פורום אוצר החכמה

ויאמר בעז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת, וכי דרכו של בעז לשאול בנערה? אמר רבי אלעזר: דבר חכמה ראה בה, שני שבלין - לקטה, שלשה שבלין - אינה לקטה.

נקט הכי דדינא הכי הוא אליבא דב"ה ממתני' דמס' פאה. וקשה דשאר עניים ודאי נמי היו מדקדקין בכך לב"ה ב' לקט וג' אינו לקט לב"ש ג' לקט וד' אינו לקט, ומאי דבר חכמה ראה בה? ונראה לפרש ע"פ שמפרשים פלוגתייהו בירושלמי טעמא דב"ה ב' שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם, וטעמא דב"ש ג' שנאמר לגר ליתום ולאלמנה, ע"ש בפי' הר"ם והר"ש, והשתא רות שהיתה גיורת וענייה ואלמנה והיתה ראויה ליטול גם שלש, דאפשר דב"ה מודה בהא דיש לעזוב לה ג'. וקאמר דבר חכמה היה בה, שלא תהיה נחשבת לג' המדוכים האלה, וע"כ לא נטלה רק שתים לקט כשאר סתם בני אדם אליבא דב"ה וק"ל:

על פירש"י ז"ל רות, דבר חכמה ראה בה, שתי שבלים לקטה, שלש לא לקטה, והקשה הה"ק החי' הרי"מ זי"ע מה חכמה הוא זו, הא הדין כך הוא, ותירץ הא פלוגתא הוא ב"ש וב"ה בדין לקט (פאה פ"ו מ"ה) בה"א שנים לעניים, וב"ש סברי שלשה לעניים ומפרש בירושלמי דטעמא דב"ש מפסוק (דברים כ"ד) לגר ליתום ולאלמנה הרי שלשה, וטעמא דב"ה מפסוק (ויקרא י"ט) לעני ולגר תעזוב אותם, הרי שתים, ונראה מהירושלמי הלזו דפלוגתייהו דוקא בסתם עני, אבל אם יהי' עני וגר ואלמנה ביחד כ"ע מודה דלקט שלשה ג"כ שייך לאותו עני, וא"כ גם כאן אצל רות דהיא היתה עני', ואלמנה, וגר, אף שלשה שבלים הוי לקט ושייכה לה, א"כ דבר חכמה ראה בה, שלקטה שתים, כי יראה שלא ילקוטו שאר עניים, כי שתים יכולים הם ג"כ ללקוט אבל שלשה בטוחה היתה שלא ילקוט שום עני, כי שייך רק לה, מחמת שהיא היתה עני', ואלמנה וגר, מקודם לקטה שתים, ואח"כ לקטה השלשה, ודפח"ח: