בזה העניין (וחלק מהדברים דלהלן - קשורים ישירות לשאלת האשכול):
א) ראיתי מי שמעורר שלכאו' מקובל ש"סלה" הוא "שם", וא"כ מן הראוי שיפסיק באמירתו, יטול ידיו, ואז ימשיך באמירת "סלה".
אך ראה ראינו עדויות מכמה צדיקים מדורות שעברו - שאכן אמרו "מודה אני" בהתלהבות מבלי כל הפסק.
-- ולכאו',הדבר פשוט שכן אינו "שם" בקונטקסט הנז', וכפי ששיערו ב"בית ועד לחכמים" המצורף
(התשובות הם לשאלות שנשאלו בקובץ שלפניו, ונענו ע"י תלמידי חכמים, וכפי שמעירים באיזה עמודים לפנ"ז). ובאשר לנושא האשכול כשלעצמו - גם הם לא ידעו להצביע על מקור קדום לזה הנוסח אלא שכ"ה בסידורים שונים.
ב) וראה בשו"ת רבבות אפרים (ח"ו, סי' א, בתו"ד):
"ואלו שמסיימים במודה אני וכו' סלה, ואנו אין נוהגין כך, מה טעמם, וראיתי בשו"ת חקי חיים סימן טז אות ב', שנתן טעם לזה, להרה"ג ר' חיים ישעי' קעניג שליט"א".
ולא מצאתי לא באוצר ולא בהיברו"ב ספריו (ח' חלקים כמדומני) של הרב קעניג
[=הרב ד'יאקע (ברוקלין), שנפטר בזמן האחרון, ז"ל]. ולכאו' הכוונה לחלקו הראשון שכן בא כאן בסתם מבלי לפרט (אך לאו-דוקא, שכן ספרו של הרבו"א הנז' - נדפס בתשנ"ג, ואילו כרך השלישי של החקי חיים גם נדפס באותו שנה. אבל עכ"פ מופיע בא' משלשה אלו).
ואולי מי מהקוראים שי' יוכלו לאתרו ולהעלותו לכאן לתועלת הרבים?ג) גם - וזה בהשערה רחוקה בעלמא - ראיתי שב"מחניים" (צח), במאמר על התפילות של נשים במדינות האשכנז -- מעיר (בע' 84) כך [וראה שם להתרגום לעברית]:
".. ובעדות אשכנז נהגו נשים לומר בבוקר ברכת מודה אני ולהוסיף באידיש: "ד' גאט, כ'האף צו דיר און צו דיין געבאט, זאל קומען א ברכה און הצלחה אופיף מיין קאפ, אמן סלה".
ואולי בזה נשתרבב עם הדורות ל"התגנב" לתוך הסידורים - בתוך נוסח מודה אני עצמו (ולכולם). ודוחק (גם כי יש לדעת מתי התחיל הנוהג הזה, ומתי החל להופיע נוסח הנ"ל בהסידורים).