פורום אוצר החכמה

כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן: אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ: וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים:

לכאו' א"כ המענה אלמנה חייב מיתה ביד"ש. וכן המזיק ממונה, וכלש' הר"מ - כל המקניטן או מכעיסן או הכאיב להן או רדה בהן או אבד ממונן הרי זה עובר בלא תעשה.

ולשי' רבי נחוניה בן הקנה אף מיתה ביד"ש פוטרת מממון כדין קלב"מ.
וכן לשי' ר"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, וחייבי מלקיות שוגגין ג"כ פטורין מן התשלומין.

והיות והדבר נשמע רחוק, אולי יש להיעזר במש"כ הרמב"ן עה"ת שם -
והעונש הזה לא מנו אותו רבותינו בכלל חייבי מיתה בידי שמים בברייתא דואלו הן שבמיתה השנויה בסנהדרין (פג א). והטעם, שאין זה מיתה כמיתת בני אדם בידי שמים שנאמר בהם ומתו בו כי יחללוהו (ויקרא כב ט) ולא תמותו (במדבר יח לב), אבל ענש בכאן שיהרג אותם בחרב אויב או במלחמה ירד ונספה בלא הודע והיו נשיהם אלמנות לעולם ובניהם יתומים לעולם

ומסופקני בזה. מה דעתכם?

ועי"ש עוד במש"ח מש"כ

ועוד יש לעורר דהנה בביאורי הגרי"פ על הרס"ג פתיחה לח"ג אות יז' דהא דחיי"כ שלקו נפטרו מידי מיתתם יש בזה מצוה לבי"ד להלקות כדי שיפטרו מעונש כרת וא"כ ילה"ק דה"נ נימא גבי יתום ואלמנה שיהא מצוה להלקות כדי להפטר ממיתה ביד"ש וזה לא שמענו

ראיה בשמואל ב פי"ב פ"א במאמר נתן הנביא במעשה דכבשת הרש עי"ש דחייב מיתה וחייב לשלם ארבעה וחמשה על הגניבה ועי"ש מלבי"ם ותמוה אמאי הוא חייב מיתה על מה שלא חמל [ועי"ש במצודות דהוא משום משפט המלך וע"ע או"ש פ"ג ממלכים ה"י] אכן לפי הרבינו יונה ש"ג אות כד' דעל גזילת עני חייב מיתה ביד"ש חייב ומבואר להדיא דהגם דחייב מיתה ביד"ש מ"מ הוא חייב דו"ה אמנם ראה פנים יפות פרשת משפטים דר"ל דחייב מיתה משום דהוי בא במחתרת וליכא קלב"מ כיון שנעשה ע"י שליח

עושה חדשות כתב:כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן: אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ: וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים:

לכאו' א"כ המענה אלמנה חייב מיתה ביד"ש. וכן המזיק ממונה, וכלש' הר"מ - כל המקניטן או מכעיסן או הכאיב להן או רדה בהן או אבד ממונן הרי זה עובר בלא תעשה.

ולשי' רבי נחוניה בן הקנה אף מיתה ביד"ש פוטרת מממון כדין קלב"מ.
וכן לשי' ר"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, וחייבי מלקיות שוגגין ג"כ פטורין מן התשלומין.

והיות והדבר נשמע רחוק, אולי יש להיעזר במש"כ הרמב"ן עה"ת שם -
והעונש הזה לא מנו אותו רבותינו בכלל חייבי מיתה בידי שמים בברייתא דואלו הן שבמיתה השנויה בסנהדרין (פג א). והטעם, שאין זה מיתה כמיתת בני אדם בידי שמים שנאמר בהם ומתו בו כי יחללוהו (ויקרא כב ט) ולא תמותו (במדבר יח לב), אבל ענש בכאן שיהרג אותם בחרב אויב או במלחמה ירד ונספה בלא הודע והיו נשיהם אלמנות לעולם ובניהם יתומים לעולם

ומסופקני בזה. מה דעתכם?

לא ירדתי לעומק דברי כת"ר, א' מה נשמע רחוק בזה. אם אכן הוא חייב מיתה אז יש קלב"מ. האם רחוק לך שהוא חייב מיתה?
וב' לכאורה דברי הרמב"ן ברורים, ואני הקטן הייתי אומר שכל שהלשון משמע שאינו גדר של חיוב מיתה אלא רק קללה כמו הקללות שבפר' בחקתי וכי תבוא [וצ"ע אם זה מתיישב עם דברי הרמב"ן].

לא כתוב שכל העובר על הלאו הזה דינו מיתה בידי שמים, אלא רק ש"אם צעוק יצעק אלי . . . והרגתי" וגו', ולכן אין חיוב הממון וחיוב המיתה חלים כאחד, ושפיר דמי לחייבו בממון, אפילו את"ל שיש כאן "אסון".

אי"צ שחיוב המיתה יחול באותה שעה של חיוב הממון, וכל מה שצריך שהמחייב של המיתה יחול בשעה אחת עם המחייב של הממון. שהרי קנס אין חייבים עד שעת העמדה בדין ובכ"ז יש ע"ז קלב"מ [מלבד לשיטת רבה כתובות לד' ומטעם אחר].

עוד יהודי כתב:אי"צ שחיוב המיתה יחול באותה שעה של חיוב הממון, וכל מה שצריך שהמחייב של המיתה יחול בשעה אחת עם המחייב של הממון. שהרי קנס אין חייבים עד שעת העמדה בדין ובכ"ז יש ע"ז קלב"מ [מלבד לשיטת רבה כתובות לד' ומטעם אחר].

מסכים עם הסברא.
ועדיין איכא למימר שכאן אין חיוב מיתה ברור, ואולי בגלל זה אינו נחשב קלב"מ וצ"ע.

העירו לשיטת ר"י דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו כיצד א"ש מתני' דמחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור דחייב משום מזיק הלא יש קלב"מ מחמת לאו דמקיים כלאים [אמנם הוי לאו שאין בו מעשה אך מ"מ לוקין ע"ז וא"כ נימא קלב"מ]

ואולי זה מכריח דיש קלב"מ רק היכא שיש מעשה איסור ולא מצב של איסור ואכמ"ל

איש טלז כתב:ועי"ש עוד במש"ח מש"כ

ועוד יש לעורר דהנה בביאורי הגרי"פ על הרס"ג פתיחה לח"ג אות יז' דהא דחיי"כ שלקו נפטרו מידי מיתתם יש בזה מצוה לבי"ד להלקות כדי שיפטרו מעונש כרת וא"כ ילה"ק דה"נ נימא גבי יתום ואלמנה שיהא מצוה להלקות כדי להפטר ממיתה ביד"ש וזה לא שמענו

אבל אם לא חייבים מלקות כיצד ילקו אותם וכיצד יפטרו?

איש טלז כתב:ואולי זה מכריח דיש קלב"מ רק היכא שיש מעשה איסור ולא מצב של איסור ואכמ"ל

ונפק"מ לקו' למה ערל לא ייפטר ע"י קלב"מ מחמת חיוב כרת על כל רגע שלא מל עצמו.

שאלה אחרת בענין איסור עינוי אלמנה,
למה זה לא סותר את הכלל של אאחע"א, הרי אסור לצער כל אדם, וכשנתאלמנה בא לחול עליה איסור נוסף.
(אפשר ליישב בכמה פנים, אבל אני רוצה למצוא האם מישהו באחרו' דן בזה).