פורום אוצר החכמה

בגמ' סנהדרין [דף צג, ע"א] מובאות הדעות שאחרי מעשה הצלם של נבוכדנאצר עלו חנניה מישאל ועזריה לארץ ישראל, ולכן לא נזכרו עוד בכתובים.
ולא הבנתי - הרי לפי חז"ל במשך 52 השנים שמהחורבן ועד להצהרת כורש לא עבר איש ביהודה, כמובא בגמ' שבת קמה, ע"ב, ובסדר עולם פרק כז, ובעוד מקבילות.
[ואפשר לומר שמעשה הצלם אירע עוד לפני החורבן, ויש לזה אולי מקור בשיהש"ר, ואכמ"ל, אך גם זה תמוה, שהרי לפי"ז הם גלו שוב בחורבן, ומדוע לא נזכרו? ובכלל לפי פשט דברי חז"ל בכמה מקומות מעשה הצלם אירע אחרי החורבן, ראה לדוגמא איכה רבה פתיחתא כג ששפכו על הצלם כל כסף וזהב שהביאו מירושלים]
ובבראשית רבה נו, יא מוסיפים שהם הלכו ללמוד אצל יהושע הכה"ג - ותמוה בעיני: הרי יהושע עלה לא"י רק בימי זרובבל?!

רק על יהודה כתוב כך ולא על כל ארץ ישראל.

לכאורה כתוב כך רק על יהודה משום שבשאר ארץ ישראל מצב זה ארך יותר מ-52 שנה.
ובכל מקרה - הרי אם הם למדו לפני יהושע הרי שהם היו בארץ יהודה.

א. אם נניח שהיה לפני החורבן (אם אין ראיות נגד) שאלת למה לא הוזכרו כשגלו שוב, ותמוה ואם הם בא"י למה לא הוזכרו, והיה אולי אפשר ליישב שזה גופא התירוץ זכן הוזכרו בפסוק רעיך היושבים לפניך, ובמיוחד מתיישב לדברי המהרש"א שם ששאלת הגמ' שהיה ראוי לו למלך נבוכדנצר אחר מעשה זה להשליטן ולמנותן במינוי יותר חשוב מאשר היה להם כבר כמו שמצינו בדניאל:
וא"כ אחרי שהלכו ממלכותו לא"י ועזבו את המינוי שלהם, גם אילו גלו שוב איבדו את תפקידם הממשלתי. ו

ב. אולי יהושע יצא מארץ יהודה לשאר ארץ ישראל, ואולי עוד רבים.
ב. המקורות לכך שגזירה זו היתה רק ביהודה
1. הרי מדובר בדבר נס לא טבעי והגמ' דורשת את זה מפסוק אז אם נגזר על פי הנבואה גזירה על טבעית כזו על יהודה למה שנניח שכך היה בשאר א"י.
שהגמ' דורשת זאת מהפס' בירמיהו פרק ט
(ט) עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה כִּי נִצְּתוּ מִבְּלִי אִישׁ עֹבֵר וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ:
(י) וְנָתַתִּי אֶת יְרוּשָׁלִַם לְגַלִּים מְעוֹן תַּנִּים וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מִבְּלִי יוֹשֵׁב:


2. הרי הכותים הגיעו מכותה לארץ ישראל אחר גלות ממלכת ישראל והיו צרי יהודה כשבאו לבנות את בית המקדש השני (וקשה לומר שהם גלו וחזרו יחד כשחזרו ישראל)
3. וכן היו בני ישראל שגרו מחוץ ליהודה לאחר החורבן ירמיהו פרק מא וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן שְׁמֹנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים וּמִתְגֹּדְדִים וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה בְּיָדָם לְהָבִיא בֵּית יְקֹוָק:
ולכאורה מדובר רק על 80 מתוך ציבור גדול יותר והיו להם משפחות, ואח"כ בירמיה מא שכתוב שהלכו למצרים כתוב שהלכו השארית שנישבו במצפה ובגבעון ולא אלו שהיו בשכם שילו ושומרון ומסתבר שהיו בעוד מקומות בא"י. אלא שהיתה גזירה מיוחדת ביהודה.

4. וכן לפי פירוש המלבי"ם בנחמיה פרק א
(ב) וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה וָאֶשְׁאָלֵם עַל הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשֶּׁבִי וְעַל יְרוּשָׁלִָם:
(ג) וַיֹּאמְרוּ לִי הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ:
מלבי"ם נחמיה פרק א "ממה שדייק הפליטה אשר נשארו, נראה שהיהודים ששבו ברשות כורש, ואח"כ ברשות ארתחששתא היה להם פחה מיוחד, [עזרא ה' י"ד], רק היהודים שהיו שם מקודם שהיו תחת פקודת פחוות עבר הנהר [כמו שנראה לקמן ג' ז'] עליהם שאל, והם היו ברעה ובחרפה, שהפחות היו נוגשים אותם, ועז"א אשר נשארו, אבל היהודים אשר באו לשם מן השבי היה להם הפחה שלהם למגן ומחסה:"

אמת שמפשטות לשון הכתוב המובא לעיל:

נחמיה פרק א, ב-ג
(ב) וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה וָאֶשְׁאָלֵם עַל הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשֶּׁבִי וְעַל יְרוּשָׁלִָם:
(ג) וַיֹּאמְרוּ לִי הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ:

וכן מלשון רש"י שם (האם ברור שרש"י כתב פירוש זה?):

ואשאלם על היהודים וגו' - שאלתי להם על ענין פליטת היהודים אשר נשארו בירושלים מן השבי של בבל.
הפליטה - על שם שנצולו מגלות בבל.
הנשארים שם וגו' - אותם היהודים אשר נשארו שם במדינת ירושלים.

נראה שמדובר ביהודים שמעולם לא גלו מא"י, אבל ביומא (נד.) מובאת בריתא: תניא, רבי יוסי אומר: שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח בארץ ישראל. כלומר כל א"י הייתה חריבה ומן הסתם אי אפשר היה להתקיים בה באותן שנים.
מה גם, שרש"י הנ"ל כותב שאותם יהודים נשארו ב"מדינת ירושלים", כלומר ביהודה ולא סתם בא"י, ועל יהודה נאמר בגמ' בשבת המובאת לעיל באשכול וביומא שם שחמישים ושתים שנה לא עבר בה איש.

וצ"ע.

יש להוסיף למבוכה את מש"כ רש"י על הפסוק בנחמיה במסכת ראש השנה (ג:):

ויבא חנני - מירושלים בא, שכבר עלו בני הגולה מימות כורש, והיו שם בימיו ובימי אחשורוש, וארתחשסתא - זהו דריוש שאחר אחשורוש, שנבנה הבית בשנת שתים לדריוש, והרבה נשארו בבבל, ונחמיה בן חכליה היה שר המשקים למלך בשושן הבירה.

כלומר, לדבריו כאן היהודים הנמצאים בירושלים הם כאלה שעלו לשם בימי כורש, ולא כאלה שנשארו שם ולא גלו לבבל. או שמא כוונתו על 'חנני' לבדו, ולא על כל הישוב היהודי שהיה בירושלים.

גם מדברי הרמב"ם בקידוש החודש מוכח כי נשארו יהודים ביהודה בין חורבן בי"ר לבניין בי"ש, וראה במבואי למלכים שהבאתי עוד דעות רבות שכתבו כיוצא בזה.

לשלימות הענין - אציין כי ציונם הוא סמוך ונראה אצל שמעון הצדיק הכהן הגדול.

בן מיכאל כתב:גם מדברי הרמב"ם בקידוש החודש מוכח כי נשארו יהודים ביהודה בין חורבן בי"ר לבניין בי"ש, וראה במבואי למלכים שהבאתי עוד דעות רבות שכתבו כיוצא בזה.

לענ"ד הרמב"ם לא התכוון לחלוק על הגמרא, וכמש"כ כאן https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=35464#p389005

היכן ניתן למצוא את מבואך?

לענין כתב:לשלימות הענין - אציין כי ציונם הוא סמוך ונראה אצל שמעון הצדיק הכהן הגדול.

ציונם של מי?

חנניה מישאל ועזריה.

עקביה כתב:

בן מיכאל כתב:גם מדברי הרמב"ם בקידוש החודש מוכח כי נשארו יהודים ביהודה בין חורבן בי"ר לבניין בי"ש, וראה במבואי למלכים שהבאתי עוד דעות רבות שכתבו כיוצא בזה.

לענ"ד הרמב"ם לא התכוון לחלוק על הגמרא, וכמש"כ כאן https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=35464#p389005

היכן ניתן למצוא את מבואך?

איפה נראה ברמב"ם בהלכות קידוש החודש דבר כזה?
ועל כל פנים במנחת חינוך מצוה ד אות א נראה להיפך, ודבריו (כרגיל) נאמרים בשיטת הרמב"ם.

לא בהל' קדוה"ח. בסה"מ עשין קנג.

אני מכיר את הרמב"ם הזה, אבל לדברי המנחת חינוך הוא לא קשור, כי כאשר מתבטלת קדושת ארץ ישראל אפשר לקדש גם בחו"ל. והוא מביא ירושלמי מפורש שאומר כן על גלות בבל (ודברי הרמב"ם אמורים רק בזמן שארץ ישראל קדושה, כמו בימינו שקדושה שניה קידשה לעתיד לבוא).

ובכלל, גם בלי המנחת חינוך, הרי הרמב"ם עצמו מדגיש שאם יש בחו"ל בית דין שנסמך בארץ אין זה ביטול האומה. ומנין להמציא שכל הגולים הסמוכים מתו?

אגב, ההרצאה שהובאה בקישור מוקשית מיניה וביה. הרי ברור שבגלות בבל לא נמחית האומה מכל וכל, שהרי הבטיחנו ה' שלא יעשה כן, גם לא בגלות. וכמו כן אין ספק שהיו להם חודשים וקידוש חדשים (חוץ מהירושלמי שצוין לעיל, הרי מקרא מפורש שה' נגלה על יחזקאל ביום כיפור, במחזה מקדש שלישי). ואם כן ודאי שכביית גחלת ישראל אינה זהה עם 'מחיית אותות האומה מכל וכל' חלילה.

זה לא קשור לאפשרות לקדש את החודש והיכן.
הכוונה ללשון הרמב"ם: "אילו איפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל".
בלשונו זו יש משמעות שמעולם לא קרה שבני ארץ ישראל נעדרו מארץ ישראל.

עקביה כתב:

בן מיכאל כתב:גם מדברי הרמב"ם בקידוש החודש מוכח כי נשארו יהודים ביהודה בין חורבן בי"ר לבניין בי"ש, וראה במבואי למלכים שהבאתי עוד דעות רבות שכתבו כיוצא בזה.

לענ"ד הרמב"ם לא התכוון לחלוק על הגמרא, וכמש"כ כאן https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=35464#p389005

היכן ניתן למצוא את מבואך?

http://www.oz-vehadar.com/he/%D7%9E%D7% ... %D7%9D/446
ניסיתי למצוא אם נכנס כבר לאוצר ולא מצאתי, אבל בפורום ודאי יש המומחים ממני בחיפושים באוצר.
זה עכ"פ יכנס במוקדם ובמאוחר, כי זה לנ"ך של עוז והדר.

עקביה כתב:

מקדש מלך כתב:

עקביה כתב:הכוונה ללשון הרמב"ם: "אילו איפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל".
בלשונו זו יש משמעות שמעולם לא קרה שבני ארץ ישראל נעדרו מארץ ישראל.

אני מבין שהדברים מוסבים לפניהם ואחריהם: אילו איפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל, "ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ". שרק זה נחשב להיעדרות מוחלטת.

ובכל מקרה, הרי הרמב"ם מדבר בספר המצוות אפילו על ביטול לשעה לכאורה, שהרי הנושא הוא ביטול אפשרות קידוש החודש ("אותות האומה" - מועדי האומה שנקראים 'אות'), ואם כן ודאי שזה לא מה שקרה בגלות בבל, שהרי זה בדיוק הוא הבטיח שלא לעשות.

מקדש מלך כתב:אני מבין שהדברים מוסבים לפניהם ואחריהם: אילו איפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל, "ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ". שרק זה נחשב להיעדרות מוחלטת.

נו נו, לא כ"כ משמע.

מקדש מלך כתב:ובכל מקרה, הרי הרמב"ם מדבר בספר המצוות אפילו על ביטול לשעה לכאורה, שהרי הנושא הוא ביטול אפשרות קידוש החודש, ואם כן ודאי שזה לא מה שקרה בגלות בבל, שהרי זה בדיוק הוא הבטיח שלא לעשות.

לא הבנתי.

פשוט מאוד, העניין של ה'חלילה' שייך להקשרו. הרמב"ם אומר שאם לא יהיו יהודים בארץ לא יהיו מועדות, ועל זה בדיוק הוא אומר שחלילה לה' מלמחות את מועדי האומה שהם הם 'אותות האומה'. כי אות היא וכו' ומועדים איקרי אות.
ברור שהיעדרות בהקשר הזה היא היעדרות מוחלטת, ועל כן פשוט שדברי הרמב"ם אמורים במקרה שאכן גם לא היה בית דין שנסמך בארץ.
וברור גם שהכוונה שלא יכול להיות מצב כזה, גם לא זמני.

בעיני, פירוש אחר הוא שליפת המשפט מהקשרו, חוסר פשר במילה 'אותות'. ובכלל, מה כל כך 'מלחיץ' את הרמב"ם שלא יהיו יהודים בארץ? הרי אין לנו מקור שהגלויות לא יהיו מוחלטות. ואין לנו מקור שהגלות משמעה ביטול עם ישראל.

וכעת אני רואה שהרב איש ספר העיר בהמשך האשכול שם כדבריי.

ההסבר של כת"ר ש'אותות' הם מועדות, מעניין ולא עלה על דעתי.
עכ"פ התורה קוראת רק לשבת אות, ולא למועדות.
איני יודע איזו שליפת משפט מהקשרו יש באופן בו הבנתי אנכי, אגב שהרמב"ם מזכיר את האפשרות שלא יהיו יהודים בא"י הוא מזדעזע מאותה אפשרות.
הפשר במילה 'אותות' הוא סימנים, והכוונה היא שארץ היא מסימניו של עם, וא"י היא מסימניו של עם ישראל, והאפשרות שסימן זה ייעדר הוא בדיוק מה שמלחיץ את הרמב"ם.

לגבי אם ימים טובים הם אותות:
עירובין צו.

יכול יניח אדם תפילין בשבתות וימים טובים - תלמוד לומר והיה לך לאות על ידך - מי שצריכין אות, יצאו אלו שהן גופן אות!

וברש"י

ימים שישראל צריכין להעמיד אות על עצמן להכיר שהם מחזיקים בתורתו של הקדוש ברוך הוא, יצאו שבתות וימים טובים שהן עצמן אות בין הקדוש ברוך הוא לישראל דכתיב (שמות לא) כי אות היא ביני וביניכם.

לגבי ההקשר, כך לי נראה כפי שכתבתי. כידוע קשה להתדיין בכגון דא, והבוחר יבחר.

יפה!

אגב סה"מ הוא מתורגם, כך שיתכן שהדיון כלל לא רלוונטי.

בן מיכאל כתב:אגב סה"מ הוא מתורגם, כך שיתכן שהדיון כלל לא רלוונטי.

וז"ל בתרגום הר"י קאפח:

והנני מוסיף לך באור: אילו הנחנו, למשל, שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל - חלילה לא"ל מלעשות זאת, לפי שכבר הבטיח שלא ימחה ולא ישרש את-שארית האומה לגמרי - [ואילו הנחנו], שלא יהי' בית דין בנמצא, ולא יהי' בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ ישראל - הרי אז לא הי' חשבוננו זה מועיל לנו כלל בשום אופן, לפי שאין לנו לחשב בחוצה לארץ ולעבר שנים ולקבוע חודשים אלא באותם התנאים הנזכרים, כמו שביארנו "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" (ישעי' ב, ג).

ייש"כ!

גא"מ.
ובהנחה שתרגום זה מדויק יותר, אכן נסתייעו דברי הרב עקביא סיוע גדול.

ברם עלי לציין שעשיתי כעת חיפוש באוצר החכמה, וראיתי רבים המפרשים כדבריי שהכוונה לביטול המועדים. אני מביא את אחד המענינים שבהם, התכתבות בין הגר"א נבנצל לגר"ח קנייבסקי העוסקת בכמה מהנושאים שדנו כאן באשכול.

יתכן שכולם הוטעו מהתרגום המצוי, ויתכן שהתרגום המצוי מדויק יותר (תורגם בזמן קרוב לזמנו של הרמב"ם, שביטויו של הרמב"ם וכוונתו היו לשון מדוברת, ויכלו יותר להבין את עומק כוונתו), ויתכן - אם כי בדוחק - שגם בתרגום הנוכחי זו המשמעות (אם כי הסוגריים המרובעות שהכניס הרב קאפח אינם נצרכים על פי זה).

לשון החתם סופר שו"ת חלק א סימן רג, בעניין שדנו כאן.

ואבאר, הנה דעת הרמב"ם אחר חורבן בית ראשון אעפ"י (נ"ב) [שנ"ב] שנה לא עבר איש ביהודה [שבת קמ"ה ע"ב] מ"מ היו סמוכים בבבל והרי היא כארץ ישראל לענין קידוש החודש, אך אחר שבטלו סמוכים, הסמוכים האחרונים קדשו כל החדשים והשנים עד ביאת הגואל, מ"מ זה לא יועיל אלא אם כן יושב עכ"פ שום ישראל בארץ ישראל ולדידי' הוקדשו החדשים ההמה ע"פ חשבונות של הסמוכים האחרונים הלל וחבריו ומשם קדושה יוצא לכל ישראל, אבל אי ח"ו הי' בטלה ישיבת ארץ ישראל בזמן הזה, בטל גם הקידוש ההוא ורוב מצות בטלות חלילה, על כן עלינו לקיים הספקת ישיבתם בכל מאמצי כחינו,

בשולי הדיון על הרמב"ם,
תמיד למדו אותנו (בחינוך החרדי) שעם ישראל שונה משאר העמים בכך שאצל שאר העמים הזהות שלהם כעם תלויה בארץ, משא"כ עם ישראל, שהיה ללא ארץ אלפי שנים ושמר על זהותו, היות וזו אינה קשורה לארץ אלא לתורה.

מסתבר שדברים אלה נכונים בהחלט, ומ"מ מהרמב"ם במצווה קנ"ג רואים שא"י אינה רק מקום בו אפשר לקיים מצוות רבות, אלא יש לה קשר לעצם היות ישראל - עם.
והדברים צריכים תלמוד.

בס"ד
אבקש מאוד מחבריי הידענים: מי יוכל להפנות אותי אל מקור נאמן שמסדר את זמני הגולה הראשונה עד זמן בנין הבית השני על פי תאריכים, בקיצור כמובן.
באיזו שנה ארעה כל גלות ובאיזו שנה היתה כל ביאה ובנין - כולל שמות מלכי ישראל יויכין וכו' והבונים כ- עזרא נחמי' וזרובבל, ולהבדיל שמות הגוים שהחריבו ובנו כנבוכדרצאר כורש ודריוש (שייתכן וישראל הוא) .
יישר כח
תזכו למצוות

שמא ערך 'גלות בבל' (והנסמנים בסופו) ב'המכלול' יסייע.

עקביה כתב:אמת שמפשטות לשון הכתוב המובא לעיל:

נחמיה פרק א, ב-ג
(ב) וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה וָאֶשְׁאָלֵם עַל הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשֶּׁבִי וְעַל יְרוּשָׁלִָם:
(ג) וַיֹּאמְרוּ לִי הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ:

וכן מלשון רש"י שם (האם ברור שרש"י כתב פירוש זה?):

ואשאלם על היהודים וגו' - שאלתי להם על ענין פליטת היהודים אשר נשארו בירושלים מן השבי של בבל.
הפליטה - על שם שנצולו מגלות בבל.
הנשארים שם וגו' - אותם היהודים אשר נשארו שם במדינת ירושלים.

נראה שמדובר ביהודים שמעולם לא גלו מא"י, אבל ביומא (נד.) מובאת בריתא: תניא, רבי יוסי אומר: שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח בארץ ישראל. כלומר כל א"י הייתה חריבה ומן הסתם אי אפשר היה להתקיים בה באותן שנים.
מה גם, שרש"י הנ"ל כותב שאותם יהודים נשארו ב"מדינת ירושלים", כלומר ביהודה ולא סתם בא"י, ועל יהודה נאמר בגמ' בשבת המובאת לעיל באשכול וביומא שם שחמישים ושתים שנה לא עבר בה איש.

וצ"ע.

מדובר בנחמיה שעלה בזמן מאוחר יותר מאשר בניין המזבח וגם בניין הבית [למיטב זכרוני] והאנשים עליהם הוא מדבר הם אלו שעלו בעליות הקודמות לכך במסגרת שיבת ציון וזה ברור לחלוטין מהמשך הדברים בנחמיה ומכאן לא קשה כלל.

אליעזר ג כתב:מדובר בנחמיה שעלה בזמן מאוחר יותר מאשר בניין המזבח וגם בניין הבית [למיטב זכרוני] והאנשים עליהם הוא מדבר הם אלו שעלו בעליות הקודמות לכך במסגרת שיבת ציון וזה ברור לחלוטין מהמשך הדברים בנחמיה ומכאן לא קשה כלל.

הרי הוא מדבר במפורש על אנשים ש"נשארו מן השבי".

עקביה כתב:

אליעזר ג כתב:מדובר בנחמיה שעלה בזמן מאוחר יותר מאשר בניין המזבח וגם בניין הבית [למיטב זכרוני] והאנשים עליהם הוא מדבר הם אלו שעלו בעליות הקודמות לכך במסגרת שיבת ציון וזה ברור לחלוטין מהמשך הדברים בנחמיה ומכאן לא קשה כלל.

הרי הוא מדבר במפורש על אנשים ש"נשארו מן השבי".

נשארו בחייהם וביהדותם מהשבי שנשבה לבבל .אדרבא נשארו מהשבי משמע שנשבו ושרדו.

אליעזר ג כתב:

עקביה כתב:הרי הוא מדבר במפורש על אנשים ש"נשארו מן השבי".

נשארו בחייהם וביהדותם מהשבי שנשבה לבבל .

היו כאלה שלא נשארו ביהדותם? ומה העניין להזכיר 'נשארו בחייהם' כשבעים שנה לאחר שגלו?

אליעזר ג כתב:אדרבא נשארו מהשבי משמע שנשבו ושרדו.

מן הסתם רוב הגולים שרדו. ומ"מ אין עניין להזכיר נתון זה כעת.
'נשארו מן השבי' משמע לא פחות - הקהילה שנשארה לפליטה ולא נשבתה כאשר כולם כן נשבו.

עקביה כתב:

אליעזר ג כתב:

עקביה כתב:הרי הוא מדבר במפורש על אנשים ש"נשארו מן השבי".

נשארו בחייהם וביהדותם מהשבי שנשבה לבבל .

היו כאלה שלא נשארו ביהדותם? ומה העניין להזכיר 'נשארו בחייהם' כשבעים שנה לאחר שגלו?

אליעזר ג כתב:אדרבא נשארו מהשבי משמע שנשבו ושרדו.

מן הסתם רוב הגולים שרדו. ומ"מ אין עניין להזכיר נתון זה כעת.
'נשארו מן השבי' משמע לא פחות - הקהילה שנשארה לפליטה ולא נשבתה כאשר כולם כן נשבו.

אבל הרי לא מדובר על הקהילה הזו כפי שאתה אומר ,כי מה עשה נחמיה, שהגיע ליהודה בנה חומות ירושלים ומוזכרות שם הרבה משפחות שמופיעים בעליות השונות , אלא שהכוונה בפליטי השבי להגדיר את צערם ואומללותם שהם גם נשבו או אבותיהם וגם עכשיו הם במצב ירוד ועיין שם.

אליעזר ג כתב:אבל הרי לא מדובר על הקהילה הזו כפי שאתה אומר ,כי מה עשה נחמיה, שהגיע ליהודה בנה חומות ירושלים ומוזכרות שם הרבה משפחות שמופיעים בעליות השונות , אלא שהכוונה בפליטי השבי להגדיר את צערם ואומללותם שהם גם נשבו או אבותיהם וגם עכשיו הם במצב ירוד ועיין שם.

אם אתה תומך את טענתך בראיות המפורשות בספר נחמיה עצמו, מוטב שתציגן אחת לאחת ונדעה אותן.

אולי יש להציע שדברי הרמב"ם ("חלילה לאל מעשות זאת") הם דוקא אחרי ביאה שניה, שקדושתה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, משא"כ קדושה ראשונה שמתחילתה לא נתקדשה אלא לשעתה, אבל אחריה עדיין אירע שלא עבר איש ביהודה.