובית הלל לגבי אהל דהוו להו בית שמאי לחומרא ואמרי עד שתחסר שתי חוליות מטמא באהל ובית הלל לקולא וקאמרינן וכן לטרפה דלבית הלל בחדא חוליא הוי חסרון וטרפה ולב"ש כשרה והוו להו ב"ש לקולא וב"ה לחומרא ומאן דעביד בטרפות כחומרי ב"ה ובטומאה כחומרי ב"ש כסיל הוא דהכא חשיב ליה חסרון והכא לא חשיב ליה חסרון

שש ושמח כתב:

עקביה כתב:נידון נוסף מעניין הוא על אותם אנשים בדורנו שבכל דבר מאספים הם את דעות הרבנים שהביעו דעה בנושא, ומכריעים לפי קריטריונים כלשהם על איזה רב לסמוך, במקום להידרש לנושא ולברר את ההלכה בעצמם. (ועי' חגיגה ג:).
לדידי קים לי שר' אשר וייס, המתיר את השימוש במגבונים לחים בשבת, צודק. ולא בגלל אורך זקנו או נחמדותו, אלא בגלל שמהמקורות, בצירוף סברא או שתיים, משמע להדיא כדבריו.

נידון נוסף מעניין הוא על אותם אנשים בדורנו שבכל דבר הם בעצמם יחליטו על סמך סברא או שתיים.
בקיצור:
1. מי שהגיע להוראה יכול להכריע לעצמו.
2. מי שלא הגיע להוראה חייב להחמיר בדאורייתא [גם אם לו עצמו ברור להקל, וגם אם זה מאד לא נחמד לעסוק בבירור דעות הרבנים] ויכול להקל בדרבנן. כ"ז אם אינו תלמיד של רב מסויים שאז יכול לנהוג כרבו וכמו שבמקומו של ר"א היו כורתים עצים לעשות פחמים.
3. כמדומני שמוסכם שמעטים מאד האנשים בדורנו שהגיעו להוראה. וגם מי שהגיע להוראה וירא לפסוק לעצמו, בפרט במקום מחלוקת גדולים ממנו, קדוש יאמר לו, וכמו שנהגו הרבה מרבותינו במהלך כל הדורות.

מעניינא דפרשא כתב:סתם זה נידון מעניין על אותם אנשים בדורנו שבכל דבר סומכים על רב אחר.
במכונות גילוח סומכים על רב פלוני אך על חומרותיו אינם סומכים...
בפתיחת בקבוקים הם סומכים על רב אלמוני אך על חומרותיו אינם סומכים...
בשימוש בחשמל בשב"ק הם סומכים על רב פלמוני אך על חומרותיו אינם סומכים...
ועוד ועוד יש דוגמאות למכביר.
בקיצור, הם עוסקים בליקוט היתרים. אך מאידך אינם מאמצים חומרות של אותם רבנים שהתירו להם דברים אחרים...

האם מותר הלכתית לנהוג כך?

מעניינא דפרשא כתב:יישר כח!

לחדד את הדברים אספר על יהודי שאני מכיר אישית שנוהג כדלהלן:

הוא מתגלח במכונת גילוח כהיתר רב א', אמנם רב א' אוסר לפתוח בקבוקים בשבת, אז הוא מצא היתר אצל רב ב', אמנם רב ב' אוסר לטלטל אפילו כשיש עירוב, אז לגבי עירוב הוא סומך על רב ג', אמנם רב ג' אוסר בכלל להתקלח בתשעת הימים, אז לגבי מקלחת הוא סומך על היתרו של רב ד', אך רב ד' לא מתיר לשמוע אפילו ווקאלי בספירת העומר, אז הוא שומע ווקאלי כרב ה', אמנם רב ה' אוסר להשתמש במגבונים בשבת אז לגבי מגבונים הוא סומך על רב ו', אמנם ר ו' אוסר להתגלח אז הוא סומך בזה על רב א'... ואידך זיל גמור.
בדבר אחד הוא סומך על כל הרבנים: הכשרים, בזה הוא סומך על כולם...

אם לא היה עצוב היה מצחיק..

עקביה כתב:נ"ל שסתם אדם הנחשב למבין עניין, אמור לדעת היכן הוא יכול לסמוך על דעתו והיכן לא. למשל, בסוגיות שלא עיינתי בהן כדבעי לא עולה על דעתי להכריע להלכה כצד אחד, והריני נוהג כמקובל במשפחתי. אם השכן שחזר בתשובה לאחרונה והתחיל ללמוד משניות, חושב שהוא יכול להכריע במחלוקות בין הפוסקים, הוא כנראה שוטה הפטור בלאו הכי מהמצוות.

שש ושמח כתב:חבל מאד שנושא יסודי כ"כ הנוגע לכל אחד נידון בלי ראיות כדרכה של תורה. אם קצרה ידי כעת מלהביא ראיות, אבקש מכל אשר יש בידו דברים בזה להעלותם כאן לטובת הרבים.

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג עמוד ב
בעלי אספות - אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם נתנו מרעה אחד - אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה. אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.

רש"י מסכת חגיגה דף ג עמוד ב
עשה אזניך כאפרכסת - מאחר שכולן לבן לשמים - עשה אזנך שומעת ולמוד, ודע דברי כולן, וכשתדע להבחין אי זה יכשר - קבע הלכה כמותו.

שש ושמח כתב:

יבנה כתב:חולין מג:-מד.
לעולם הלכתא כדברי ב"ה, והרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה, כדברי בית הלל עושה, מקולי בית שמאי ומקולי ב"ה רשע, מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל עליו הכתוב אומר הכסיל בחושך הולך, אלא אי כבית שמאי כקוליהן וכחומריהן אי כבית הלל כקוליהן וכחומריהן.

ראי' לסתור, שהרי פירש"י שם וז"ל:

מפרש בפ"ק דעירובין (דף ז) בתרי חומרי דסתרן אהדדי כגון הך דשדרה וגולגולת דאפלוג בית שמאי ובית הלל לגבי אהל דהוו להו בית שמאי לחומרא ואמרי עד שתחסר שתי חוליות מטמא באהל ובית הלל לקולא וקאמרינן וכן לטרפה דלבית הלל בחדא חוליא הוי חסרון וטרפה ולב"ש כשרה והוו להו ב"ש לקולא וב"ה לחומרא ומאן דעביד בטרפות כחומרי ב"ה ובטומאה כחומרי ב"ש כסיל הוא דהכא חשיב ליה חסרון והכא לא חשיב ליה חסרון

וכ"כ הרמב"ן שם. ויעוי' עוד ריטב"א ע"ז ז' א'.

עקביה כתב:
לא מדובר כאן על מי שהגיע להוראה, אלא על אדם הבא ללמוד, ומברר את ההלכה ע"י עיונו בדברי הפוסקים שחיוו דעה בנושא הנידון.

יבנה כתב:

שש ושמח כתב:

יבנה כתב:חולין מג:-מד.
לעולם הלכתא כדברי ב"ה, והרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה, כדברי בית הלל עושה, מקולי בית שמאי ומקולי ב"ה רשע, מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל עליו הכתוב אומר הכסיל בחושך הולך, אלא אי כבית שמאי כקוליהן וכחומריהן אי כבית הלל כקוליהן וכחומריהן.

ראי' לסתור, שהרי פירש"י שם וז"ל:

מפרש בפ"ק דעירובין (דף ז) בתרי חומרי דסתרן אהדדי כגון הך דשדרה וגולגולת דאפלוג בית שמאי ובית הלל לגבי אהל דהוו להו בית שמאי לחומרא ואמרי עד שתחסר שתי חוליות מטמא באהל ובית הלל לקולא וקאמרינן וכן לטרפה דלבית הלל בחדא חוליא הוי חסרון וטרפה ולב"ש כשרה והוו להו ב"ש לקולא וב"ה לחומרא ומאן דעביד בטרפות כחומרי ב"ה ובטומאה כחומרי ב"ש כסיל הוא דהכא חשיב ליה חסרון והכא לא חשיב ליה חסרון

וכ"כ הרמב"ן שם. ויעוי' עוד ריטב"א ע"ז ז' א'.

האמור שם הוא ראיה לדבריי. רש"י שם פירש-
"דסתרן אהדדי - תרי תנאי דפליגי מר מחמיר ומר מיקל וטעמא דחומריה דמר בהאי הוי קולא בדוכתא אחריתי וטעמא דקוליה דמר בהאי הוי חומרא בדוכתא אחריתי מאן דעבד בהנך תרי דוכתי לחומרא מיקרי כסיל דהא חד טעמא הוא דהכא הוי חומרא והכא הוי קולא ואי ההוא טעמא סבירא ליה ליעביד כקוליה וכחומריה."
ביאור הדבר, הקשו שם איך עשו בנהרדעא לענין מבוי עקום כחומרי רב וכחומרי שמואל והרי בברייתא אמרו שהוא כסיל והיו צריכים להחליט לעשות בכל דבריהם או כרב או כשמואל. ר"נ בר יצחק תירץ דכוליה כרב. ור' שיזבי אליבא דר' אדא בר אהבה תירץ שאין הכרח לעשות בכל הדברים כאותו א', אלא שאפשר להחליט בכל נושא כמי סוברים, וצריך לעשות כמי שבחרו גם להחמיר וגם להקל, ואם מחמיר כשניהם בדבר א' נקרא כסיל שהולך בחושך מפני שהחמיר יותר ממה שצריך.
הרי שאין להחמיר ככל השיטות, אלא יש לו לתפוס שיטה א' ולעשותו אף להקל. ואל"כ הוא כסיל שהולך בחושך מפני שאין לו שום סיבה להחמיר. ואף כאן אם אינו יודע להכריע בעצמו יבחר לעצמו רב שיכריע עבורו, וכדתנן אבות פרק א' משנה ט"ז עשה לך רב והסתלק מן הספק.

שש ושמח כתב:רואה אני שרבים כאן סוברים שכל אחד יכול לפסוק לעצמו לפי סברתו, ולענ"ד הדברים תמוהים ביותר.
מ"מ ברצוני להבהיר על מה הויכוח. האם לדעתכם ממש כל אחד יכול לפסוק לפי מה שנראה לו? גם השכן שלי החוזר בתשובה שהתחיל כעת ללמוד משניות? גם הילד בן 14 שלומד בישי"ק ובטוח שהוא יותר חכם מכל העולם? ואשתי גם צריכה לשמוע בקולי או שהיא יכולה לפתוח בד"ץ לעצמה?

גם לי אין קריטריונים ברורים לגמרי, אבל -
1. נראה פשוט שרק מי שהגיע להוראה, דהיינו שיכול לסמוך על עצמו בצורה ודאית בדאורייתא כשאין מחלוקת [גם בדברים שאינם מפורשים], יכול לסמוך על עצמו במקום שיש מחלוקת.
2. אמרו חז"ל כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, ולא מצאתי כעת דברים מפורשים מה הגדר הגיע להוראה, אבל לכאורה הכוונה למי שבקי ברוב חלקי התורה, וגם שימש חכמים, דהיינו שדן לפני חכמים בסברא וראה שסברתו מיושרת בעיניהם. אם יש למישהו הגדרה אחרת אשמח לשמוע.

ועוד נקודה אחת - לענ"ד כמעט בכל המקרים בלתי אפשרי להגיע להכרעה מוחלטת [דהיינו להיות בטוחים שאם התנאים ואמוראים היו נשאלים שאלה זו היו פוסקים כמונו], שהרי כמעט בכל סוגיא שנתקלים במחלוקת, אע"פ שבתחילת העיון נראה פשוט כצד אחד, אחר העיון נראה שהדבר אינו מוכרע ותלוי בסברות דקות או בסוגי ראיות מסויימות שאינם מוכרעות, [והרבה פעמים תלוי בהסתכלות כללית הנוגעת להרבה מקומות שקשה מאד להכריעה מעיון מקומי], ועוד שאנו רואים בעינינו עד כמה סברת המשנה והגמ' רחוקות מסברותינו, אלא ענין הכרעת ההלכה היא שניתנה רשות לת"ח לנהוג כדעתו אע"פ שאי"ז בירור גמור במציאות. ולכן מסתבר מאוד שאין רשות לכל אחד לנהוג כסברתו אלא רק למי שהוא ת"ח.