פורום אוצר החכמה

בס"ד
שח לי ידיד, שבביתו עסק פועל ערבי בשיפוצים.
וכשכיבדו במשקה, לתדמהתו הערבי בירך "שהכל" . מבירור שערך אצלו התברר שבצעירותו הועסק בא' מבתי הכנסת בנחלאות ושם למד ברכות ק"ש ועוד...
ידידי העיר לו שכאינו יהודי אסור לו לברך משום שאפשר שיש בזה שם שמים לבטלה משום שאינו מחוייב.
אני לענ"ד סברתי שמכיוון שהוא מאמין ומתכוון לברך איני חושב שישנה בעייה בדבר.
אשמח לדעת מחו"ר הפורום הנכבד דעתם בעניין ושמא יפנו אותי למקורות הדנים בכה"ג.
נקודה נוספת שיש לדון האם עונים אחר ברכתו אמן.

סימן רטו ס"ב.

מה שנכון נכון כתב:סימן רטו ס"ב.

ברכתו של הגוי אינה לשווא, אבל מה שהוא אומר "אלוקינו" - זה לכאורה שקר, והול"ל אלקים או אלוקי-ישראל, וצ"ע.

עזריאל ברגר כתב:

מה שנכון נכון כתב:סימן רטו ס"ב.

ברכתו של הגוי אינה לשווא, אבל מה שהוא אומר "אלוקינו" - זה לכאורה שקר, והול"ל אלקים או אלוקי-ישראל, וצ"ע.

בפשטות יש לומר, שכאשר הגוי אמר אלוקינו - התכוון לאלוקים של כולנו, כלומר של כל יושבי תבל, כי לך תכרע כל ברך - תישבע כל לשון, ואינני מוצא שום פגם בדבר - ובלבד שלכך הייתה כוונתו.
ולא גריעא מאברהם אבינו, שהיה מלמד את הגויים לברך, ומסתמא אם איזה גוי היה אומר "אלוקינו" - לא היה ננזף - אלא היה זוכה לבירכת יישר כח וגם לברכת אכי"ר.
ובפרט דקיימא לן, דכל איסור נשיאת שם השם לשוא - הוא דווקא בשם המפורש, אבל איסור ברכה לבטלה בשם אדנות גרידא - הוא מדרבנן גרידא, ונמי קיימא לן שהגוי רשאי לקיים מצוות מדרבנן, וממילא בנדו"ד אין כל חשש, וכפי שגם פסק הרמ"א המובא בדברי מה שנכון נכון.

עזריאל ברגר כתב:

מה שנכון נכון כתב:סימן רטו ס"ב.

ברכתו של הגוי אינה לשווא, אבל מה שהוא אומר "אלוקינו" - זה לכאורה שקר, והול"ל אלקים או אלוקי-ישראל, וצ"ע.

ע"פ הפשט אלהים יכול להתפרש גם אדון ושליט בעלמא, וזה שייך כמובן גם בגוי, "וקרו ליה אלהא דאלהיא".
[ואף בק"ש איני יודע אם מעכב לכוין מש"כ רש"י ב'אלהינו'].

האם אין זה כלול בדברי הר"מ פ"י מהל' מלכים הל"י:

בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר, אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה, ואם הביא עולה מקבלין ממנו, נתן צדקה מקבלין ממנו, ויראה לי שנותנין אותה לעניי ישראל, הואיל והוא ניזון מישראל ומצוה עליהם להחיותו, אבל העכו"ם שנתן צדקה מקבלין ממנו ונותנין אותה לעניי עכו"ם (ורק תפילין וכדו' הרדב"ז מחמיר שם).

בנד"ד דעת הרמב"ם (ברכות פ"א הי"ג) שאין עונים אמן אחר ברכת גוי, ועיין בכס"מ ובבה"ל. [הטעם הוא שחיישינן לכונתו].

מה שנכון נכון כתב:

עזריאל ברגר כתב:

מה שנכון נכון כתב:סימן רטו ס"ב.

ברכתו של הגוי אינה לשווא, אבל מה שהוא אומר "אלוקינו" - זה לכאורה שקר, והול"ל אלקים או אלוקי-ישראל, וצ"ע.

ע"פ הפשט אלהים יכול להתפרש גם אדון ושליט בעלמא, וזה שייך כמובן גם בגוי, "וקרו ליה אלהא דאלהיא".
[ואף בק"ש איני יודע אם מעכב לכוין מש"כ רש"י ב'אלהינו'].

כשאני אומר "אלוקינו" - כוונתי לזה שזהו האלוקים שלנו ולא של אחרים.
כאשר - להבדיל וכו׳ - בלעם אמר "אלוקי" - כוונתו שזה האלוקים שלו שמדבר איתו בנבואה ולא עם אחרים.

עדיין יש מקום לומר שגם גוי יכול לומר אלוקינו, עם כוונה שהוא אלוקי כל המאמינים בו.

כל העניין נראה דקדוק של עניות, דווקא נאה לשמוע שבחו של מקום הנישא מפי כל. ע"ז נא' "וביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"