פורום אוצר החכמה

כידוע לדעת הרא"ש איסור גילוח הפאות הוא אפילו במספרים כעין תער, ולדעת הרמב"ם רק בתער חייב.
בשו"ע פסק בסתם כדעת הרמב"ם וכתב שיש לחוש לדעת החולקים. [ועי' בילקוט יוסף כיבוד אב ואם שהביא דבריו].

כיום ראינו הרבה שנוהגים לגלח את כל ראשם כעין תער (לכאורה שלא ע"פ שו"ע זה).
וראיתי תשובות רבות מרבני הספרדים בזמנינו [ביניהם הרב בן ציון מוצפי, הרב חיים רבי, ועוד.] שהשיבו לשואלים שאסור לגלח את כל הראש כעין תער, ומי שעושה כן עובר על איסור דאורייתא. ולא הזכירו כלום מפסק מרן השולחן ערוך שמעיקר הדין מותר.

ברצוני לראות מראי מקומות בעניין בכלל, ובפרט האם יש סיבה לכך שלא פסקו ע"פ שולחן ערוך זה.

יש לציין ש"כעין תער" היינו להשאיר בשר חלק ממש. אבל אם יש זיפים קצת, שפיר דמי לכולי עלמא.

עי' בקונטרס המצורף מאת הרב יהודה פפויפר, מח"ס מכונת גילוח בהלכה, עמ' 9-10, ו40-42.

יוסף משה כתב:עי' בקונטרס המצורף מאת הרב יהודה פפויפר, מח"ס מכונת גילוח בהלכה, עמ' 9-10, ו40-42.

כשמעלים לפורום ציבורי כדאי להעלות בPDF, לכל אחד יש תוכנת וורד גירסא אחרת והקובץ עולה לעיתים מאוד מבולבל.

תודה.

יוסף משה כתב:תודה.

גם לך.

האמת שכדאי להעלות ב2 הפורמטים, בכדי לאפשר גם חיפוש.

מנין כתב:יש לציין ש"כעין תער" היינו להשאיר בשר חלק ממש. אבל אם יש זיפים קצת, שפיר דמי לכולי עלמא.

לכולי עלמא לדעת הספרדים, לדעת האשכנזים צריך כדי אחיזה, ועוד שיעורים.

קובץ מראי מקומות בענין

בגמרא במסכת נזיר דף כט. נאמר שדעת ריש לקיש שגילוח כל הראש בתער אסור רק מדרבנן. א"כ בזה גם מרן השו"ע יסכים שיש להקל שהרי זה רק ספק דרבנן. וצ"ע אם נפסקה הלכה כריש לקיש.

הוספה למראי מקומות

מפורטל הדף היומי


השבוע במסגרת הדף היומי (נזיר לט - מא) אנו לומדים על האופן שבו נזיר המתגלח עובר על האיסור לגלח בזמן נזירותו.

מסוגייתנו זו ניתן ללמוד דינים הנוגעים להקפת פאת הראש ופאת הזקן, במאמר זה נדון רק בנושא של פאת הראש.

לדעת הרמב"ם (עבודה זרה יב, ו) השחתת פאת הראש אסורה רק בתער ממש, ואילו לדעת הרא"ש (מכות ג, ב -ג) האיסור לגלח את פאות הראש קיים גם כאשר האדם מסתפר במספרים כעין תער.

מהי הכוונה מספרים כעין תער?

תוספות (נזיר לט, א ד"ה בתער) ביאר שמדובר כשהוא עוקר את השערה מהשורש, ולמרות שהוא תולש ולא חותך עם סכין, זה 'כעין תער' כלומר, התוצאה היא שהשערה עקורה.

הבן איש חי (תורה לשמה שפט) כתב שיש להוכיח מהדין בפרה אדומה שהשערות נחשבות בה לשערות רק אם אפשר לכופף את השערה, ולגעת עם הקצה בשורש, שהוא הדין בפאות הראש אין לגלח אותם באופן שלא ניתן לכופף את השערה (לכוף ראשה לעיקרה). אולם יש להקשות על דמיון זה שהרי באיסור השחתת פאות ראש חל איסור לגלח את הפאות, ולא בהכרח שיש איסור על כך שלא יהיו שערות, בניגוד לפרה אדומה שהשאלה בה האם יש שערות בפועל או לא.

מנחת יצחק (ד, קיג) הוכיח מדברי הרמב"ם (ה, יא) שכתב לגבי נזיר שהתגלח ש'אם הניח ממנו כדי לכוף ראשה לעיקרה אינו לוקה שאין זה כעין תער', ומזה למד שאם חותך גם במספרים יותר מזה, הדבר אסור. אלא שיש לדחות את דבריו, שכן לדעת הרמב"ם כפי שהובא לעיל, איסור הקפת פאת הרא"ש אינו אסור כלל במספרים אלא רק בתער ממש. ואילו לדעת הרא"ש שהאיסור לגלח פאות הראש הוא גם במספריים כעין תער, הרי הוא עצמו פירש במסכת נזיר (לט, ב ומ, א) שמספריים כעין תער הכוונה היא לגילוח צמוד ממש. כך יוצא שלמעשה לא ניתן לצרף את שיטות הרמב"ם והרא"ש לחומרא, ולפי כולם מותר לגלח את פאות הראש במספריים באופן צמוד ביותר.

שולחן ערוך (יורה דעה קפא, ג) פסק שיש להחמיר כדברי הרא"ש: 'אינו חייב אלא בתער, ויש אוסרים במספרים כעין תער, ויש לחוש לדבריהם', אך למעשה אין מקור להחמיר ולהצריך גם במספרים שיהיה ארוך באורך כדי לכופף את השערה. הביאור הלכה (סימן רנב) גם הוא כתב שיש להשאיר בשערות 'לפחות קצת מן הקצת'.

בכך יש ללמד זכות על הנוהגים היתר בדבר ומסתפרים במכונה ממש סמוך לבשרם. אמנם, יש מגדולי הדור שכתבו שלכתחילה וודאי צריך שיהיה בשערה שיעור כדי לכפוף ראש השערה לשורשה.

סיכום:
ישנו דיון בפוסקים מהו האיסור לקצוץ פאת הראש, והאם איסור זה חל גם במספרים, ולא רק בתער. גם אם איסור זה חל במספרים כעין תער, יתכן שהכוונה כשאינו משאיר כלל שערות, ועל כן אם האדם משאיר שערות קטנות מאוד, ואין זה כמו תער ממש, הוא אינו עובר על הקפת כל הראש. לכתחילה וודאי יש להשאיר יותר. (מתוך שו"ת במראה הבזק חלק ט)

עוד הוספה ממרן החיד"א

נהר שלום כתב:

מנין כתב:יש לציין ש"כעין תער" היינו להשאיר בשר חלק ממש. אבל אם יש זיפים קצת, שפיר דמי לכולי עלמא.

לכולי עלמא לדעת הספרדים, לדעת האשכנזים צריך כדי אחיזה, ועוד שיעורים.

דעת האשכנזים:
א) הב"ח (יו"ד קפא) על זה הדין עצמו, שלהתוס' והרא"ש אסור כעין תער, הביא לשון רש"י בנזיר נח וז"ל, כעין תער שגוזז במספרים סמוך לבשר כעין תער.
ב) גם הש"ך (יו"ד קפא סק"ב) העתיק כן וז"ל, כעין תער שגוזז במספרים סמוך לבשר כעין תער.
ג) וגדולה מזו כתב הפרישה (שם אות ג) וז"ל מספרים כעין תער ר"ל לספור כל השיער עד שיהיה חלק כאילו סיפר בתער ע"כ, הרי שכל שאינו חלק כאילו סיפר בתער מותר לכו"ע. [וכמובן שאין כוונתו חלק כתער ממש אלא שישתיירו עיקרי השערות, וכמבואר בגמ' במכות שאין אפשרות שבמספרים יושחת כתער ממש, אלא כוונתו שבמראה עין רגילה יראה כאילו הוא בתער אבל בעיון מקרוב יראו עיקרי השיער, וגם זה הוא חידוש].
ד) ודברים מפורשים ביותר בזה כתב החכמת אדם (כלל פט סט"ז) וז"ל, 'יש מגדולי הפוסקים דס"ל דאע"ג דבזקן אינו אסור אלא בתער, אבל בפאות ראש, אפילו במספרים אם הוא כעין תער דהיינו שמגלח סמוך לבשר ולא משייר כלום מן השערות סמוך לבשר חייב וכו', ולכולי עלמא אינו אסור אלא כעין תער דהיינו סמוך לבשר, ולכן אם צריך לגלחם לרפואה יזהר שלא יגלח סמוך לבשר ממש ואז מותר לכולי עלמא' עכ"ל, ויותר מזה אין צריך כלל שום שיעור שהוא.
ה) בביאור הלכה (סי' רנא ד"ה אפילו) וז"ל: 'ופאת הראש חמור עוד מפאת זקן דעובר על הלאו אפי' אם מעבירים במספרים כעין תער דהיינו סמוך לבשרו וכו', ובעו"ה מצוי שמעבירין את הפאות עד סמוך לבשרן ממש ואין משיירין כלל ויש בזה חשש דאורייתא והיה להם לשייר עכ"פ קצת מן הקצת ע"כ, הרי להדיא שבקצת מן הקצת סגי שאין בזה חשש דאורייתא כלל. וכלשון הזה ממש כתב החפץ חיים גם בקונטרס 'תפארת אדם' (פ"א אות ג).

מנין כתב:ה) בביאור הלכה (סי' רנא ד"ה אפילו) וז"ל: 'ופאת הראש חמור עוד מפאת זקן דעובר על הלאו אפי' אם מעבירים במספרים כעין תער דהיינו סמוך לבשרו וכו', ובעו"ה מצוי שמעבירין את הפאות עד סמוך לבשרן ממש ואין משיירין כלל ויש בזה חשש דאורייתא והיה להם לשייר עכ"פ קצת מן הקצת ע"כ, הרי להדיא שבקצת מן הקצת סגי שאין בזה חשש דאורייתא כלל. וכלשון הזה ממש כתב החפץ חיים גם בקונטרס 'תפארת אדם' (פ"א אות ג).

נוסח הביאוה"ל 'היה להם על כל פנים' לא בהכרח שבזה 'סגי'.

עוד הוספות

פעם כתבתי על זה מאמר באריכות, והיה לי משא ומתן עם מחב"ס מכונת גילוח בהלכה, והנה הוא לכל מאן דבעי.
אשמח לקבל הערות

הוספתי כעת PDF

אב בבינה כתב:פעם כתבתי על זה מאמר באריכות, והיה לי משא ומתן עם מחב"ס מכונת גילוח בהלכה, והנה הוא לכל מאן דבעי.
אשמח לקבל הערות

יש"כ
יש להוסיף לראשונים הפוסקים שמותר ויש להחמיר את ספר מגדל עוז [לרבי שם טוב גאון, נולד בשנת 1287] על הרמב"ם.
שכתב: "ויש אוסר במספרים כמין תער והמחמיר תבא עליו ברכה כד"ן:"
בפסקי ריא"ז [מובא בקובץ שיטות קמאי על מכות עמ' ר"פ] בשם מו"ה כתב שאינו עובר אל אם כן גילח בתער.
גם בפסקי הרי"ד [גם זה שם] כתב שאינו חייב אפילו כעין תער.

אב בבינה כתב:פעם כתבתי על זה מאמר באריכות, והיה לי משא ומתן עם מחב"ס מכונת גילוח בהלכה, והנה הוא לכל מאן דבעי.
אשמח לקבל הערות

כדאי להעלות בPDF כדי שיעלה בטוב בכל המחשבים. אצלי לא עולה ברור הוורד.

תשובת הגר"ח רבי שליט"א

שאלה לכבוד מו"ר שליט"א
כידוע לדעת הרא"ש איסור גילוח הפאות הוא אפילו במספרים כעין תער, ולדעת הרמב"ם רק בתער חייב.
בשו"ע פסק בסתם כדעת הרמב"ם וכתב שיש לחוש לדעת החולקים.
כיום ראינו הרבה שנוהגים לגלח את כל ראשם כעין תער. וראיתי תשובות רבות מרבני הספרדים בזמנינו שהשיבו לשואלים שאסור לגלח את כל הראש כעין תער, ומי שעושה כן עובר על איסור דאורייתא. ולא הזכירו כלום מפסק מרן השולחן ערוך שמעיקר הדין מותר.
ברצוני לדעת מה ההלכה עד כמה צריך להחמיר ומה להורות לשואלים?

תשובה למעשה אתה צודק. מדינא מותר. כי מרן שולחן ערוך שם סיים (יור"ד קפא. ב) ויש לחוש לדבריהם. ומשמע שזה חומרא בעלמא. אף שזה מחלוקת בדאורייתא. על כל פנים כך דעת מרן השולחן ערוך. כמובן שעדיף ליזהר בזה. וכמו שסיים השולחן ערוך. אבל ספר שמספר זקנים וכיוצא בזה. ורוצים ראש חלק כדלעת אין בעיה ומותר.
ויתכן שלצעירים היום שמשאירים באמצע שערות. ומורידים מסביב. למעשה יהיה איסור מדין בחוקותיהם. כי זה נראה ממש להדמות לתרבות הגויים. ושאני כל הראש ממש שזה קל הרבה יותר. וגם בזה ספר חרדי כדאי שהוא יעשה כן לצעירים השובבים. כי ספר עם הארץ יעשה כן בתער וזה אסור לכולי עלמא. והבן.
ועיין אור"ח ס"ס מו. ונכון לחוש וכו'. וגם שם פסקו רבותינו מרן יבי"ע וילקוט יוסף שהכוונה חומרא בעלמא. ומינה לנידון דידן.

http://www.ateret4u.com/main/index.php? ... &subj=1&s=%u05E2%u05D9%u05E0%u05D9%u05DD&item=16150&isgroup=0

נהר שלום כתב:בגמרא במסכת נזיר דף כט. נאמר שדעת ריש לקיש שגילוח כל הראש בתער אסור רק מדרבנן. א"כ בזה גם מרן השו"ע יסכים שיש להקל שהרי זה רק ספק דרבנן. וצ"ע אם נפסקה הלכה כריש לקיש.

הרמב"ם דבריו ברור מיללו שהמגלח כל ראשו לוקה "שהקפת כל הראש שמה הקפה".

נהר שלום כתב:כידוע לדעת הרא"ש איסור גילוח הפאות הוא אפילו במספרים כעין תער, ולדעת הרמב"ם רק בתער חייב.
בשו"ע פסק בסתם כדעת הרמב"ם וכתב שיש לחוש לדעת החולקים... ברצוני לראות מראי מקומות בעניין בכלל, ובפרט האם יש סיבה לכך שלא פסקו ע"פ שולחן ערוך זה.

כתב הרמב"ם (הלכות ע"ז יב, ו):

ופאה זו שמניחים בצדעים לא נתנו בו חכמים שיעור ושמענו מזקנינו שאינו מניח פחות מארבעים שערות, ומותר ללקט הפאות במספריים לא נאסר אלא השחתה בתער.

והיינו שלרמב"ם אינו עובר אלא בב' תנאים:
א. שיגלח הכל, ולא השאיר מ' שערות.
ב. שהשחית בתער, ולא במספרים כעין תער.

ובשני הדברים נחלקו עליו הראשונים.
על התנאי הראשון כתב הסמ"ג (לאוין נז) שיש להתיישב בדבר, וכן כתב נימוקי יוסף בסוף מכות (ד: דיבור ראשון) בשם אבי העזרי שעל כל פאה מחייב בשתי שערות. וכן משמע מדברי הריב"ן (מכות כ: ד"ה המשוה).

על התנאי השני, חולק הרא"ש (מכות פ"ג ס"ב) וסובר שאסור אף במספרים כעין תער. וכן כתבו התוספות בריש מסכת שבועות (ב: ד"ה חייב) וכתב רבינו ירוחם (ני"ז ח"ה קנט:) שכן נראה עיקר וכן פסק סמ"ק (סי' עא).

ומחמת כך, מסיק בבית יוסף (יו"ד קפא)

ונראה דכיון דספיקא דאורייתא היא יש ליזהר מלגלח הצדעים מכנגד שער שעל פדחתו, ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם ועל רוחב מקום זה לא תגע יד בתער או במספרים כעין תער.

ואמנם בשו"ע (יו"ד קפא, ג) כתב בלשון קלה יותר:

אינו חייב אלא בתער. ויש אוסרים במספרים כעין תער, ויש לחוש לדבריהם.

ומכל מקום מדברי רעק"א משמע שסיום השו"ע 'ויש לחוש לדבריהם' הכונה לפסק הלכה להחמיר, ולא רק חומרא בעלמא.
(וכתב שלמרות שבמקום שמשייר שערות יש ספק ספיקא, מ"מ חזינן מהשו"ע שאינו סומך על ס"ס זה).

וז"ל רעק"א (שו"ת ח"ה סימן סג, הובא בחידושי רעק"א שבועות ב: ועיי"ש גם בגליון הש"ס):

ראיתי להתעורר ולתמוה, איך מצינו ידינו ורגלינו בסריקת פאות הראש.
הלא לדעת 'יש אוסרים' בשולחן ערוך יו"ד דבמספרים כעין תער ג"כ אסור בגילוח הפאות, והמחבר סיים דיש לחוש לדבריהם...
ואף דיש לדון קצת בספק ספיקא, ספק דלא כתוס' (=שאסור גם בכעין תער), אלא בתער דוקא, כמו בזקן, וספק כשיטת הסוברים דבשיור ב' או ד' שערות מהני דלא מקרי הקפה, מכל מקום הא לפי זה נקל גם כן במספרים מהך ספק ספיקא עצמו, והרי מפורש להדיא בשולחן ערוך דלא יגע בו יד בכל הפיאה, אף במספרים, הרי דגם במשייר מקצת שערות אסור במספרים

ועיין גם מה שכתב החת"ס בשם רעק"א (בשו"ת חת"ס יו"ד קמ):

ומ"ש פר"מ הגאון ני' דאי כהוכחתי דא"א למתפס כתרי חומרי, יקשה אמרן בש"ע ואמ"ש בב"י 'וכיון דספיקא דאוריי' הוא כל רוחב מקום זה לא תיגע בו יד בתער או במספרים כעין תער' הרי דפסק לחומרא במספרים כעין תער אפי' במקצת שערות...

תמצית הודעתי הקודמת, שמדברי רעק"א (שבועות ב:) משמע שהשו"ע פסק להחמיר במספרים כעין תער, ולא רק בתור 'חומרא בעלמא'.

וכן נראה מדברי הח"ח בביאור הלכה (רנא, ב ד"ה אפילו) שהרעיש על מכשול זה, ולא התייחס לזה רק בתור שעוברים על 'חומרא בעלמא':

אגב דאיירינן בענין תספורת, ראיתי להזכיר ענין אחד מה שאיזה מהמון נכשלין בו בעו"ה, והוא בענין איסור דהקפת פאת הראש, וכמו שאבאר.
כי ידוע דעל איסור הקפת פאת הראש יש ג"כ לאו בתורה, והוא הלאו דלא תקיפו פאת ראשכם, וי"א דפאת הראש חמור עוד מפאת זקן, דעובר על הלאו אפי' אם מעבירים במספרים כעין תער דהיינו סמוך לבשרו.
ושיעור הפאה, הוא מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם, וכל רוחב השערות שבמקום זה לא תגע בו יד להעבירם, מצד שהוא הכל בכלל פאת הראש, ומשם ולמטה מתחלת פאת הזקן, וכמבואר כ"ז בש"ע יו"ד סימן קפ"א ע"ש.
גם אחד המקיף ואחד הניקף הוא בכלל לאו זה וכמבואר שם.
ובעו"ה מצוי שמעבירין את הפאות עד סמוך לבשרן ממש, ואין משיירין כלל, ויש בזה חשש דאורייתא, והיה להם לשייר עכ"פ קצת מן הקצת.

אכן מוזר מאוד הגילוח ללא להשאיר שער היכול להתכופף, במקום הפאות
ןצ"ע מה ההיתר שלהם בזה ולמרבה הפלא זה גם אצל בני תורה.

חוקרנוביץ כתב:אכן מוזר מאוד הגילוח ללא להשאיר שער היכול להתכופף, במקום הפאות
וצ"ע מה ההיתר שלהם בזה ולמרבה הפלא זה גם אצל בני תורה.

לגבי שיעור השיער, ראה לעיל. וכן כאן.

מעט דבש כתב:תמצית הודעתי הקודמת, שמדברי רעק"א (שבועות ב:) משמע שהשו"ע פסק להחמיר במספרים כעין תער, ולא רק בתור 'חומרא בעלמא'.

וכן נראה מדברי הח"ח בביאור הלכה (רנא, ב ד"ה אפילו) שהרעיש על מכשול זה, ולא התייחס לזה רק בתור שעוברים על 'חומרא בעלמא':

אגב דאיירינן בענין תספורת, ראיתי להזכיר ענין אחד מה שאיזה מהמון נכשלין בו בעו"ה, והוא בענין איסור דהקפת פאת הראש, וכמו שאבאר.
כי ידוע דעל איסור הקפת פאת הראש יש ג"כ לאו בתורה, והוא הלאו דלא תקיפו פאת ראשכם, וי"א דפאת הראש חמור עוד מפאת זקן, דעובר על הלאו אפי' אם מעבירים במספרים כעין תער דהיינו סמוך לבשרו.
ושיעור הפאה, הוא מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם, וכל רוחב השערות שבמקום זה לא תגע בו יד להעבירם, מצד שהוא הכל בכלל פאת הראש, ומשם ולמטה מתחלת פאת הזקן, וכמבואר כ"ז בש"ע יו"ד סימן קפ"א ע"ש.
גם אחד המקיף ואחד הניקף הוא בכלל לאו זה וכמבואר שם.
ובעו"ה מצוי שמעבירין את הפאות עד סמוך לבשרן ממש, ואין משיירין כלל, ויש בזה חשש דאורייתא, והיה להם לשייר עכ"פ קצת מן הקצת.

המשנ"ב ברורה פוסק כדעת האשכנזים שגילוח בתער איסור דאורייתא.

נהר שלום כתב:המשנה ברורה פוסק כדעת האשכנזים שגילוח בתער [צ"ל 'כעין תער'. מ.ד.] איסור דאורייתא.

מי הם האשכנזים האלו?

המ"ב כותב ברורות על מי הוא מסתמך לאסור - על מרן הב"י בשולחן ערוך יו"ד קפא, ג. (הרמ"א לא הגיה על זה כלום).

כך הוא הבין את השו"ע, שכונתו לאסור מדינא. וכך הבין כנראה גם רעק"א.

יש כאלו שלא הבינו את השו"ע כך, אלא שזו חומרא בעלמא. בסדר.

אבל מה זה קשור לאשכנזים וספרדים?

מעט דבש כתב:

נהר שלום כתב:כידוע לדעת הרא"ש איסור גילוח הפאות הוא אפילו במספרים כעין תער, ולדעת הרמב"ם רק בתער חייב.
בשו"ע פסק בסתם כדעת הרמב"ם וכתב שיש לחוש לדעת החולקים... ברצוני לראות מראי מקומות בעניין בכלל, ובפרט האם יש סיבה לכך שלא פסקו ע"פ שולחן ערוך זה.

כתב הרמב"ם (הלכות ע"ז יב, ו):

ופאה זו שמניחים בצדעים לא נתנו בו חכמים שיעור ושמענו מזקנינו שאינו מניח פחות מארבעים שערות, ומותר ללקט הפאות במספריים לא נאסר אלא השחתה בתער.

והיינו שלרמב"ם אינו עובר אלא בב' תנאים:
א. שיגלח הכל, ולא השאיר מ' שערות.
ב. שהשחית בתער, ולא במספרים כעין תער.

ובשני הדברים נחלקו עליו הראשונים.
על התנאי הראשון כתב הסמ"ג (לאוין נז) שיש להתיישב בדבר, וכן כתב נימוקי יוסף בסוף מכות (ד: דיבור ראשון) בשם אבי העזרי שעל כל פאה מחייב בשתי שערות. וכן משמע מדברי הריב"ן (מכות כ: ד"ה המשוה).

על התנאי השני, חולק הרא"ש (מכות פ"ג ס"ב) וסובר שאסור אף במספרים כעין תער. וכן כתבו התוספות בריש מסכת שבועות (ב: ד"ה חייב) וכתב רבינו ירוחם (ני"ז ח"ה קנט:) שכן נראה עיקר וכן פסק סמ"ק (סי' עא).

ומחמת כך, מסיק בבית יוסף (יו"ד קפא)

ונראה דכיון דספיקא דאורייתא היא יש ליזהר מלגלח הצדעים מכנגד שער שעל פדחתו, ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם ועל רוחב מקום זה לא תגע יד בתער או במספרים כעין תער.

ואמנם בשו"ע (יו"ד קפא, ג) כתב בלשון קלה יותר:

אינו חייב אלא בתער. ויש אוסרים במספרים כעין תער, ויש לחוש לדבריהם.

ומכל מקום מדברי רעק"א משמע שסיום השו"ע 'ויש לחוש לדבריהם' הכונה לפסק הלכה להחמיר, ולא רק חומרא בעלמא.
(וכתב שלמרות שבמקום שמשייר שערות יש ספק ספיקא, מ"מ חזינן מהשו"ע שאינו סומך על ס"ס זה).

וז"ל רעק"א (שו"ת ח"ה סימן סג, הובא בחידושי רעק"א שבועות ב: ועיי"ש גם בגליון הש"ס):

ראיתי להתעורר ולתמוה, איך מצינו ידינו ורגלינו בסריקת פאות הראש.
הלא לדעת 'יש אוסרים' בשולחן ערוך יו"ד דבמספרים כעין תער ג"כ אסור בגילוח הפאות, והמחבר סיים דיש לחוש לדבריהם...
ואף דיש לדון קצת בספק ספיקא, ספק דלא כתוס' (=שאסור גם בכעין תער), אלא בתער דוקא, כמו בזקן, וספק כשיטת הסוברים דבשיור ב' או ד' שערות מהני דלא מקרי הקפה, מכל מקום הא לפי זה נקל גם כן במספרים מהך ספק ספיקא עצמו, והרי מפורש להדיא בשולחן ערוך דלא יגע בו יד בכל הפיאה, אף במספרים, הרי דגם במשייר מקצת שערות אסור במספרים

ועיין גם מה שכתב החת"ס בשם רעק"א (בשו"ת חת"ס יו"ד קמ):

ומ"ש פר"מ הגאון ני' דאי כהוכחתי דא"א למתפס כתרי חומרי, יקשה אמרן בש"ע ואמ"ש בב"י 'וכיון דספיקא דאוריי' הוא כל רוחב מקום זה לא תיגע בו יד בתער או במספרים כעין תער' הרי דפסק לחומרא במספרים כעין תער אפי' במקצת שערות...

הלשון המובא בבית יוסף שלא תגע בו יד מובא גם בשו"ע סעיף ט', אולם מש"כ הרעק"א שאף במספריים זה אינו מפורש בשו"ע. ויל"ע אולי מרן השו"ע העתיק לשון אחד הראשונים.
אולי זה כמו המקומות שמרן פסק כהרמב"ם אע"פ שתמה עליו בבית יוסף.

מעט דבש כתב:

נהר שלום כתב:המשנה ברורה פוסק כדעת האשכנזים שגילוח בתער [צ"ל 'כעין תער'. מ.ד.] איסור דאורייתא.

מי הם האשכנזים האלו?

המ"ב כותב ברורות על מי הוא מסתמך לאסור - על מרן הב"י בשולחן ערוך יו"ד קפא, ג. (הרמ"א לא הגיה על זה כלום).

כך הוא הבין את השו"ע, שכונתו לאסור מדינא. וכך הבין כנראה גם רעק"א.

יש כאלו שלא הבינו את השו"ע כך, אלא שזו חומרא בעלמא. בסדר.

אבל מה זה קשור לאשכנזים וספרדים?

כל פוסקי האשכנזים פסקו כדעת הרא"ש.

נהר שלום כתב:

מעט דבש כתב:

נהר שלום כתב:המשנה ברורה פוסק כדעת האשכנזים שגילוח בתער [צ"ל 'כעין תער'. מ.ד.] איסור דאורייתא.

מי הם האשכנזים האלו?

המ"ב כותב ברורות על מי הוא מסתמך לאסור - על מרן הב"י בשולחן ערוך יו"ד קפא, ג. (הרמ"א לא הגיה על זה כלום).

כך הוא הבין את השו"ע, שכונתו לאסור מדינא. וכך הבין כנראה גם רעק"א.

יש כאלו שלא הבינו את השו"ע כך, אלא שזו חומרא בעלמא. בסדר.

אבל מה זה קשור לאשכנזים וספרדים?

כל פוסקי האשכנזים פסקו כדעת הרא"ש.

איני יודע לאיזה פוסקים הכונה.
אבל בכל מקרה - למה להכניס לח"ח מילים לפה שהוא לא אמר אותם?

הוא כותב מפורש שהוא מתבסס על מרן השו"ע. לא על 'פוסקים אשכנזיים'.

הביאור הלכה
אגב דאיירינן בענין תספורת ראיתי להזכיר ענין אחד מה שאיזה מהמון נכשלין בו בעו"ה והוא בענין איסור דהקפת פאת הראש וכמו שאבאר כי ידוע דעל איסור הקפת פאת הראש יש ג"כ לאו בתורה והוא הלאו דלא תקיפו פאת ראשכם וי"א דפאת הראש חמור עוד מפאת זקן דעובר על הלאו אפי' אם מעבירים במספרים כעין תער דהיינו סמוך לבשרו ושיעור הפאה הוא מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם וכל רוחב השערות שבמקום זה לא תגע בו יד להעבירם מצד שהוא הכל בכלל פאת הראש ומשם ולמטה מתחלת פאת הזקן וכמבואר כ"ז בש"ע יורה דעה סימן קפ"א ע"ש.
גם אחד המקיף ואחד הניקף הוא בכלל לאו זה וכמבואר שם ובעו"ה מצוי שמעבירין את הפאות עד סמוך לבשרן ממש ואין משיירין כלל ויש בזה חשש דאורייתא והיה להם לשייר עכ"פ קצת מן הקצת וביותר מזה יש מהבחורים שבעת שהספר מספר ראשו הוא מגלח לו השער שאצל אזנו והוא מחמת שמוטעין שחושבין שפאת הראש נקרא רק מה שאנו קורין פאה ולא כן הוא כאשר כתבנו והוא לאו גמור דאורייתא לד"ה וגם זה הלאו הוא אפילו על הניקף וכנ"ל וע"כ אפילו אם המספר הוא א"י יש לישראל להזהירו שלא יגע בו כלל במקום ההוא וגם במרחץ מותר להפסיק את המספר שלא יגלח במקום ההוא אם יהיו דבריו נשמעין לו וכמבואר לעיל בסימן פ"ד דכדי לאפרושי מאיסורא מותר אפילו במרחץ עיי"ש:.

אין כלל ראיה ממשנה ברורה זה. ועכשיו שראיתיו שוב, אני רואה שאף לא פסק מפורשות כדעה האוסרת גילוח הפיאות כעין תער.

מעט דבש כתב:

נהר שלום כתב:(כל) [רוב] פוסקי האשכנזים פסקו כדעת הרא"ש.

איני יודע לאיזה פוסקים הכונה.

ראה בראש האשכול שדנו בדעת גאוני האשכנזים.

נהר שלום כתב:הלשון המובא בבית יוסף שלא תגע בו יד מובא גם בשו"ע סעיף ט', אולם מש"כ הרעק"א שאף במספריים זה אינו מפורש בשו"ע.

רעק"א כותב מפורשות מהיכן הוא לקח את איסור המספרים בדעת השו"ע.
נחזור שוב על לשון רעק"א (שו"ת ח"ה סימן סג, הובא בחידושי רעק"א שבועות ב:):

הלא לדעת 'יש אוסרים' בשולחן ערוך יו"ד דבמספרים כעין תער ג"כ אסור בגילוח הפאות, והמחבר סיים דיש לחוש לדבריהם...
הרי מפורש להדיא בשולחן ערוך דלא יגע בו יד בכל הפיאה, אף במספרים.

ומכאן הוכחתי, שרעק"א הבין את מה שסיים השו"ע 'ויש לחוש לדבריהם', שהשו"ע פוסק לחומרא (ולא בגדר 'חומרא בעלמא').

וגם המשנה ברורה לא היה מרעיש את העולם על מי שעושה כעיקר הדין, ולא חושש לחומרות.

מעט דבש כתב:

נהר שלום כתב:הלשון המובא בבית יוסף שלא תגע בו יד מובא גם בשו"ע סעיף ט', אולם מש"כ הרעק"א שאף במספריים זה אינו מפורש בשו"ע.

רעק"א כותב מפורשות מהיכן הוא לקח את איסור המספרים בדעת השו"ע.
נחזור שוב על לשון רעק"א (שו"ת ח"ה סימן סג, הובא בחידושי רעק"א שבועות ב:):

הלא לדעת 'יש אוסרים' בשולחן ערוך יו"ד דבמספרים כעין תער ג"כ אסור בגילוח הפאות, והמחבר סיים דיש לחוש לדבריהם...
הרי מפורש להדיא ב[b]שולחן ערוך דלא יגע בו יד בכל הפיאה, אף במספרים[/b], הרי דגם במשייר מקצת שערות אסור במספרים

ומכאן הוכחתי, שרעק"א הבין את מה שסיים השו"ע 'ויש לחוש לדבריהם', שהשו"ע פוסק לחומרא (ולא בגדר 'חומרא בעלמא').

כותב בשו"ע ואינו אלא בבית יוסף.
אם הכוונה של השו"ע היה לאסור, למה לא כתב בסתם את דעת האוסרים?

מעט דבש כתב:

נהר שלום כתב:הלשון המובא בבית יוסף שלא תגע בו יד מובא גם בשו"ע סעיף ט', אולם מש"כ הרעק"א שאף במספריים זה אינו מפורש בשו"ע.

רעק"א כותב מפורשות מהיכן הוא לקח את איסור המספרים בדעת השו"ע.
נחזור שוב על לשון רעק"א (שו"ת ח"ה סימן סג, הובא בחידושי רעק"א שבועות ב:):

הלא לדעת 'יש אוסרים' בשולחן ערוך יו"ד דבמספרים כעין תער ג"כ אסור בגילוח הפאות, והמחבר סיים דיש לחוש לדבריהם...
הרי מפורש להדיא בשולחן ערוך דלא יגע בו יד בכל הפיאה, אף במספרים, הרי דגם במשייר מקצת שערות אסור במספרים

ומכאן הוכחתי, שרעק"א הבין את מה שסיים השו"ע 'ויש לחוש לדבריהם', שהשו"ע פוסק לחומרא (ולא בגדר 'חומרא בעלמא').

וגם המשנה ברורה לא היה מרעיש את העולם על מי שעושה כעיקר הדין, ולא חושש לחומרות.

המשנה ברורה מדבר על אלה שמגלחים בתער ממש, ומוסיף שיש אומרים שגילוח הפיאות אף יותר חמור מהזקן, והראיה לכך שפיאות אסור אף כעין תער, לדעתם.

נהר שלום כתב:המשנה ברורה מדבר על אלה שמגלחים בתער ממש, ומוסיף שיש אומרים שגילוח הפיאות אף יותר חמור מהזקן, והראיה לכך שפיאות אסור אף כעין תער, לדעתם.

ועל זה כתב שיש בזה 'חשש דאורייתא'?
בתער זה לאו גמור לדעת השו"ע שהביא שם.

מעט דבש כתב:

נהר שלום כתב:המשנה ברורה מדבר על אלה שמגלחים בתער ממש, ומוסיף שיש אומרים שגילוח הפיאות אף יותר חמור מהזקן, והראיה לכך שפיאות אסור אף כעין תער, לדעתם.

ועל זה כתב שיש בזה 'חשש דאורייתא'?
בתער זה לאו גמור לדעת השו"ע שהביא שם.

ובעו"ה מצוי שמעבירין את הפאות עד סמוך לבשרן ממש ואין משיירין כלל ויש בזה חשש דאורייתא והיה להם לשייר עכ"פ קצת מן הקצת

דווקא בסמוך לבשרם זה חשש איסור דאורייתא, כפי שכתב השו"ע שיש לחוש. וזה כבר לא מבוסס על השו"ע אלא זה הוספת המשנ"ב.

מעט דבש כתב:ומחמת כך, מסיק בבית יוסף (יו"ד קפא)

ונראה דכיון דספיקא דאורייתא היא יש ליזהר מלגלח הצדעים מכנגד שער שעל פדחתו, ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם ועל רוחב מקום זה לא תגע יד בתער או במספרים כעין תער.

ואמנם בשו"ע (יו"ד קפא, ג) כתב בלשון קלה יותר:

אינו חייב אלא בתער. ויש אוסרים במספרים כעין תער, ויש לחוש לדבריהם.

אולי י"ל שמרן השו"ע לא ראה את הריטב"א על הסוגיא כשכתב את הבית יוסף, שהרי אינו מביאו אלא אך ורק בבדק הבית, ולאחר שראה את הריטב"א חזר בו ממה שכתב לאסור, שהרי הריטב"א כתב שרק משובח הוא המחמיר וז"ל "הנזהר שלא להקיף אפילו במספרים כעין תער ה"ז משובח".

מעט דבש כתב:יש כאלו שלא הבינו את השו"ע כך, אלא שזו חומרא בעלמא. בסדר.

רשימת הפוסקים שהבינו את דברי השו"ע כחומרא בעלמא, וכולם מובאים בקבצי המ"מ המובאים לעיל.

שו"ת דברי נחמיה\רבי נחמיה הלוי מדובראוונע – סימן כ"ז.

שו”ת מהר”י שטייף\רבי יונתן שטייף – סימן ע"ח.

שו”ת עולת יצחק\רבי יצחק רצאבי – ח"ב יו”ד סימן קס”א. עי"ש.

תשובת הרב חיים רבי - שהובא לעיל.

נהר שלום כתב:דווקא בסמוך לבשרם זה חשש איסור דאורייתא, כפי שכתב השו"ע שיש לחוש. וזה כבר לא מבוסס על השו"ע אלא זה הוספת המשנ"ב.

בקיצור, המשנ"ב אומר כך:
ראיתי להזכיר ענין אחד מה שאיזה מההמון נכשלין בו בעוונתינו הרבים.
והוא:
שאמנם לפי השו"ע מותר מעיקר הדין לגלח כעין תער בפיאות הראש,
אבל בעוונתינו הרבים, יש כאלו שנוהגים כעיקר הדין, ואינם חוששים לחומרא שהוזכרה בשו"ע.
ויש בזה חשש דאורייתא לנהוג כעיקר הדין...

האם בכל מקום שהשו"ע כותב 'ויש לחוש' הכונה לחומרא בעלמא?

שו"ת יביע אומר חלק ב - יורה דעה סימן כא

(ז) איברא דחזי הוית להט"ז (יו"ד רפט סק"ג) שכ', דמ"ש בש"ע (שם ס"ב) שצריך להרחיקה טפח מן המשקוף, זהו לכתחלה, אבל בדיעבד כשר בלא הרחקה מלמעלה. כ"כ הב"י. עכ"ל. וכן הובא בבאר היטב וכ"כ בערוך השלחן.

ובאמת שדבריהם תמוהים. שהרי הב"י אחר שהסביר ד' הרמב"ם (פ"ו מה' מזוזה הי"ב), כמ"ש בכסף משנה המובא לעיל (אות א), כ' בזה"ל: אבל הרי"ף (ה:) והרא"ש (הלכות מזוזה סי' י) סתמו וכתבו דברי ר"ז אמר שמואל בלבד. ולענין הלכה יש לחוש לדברי הרמב"ם. עכ"ל.

והנה אין לפרש שכוונת מרן שיש לחוש לכתחלה דוקא, ואינו פוסק כד' הרמב"ם לגמרי שהוא פוסל בזה אף בדיעבד. שא"כ נמצא שמרן סותר את עצמו במה שהביא בש"ע לשון הרמב"ם בדיוק, שהוא סובר לפסול בדיעבד ג"כ כשהניחה סמוך למשקוף ממש. אלא ודאי שהוא פוסק לחוש אליו להצריך להסיר את המזוזה ולקבעה שנית במקומה הראוי.