עמוד 1 מתוך 1

הטוב ביותר...

פורסם: ג' יוני 14, 2016 9:18 pm
על ידי עושה חדשות
ז"ל הרמ"א בחו"מ סי' רנב - מי שהפקיד מעות אצל חבירו ואומר שאם ימות יעשה בהן המוטב, יתנו ליורשיו,
וכן בסי' רפב כתב - מי שצוה לעשות בנכסיו הטוב שאפשר לעשות, יתנהו ליורשיו כי אין טוב מזה,
ומקורו בד' המרדכי בפ' מי שמת, עי"ש באריכות.

ואף שהלכה פסוקה היא, מ"מ יל"ע אי אמדי' כן דעתו של נותן בכל גוונא, או רק בגוונא שאין רגל"ד לאידך גיסא.
גם יל"ע בעצם הגדרת "הטוב", למה אין טוב מזה שיחלקו קצת לעניים וקצת להחזקת תורה, ואף היורשים יטלו מנה הגונה ולא יקופחו חלילה.
ועוד צ"ע האם נחשב שהיורשים בכה"ג נוטלים חלקם מדין ירושה או מדין מתנת שכי"מ, ואם כהצד הב', יש כאן חידוש שגם זה נחשב קיום של "הטוב ביותר".

Re: הטוב ביותר...

פורסם: ג' יוני 14, 2016 9:24 pm
על ידי בברכה המשולשת
היה על זה מאמר מקיף בבית אהרן וישראל

Re: הטוב ביותר...

פורסם: ג' יוני 14, 2016 10:43 pm
על ידי סתם יהודי
עושה חדשות כתב:צ"ע האם נחשב שהיורשים בכה"ג נוטלים חלקם מדין ירושה או מדין מתנת שכי"מ, ואם כהצד הב', יש כאן חידוש שגם זה נחשב קיום של "הטוב ביותר".

בפשטות נלע"ד דזה מתנת שכ"מ, כי אילו זה היה מדין ירושה, לישתוק (ההוא מפקיד ההולך למות) - דהא איהו מידע ידע דאנן ידעינן מקרא מפורש "איש כי ימות וגו' ונתתם את נחלתו לשארו הַקָּרֹב אליו ממשפחתו". אלא ודאי, להכי קאמר "אם אמות אז בפיקדון ייעשה הדבר הטוב ביותר", כי היכי דליהוי - מדין מתנת שכ"מ - ולא מדין ירושה, ויש לזה כמה נפקא מינות כנודע (כגון - שאם אחרי שהמפקיד אמר כך לווה כסף ואח"כ הפסיד הכול ומת חסר-כול - אז אלה אשר להם ינתן הפיקדון יהיו פטורים מלהחזיר משהו למלוה, ותו נ"מ אם המפקיד הוסיף ואמר "ואחרי מות המקבלים ינתן לפלוני").

עושה חדשות כתב:גם יל"ע בעצם הגדרת "הטוב", למה אין טוב מזה שיחלקו קצת לעניים וקצת להחזקת תורה, ואף היורשים יטלו מנה הגונה ולא יקופחו חלילה.


לטעמיך, הואיל וציוותה לנו התורה "ועשית הישר והטוב", למה ציוותה (לכאו' נגד הישר והטוב) "איש כי ימות וגו' ונתתם את נחלתו לשארו הַקָּרֹב אליו ממשפחתו" - במקום שתצווה (את מה שהוא לכאו' הישר והטוב): "ונתתם - חלק מנחלתו לעניים ולהחזקת תורה - וחלק מנחלתו לשאריו הקרובים אליו ממשפחתו"? אלא מאי אית לך למימר - דהישר והטוב אצל השי"ת הוא - שנחלת המת (שלא ציווה דבר) תינתן כולה לשאריו הקרובים אליו ממשפחתו; השתא דאתית להכי, ממילא נוכל לומר דבפשטות זו גם כוונת המפקיד שציוה: "אם אמות אז ייעשה בפיקדון הדבר הטוב ביותר", דמסתמא הכי קאמר: "אני מצווה אתכם שאם אמות אז ייעשה בפיקדון הדבר הטוב ביותר שעליו ציוותה התורה שייעשה בנחלתו של כל מת שלא ציוה דבר".

עושה חדשות כתב:יל"ע אי אמדי' כן דעתו של נותן בכל גוונא, או רק בגוונא שאין רגל"ד לאידך גיסא.

היכי משכחת לה, דיש רגל"ד לאידך גיסא? אם תאמר, שכך ראינו - שבימי חייו הוא נהג לתת צדקה לעניים ולהחזיק ידי אברכים אשר מטה ידם וכדו', אין מזה ראייה: דדילמא עשה כך משום שפסוקים מפורשים בתורה מצווים עליו בחייו לתת צדקה לעניים ולהחזיק ידי אברכים אשר מטה ידם וכד', אבל הרי אותה תורה שציוותה עליו לתת בחייו צדקה לעניים ולהחזיק ידי אברכים אשר מטה ידם וכד' - גם ציוותה "איש כי ימות וגו' ונתתם את נחלתו לשארו הַקָּרֹב אליו ממשפחתו"; אלמא אין להקיש - בין הדברים שאותם התורה מחשיבה כראויים להיעשות בחייו - לבין הדברים שאותם היא מחשיבה כראויים להיעשות אחרי מותו, ולכן גם אין להקיש - בין הדברים שאותם הוא עצמו החשיב כראויים להיעשות בחייו - לבין הדברים שאותם הוא עצמו החשיב כראויים להיעשות אחרי מותו.

אגיד לך אף למעלה מזו: אפילו אם המפקיד הוא נניח איזה רפורמי - שכל ימיו לחם בעד השוואת זכויות הבנים והבנות בירושה - וכל ימיו נהג לומר "הטוב ביותר בעיניי הוא לחלק את נכסיו של כל מת בין בניו ובנותיו בשוה", עדין (לענ"ד) אם אותו רפורמי הפקיד ממון ואמר לנפקד "אם אמות אז ייעשה בפיקדון הדבר הטוב ביותר", אז אחרי מותו יש לתת את הפיקדון - לבני המת בלבד (אם יש לו בנים) - אפילו אם יש לו גם בנות! וה"ט משום - שלא אמר "אם אמות אז ייעשה בפיקדון הדבר הטוב ביותר בעיניי" - אלא אמר "הדבר הטוב ביותר" נקודה, כלומר הוא מתכוון בעצם אל הדבר "הטוב ביותר מבחינה אוביקטיבית", והרי אנחנו יודעים שהדבר הטוב ביותר - מבחינה אוביקטיבית - הוא הדבר שעליו ציוה השי"ת כשכתב בתורה "ועשית הישר והטוב בעיני ד' אלוקיך", וזה גם הדבר שעליו ציוה השי"ת כשכתב בתורה "והתנחלתם אֹתָם לבניכם אחריכם".

Re: הטוב ביותר...

פורסם: ד' יוני 15, 2016 3:39 pm
על ידי עוד יהודי
סתם יהודי כתב:
עושה חדשות כתב:גם יל"ע בעצם הגדרת "הטוב", למה אין טוב מזה שיחלקו קצת לעניים וקצת להחזקת תורה, ואף היורשים יטלו מנה הגונה ולא יקופחו חלילה.


לטעמיך, הואיל וציוותה לנו התורה "ועשית הישר והטוב", למה ציוותה (לכאו' נגד הישר והטוב) "איש כי ימות וגו' ונתתם את נחלתו לשארו הַקָּרֹב אליו ממשפחתו" - במקום שתצווה (את מה שהוא לכאו' הישר והטוב): "ונתתם - חלק מנחלתו לעניים ולהחזקת תורה - וחלק מנחלתו לשאריו הקרובים אליו ממשפחתו"? אלא מאי אית לך למימר - דהישר והטוב אצל השי"ת הוא - שנחלת המת (שלא ציווה דבר) תינתן כולה לשאריו הקרובים אליו ממשפחתו; השתא דאתית להכי, ממילא נוכל לומר דבפשטות זו גם כוונת המפקיד שציוה: "אם אמות אז ייעשה בפיקדון הדבר הטוב ביותר", דמסתמא הכי קאמר: "אני מצווה אתכם שאם אמות אז ייעשה בפיקדון הדבר הטוב ביותר שעליו ציוותה התורה שייעשה בנחלתו של כל מת שלא ציוה דבר".

אכן כן, והרי זהו הטעם שהמחלק ממונו קודם מיתתו [ולשיטת הרשב"ם אף חלק מממונו] לעניים אין רוח חכמים נוחה ימנו. ב"ב קלג' ב'. שכיון שציוותה תורה שממונו ילך ליורשיו מה לו להתחכם ולחפש מקומות ראויים יותר מה יעשה עם ממונו.

Re: הטוב ביותר...

פורסם: ו' מרץ 08, 2019 12:33 am
על ידי עושה חדשות
נחדד את העיון -
פלוני ציוה שלמחרת יעשו בנכסיו את הטוב ביותר, בחיי חיותו. ונסתפקו השומעים האם יתנו לצדקה או להחזקת תורה וכו', עד שאחד אמר 'הטוב ביותר' זה שיישאר בבעלותו, כי כך הוא דין התורה שהחפצים הנמצאים בבעלותו של אדם ביום ראשון יישארו בבעלותו גם ביום שני. מה זה שונה מהמרדכי והרמ"א?

Re: הטוב ביותר...

פורסם: ד' ספטמבר 18, 2019 12:49 am
על ידי עושה חדשות
נסתפקתי, האם 'הטוב ביותר' כולל גם ירושת הבעל?

Re: הטוב ביותר...

פורסם: ד' ספטמבר 18, 2019 2:01 am
על ידי סגי נהור
עושה חדשות כתב:נחדד את העיון -
פלוני ציוה שלמחרת יעשו בנכסיו את הטוב ביותר, בחיי חיותו. ונסתפקו השומעים האם יתנו לצדקה או להחזקת תורה וכו', עד שאחד אמר 'הטוב ביותר' זה שיישאר בבעלותו, כי כך הוא דין התורה שהחפצים הנמצאים בבעלותו של אדם ביום ראשון יישארו בבעלותו גם ביום שני. מה זה שונה מהמרדכי והרמ"א?

איני מבין את הקושיא ואת הדמיון למקרה שתיארת. השאלה איננה מהו הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות בנכסים, אלא מהו הטוב ביותר שצריך לעשות בנכסים עם מות הבעלים וכתוצאה ממות הבעלים והסתלקות בעלותו מהם. והתשובה היא שהנכסים יעברו ליורשיו. צדקה הוא יכול לתת מחיים וגם היורשים יוכלו לתת צדקה, אבל אין שום ענין או מעלה בהעברת הכסף לצדקה כתוצאה ממות המוריש.