פורום אוצר החכמה

איש טלז כתב:

ובעיקר הענין

יש לעמוד דהנה גם כלפי ממון מצינו שסומכים על ע"א , ומעשים שבכל יום כשיש לי ספק אם השני מרשה ואני שואל את חבירו וסומך על דבריו שהוא מרשה להשתמש [או בשואל אפילו בנו קטן או שואל את שכנתו על הסכמת בעלה] ובפשוטו כיון שאי"ז נידון של הוצאת ממון כיון שאין בכוונתי לקחת ל"ב תרי והוי ככל איסור שנאמן אחד או אולי שם זה כעין הימניה ונאמן עלי כבי תרי ויל"ע ??

שומע ומשמיע כתב:

איש טלז כתב:

ובעיקר הענין

יש לעמוד דהנה גם כלפי ממון מצינו שסומכים על ע"א , ומעשים שבכל יום כשיש לי ספק אם השני מרשה ואני שואל את חבירו וסומך על דבריו שהוא מרשה להשתמש [או בשואל אפילו בנו קטן או שואל את שכנתו על הסכמת בעלה] ובפשוטו כיון שאי"ז נידון של הוצאת ממון כיון שאין בכוונתי לקחת ל"ב תרי והוי ככל איסור שנאמן אחד או אולי שם זה כעין הימניה ונאמן עלי כבי תרי ויל"ע ??

במקרה שהבאת לכאורה הוי גילוי מילתא. שכן אינו ממעיד על שום דין, אלא על מצב נתון כעת.
אבל לענ"ד אפשר לטעון יותר. כוי אם מישהו מספר לי שפלוני המוחזק כמרא קמא והיה ידוע כקפדן, מכר את המגרש לאיש רגיל, אסור לי לעבור שם?
והתשוה לזה לענ"ד היא שכל עוד אין בע"ד שמתווכח ותובע, הרי שאין כאן ע"א הקם 'באיש', אלא רק הוראת איסור. צורת הלימוד הזו בפסוק, שהההקפדה על לקום באיש, היא לא שלי אלא מגדוליר בותינו, אני לא זוכר כעת מי. הוא אומר את זה לעניין ע"א הבא לאסור ממון חברו.
וומילא ודאי שלא דמי לבא להתיר את דמי הנרצח, שבוודאי הוי 'קימה באיש'.

איש טלז כתב:ובעיקר הענין
יש לעמוד דהנה גם כלפי ממון מצינו שסומכים על ע"א, ומעשים שבכל יום כשיש לי ספק אם השני מרשה ואני שואל את חבירו וסומך על דבריו שהוא מרשה להשתמש [או בשואל אפילו בנו קטן או שואל את שכנתו על הסכמת בעלה], ובפשוטו כיון שאי"ז נידון של הוצאת ממון כיון שאין בכוונתי לקחת ל"ב תרי והוי ככל איסור שנאמן אחד

שומע ומשמיע כתב:במקרה שהבאת לכאורה הוי גילוי מילתא. שכן אינו מעיד על שום דין, אלא על מצב נתון כעת.

עושה חדשות כתב:

איש טלז כתב:ובעיקר הענין
יש לעמוד דהנה גם כלפי ממון מצינו שסומכים על ע"א, ומעשים שבכל יום כשיש לי ספק אם השני מרשה ואני שואל את חבירו וסומך על דבריו שהוא מרשה להשתמש [או בשואל אפילו בנו קטן או שואל את שכנתו על הסכמת בעלה], ובפשוטו כיון שאי"ז נידון של הוצאת ממון כיון שאין בכוונתי לקחת ל"ב תרי והוי ככל איסור שנאמן אחד

צריך להעמיד את השאלה באופן שיש ע"א המעיד שהבעלים הרשה לאכול את הלחם שלו, וכיו"ב ממיני ההשתמשות שיש בהם כילוי, ובאמת הרי האוכל קונה את הלחם באכילתו (-תוס' פסחים דכ"ט), אבל גוף הנידון הוא לא בהל' ממון אלא בהל' איסורים, ומאידך הרי מפקיע בזה החפץ מבעליו. וצ"ע.

איש טלז כתב:יישר כל מגיבים
אבל עדין לא מצאתי לי מנוח מקושיה זו
למאי הוצרכו כל הראשונים לטעמים מחודשים דע"א נאמן באיסורין ולא הזכירו פשטא דקרא לא יקום ע"א באיש לכל עוון ולכל חטאת והוא פליאה נשגבה ממני וצריך תלמוד

איש טלז כתב:יישר כל מגיבים
אבל עדין לא מצאתי לי מנוח מקושיה זו
למאי הוצרכו כל הראשונים לטעמים מחודשים דע"א נאמן באיסורין ולא הזכירו פשטא דקרא לא יקום ע"א באיש לכל עוון ולכל חטאת והוא פליאה נשגבה ממני וצריך תלמוד

איש טלז כתב:יישר כל מגיבים
אבל עדין לא מצאתי לי מנוח מקושיה זו
למאי הוצרכו כל הראשונים לטעמים מחודשים דע"א נאמן באיסורין ולא הזכירו פשטא דקרא לא יקום ע"א באיש לכל עוון ולכל חטאת והוא פליאה נשגבה ממני וצריך תלמוד