פורום אוצר החכמה

ראובן זרק חץ על שמעון, וכיוון לאיזור הראש כדי להורגו. רוח/בע"ח וכד' הסיטו את החץ ממסלולו, אבל בכל זאת הוא פגע בשמעון, לא בראשו כי אם בליבו, ושמעון מת. האם ראובן נהרג כדין רוצח?

ומה הדין כשההטייה נעשתה ע"י אדם שלישי, האם המסיט נידון כרוצח? ומה הדין באופן ששינוי מסלול החץ קירב את מיתתו של שמעון במספר רגעים?

ומה קורה במזיק כה"ג, כשנתחלפו שני חפצים של אותו אדם. דהיינו החץ נזרק לעבר המכונית של ראובן, סטה ממסלולו ופגע לו בפרתו. האם יש מקום לפטור את הזורק, (באופן שאין לחייבו כי אם על מזיד גמור, ולא מסיבות אחרות).

ספק נוסף
זרק חץ על גברא שאינו בר חיובא כגון שזרק על קטן ועד שהגיע החץ אליו נעשה גדול אם הוי ככלו חיציו
[שורש הנידון אם כלו חיציו הוא רק בדבר מציאותי או גם בדבר דיני]
וראה בשם אבותי על בב"ק אריכות מענינת בכל הני נידונים ומה שהביא שם מהגר"א גינחובסקי

איש טלז כתב:ספק נוסף
זרק חץ על גברא שאינו בר חיובא כגון שזרק על קטן ועד שהגיע החץ אליו נעשה גדול אם הוי ככלו חיציו
[שורש הנידון אם כלו חיציו הוא רק בדבר מציאותי או גם בדבר דיני]
וראה בשם אבותי על בב"ק אריכות מענינת בכל הני נידונים ומה שהביא שם מהגר"א גינחובסקי

דקדקת לכתוב "ספק נוסף" ולא "ספק דומה". (הספיקות בהודעה הראשונה הם לא בנוגע לחילוקים בין זריקת החץ לזמן הפגיעה, אלא במכלול ההתייחסות לפעולת החץ). בנוגע למש"כ כת"ר, כדאי לעיין גם בהמצורף כאן - viewtopic.php?f=17&t=27970&p=291497&hilit#p286911 החל מעמוד עג.

עוד בעניני חץ
שמעתי פעם בשם הגרחי"ש
ירושלמי בכלאים דהזורק חץ לעשות כלאים הגם שבפועל לא עשה כלאים מ"מ עובר הוא על איסור כלאים ואינני זוכר מקומו

איש טלז כתב:עוד בעניני חץ
שמעתי פעם בשם הגרחי"ש
ירושלמי בכלאים דהזורק חץ לעשות כלאים הגם שבפועל לא עשה כלאים מ"מ עובר הוא על איסור כלאים ואינני זוכר מקומו

גם לכשימצא כזה ירושלמי,
זה לא "בעניני חץ" אלא "בעניני כלאים". לא?

הגרחי"ש הוכיח מזה כלפי חץ ואינני זוכר

עושה חדשות כתב:ראובן זרק חץ על שמעון, וכיוון לאיזור הראש כדי להורגו. רוח/בע"ח וכד' הסיטו את החץ ממסלולו, אבל בכל זאת הוא פגע בשמעון, לא בראשו כי אם בליבו, ושמעון מת. האם ראובן נהרג כדין רוצח?

ומה הדין כשההטייה נעשתה ע"י אדם שלישי, האם המסיט נידון כרוצח? ומה הדין באופן ששינוי מסלול החץ קירב את מיתתו של שמעון במספר רגעים?

ומה קורה במזיק כה"ג, כשנתחלפו שני חפצים של אותו אדם. דהיינו החץ נזרק לעבר המכונית של ראובן, סטה ממסלולו ופגע לו בפרתו. האם יש מקום לפטור את הזורק, (באופן שאין לחייבו כי אם על מזיד גמור, ולא מסיבות אחרות).

היות וכת"ר לא ביקש מקורות, אני משלה את עצמי שסברות כרס יספיקו.

ובכן:

בספק הראשון - מדוקדק מדברי כת"ר שלא הסתפק מה הדין אם זרק לכיוון איזור אחד של המוח וסטה ממסלולו ופגע באיזור השני. האם זה משום שסיבת המוות לא השתנתה, משא"כ במוח ולב? לענ"ד הסיבה היא אחרת: הסטיה בין איזורי המוח פירושו של דבר שלא היה די בשינוי הכיוון בשביל לשנות את התוצאה. אבל בסטיה בין המח ללב, גודל הסטיה היה אמור להציל את שמעון, אלא שנעבאך גם שם לא היה לו מזל וזה פגע לו בלב. נמצא שאין קשר בין מה שראובן כיוון למוח לבין מה שהלב נפגע, ולכן נלע"ד שראובן פטור.

במקרה השני, ודאי ראובן פטור והמסיט חייב, ולפו"ר איני רואה שום ספק בזה. ויש להסתפק בבע"ח שהסיט, שלכאורה הבע"ח נהרג כדין שור שהמית אדם.
וממילא מסתבר שראובן פטור. והרי זה דומה למי שזרק אבן לחבירו, והלה לקח את האבן וזרק אותה על אחר והרגו. ומה שכח התנופה הוא של ראובן לא מספיק.
ויש לדקדק כדברי מדבריו הידועים של החזו"א על הטית חץ, שמבואר ממנו שהטית חץ נחשבת כמעשה רציחה אלא שהתיר משום שנחשב כפעולת הצלה. אבל כמובן שלא נחת לזה, ועיקר דבריו שייכים גם באופן שיש פעולה מובהקת של רציחה, אף שלא עולה לי כרגע דוגמא

הספק השלישי, לכאו' הדין כמו בספק הראשון, דמאי שנא נזיקין מרוצח.

עושה חדשות כתב:ראובן זרק חץ על שמעון, וכיוון לאיזור הראש כדי להורגו. רוח/בע"ח וכד' הסיטו את החץ ממסלולו, אבל בכל זאת הוא פגע בשמעון, לא בראשו כי אם בליבו, ושמעון מת. האם ראובן נהרג כדין רוצח?

ומה הדין כשההטייה נעשתה ע"י אדם שלישי, האם המסיט נידון כרוצח? ומה הדין באופן ששינוי מסלול החץ קירב את מיתתו של שמעון במספר רגעים?

ומה קורה במזיק כה"ג, כשנתחלפו שני חפצים של אותו אדם. דהיינו החץ נזרק לעבר המכונית של ראובן, סטה ממסלולו ופגע לו בפרתו. האם יש מקום לפטור את הזורק, (באופן שאין לחייבו כי אם על מזיד גמור, ולא מסיבות אחרות).

מקופיא א,לגבי רוח המסיטו לכאורה חייב ,מ"ש ממדליק את הגדיש והיה עבד כפות דחייב,

ב אם היה ביד המסיט לעצרו והטה בידים לכאורה הוא חייב ,ואם לא היה בידו לעצור
יש להיות בטוחים [ומי יימר לן] דאי לאו הטייתו היה בודאי מת ,
ואם בטוחים אנו אולי יש לדון אי הוי כשנים שדחפוהו ובעינן ,,כל נפש ,,ולא נפש כל דהו ,
ולגבי קירב מיתתו אתיא לרב יהודה בן בתירא דמחייב בהכוהו עשרה בני אדם את האחרון מכיון שקירב את מיתתו וחכמים חלקו מהטעם דלעיל,

איש טלז כתב:ספק נוסף
זרק חץ על גברא שאינו בר חיובא כגון שזרק על קטן ועד שהגיע החץ אליו נעשה גדול אם הוי ככלו חיציו
[שורש הנידון אם כלו חיציו הוא רק בדבר מציאותי או גם בדבר דיני]
וראה בשם אבותי על בב"ק אריכות מענינת בכל הני נידונים ומה שהביא שם מהגר"א גינחובסקי

ממתי ההורג קטן פטור??
ואילו היה,לפי דברי הנמוקי יוסף יש לחקור טובא דאשו משום חיציו כבר נגמרו מעשיו בשעה שהיה קטן,

עושה חדשות כתב:

איש טלז כתב:עוד בעניני חץ
שמעתי פעם בשם הגרחי"ש
ירושלמי בכלאים דהזורק חץ לעשות כלאים הגם שבפועל לא עשה כלאים מ"מ עובר הוא על איסור כלאים ואינני זוכר מקומו

גם לכשימצא כזה ירושלמי,
זה לא "בעניני חץ" אלא "בעניני כלאים". לא?

פ"ה ה"ו.