פורום אוצר החכמה

האם יש טעם ברור למה שבשחרית מקדימים התפילה לקריאת התורה ואילו במנחה קריאת התורה קודם לתפילה.
ראיתי בעמק ברכה שעמד בזה, וביאר שקריאת התורה נחשב 'מקודש' והתפילה היא 'תדיר' ובתדיר ומקודש איזה שירצה יקדים, וממשיך לבאר החילוק בין שחרית למנחה ולא נתשייבו לי הדברים.
האם יש עוד מי שעמד בזה.

לכאורה פשוט. דקריאת התורה שהיא מצות תלמוד קודמת למצות תפלה דמצות תלמוד תורה מתקיים מצוה דאורייתא דתלמוד תורה מה שאין כן בתפלה שאף שעניינה מדברי תורה [וכמבואר בחידושי רבנו חיים הלוי הלכות תפלה] אין בה קיום מצוה דאורייתא ואף לשיטת הרמב"ם דחיוב תפלה דאורייתא היינו רק פעם אחת ביום ולא במנחה. ולכך קריאת התורה קודמת לתפלת מנחה.
מה שאין כן בתפלת שחרית שכמבואר בגמרא ברכות דף ה ע"ב יש עניין שתהא סמוך למיטתו, והיינו מייד בקומו. ולכך קודם יתפלל ואחר כך קוראים בתורה. [שודאי לא שייך דיני קדימה אלא כשהגיע הזמן ולכך במנחה שאין דין להתפלל מייד עומדים שתי המצוות לפניו קריאת התורה ותפלה וקריאת התורה קודמת, מה שאין כן בבוקר שזה חשיב שלא הגיע זמן קריאת התורה כיון שדין תפלת שחרית הוא לעשותה מייד בקומו.

אם יש להקדים מצוה דאורייתא למצוה דרבנן הוא נידון רחב, ובכ"א כמדומה שבמצוות ת"ת לא שייך ענין זה.

פשוט שת"ת לא קודם אף למצווה דרבנן, אמנם טעם החילוק שבין מנחה בשבת לשני וחמישי, אולי כי בשבת התקנה משום יושבי קרנות, וצריך לרכז אותם [כמו חברת תהלים, אולי היו לחלק בזמנינו פרסים או תמונות של רבנים], ואם יתפללו קודם יברחו לקרנות מיד אח"כ שנית, אולם בשני וחמישי הוא תקנת ת"ת והיא דווקא אחר התפילה, שלא ילכו מיד אל עסקיהם אלא יתעכבו וילמדו מעט וכדין בשו"ע.

מה ההסבר לזה שבשחרית קוראים ס"ת אחרי התפילה ובמנחה קודם התפילה?

היה כתוב לאחרונה ב'המודיע' בכתבה של ישראל גולדווסר שזה מפני שבשחרית אנשים רגילים לאחר, ורצו שכולם יוכלו לשמוע קריאת התורה

מכל ההודעות לכאורה ניתן להבין שאין טעם פשוט לכך, וייתכן שאין הכי נמי ובעבר היו קוראים בס"ת לאחר מנחה(?)