פורום אוצר החכמה

באדיבותו של ידידנו אמרתי אחכמה, הריני מעלה לפניכם את המאמר המדובר, ואשמח לעזרה בכמה נקודות כדלהלן.

download/file.php?id=35063

1. בהערה 4 הביא שברס"ג עה"ת מבו' דדין "אסיפה" בדגים במקום שחיטה היא שיטת צדוקים. אשמח לראות את לשון הרס"ג. (הרי האחרו' ובראשם הגרי"פ "חגגו" טובא על שיטה זו)

2. בסביבות הערה 8, כ' לתלות את "החקירה של בבא קמא" בפלוג' הרס"ג עם הצדוקים. נשמע מוזר.

3. סביב להערה 12, אולי זה הטעם שנהגו קולות בתיקון העירובין בצורה יוצאת דופן?

4. לענין ברכת ספיה"ע, (עמוד קכה), מכיון שכ' הראבי"ה דלאו מילתא היא לספור בלי ברכה, שפיר הוצרך הר"מ לומר דספר ולא בירך יצא, אבל קשה להעמיס כאן את שי' רבינו אפרים דהברכה היא להוציא מליבן של צדוקין.

5. לגבי מה שהביא מס' המחכים על עמידה בקריה"ת (ליד הערה 17) יש לציין שזה מובא שם כ"מנהג הנשים". האם מצינו כן בעוד מקורות?

6. על ערבות שאינם מנחל (בעמוד קכז) עי' כאן viewtopic.php?f=17&t=24602&hilit#p247214

7. בעמוד קלא הביא מס' הניצחון דענין התרת נדרים הוא משום דכל הנודר על דעת חכמי ישראל הוא נודר. אשמח לראות ציטוט מדוייק.

8. בהערה 20 ציין ליחוסי תו"א. נפלאתי לראות שם שאשה המחללת שבת זה פחות חמור מאיש, ז"ל ...שאם באנו למשוך יד מן הגדולים ולעשותן על ידי גוים או קטנים, או נשים שאינן כלולות בכל המצוות כאנשים ואף על פי שהשוה הכתוב [אותן] לעונשין ולשבת מכל מקום קל הוא על ידיהן מאנשים שלא הותרו מכלל שום מצוה. ואם נאמר יעשו על ידיהן יאמר הרואה מאי דקמן שאלו הגדולים מושכים ידיהם... האם יש עוד מקורות לחידוש זה?


סו"ד לע"ע, המאמר מחכים ביותר, ובכלל נראה שראוי לשדל את הרב גרינצייג בתוכחת מוסר להרשות את העלאת ספריו לאוצר...

עושה חדשות כתב:1. בהערה 4 הביא שברס"ג עה"ת מבו' דדין "אסיפה" בדגים במקום שחיטה היא שיטת צדוקים. אשמח לראות את לשון הרס"ג. (הרי האחרו' ובראשם הגרי"פ "חגגו" טובא על שיטה זו)

סו"ד לע"ע, המאמר מחכים ביותר, ובכלל נראה שראוי לשדל את הרב גרינצייג בתוכחת מוסר להרשות את העלאת ספריו לאוצר...

על זיהוי שיטת אסיפה בדגים כדעה של מינים כתב ר"ד מצגר לפני שנים והוסיף מו"מ עם הגרח"ק בענין זה.

איזה ספרים חיבר הגאון הנ"ל?

איש_ספר כתב:על זיהוי שיטת אסיפה בדגים כדעה של מינים כתב ר"ד מצגר לפני שנים והוסיף מו"מ עם הגרח"ק בענין זה.
איזה ספרים חיבר הגאון הנ"ל?

אשמח לקבל את מאמר הרב דוד מצגר.

במאמר הרב גרינצייג הוא מציין כמה מספריו: מקרא העדה, קרואי מועד, בן המלך, גזירת מלך. אולי יש עוד.

כבר הערתי שיל"ד בזה מצד כופין על המצוות... viewtopic.php?f=17&t=27143

כנראה אותו מאמר ממש. ומספק צרפתי שניהם.

עושה חדשות כתב:

איש_ספר כתב:על זיהוי שיטת אסיפה בדגים כדעה של מינים כתב ר"ד מצגר לפני שנים והוסיף מו"מ עם הגרח"ק בענין זה.
איזה ספרים חיבר הגאון הנ"ל?

במאמר הרב גרינצייג הוא מציין כמה מספריו: מקרא העדה, קרואי מועד, בן המלך, גזירת מלך. אולי יש עוד.
כבר הערתי שיל"ד בזה מצד כופין על המצוות... viewtopic.php?f=17&t=27143

מסופקני אם הספרים האלו ראו אור. בקטלוג הסה"ל לא מצאתי זכר לספרים שהוא חיבר.
אמנם באוצר מצוי ספר אחד שהגר"א גרינצייג ההדיר ברוב טעם, והוא ספר אבודרהם עם ביאור 'תהלה לדוד'.

אגב,
הרב גרינצייג הוא מהעורכים הראשיים של אוצר מפרשי התלמוד.

חד ברנש כתב:

עושה חדשות כתב:

איש_ספר כתב:על זיהוי שיטת אסיפה בדגים כדעה של מינים כתב ר"ד מצגר לפני שנים והוסיף מו"מ עם הגרח"ק בענין זה.
איזה ספרים חיבר הגאון הנ"ל?

במאמר הרב גרינצייג הוא מציין כמה מספריו: מקרא העדה, קרואי מועד, בן המלך, גזירת מלך. אולי יש עוד.
כבר הערתי שיל"ד בזה מצד כופין על המצוות... viewtopic.php?f=17&t=27143

מסופקני אם הספרים האלו ראו אור. בקטלוג הסה"ל לא מצאתי זכר לספרים שהוא חיבר.
אמנם באוצר מצוי ספר אחד שהגר"א גרינצייג ההדיר ברוב טעם, והוא ספר אבודרהם עם ביאור 'תהלה לדוד'.

מתברר שחלקם יצאו השנה וחלקם בדרך.
האבודרהם בההדרתו הנפלאה שיצא בהוצאת אור הספר, עבר אכסניא להוצאת קרן רא"ם, במסגרתה הופיע החלק הראשון כשפנים חדשות באו לו, חלקו השני יופיע בט"ו באב ("יום חגה" של הקרן) והשלישי בשנה הבאה אי"ה.

אי"ס,
יישר כוחך על הבשורות הנפלאות!
הכרך הראשון של אבודרהם כבר יצא לאור? אתה בטוח?

כן ראיתי אותו לפני כמה חדשים אצל ר' יצחק סץ.

מי המפיץ?

ר' יצחק סץ אמר לי פעם בשם הגראי"ל שליט"א שר' אלי' גרינצייג הוא אחד מחמש המעיינים של דורינו.
חכם אחר אמר לי: 'ראית פעם שו"ת רשב"ש בלוי משימוש? ... אצל ר"א גרינצייג תוכל לראות זאת'.

מעניין בהחלט להכיר גם את הארבעה האחרים..

קרואי מועד על ספיה"ע ושבועות ראיתי בעיני,
viewtopic.php?f=17&t=26995&hilit&p=277160#p277160

עושה חדשות כתב:8. בהערה 20 ציין ליחוסי תו"א. נפלאתי לראות שם שאשה המחללת שבת זה פחות חמור מאיש, ז"ל ...שאם באנו למשוך יד מן הגדולים ולעשותן על ידי גוים או קטנים, או נשים שאינן כלולות בכל המצוות כאנשים ואף על פי שהשוה הכתוב [אותן] לעונשין ולשבת מכל מקום קל הוא על ידיהן מאנשים שלא הותרו מכלל שום מצוה. ואם נאמר יעשו על ידיהן יאמר הרואה מאי דקמן שאלו הגדולים מושכים ידיהם... האם יש עוד מקורות לחידוש זה?

אפשר להוסיף לתמונה את הכס"מ בהל' שבת פ"ב ה"ג, ז"ל - לכך נ"ל דגדולי ישראל וחכמיהם דנקט רבינו גדולים למעט קטנים ישראל למעוטי נכרים וחכמיהם למעוטי נשים דדעתן קלה, ודו"ק.

מה בדבר שאר שאילותי? (בעיקר - 5, 7), התעזרוני?

עושה חדשות כתב:7. בעמוד קלא הביא מס' הניצחון דענין התרת נדרים הוא משום דכל הנודר על דעת חכמי ישראל הוא נודר. אשמח לראות ציטוט מדוייק.

עוד לא ראיתי את ספר הנצחון, אבל בינתיים ראיתי מש"כ בכלי יקר פ' מטות, ז"ל -

לא יחל דברו. אבל אחרים מחלין דברו. טעם להיתר נדרים ביחיד מומחה או בשלושה הדיוטות שנקראו בית דין, אנו למידין מן הפרת האב והבעל כי כשם שהאב והבעל לכך יש בידם להפר מטעם שכל אשה ברשות בעלה או ברשות אביה ואין כח בידה לעשות גדולה או קטנה בלתי הסכמתם, ודומה כאילו התנו בשעת הנדר על מנת שיסכימו הבעל או האב וכשאינן מסכימים אז למפרע בטל הנדר מעיקרו כי מסתמא על דעתם נדרה או כאילו נדרה על דעתם, כך כל איש מישראל הוא ברשות בית דין ומחויב לעשות ככל אשר יורו לו הבית דין וכל נודר דומה כאילו התנה בשעת הנדר על מנת שיסכימו הבית דין עמו וכשאינן מסכימין נעקר הנדר מעיקרו. וכל יחיד מומחה נקרא בית דין וכל שלושה הדיוטות, על כן בידם להתיר נדרו למנעו מן החטא כי כל נודר נקרא חוטא ממה שנאמר (דברים כג כג) וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא: ומה שהבעל והאב בלשון הפרה וחכם בלשון התרה, לפי שהאשה יותר רשות בעלה ואביה עליה ממה שכל ישראל ברשות בית דין על כן המה בלשון המורה על ביטול הנדר מעיקרו כאילו לא היה שם נדר כלל, אבל לשון התרה מורה על דבר שהיה נאסר בו מתחילה זמן מה ואותו איסור הותר כי אינו מופר מכל וכל שהרי הדבר תלוי בחרטה (עיין רמב"ם הלכות נדרים פרק יג הלכה טו וברדב"ז שם):

אבל סו"ד מה שחילק בין התרה להפרה, הוא להיפך מן הידוע לנו דהחכם עוקר מעיקרו והבעל והאב רק מכאן ולהבא.

בתמיה על דברי בעל כלי יקר הנ"ל - דן בזה הגרי"ח סופר שליט"א בספר תורת יעקב על חומש במדבר עמ' רפ, והביא מס' נחל קדומים לחיד"א שהעיר בזה עיין כל דבריו שם.

לייבעדיג יענקל כתב:ר' יצחק סץ אמר לי פעם בשם הגראי"ל שליט"א שר' אלי' גרינצייג הוא אחד מחמש המעיינים של דורינו.
חכם אחר אמר לי: 'ראית פעם שו"ת רשב"ש בלוי משימוש? ... אצל ר"א גרינצייג תוכל לראות זאת'.

פעם קראתי מאמר שלו במוריה (כמדומני בעניין שמן טמא במקדש) ויצאתי מההתפעלות, פשוט מדהים.

בלי קשר לגדלות המדובר ולכוחו בעיון או בבקיאות. לא הבנתי למה זה שהרשב"ש בלוי משימוש זה מראה שמישהו הוא מגדולי המעיינים ולא בקי נפלא ? או שאין קשר בין שתי המימרות.

לייבעדיג יענקל כתב:ר' יצחק סץ אמר לי פעם בשם הגראי"ל שליט"א שר' אלי' גרינצייג הוא אחד מחמש המעיינים של דורינו.

מי השאר?..

מצורף עם כמה הערות

על מה שהערת בעמ' קכז, בנוגע ל'כל נדרי', וכתבת, שהוא מנהג מאוחר מאשכנז - אתה פשוט לא צודק. מנהג כל נדרי היה מוכר היטב בבבל, הגם שהגאונים עצמם לא הסכימו לו.
על יחס הגאונים לאמירת 'כל נדרי', ראה: מ"ד הֶר, 'ענייני הלכה בארץ ישראל במאה הששית והשביעית לספירת הנוצרים', תרביץ, מט (תשמ), עמ' 75-73; ש' דשן, 'חידת 'כל נדרי': בירור אנתרופולוגי והיסטורי', פרקים בתולדות החברה היהודית בימי הביניים ובעת החדשה: מוקדשים לפרופ' יעקב כ"ץ, בעריכת ע' אטקס וי' שלמון, ירושלים תשמ, עמ' קמד-קמו.

חד ברנש כתב:על מה שהערת בעמ' קכז, בנוגע ל'כל נדרי', וכתבת, שהוא מנהג מאוחר מאשכנז - אתה פשוט לא צודק. מנהג כל נדרי היה מוכר היטב בבבל, הגם שהגאונים עצמם לא הסכימו לו.
על יחס הגאונים לאמירת 'כל נדרי', ראה: מ"ד הֶר, 'ענייני הלכה בארץ ישראל במאה הששית והשביעית לספירת הנוצרים', תרביץ, מט (תשמ), עמ' 75-73; ש' דשן, 'חידת 'כל נדרי': בירור אנתרופולוגי והיסטורי', פרקים בתולדות החברה היהודית בימי הביניים ובעת החדשה: מוקדשים לפרופ' יעקב כ"ץ, בעריכת ע' אטקס וי' שלמון, ירושלים תשמ, עמ' קמד-קמו.

ובמקור באוצה"ג נדרים, חלק התשובות, סימנים סג- סו (ראיתי מציון במקור אחר)

רב נטרונאי גאון כותב:
"אין נוהגין לא בשתי ישיבות ולא בכל מקום להתיר נדרים לא בראש השנה ולא ביוה"כ אלא שמענו שבשאר ארצות אומרים כל נדרי אבל אנו לא ראינו ולא שמענו מרבותינו". שערי תשובה קמג.
וגם רב האי כותב שם: "נוהגים העמים אשר סביבותינו לומר ביו"הכ כל נדרי ואומר דברי הערמה לשנה הבאה אין ראוי לעשות כן ואותם אשר התירו ותקנו דבר זה סמכו על דעתם והחסידים הקדמונים לא נהגו לעשות הערמות בנדרים ובשבועות בליל יום כפור וחס וחלילה וכבר ראינו ועייננו בדברים אלו וידענו מקבלת חכמה ידועה ענין הנדר והשבועה ואין לסמוך בדבר אשר ה' לא צוה".
א"כ מה לי ש"הכירו היטב" את המנהג של ארצות אחרות, אם הם אומרים שאין לעשות כן ושלא עושים כן בבבל.

על כל פנים, זה לא מנהג מאוחר שנהג באשכנז, כדבריך בהערות על המאמר, כי הוא היה מוכר כבר בזמן הגאונים בארצות שסביב בבל (ואשכנז לא בדיוק עונה על ההגדרה של "סביבות בבל")

באשכנז הוא קיבל לגיטימציה ונקבע ע"י גדולי ישראל, ואת זה אפשר להסביר -אם מאד רוצים- כנגד המינים שזלזול בהתרת נדרים.
בימי ר' האי ור' נטרונאי בבבל הוא נחשב כמנהג זר ושגוי, ואי אפשר להסביר את דעתם בענין שהוא כנגד המינים.
יתכן באמת שבמחקרים שהוזכרו לעיל ניתן למצוא מקורות בארצות שסביב לבבל ולגלות מה המקום הראשון שנזכר.
אבל הנושא לא אם היה מוכר, אלא מדוע גדולי ישראל תקנוהו.
אמנם נכון הדבר שבדעת אחרוני הגאונים ניתן להמציא שהסכימו לדבר כנגד המינים. ובזמנם היו מצויות טענות קראיות. אם נניח שהסבר כזה באמת רציני.

לא"ק.
--לגבי מה שהערת על הערה 7, ע"ע כאן - viewtopic.php?f=7&t=27811&hilit#p285082 עד סוף האשכול, ולכאו' יש טעם גדול בדברי כותב המאמר.
--מש"כ: במחילה הוא טעות, שהרי תקנת עירוב של שלמה אינה לעשות צוה"פ סביב הרחובות... דבריך אינם מדוייקים כה"צ כידוע ללומדי מס' עירובין, כי מבו' בגאונים דשלמה המלך ע"ה תיקן גם לחי וקורה וגם איסור תחומין.
--מש"כ על השבה"ל סי' רז, דחוק.
--ברצוני להעיר עוד על דבריך, בל"נ במועד מאוחר יותר.
אבל לע"ע אזכיר בקיצור שיש כללים בסיסיים איך כותבים השגות וביקורת על דבריהם של ת"ח, וגם "אדם קדמאה" חייב להתנהג על פיהם.

-לא ראיתי באשכול שם שום דבר שפותר את הבעיה של המאמר, שמקשר בין דברי הגאון בביאור אשו משום ממונו, לדברי הנמק"י בביאור אשו משום חציו.
-לומדי ערובין יודעים שנחלקו התנאים אם תחומין דאוריתא ולהרבה ראשונים להלכה תחומין דאוריתא, לחי וקורה הם חלק מהתקנה לערב חצרות, אבל מה זה נוגע למה שטענתי, ששלמה לא תיקן היתר אלא תיקן איסור?
-השבלי הלקט בסי' שז.

יצא לאור "קרואי מועד" על עניני ראש השנה, ראיתי היום בביהכנ"ס.
מסתמא ישתדלו להביאו ג"כ אל הגירסה הבאה.

הגאון ר' אדם קדמאה עמך הסליחה שכחתי לענות.
-ציינתי לאשכול ההוא רק בכדי להצביע על כך שיש סבירות גדולה שנידון הנמוק"י בקו' זו בא בעיקבות התרסתם של הקראים. אכן האמת היא שהם באו מכמה פנים, וכמבו' שם, אם משום לישנא דקרא, אי משום חיציו, ואי משום ממונו, וכו'. ואמנם ציינתי שם שאולי ד' הרס"ג הם המקור לרמב"ם ש'עירבב' את ממונו למאי דקי"ל חיציו. כנראה לא שמת לב לזה.
-אין ענין להזכיר את מ"ד תחומין דאו', כשהנידון הוא בטעם התקנה מדרבנן. לו"ק בתור חלק מעירובי חצירות זה ג"כ חידוש, אבל כך מבו' בתש' הגאונים, ושם מבו' ג"כ שתחומין דרבנן נתקנו ע"י שלמה. ומה שטען כת"ר ששלמה תיקן איסור, הן בלא"ה עסקו קדמונינו לבאר את טעם האיסור בנפרד וההיתר בנפרד, (האיסור דומיא דרה"ר, וצורת ההיתר הנבחרת מפני דרכי שלום), וכידוע מהחת"ס שזה עיקר השבח מה שיש היתר לאיסורו, ואת הצורך בהיתר ואת שבחו ניסה הרב גרינצייג לבאר.
-פלא על חכם כמוך שלא הבין שהטענה האחרונה שכתבתי היא העיקרית...

ראה ת' ח"ס או"ח סי' צט ששלמה תיקן ההיתר של עירובי חצירות ג"כ. וכ"ה בסמ"ג מ"ע א מדברי סופרים
ושלמה תיקן גם עירובי תחומין כמ"ש הרמב"ן בסהמ"צ שורש ראשון הוצאת פרנקל עמוד סז וראה דרשות ח"ס ח"א דס"ז:

עושה חדשות,
הספר נמכר בחנויות?

חד ברנש כתב:עושה חדשות,
הספר נמכר בחנויות?

לא יודע. ראיתי בביהכנ"ס.
יש שם כמה כתובות להשגה אצל בני משפחתו.
(מדובר באוצר של ממש!).

חד ברנש כתב:עושה חדשות,
הספר נמכר בחנויות?

בנו אמר לי כי ניתן לקבל את הקונטרס חינמית אצל ר' אליהו עצמו בביתו.

חד ברנש כתב:אי"ס,
יישר כוחך על הבשורות הנפלאות!
הכרך הראשון של אבודרהם כבר יצא לאור? אתה בטוח?

היום ראיתי את הכרך החדש, השני.

על המוזכר במאמר, טענת המכחישין כנגד אפקעינהו וכנגד התרת נדרים, יעוי' סוטה לו: דפרעה אמר ליוסף להישאל על שבועתו.

המאמר הנ"ל נדפס כעת (אדר ע"ז) בספרו "מקרא העדה", פרשת בראשית סי' יג.

==

ועל אסיפה בדגים, ומסביב, ראיתי היום כאן. והריני מצרף את המאמר המדובר שם מתוך תו"ש פ' צו.

עיינתי שוב בתש' רבינו אפרים מבונא המובאת שם, ולא הכרעתי לעצמי האם כוונתו שהברכה היא להוציא וכו' או שכ"כ על עצם מצות הספירה. מה דעתכם?

אבןטובה כתב:ראה ת' ח"ס או"ח סי' צט ששלמה תיקן ההיתר של עירובי חצירות ג"כ. וכ"ה בסמ"ג מ"ע א מדברי סופרים

במחילה לא הבין דברי, ברור שתיקן גם ההיתר, והוא מבואר בגמ', אבל הוא עצמו תיקן גם את האיסור להוציא מבית לחצר, וא"כ שלמה לא בא "לחדש היתר", אלא חידש איסור שאינו מחלט כי יש אופן להתירו.

אורח כתב:בתמיה על דברי בעל כלי יקר הנ"ל - דן בזה הגרי"ח סופר שליט"א בספר תורת יעקב על חומש במדבר עמ' רפ, והביא מס' נחל קדומים לחיד"א שהעיר בזה עיין כל דבריו שם.

עי' בכלי חמדה עמ' 269 בסוה"ע http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =21267&st=

לגבי הנידון בדעת רס"ג על דין 'אסיפה' בדגים, והמובא מדברי הגר"ד מצגר -

שאלת תם:
האם פירוש הרס"ג לתורה הוא מוסמך יותר ממה שכתבו הראשונים בשם רס"ג, כולל רנ"ג ורה"ג?

בקשה נוספת: הרב מצגר מציין כי בהתאם להערתו, תיקן הגרח"ק את דבריו במהדורה החדשה של שיח השדה, האם מישהו יכול לבדוק שם? (במהד' שבאוצר אין איזכור).

עושה חדשות כתב:לגבי הנידון בדעת רס"ג על דין 'אסיפה' בדגים, והמובא מדברי הגר"ד מצגר -

שאלת תם:
האם פירוש הרס"ג לתורה הוא מוסמך יותר ממה שכתבו הראשונים בשם רס"ג, כולל רנ"ג ורה"ג?

תלוי מה, כמובן. אם הזיהוי אם רס"ג מאומת, זה מוסמך ביותר, כי זה רס"ג עצמו ולא מה שהובא בשמו. אלא שפעמים רבות הזיהוי שגוי, וכבר נמצא כמה פעמים שקטעים שזוהו ע"י רס"ג בתחילה אינם אלא לרשב"ח (ראה למשל בספר המידות לרס"ג, פרק ד פסוק יא בהערה) ולכן צריך לבדוק כל מקרה לגופו.

הקטע המדובר כאן (במהדורת ר"י קאפח שבאוצה"ח - עמ' קכ והלאה) זוהה ופורסם ע"י הירשפלד JQR 1906 עמ' 140-161 (הרב קאפח ציין בטעות לשנה 1907). בהקדמתו מתייחס הירשפלד גם לנושא זה של האסיפה בדגים כאמצעי לזיהוי הקטע עם רס"ג. הוא מסתפק אם מדובר בחלק מהפירוש לויקרא, או מחיבור פולמוסי אנטי-קראי שבמהלכו שילב גם את תרגום הפסוקים.

הירשפלד כותב שמקור הקטע הוא T-S. 10. Ca. 1. שהוא קטע T-S Ar.52.194, שחזר ופורסם ע"י ש' בוטבוט בכת"ע Aleph 2010 עמ' 18-19, ונידון (ביחס לחלק אחר שלו) ע"י זיבוטופסקי בהמעין מח-ב עמ' 22.

הזיהוי עם רס"ג חזק, כיון שתרגום הפסוקים בו זהה לתפסיר המקובל. יש עוד קטעים בגניזה של הפירוש לפסוקים אלו, ואם תרצה לבדוק ביסודיות את הנושא - צריך גם להשוות אתם.

עושה חדשות כתב:על אסיפה בדגים, ומסביב, ראיתי היום כאן. והריני מצרף את המאמר המדובר שם מתוך תו"ש פ' צו.

אצרף כעת עוד אחד -