פורום אוצר החכמה

האם צריך לחזור וליטול את ידיו אם הפסיק בין נטילה וברכה לברכת המוציא?
(ברוב הפוסקים אין התייחסות לשאלה, ובמשנ"ב קס"ו ו פוסק ע"פ הפמ"ג שאם ההפסק בדיבור וכדומה ולא בשמירת ידו א"צ לחזור ולברך).
תודה רבה

ראש צורים כתב:האם צריך לחזור וליטול את ידיו אם הפסיק בין נטילה וברכה לברכת המוציא?
(ברוב הפוסקים אין התייחסות לשאלה, ובמשנ"ב קס"ו ו פוסק ע"פ הפמ"ג שאם ההפסק בדיבור וכדומה ולא בשמירת ידו א"צ לחזור ולברך).
תודה רבה

פתח בנטילה וסיים בברכה (בסוגריים).
המ"ב שם לא מדבר לענין ברכה אלא (אפילו) על נטילה, דמעיקר הדין לא צריך לחזור וליטול דבדיעבד יצא.
(אבל מ"מ נראה שלכתחילה עדיף שיטול שוב ללא ברכה אם יכול).

כוונתי במילים "לחזור ולברך" היתה לחזור (ליטול) ולברך. הבנתי את כוונת המשנ"ב. למה לחזור וליטול אם שמר את ידיו?

המ"ב כתב שבדיעבד לא צריך לחזור וליטול משמע שלכתחילה עדיף לחזור וליטול כיון שהפסיק בדיבור.
כך לפחות הבנתי ואשמח לשמוע את דעת חברי הפורום אם צודק אני.

יאיר כתב:המ"ב כתב שבדיעבד לא צריך לחזור וליטול משמע שלכתחילה עדיף לחזור וליטול כיון שהפסיק בדיבור.
כך לפחות הבנתי ואשמח לשמוע את דעת חברי הפורום אם צודק אני.

בדיעבד לא צריך לחזור וליטול - משמע שלכתחילה אסור לדבר!

אמנם יש סיפור על האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש שפעם מישהו דיבר אליו בין נט"י להמוציא, והוא (השומע!) הלך ליטול ידיו שנית, בלא ברכה - כמובן.

אני הק' התארחתי כמה פעמים בליל שבת אצל יהודי חסיד סלונים והיה מקפיד לדבר בין נט"י להמוציא ואמר לי שכך נהגו אצלם, האם מישהו שמע על זה?

עזריאל ברגר כתב:

יאיר כתב:המ"ב כתב שבדיעבד לא צריך לחזור וליטול משמע שלכתחילה עדיף לחזור וליטול כיון שהפסיק בדיבור.
כך לפחות הבנתי ואשמח לשמוע את דעת חברי הפורום אם צודק אני.

בדיעבד לא צריך לחזור וליטול - משמע שלכתחילה אסור לדבר!

אמנם יש סיפור על האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש שפעם מישהו דיבר אליו בין נט"י להמוציא, והוא (השומע!) הלך ליטול ידיו שנית, בלא ברכה - כמובן.

יתכן מפני שיהוי יותר מזמן הליכה כ"ב אמה, שהוא הפסק כדיבור, וא"כ ראיה לדבריי.

נשר כתב:אני הק' התארחתי כמה פעמים בליל שבת אצל יהודי חסיד סלונים והיה מקפיד לדבר בין נט"י להמוציא ואמר לי שכך נהגו אצלם, האם מישהו שמע על זה?

אמר לי פעם חבר ת"ח מיוצאי תימן שכך הוא מנהגו מבית אביו (אך איני יודע אם זו הנהגה כללית)

ידוע הדבר שיוצאי גלות תימן פסקו ע"פ הרי"ף והרמב"ם שאין לחוש להפסק שבדיבור.
רוב פוסקי גלות אשכנז בכל הדורות פסקו שיש לחוש) (ורב"י אף כתב שעדיף לחוש). המ"ב כותב שבדיעבד לא יחזור וייטול אין הכוונה שלכתחילה יחזור, אלא שלכתחילה לא ידבר, ואם דיבר בדיעבד אין פגם בשמירת ידיו וא"צ ליטול ידיו.)
שאלתי היתה האם אכן בכל הפוסקים אם דיבר אינו לצריך ליטול ידיו (וכמובן לא יברך, אף למי שייטול).