מערת אליהו - חיפה

[איש]

מה מקור קדושתה? מה המסורת לגביה?

[יאיר]

מערת אליהו היא מערה בצלע הר הכרמל בחיפה. שבה, לפי המסורת העממית, הסתתר אליהו הנביא בברחו מפני מלכי ישראל, בימי נדודיו בהר הכרמל. מערת אליהו קדושה ליהודים[1] ומהווה אתר ביקור מקובל. בייחוד רבים המבקרים מבין הספרדים תושבי חיפה, טבריה וצפת בחודש אב, ביום ראשון שאחרי שבת נחמו. יהודים נהגו לתלות פרוכות על הקיר הדרומי[2], שבו קיים שקע, בדומה למיקום ארון הקודש[3][4]. בקירות המערה נוהגים להטמין פתקאות. במערה (כיום רק מחוץ למערה) נוהגים להדליק נרות ולהתפלל לשלום חולים, לזיווגים ולפרי בטן, כמקובל במקומות קדושים.
תוכן עניינים [הסתרה]
1 תיאור המקום
2 קדושתה ליהודים
3 חפירות ארכאולוגיות
4 לקריאה נוספת
5 קישורים חיצוניים
6 הערות שוליים
תיאור המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
המערה נמצאת בין שכונת בת גלים לסטלה מאריס. ניתן להגיע אליה משדרות ההגנה ורחוב אלנבי, בשביל נוח שכולל מדרגות. המערה חצובה בסלע, בדמות חדר גדול עם גומחה לכיוון דרום. מידות המערה: 14.40 מטר אורך, המחולק כיום לשני חלקים: החלק האחד לתפילת גברים וחלקו השני לתפילת נשים. רוחב המערה 8 מטרים וגובהה 5 מטרים. חדר גדול חצוב בקיר המערבי - אורכו 3.60 מטר, רוחבו 2.80 מטר וגובהו 2.30 מטר.
הערבים קוראים למקום הזה בשם "אלח'צ'ר" (קרי: אלח'דר) זהו כינויו של אליהו הנביא ופרושו בערבית: ירוק, כי "אליהו חי וירוק תמיד במסורת העממית".
הנוצרים הערבים קוראים לו בשם מאר אליאס ולהר הכרמל "ג'בל מאר אליאס" – הר הקדוש אליהו.
הנוצרים האירופאיים קוראים למערת אליהו "מדרש הנביאים" (School of the Prophets). המקור לכך היא ההנחה כי המערה הגדולה שימשה כבית המדרש לתלמידיו של אליהו הנביא כאשר ברח מאחאב מלך ישראל. בראשית המאה ה-17 ניסו נזירים כרמליתיים, באישור השלטונות העות'מאנים, להתיישב באזור המערה, אולם בשל התנגדות המוסלמים המקומיים התיישבו הנזירים במעלה ההר[5], וקידשו את המערה המצויה כיום בשטח מנזר סטלה מאריס.
קדושתה ליהודים
לפי אמונה עממית, השהות במערת אליהו יכולה לרפא "חולי רוח". נהגו להביא למערה כאלה ממקומות רחוקים, ולהשאירם במערה ימים אחדים בתקווה שה"שטן" יצא מהם ויתרפאו בזכות אליהו הנביא. הביקור במערה כונה בשם "הזיארה של חיפה".[4]
האגדה מספרת שעל הר הכרמל התגלה המלאך מיכאל לאליהו הנביא: "מיכאל השר הגדול של ישראל, גלה לאליהו הנביא על הר הכרמל (בארמית: טורא דכרמל) הקץ והזמן של אחרית הימים. הסודות האלה מובאים במדרש אליהו הנביא"[6]. הנוסע היהודי רבי בנימין מטודלה, שביקר בחיפה ובכרמל בשנת 1175, כתב: "ובתחתית ההר שם מקברי ישראל רבים. ושם בהר מערת אליהו, עליו השלום. ועשו שם בני אדום הצלבנים במה וקראו לה שאן אליש (סנט לואיס)"[4].
בימי הביניים נהגו עולי רגל יהודים לבקר במערת אליהו. בשנת 1742 כתב אחד המבקרים: "וכשנכנסנו לשם (למערה) נחה עלינו רוח אלוהים וראינו בנפשנו הארה גדולה עד מאד... וכל מי שנכנס לזאת המערה טמא, מיד יוצאים קלוחים של מים נובעים מארבע פינות המערה ורוחצת עצמה, ובזאת יודעים שטמא היה שם"[7]. מבקר אחר סיפר על ביקור במערה בשנת 1835: "ומצאנו שם הרבה יהודים. ויהי כאשר התחלנו להתפלל אז התפילה הייתה נובעת בפה ועינינו זולגות דמעות אשר מעולם לא התפללתי כן, אז הבנתי כי אדמת קודש היא וגם כתבנו שמינו על הכותל"[8].
במערה לפי דיווח מהמאה ה-19, הייתה קיימת הילולה בל"ג בעומר. בהילולה זו היו מגיעים הספרדים, עם מיעוט אשכנזי, ממרחק על מנת לשהות ולרקוד יומיים או שלושה.[9]
על קירות המערה יש חריתות של מנורת שבעת הקנים. כן נמצאה במערה כתובת עברית "יצחק בן כומה" (ראו גלריה).
חפירות ארכאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות השישים של המאה העשרים תיעד אשר עובדיה 150 חרותות במערה, רובם המוחלט ביוונית. הם טרם פורסמו. ההיסטוריונים סבורים כי המערה התקדשה רק בראשית התקופה הביזנטית, בהסתמך על כתובות הקיר החקוקות בה (הגרפיטי) מתקופה זו. המערה התקדשה באסלאם בתקופה מאוחרת יותר.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל : חיפה, העמקים,הגליל, החרמון, הוצאת "תוּר" - ארץ ישראל, ירושלים, הוצאה - 1941, מהדורה שלישית - 1948.
אלי שילר - בהשתתפות יוסי בן ארצי, חיפה ואתריה, אריאל - כתב עת לידיעת ארץ ישראל, 37-39, מארס 1985, ירושלים
שרה ומאיר אהרוני, אישים ומעשים בחיפה והסביבה 1993.
אשר עובדיה, "כתובות במערת אליהו", קדמוניות, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, שנה ב חוברת 3 (7), תשכ"ט, 1969, עמ' 101-99
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פורטל
ראו גם פורטל חיפה
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מערת אליהו בוויקישיתוף
תיאור המערה באתר העמותה לתיירות ונופש חיפה
תיאור המערה באתר "מקראנט"
סרטונים מערת אליהו, יומני כרמל אוגוסט 1953 (התחלה 4:03)

הכתובת "יצחק בן כומה"


מנורת שבעת הקנים


פנים המערה בשנת 1910


כיסא אליהו בכניסה למערה


עזרת הנשים במערה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
^ זאב וילנאי מדגיש כי הקדושה המקובלת למערה היא ליהודים
^ לכיוון התפילה - ירושלים
^ לפי צילום פנים מערה משנת 1912 עיטורי המוסלמים מוצבים בפינת המערה ולא בגומחה
^ 4.0 4.1 4.2 מקור: זאב וילנאי, מערת אליהו, חיפה ואתריה
^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי התורכים, המכון האוניברסיטאי של חיפה, 1969
^ מקור: זאב וילנאי', עמוד 24
^ מקור: אגרת מסע של חיים בן עטר - מובא בספרו של זאב וילנאי
^ מקור: קורות העיתים לישורון בא"י - מובא בספרו של זאב וילנאי
^ פרשל, טוביה, תשל"ה, הילולות ל"ג בעומר, הדואר, גיליון נ"ג, 382-383.

[גימפעל]

מה מקור קדושתה? מה המסורת לגביה?

היה ע"כ דיון כאן: viewtopic.php?f=17&t=28421&p=295890#p293234

[איש]

יש''כ
האם ידוע על יחסם של גדולי ישראל למקום, מלבד האוה''ח ומוהר''ן מברסלב? האם האריז''ל וגוריו התייחסו למקום?

[ישראליק]

מערת אליהו היא מערה בצלע הר הכרמל בחיפה. שבה, לפי המסורת העממית, הסתתר אליהו הנביא בברחו מפני מלכי ישראל, בימי נדודיו בהר הכרמל. מערת אליהו קדושה ליהודים[1] ומהווה אתר ביקור מקובל. בייחוד רבים המבקרים מבין הספרדים תושבי חיפה, טבריה וצפת בחודש אב, ביום ראשון שאחרי שבת נחמו. .

העתק מגליון בית נאמן - פרשת עקב תשעט

בענין מערת אליהו

מערת אליהו.JPG (230.38 KiB) נצפה 1574 פעמים

[דרופתקי דאורייתא]

וראה בספר אגרות ותשובות רבינו האור החיים הק', שמספר תלמידו על תפלתם שם ביוהכ"פ.

וכך כותב רבי אברהם ישמעאל סנגוניטי ז"ל, בחודש חשון שנת תק"א,
(שם, איגרת ד סוף עמוד קנד, ועמוד קנה):

והלכנו ערב יום הכיפורים להר הכרמל, והוא הר נפלא גדול וגבוה מאד מאד, וראשו מגיע השמימה, והוא ממש עומד מרוב גובהו. וכאשר עלינו בו כמו מאתים אמה, שם בית אחד, ולפנים מערה גדולה וגבוהה הרבה, חמישים אמה אורכה ועשרים אמה רוחבה, [ראה לקמן מה שהעתקתי מאיגרת ו'] והיא כולה חקוקה מן ההר, והיא אבן אחת ד' רוחות וארץ וגג, והרואה יאמר בודאי שבנויה בידי אדם בכותלים מרוב הריבוע שיש בכותלים, והארבע זוויות כל זווית בפני עצמה.
וזו היא מערת אליהו ז"ל האמורה (מלכים א יט ט) "ויבוא שם אל המערה וילן שם" וכו'. [צ"ע שפסוק זה נאמר על מערת משה בחורב].
וכשנכנסנו שם נחה עלינו רוח אלקים, וראינו בנפשינו הארה גדולה עד מאד.
והיא היא המערה שאמרו עליה בגמרא מעולם לא זזה שכינה משם. [צ"ע, ועיין מגילה יט:, ולקמן מאיגרת ו'].
ולפנים במערה יש מערה קטנה חקוקה גם כן מן ההר אבן אחת, ואומרים שזה מקום אליהו ז"ל.
וכל מי שנכנס לזאת המערה טמא, מיד (כצ"ל) יוצאים קלוחים של מים נובעים מארבע רוחות המערה, ורוחצת עצמה, ובזה יודעים שטמא היה שם. וזה ראינו ביום כפור שבא ערל אחד לשם, ומיד יצאו מים מארבע רוחות המערה.
ועשינו שם כיפור, וכל אנשי הכפר עמנו. והביאנו לשם ספר תורה שת"ת, ועשינו כפור לא היה כמוהו למן היום וכו'.
וממש אין זבוב נראה באותה המערה כלל כלל לא.
ומה גדולה קדושתה אדוני, בענין רחיצת המים מן הטמא, שהולך המים מאיליו על פני כולה.
ויש שם לפני המערה בור קטן שמתמלא ממי גשמים, ובימי הקיץ רואים אין בו מים כלל, יבש, ושואלים, "אדוני אליהו תנה לנו מים", ולמחר מתמלא מים.
וכמה וכמה טובות כפולות.
ובודאי כשאדם נכנס לשם מנצנצת בו רוח הקודש, ושערותיו עומדים מרוב המורא שיש בה. מה נורא המקום הזה אין זה וכו'.
ואנו בכל תפלה ותפלה מה' תפלות של יום הכיפורים היינו אומרים "דעני לאליהו בהר הכרמל", והיינו מתרעדים, שהייתה יראה גדולה מה נוראה, והיה נראה ממש כאילו אליהו ז"ל שם.

---
ושם באיגרת ה' עמוד קנח, מיום ט"ז תשרי תק"ב, כתב עוד:

ובערב יום הכיפורים הלכנו בלילה הקודמת לכפר חיפה, ומשם להר הכרמל.
ושם מערה, היא מערת אליהו הנביא ז"ל, אשר עמד שם להתפלל.
ועל מקום ההוא העידו רבותינו שלא זזה שכינה משם.
ושם התפללנו תפלת יום הכיפורים, ובכל תפלה היינו מבקשים "דעני לאליהו בהר הכרמל" בכוונה גדולה.

---
ושם באיגרת ו' עמוד קס, ר"ח כסליו תק"ב, חזר וכתב:

ועלינו אל ההר הקדוש הר הכרמל, אל מערת אליהו הנביא ז"ל, והבאנו שם ספר תורה, ועשינו שם יום הכיפורים, כולנו, גדולים וקטנים.
וזו היא המערה שאמרו עליה בגמרא שלא זזה שכינה ממנה, ושאם יפתח ממקום הסתום אשר בה כמלא מחט סדקית היה מתמלא כל העולם כלו אורה.
אם נבוא לומר אופן מערה זו, יתפלא האדם ויאמר "ברוך שככה לו בעולמו", והיא על זה האופן, הגג שלה שוה כאלו עשוי מעשה ידי אומן, ובגובה כמו שנים עשר אמות ובאורך עשרים אמות ורחבה שנים עשר אמות. וכולה, גגה וקירותיה, אבן אחת.
ועד היום הזה לא עשינו כיום הכיפורים שעשינו במערה הנזכרת, בהארה גדולה שהיתה לנו.
ובעת הנעילה העידו שנים נאמנים מבני חברתנו, שכל אחד ראה אור גדול, אשר יצא ממקום אחד שיש להם בקבלה שהוא המדרש שהיה לומד בו אליהו ז"ל בקביעות, ובא אותו האור, שטף ועבר לפני התיבה שלנו אשר שם היו עומדים כל החכמים בני מדרשנו לומר החמש תפלות של יום הכיפורים. ושמחנו בזה שמחה גדולה.
ובסליחות של הנעילה אמרנו ז' פעמים "דעני לאליהו בהר הכרמל" וז' פעמים "ה' הוא האלהים", והרגשנו בנפשותינו הערה [אולי צ"ל הארה] גדולה.
והמעלת הרב שלנו [ה"ה רבינו האור החיים הק'] חושב בע"ה ובישועתו ללכת שם פעם אחרת, ואף על פי שצריך טורח מרובה והוצאות מרובות.