כותב המשך חכמה:
משך חכמה ויקרא פרק יא
להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל. בתורת כהנים (פרק יב ז - ח), הובא ברש"י, (צריך לומר "בין פרה לחמור", והלא כבר הם מפורשים?! אם כן למה נאמר "ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור" -) בין טמאה לך לטהורה לך, בין נשחט חציו של קנה לרובו של קנה. (צריך לומר "בין צבי לערוד" והלא כבר מפורשים?! אם כן למה נאמר "בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל" -) בין שנולד בה סימני טריפה כשרה לנולד בה סימני טריפה פסולה. הנה בשילהי נזיר (סה, ב) דריש ספק נגעים טהור מנא לן? (אמר רב יהודה אמר רב) דאמר קרא (ויקרא יג, נא) "לטהרו או לטמאו", פתח הכתוב בטהרה תחילה ללמדך שספק נגעים טהור. ולעולם יש לך דספק לטהר שאופן הטהרה מצוי ביותר שאף ספק טהור, לכך פתח בו הכתוב תחילה. ולכן ניחא גם כאן שהבהמה בחזקת שלא נשחטה עומדת, וספק אם נשחטה או לא, אוקי בחזקת שלא נשחטה. ולכן כתיב הטמא קודם, שרוב צדדים טמאים. "ובין החיה הנאכלת" קאי על טרפה ונשחטה, בחזקת היתר עומדת, ואף ספק דרוסה דאתיילד רעותא מחיים שיטת רבנן קדמאי דמדרבנן חוששין (חולין נג, א) לא מן התורה. לכן כתוב "הנאכלת" ברישא שרוב צדדים הם נאכלים.
ומה יעשה הרב להלן פרק כ פסוק כה: והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה. ופירש רש"י: בין שנשחט רובו של סימן לנשחט חציו?