פורום אוצר החכמה

לכאורה פשוט בסברא דאדם הבא לזכות בדבר מן ההפקר אינו יכול לומר שרוצה לזכות רק בקנין פירות
וטעמו של דבר או משום דגם כלפי הבעלים ליכא כלל חלוקה שיש לו בעלות על גוף ובעלות על פירות אלא יש לו בעלות ורק כלפי אחר יכול ליצור הוא חלוקה כזאת ,ובהפקר אינו יכול ליצור חלוקה זו כיון שאינו עסק עם השני [וכן שמעתי משמיה דהגרח"ש זצ"ל] וכ"כ החזו"א אבהע"ז סימן עד' סקי"ח.

ובאמת נראה דבזכיה מהפקר ג"כ ל"מ דיני תנאי ואינו יכול לומר שהוא זוכה בדבר בתנאי שכך וכך
וכמו"כ אינו יכול לעשות קנין לאחר ל' בזכיה מהפקר.

אבל לכאורה העומד לנגדי ממש"כ הרמ"א שו"ע חו"מ סימן קנד' סעיף יח' דפותח חלון בשל הפקר א"א להאפיל עליו וכיוצ"ב בסימן קנה' סעיף יד' בזכות דוושא והרי לא זכה אלא בזכות תשמיש וגרע מקנין פירות ?

אתה מניח שזכות השימוש היא מדין בעלות, אבל לכאורה זה לא פשוט כלל, וכמו שכתבו אחרונים דלא הוי קנין גמור (ואולי תלוי במחלוקת הראשונים אם צריך טענה לחזקת תשמיש).

יתירה מזו. זכורני אאל"ט שהחזו"א אומר שאם בעל הגוף הפקיר את ממונו, הרי שבעל הפירות נהיה בעל הגוף. כי לא שייך להיות בעל פירות רק מכוח הגבלה של בעל הגוף.

וביחס לשאלתך, נראה לי הכיוון הוא, שאין זה בתור זכות פירות מנותקת, אלא הרחבה של זכותו בבית.
[דהיינו שעצם המצב ביחס לחלון הוא שהבית ושטח ההפקר מתנגשים. וזכה באפשרות של הבית לבא בגבול ההפקר].

איש טלז כתב:לכאורה פשוט בסברא דאדם הבא לזכות בדבר מן ההפקר אינו יכול לומר שרוצה לזכות רק בקנין פירות // ובאמת נראה דבזכיה מהפקר ג"כ ל"מ דיני תנאי ואינו יכול לומר שהוא זוכה בדבר בתנאי שכך וכך // וכמו"כ אינו יכול לעשות קנין לאחר ל' בזכיה מהפקר

האם לדעת כת"ר יש קשר מוכרח בין ג' ההלכות שפסק עלינו כאן?

איש טלז כתב:לכאורה פשוט בסברא דאדם הבא לזכות בדבר מן ההפקר אינו יכול לומר שרוצה לזכות רק בקנין פירות
וטעמו של דבר או משום דגם כלפי הבעלים ליכא כלל חלוקה שיש לו בעלות על גוף ובעלות על פירות אלא יש לו בעלות ורק כלפי אחר יכול ליצור הוא חלוקה כזאת ,ובהפקר אינו יכול ליצור חלוקה זו כיון שאינו עסק עם השני [וכן שמעתי משמיה דהגרח"ש זצ"ל] וכ"כ החזו"א אבהע"ז סימן עד' סקי"ח.

אם אכן סברתך אמת, היה מן הראוי שאדם לא יוכל להפקיר קנין פירות מנכסיו, שהרי לא מזכה אחר בקנין פירות. [ואם תאמר שמזכה את כל הזוכה אם כן מדוע שלא יוכל לזכות את עצמו בקנין פירות כלפי מי שיזכה בגוף הקרקע].
אבל מה נעשה שבשו"ת רעק"א דן האם אפשר להפקיר קנין פירות ולא דן מטעם דידך [אלא משום שהפקר בעי שיהיה מוחלט דומיא דונטשתה].

עושה חדשות כתב:

איש טלז כתב:לכאורה פשוט בסברא דאדם הבא לזכות בדבר מן ההפקר אינו יכול לומר שרוצה לזכות רק בקנין פירות // ובאמת נראה דבזכיה מהפקר ג"כ ל"מ דיני תנאי ואינו יכול לומר שהוא זוכה בדבר בתנאי שכך וכך // וכמו"כ אינו יכול לעשות קנין לאחר ל' בזכיה מהפקר

האם לדעת כת"ר יש קשר מוכרח בין ג' ההלכות שפסק עלינו כאן?

באמת יש כאן שני נושאים נפרדים וכמו שהרגשת
חדא חידושו של החזו"א של"מ לזכות בק"פ בהפקר וזהו דין בפ"ע בהגדרת קנין פירות וכמ"ש,
והחידוש השני הוא תפיסה כללית שאני מבין ,שזכיה מהפקר אינו על דרך מעשה קנין ככל הקנינים [שגדרם כמ"ש החת"ס שענינם לגמר העיסקה או ע"ד אביו של הזחו"א] ,אלא כעין תפיסת גזילה וגדרה שהשתלטות זה סיבה להיות כבעלים והראיה המכרעת לזה היא לדעת רש"י ב"מ ד"י דבזכיה מהפקר אי"צ דעת [ואמנם הרבה אחרונים לא פירשו כן והקשו מעודר בנכסי הגר] וכ"פ האור זרוע שם בדעת רש"י [ולדבריו בהא פליגי רב ושמואל בביצה לט' אם בזכיה מהפקר אי"צ דעת] וע"כ למדת שגדר הזכיה מהפקר הוא שמעשה ההשתלטות הוא סיבה לקנות ומה"ט ל"ש להחיל תנאי וכמו"כ ל"מ לקנות לאחר ל' וזה שורש התובנה להני ג' הלכות .

איש טלז כתב:לכאורה פשוט בסברא דאדם הבא לזכות בדבר מן ההפקר אינו יכול לומר שרוצה לזכות רק בקנין פירות
וטעמו של דבר או משום דגם כלפי הבעלים ליכא כלל חלוקה שיש לו בעלות על גוף ובעלות על פירות אלא יש לו בעלות ורק כלפי אחר יכול ליצור הוא חלוקה כזאת ,ובהפקר אינו יכול ליצור חלוקה זו כיון שאינו עסק עם השני [וכן שמעתי משמיה דהגרח"ש זצ"ל] וכ"כ החזו"א אבהע"ז סימן עד' סקי"ח.

ובאמת נראה דבזכיה מהפקר ג"כ ל"מ דיני תנאי ואינו יכול לומר שהוא זוכה בדבר בתנאי שכך וכך
וכמו"כ אינו יכול לעשות קנין לאחר ל' בזכיה מהפקר.

אבל לכאורה העומד לנגדי ממש"כ הרמ"א שו"ע חו"מ סימן קנד' סעיף יח' דפותח חלון בשל הפקר א"א להאפיל עליו וכיוצ"ב בסימן קנה' סעיף יד' בזכות דוושא והרי לא זכה אלא בזכות תשמיש וגרע מקנין פירות ?

בתוס' נדרים ל"ד: מבואר שאדם יכול לזכות מהפקר קני ע"מ להקנות.
[דמפרשי דברי הגמ' נטלה ע"מ להורישה לבניו, היינו שמעיקרא זכה מהפקר ע"ד שיוכל להקנות, ואז הקדישה ואין להקדש אלא זכות הקנאה. ומבואר שאע"פ שיש לו זכות הקנאה לאחרים שיזכו בכל החפץ, הקדש אינו כאחרים ואינו נעשה בעלים בכל הממון, ואינו אלא עומד תחת הבעלים].