פורום אוצר החכמה

אין כוונתי דידעינן שלא יבוא לידי גוף האיסור מחמת אומדנא, אלא שטכנית אינו יכול. אין לי כעת ציור לזה (דבאינו יכול לבוא לידי קשוי לא משכחת לה דאע"פ שפטור מ"מ איכא איסור דאורייתא).

תגדיר טוב יותר את השאלה,למשל איסור יחוד קיים גם ללא חשש שיבוא לידי עבירה
כך שלא מובן השאלה ברגע שזה יהיה ברור בטוחני שיבאו הערות

יש דוגמא דומה לעניין חייבי לאוין ביבום שעדל"ת בביאה ראשונה, ומה עם איסור לא תקרבו שלפני הביאה, ותי' האחרונים שאיסור זה הוא סייג, והכא אם יבוא עליה יהיה בהיתר.

זו דוגמה יפה.
אבל צריך באמת להבין על איזה דוגמה מדבר השואל.
כי כאן מחמת שיהיה בהיתר אין לזה שם קריבה לערווה כי הוא קרב לדבר שכשיפגע (או אם יפגע בו) לא יהיה ערווה.
למשל אתן דוגמה. איש ואשה שהם ערווה זל"ז שנידונו למוות אצל גויים שלא הדרי בהו ועומדים למות עתה והשומרים מניחים לו לקרב אליה ולחבקה. ברור שלא יוכל לבא עליה אבל היא ערווה מבחינת שאם היה בא עליה היתה ערווה להבדיל מהמקרה שלך.
האם זה דוגמה עליה שאל השואל?

אוצר החכמה כתב:זו דוגמה יפה.
אבל צריך באמת להבין על איזה דוגמה מדבר השואל.
כי כאן מחמת שיהיה בהיתר אין לזה שם קריבה לערווה כי הוא קרב לדבר שכשיפגע (או אם יפגע בו) לא יהיה ערווה.
למשל אתן דוגמה. איש ואשה שהם ערווה זל"ז שנידונו למוות אצל גויים שלא הדרי בהו ועומדים למות עתה והשומרים מניחים לו לקרב אליה ולחבקה. ברור שלא יוכל לבא עליה אבל היא ערווה מבחינת שאם היה בא עליה היתה ערווה להבדיל מהמקרה שלך.
האם זה דוגמה עליה שאל השואל?

נכון.

חוקרנוביץ כתב:תגדיר טוב יותר את השאלה,למשל איסור יחוד קיים גם ללא חשש שיבוא לידי עבירה
כך שלא מובן השאלה ברגע שזה יהיה ברור בטוחני שיבאו הערות

מנין לך זאת?

אם איסור ייחוד הוא איסור עצמי או סייג ידועים דברי האבי עזרי והחזו"א, וע"ע בבית ישי.

מה שנכון נכון כתב:אם איסור ייחוד הוא איסור עצמי או סייג ידועים דברי האבי עזרי והחזו"א, וע"ע בבית ישי.

וזה ראיה לקירבה לעריות?

השואל מרבו כתב:

מה שנכון נכון כתב:אם איסור ייחוד הוא איסור עצמי או סייג ידועים דברי האבי עזרי והחזו"א, וע"ע בבית ישי.

וזה ראיה לקירבה לעריות?

לא נכנסתי לזה. רק באתי להשיב על השאלה על חקרנוביץ (לפי מה שהבנתי אותה).

מה שנכון נכון כתב:

השואל מרבו כתב:

מה שנכון נכון כתב:אם איסור ייחוד הוא איסור עצמי או סייג ידועים דברי האבי עזרי והחזו"א, וע"ע בבית ישי.

וזה ראיה לקירבה לעריות?

לא נכנסתי לזה. רק באתי להשיב על השאלה על חקרנוביץ (לפי מה שהבנתי אותה).

אני הבנתי, אבל עכשיו אני שואל עוד שאלה.

לענין סריס ראה בירושלמי שבת פ"ג ה"ג "א"ל אם תראה סריס מחבק עם אשתך שמא אינו רע לך. א"ל אין. א"ל ומכי הוא לה כלום. אמר לו שלא תתפריץ". וכמובן יש לדחות הראיה משם. [וע"ע ביבי"א ח"ג אה"ע ס"ז ס"ק יד].

מה שנכון נכון כתב:לענין סריס ראה בירושלמי שבת פ"ג ה"ג, וכמובן יש לדחות הראיה משם. [וע"ע ביבי"א ח"ג אה"ע ס"ז ס"ק יד].

זכורני שיש תשובה על גוי הרוצה להתגייר ואשתו לא, והוא אינו רוצה לגרשה, ואין לו יכולת פיזית לבוא עליה.

בברכה המשולשת כתב:

מה שנכון נכון כתב:לענין סריס ראה בירושלמי שבת פ"ג ה"ג, וכמובן יש לדחות הראיה משם. [וע"ע ביבי"א ח"ג אה"ע ס"ז ס"ק יד].

זכורני שיש תשובה על גוי הרוצה להתגייר ואשתו לא, והוא אינו רוצה לגרשה, ואין לו יכולת פיזית לבוא עליה.

שאין לו יכולת כלל, או אינו יכול להתקשות (דהמשמש מת אמנם פטור אבל אסור מדאורייתא)?

השואל מרבו כתב:

בברכה המשולשת כתב:

מה שנכון נכון כתב:לענין סריס ראה בירושלמי שבת פ"ג ה"ג, וכמובן יש לדחות הראיה משם. [וע"ע ביבי"א ח"ג אה"ע ס"ז ס"ק יד].

זכורני שיש תשובה על גוי הרוצה להתגייר ואשתו לא, והוא אינו רוצה לגרשה, ואין לו יכולת פיזית לבוא עליה.

שאין לו יכולת כלל, או אינו יכול להתקשות (דהמשמש מת אמנם פטור אבל אסור מדאורייתא)?

התשובה אינה בפני כעת. למיטב זכרוני אינו יכול לשמש כלל (גם לא באיבר מת)

בקשר לשאלה זו יש שאלה דומה הנפוץ (בעוה"ר) לאחרונה, אצל החסידים נוהגים לרקוד 'מצוה טאנאץ' אחרי גמר החתונה, ובנוהג שבעולם שכל הקרובים רוקדים עם מטפחת או גרטל חוץ מאביה או זקינו של הכלה, וכן החתן, ולאחרונה התחילו אנשים שהיות וגם אחי הכלה רוקדים, שהם ירקדו בלי מטפחת, רק אם הידים.
ולמודעי אני צריך שנוהג זה אינו בגדר מנהג, כי בדרך כלל אצל אנשים יראים ושלמים אין נוהגים כן, רק זה התחיל בעיקר אצל אנשים קצת פחות יראים וד"ל.
כמובן ופשוט דהמעיין בשו"ע (אה"ע סי' כ"א ס"ז) יכול לטעון שאין כאן בית מיחוש, כי אין זה חיבוק או נישוק, שע"ז נאמר שהרי"ז מגונה, אלא סתם אחיזת ידיים בעלמא, אך מצד שני הרי עצם אחיזת הידים לצורך ריקוד בודאי מראה על איזה חיבה יותר מסתם אחיזה ביד, ואולי נכלל במ"ש השו"ע שם "שאין קרבים לערוה כלל", וע"ש בביאור הגר"א אות כ"ו, וכן ראיתי לפני זמן רב בספר הלכה מהגר"א הורביץ שדן בזה וכמדומה שעפי"ד הגר"א דעתו לאיסור ע"ש.
אך יל"ע לפי הנידון כאן באופן שבודאי לא יבואו לידי עבירה בכלל, אי יש איסור, או אולי י"ל דאיה"נ ואין איסור אך מעשה מגונה עדיין איכא וצל"ע בזה.

עי' מנחת שלמה ח"א סי' צ"א אות כ"א, ובסנהדרין מה.

את"ל שיש בזה לא תקרבו, מהו לענין יהרג ואל יעבור. ויסוד הספק הוא, דהנה הר"ן בכ"מ הביא ראיה דגם באביזרייהו דג' עבירות יהרג וא"י מהא דהעלה לבו טינא. ובספר אור גדול סי' א' הבין דכוונת הר"ן להביא ראיה לעצי אשירה (אפילו היכא דאין הרופא מקפיד), ותמה על זה האור גדול דמה ראיה, דהא לא תקרבו הוא סייג לגוף העבירה וכו', וא"כ י"ל דאה"נ היכא דאיכא חשש שיבוא לידי גוף העבירה יהרג ואל יעבור, וה"נ בעצי אשירה היכא דהרופא מקפיד על עצי אשירה דאיכא חשש שימשכו אחריו, אבל איך יש ראיה לעלין סתם. עכ"ד האור גדול. אולם לענ"ד (וכן מצאתי שהעיר על האו"ג בהערות ר"א שושנה על חי' ר"ד עמ"ס פסחים דף כ"ה) דאין כוונת הר"ן להביא ראיה מגלוי עריות לע"ז, ע"ש היטב בדברי הר"ן. ונפק"מ בגוונא שאינו יכול לבוא לידי ביאה, דאם כוונת הר"ן להביא ראיה לעלין סתם, וכדהבין האו"ג, יוצא דס"ל להר"ן דאין לחלק בזה, וכמו שבע"ז יהרג ואל יעבור אף שאין חשש שיבואו לידי גוף העבירה, ה"נ בגלוי עריות, אולם א"נ דלא כאו"ג יתכן שבאמת בגלוי עריות יהרג וא"י דווקא היכא דאתי לאמשוכי וצ"ע.

הצעיר באלפי כתב:בקשר לשאלה זו יש שאלה דומה הנפוץ (בעוה"ר) לאחרונה, אצל החסידים נוהגים לרקוד 'מצוה טאנאץ' אחרי גמר החתונה, ובנוהג שבעולם שכל הקרובים רוקדים עם מטפחת או גרטל חוץ מאביה או זקינו של הכלה, וכן החתן, ולאחרונה התחילו אנשים שהיות וגם אחי הכלה רוקדים, שהם ירקדו בלי מטפחת, רק אם הידים.
ולמודעי אני צריך שנוהג זה אינו בגדר מנהג, כי בדרך כלל אצל אנשים יראים ושלמים אין נוהגים כן, רק זה התחיל בעיקר אצל אנשים קצת פחות יראים וד"ל.
כמובן ופשוט דהמעיין בשו"ע (אה"ע סי' כ"א ס"ז) יכול לטעון שאין כאן בית מיחוש, כי אין זה חיבוק או נישוק, שע"ז נאמר שהרי"ז מגונה, אלא סתם אחיזת ידיים בעלמא, אך מצד שני הרי עצם אחיזת הידים לצורך ריקוד בודאי מראה על איזה חיבה יותר מסתם אחיזה ביד, ואולי נכלל במ"ש השו"ע שם "שאין קרבים לערוה כלל", וע"ש בביאור הגר"א אות כ"ו, וכן ראיתי לפני זמן רב בספר הלכה מהגר"א הורביץ שדן בזה וכמדומה שעפי"ד הגר"א דעתו לאיסור ע"ש.
אך יל"ע לפי הנידון כאן באופן שבודאי לא יבואו לידי עבירה בכלל, אי יש איסור, או אולי י"ל דאיה"נ ואין איסור אך מעשה מגונה עדיין איכא וצל"ע בזה.

מהיכי תיתי שלא יבא לידי איסור

ונתנו ידידים כתב:

הצעיר באלפי כתב:בקשר לשאלה זו יש שאלה דומה הנפוץ (בעוה"ר) לאחרונה, אצל החסידים נוהגים לרקוד 'מצוה טאנאץ' אחרי גמר החתונה, ובנוהג שבעולם שכל הקרובים רוקדים עם מטפחת או גרטל חוץ מאביה או זקינו של הכלה, וכן החתן, ולאחרונה התחילו אנשים שהיות וגם אחי הכלה רוקדים, שהם ירקדו בלי מטפחת, רק אם הידים.
ולמודעי אני צריך שנוהג זה אינו בגדר מנהג, כי בדרך כלל אצל אנשים יראים ושלמים אין נוהגים כן, רק זה התחיל בעיקר אצל אנשים קצת פחות יראים וד"ל.
כמובן ופשוט דהמעיין בשו"ע (אה"ע סי' כ"א ס"ז) יכול לטעון שאין כאן בית מיחוש, כי אין זה חיבוק או נישוק, שע"ז נאמר שהרי"ז מגונה, אלא סתם אחיזת ידיים בעלמא, אך מצד שני הרי עצם אחיזת הידים לצורך ריקוד בודאי מראה על איזה חיבה יותר מסתם אחיזה ביד, ואולי נכלל במ"ש השו"ע שם "שאין קרבים לערוה כלל", וע"ש בביאור הגר"א אות כ"ו, וכן ראיתי לפני זמן רב בספר הלכה מהגר"א הורביץ שדן בזה וכמדומה שעפי"ד הגר"א דעתו לאיסור ע"ש.
אך יל"ע לפי הנידון כאן באופן שבודאי לא יבואו לידי עבירה בכלל, אי יש איסור, או אולי י"ל דאיה"נ ואין איסור אך מעשה מגונה עדיין איכא וצל"ע בזה.

מהיכי תיתי שלא יבא לידי איסור

נכון. וגם יש להוסיף (ואולי גם לזה התכוונת) "שיכול לבוא לידי גוף האיסור" אין הכוונה דווקא שיבוא לידי גוף האיסור ממש מתוך קירבה זו, אלא ה"ה שיבוא לידי איסור מחמת קירבה זו בהזדמנות אחרת.

באחרונים יש בזה הרבה בעניין ייחוד בפצוע דכא, ייחוד במחוסר הכרה, וכדו'
עיין באוצר החכמה , קובץ בשבילי הרפואה ט, אנציקלופדיה - הלכתית רפואיה ה: נוטה למות, ועוד

חיי נר כתב:באחרונים יש בזה הרבה בעניין ייחוד בפצוע דכא, ייחוד במחוסר הכרה, וכדו'
עיין באוצר החכמה , קובץ בשבילי הרפואה ט, אנציקלופדיה - הלכתית רפואיה ה: נוטה למות, ועוד

אבל לכאורה גם אם לענין יחוד מותר אכתי לענין קירבה אפשר דאסור.

השואל מרבו כתב:

חיי נר כתב:באחרונים יש בזה הרבה בעניין ייחוד בפצוע דכא, ייחוד במחוסר הכרה, וכדו'
עיין באוצר החכמה , קובץ בשבילי הרפואה ט, אנציקלופדיה - הלכתית רפואיה ה: נוטה למות, ועוד

אבל לכאורה גם אם לענין יחוד מותר אכתי לענין קירבה אפשר דאסור.

בקובץ שבילי הרפואה ט: הנ"ל [במאמר הרב נתן גשטטנר, בעניין פצוע דכא במקום פקוח נפש], שהביא לדון גם בהא, והביא שם לספר קרית מלך רב ח"ב סי' כ"ו שנשאל במי שאין לו גבו"א אם מותר בקירוב עריות בחו"נ מי נימא דאיסור הקירוב הוא רק משום שמביא לגלות ערוה ובזה כיון דאף בבא עליה ליכא איסור תורה ממילא ליכא לאו דקירוב, או דנימא דבכל איסורי תורה לא נמצא איסור שאסרה תורה משום הרגל עבירה והקירוב הוא איסור עצמי וע"כ בכל גוונא אסור, ובס' הנ"ל צידד דליכא בזה איסור דאורייתא כיון דאינו יכול לבוא לידי גילוי ערוה עיי"ש. ועי"ש בקובץ הנ"ל שדן אמאי אינו אסור בלאו משום "לבלתי עשות מחוקות התועבות"