מפורסמת דעת הרלב"ג בנסים המוזכרים בכתוב, לקרב הכל כמה שאפשר לדרך הטבע, וכבר ידועים גם דעת רבים מן המפרשים שהשיגו עליו קשות בענין זה (כגון מהר"י אברבנאל והמלבי"ם).
אך להבין דעת הרלב"ג, קשה לי שני דברים:
א. על אף שאמת היא שאין הקב"ה חפץ להרבות בנסים, הרי יש נסים רבים שנעשו רק בשביל לפרסם שם ה' בעולם (כמו כל ניסי יציאת מצרים ועמידת מי הירדן), ולא היה שום צורך בהם להצלת בני ישראל וכיו"ב. וא"כ מה טעם לקרב הנס לדרך הטבע, כשבנסים אלו כל המטרה היא באמת היפך הנהגת ה' הרגילה בעולם של העלם, וכאן הוא רוצה לפרסם שהוא משדד מערכות הטבע, והסברא נותנת להרחיק מן הטבע בכל מה שאפשר.
ב. פעמים רבות, הדרך לקרב הדברים אל הטבע נראים דוחק גדול מאד, כמו לדוגמא בנפילת חומות יריחו, שהוא אומר שהדף הקול של תרועת העם עזר לנפילת החומה (בלא להכנס למה שאמרו חז"ל - ולכאורה כן מוכח גם מהממצאים הארכיאולגיים - שהחומה שקעה במקומה ולא נפלה). והרי גם אם מליון אנשים יצעקו יחד ויריעו בשופרות, לא תזוז חומה שרוחבה כגובהה אפילו כמלא נימא (לפי חומה שמצאו ביריחו, שמסתבר מאד שהיא החומה שנפלה ע"י יהושע - הרוחב היה מעט יותר מהגובה, והיתה גבוהה ועבה יותר מ4 מטרים, וזה מעצים את התמיהה לעין ערוך).