פורום אוצר החכמה

ידוע בסוגיה של מעשי ידיה של האשה לבעלה. ויש מצב שאומרת 'איני עושה ואיני ניזונת' וכן כל המחלוקת לגבי העדפה\ומה זה העדפה.
לא על זה אני שואל.
שאלתי: שמעתי בשם רב מסוים 'שאם עול הפרנסה על האשה, יש לה בעלות על הכסף'.
האם ידוע למה הכוונה?
האם מדבר על 'העדפה'?
האם באופן שמביאה את כל הפרנסה?
האם באופן שכל העול עליה, או גם אם העול נשאר על הבעל? לדוגמה אם האשה מביאה את כל הפרנסה (היא רוצה את זה, שהוא ישב וילמד), וזה באמת סכום מכובד, אך היא ברצונות שלה רוצה להוציא יותר, באופן שהבעל תמיד צריך להיות עם היד על הדופק,שלא יהיה במינוס ויוכלו לשלם את הדברים המוכרחים.

גם זה יעבור כתב:ידוע בסוגיה של מעשי ידיה של האשה לבעלה. ויש מצב שאומרת 'איני עושה ואיני ניזונת' וכן כל המחלוקת לגבי העדפה\ומה זה העדפה.
לא על זה אני שואל.
שאלתי: שמעתי בשם רב מסוים 'שאם עול הפרנסה על האשה, יש לה בעלות על הכסף'.
האם ידוע למה הכוונה?
האם מדבר על 'העדפה'?
האם באופן שמביאה את כל הפרנסה?
האם באופן שכל העול עליה, או גם אם העול נשאר על הבעל? לדוגמה אם האשה מביאה את כל הפרנסה (היא רוצה את זה, שהוא ישב וילמד), וזה באמת סכום מכובד, אך היא ברצונות שלה רוצה להוציא יותר, באופן שהבעל תמיד צריך להיות עם היד על הדופק,שלא יהיה במינוס ויוכלו לשלם את הדברים המוכרחים.

בעקרון ידוע כבר מהמשנה למלך הל' אישות שדן בעניין, הלא בין כה יכולה גם לומר איני ניזונית וכו',ומה ששאלת אם יכול למנוע ממנה זו שאלה קצת היפותטית, בד"כ כשהעול עליה אינה מוציאה כל כך הרבה על מותרות, כי הרי העול עליה.

במחילה. הר' פרי יהושע, כבודו נשוי?...
(ואם כן אז כנראה עובד, ואם לא - זכה).

קצת התבלבלנו חובת הפרנסה בכתובה זה עניין לבעל "ועול"זה מוטל עליו
הקב"ה נתן מצב לאחר השואה שציבור שלם יוכל ללמוד בכולל ואשה מפרנסת
לצערנו אנו רואים מהלך שונה בשנים אחרונות אולי חיי רווחה ומותרות אולי
דרישה של מוסדות לימוד לבנים ולבנות כמו"כ הנשים נהיו מפונקות ככל הנראה
אנו חוזרים למצב שהיה עד השואה שעיקר הפרנסה הוא מהבעל ,והאשה יכולה
ומצווה לה לסייע.אבל "העול" עליו כאמור וכך היה בכל הדורות והגלויות.

גם זה יעבור כתב:ידוע בסוגיה של מעשי ידיה של האשה לבעלה. ויש מצב שאומרת 'איני עושה ואיני ניזונת' וכן כל המחלוקת לגבי העדפה\ומה זה העדפה.
לא על זה אני שואל.
שאלתי: שמעתי בשם רב מסוים 'שאם עול הפרנסה על האשה, יש לה בעלות על הכסף'.
האם ידוע למה הכוונה?
האם מדבר על 'העדפה'?
האם באופן שמביאה את כל הפרנסה?
האם באופן שכל העול עליה, או גם אם העול נשאר על הבעל? לדוגמה אם האשה מביאה את כל הפרנסה (היא רוצה את זה, שהוא ישב וילמד), וזה באמת סכום מכובד, אך היא ברצונות שלה רוצה להוציא יותר, באופן שהבעל תמיד צריך להיות עם היד על הדופק,שלא יהיה במינוס ויוכלו לשלם את הדברים המוכרחים.

מהיכן החידוש הזה שאם היא מביאה את כל הכסף אז הבעלות על הכסף שלה?
אולי פשיטא ליה שבכה"ג הרי"ז כאומרת איני ניזונת ואיני עושה, כי אין לה צורת בחובתו? אבל לא נראה כ"כ, כי כיום צורת החיים (לרוב) היא שהאשה עובדת ועכ"ז לתת לבעל את האחריות והכבוד של ניהול כלכלת הבית לבעל. אמנם מבחינה מוסרית, אדם הגון מבין שהוא צריך להתחשב במי שעמל כדי להביא את הכסף, וזה מה שקורה אצל הציבור.
גם כיום ברוב הבתים זה הקב"ה נותן את הפרנסה דרך שניהם, למעט עובדות ההייטק והממשלתי וכו'.
ומ"מ לכאו' החקירות שחקרת לא כ"כ רלוונטיות, שאי"ז סברא או קרא אלא אומדנא, פוק חזי וכו'

יאיר כתב:במחילה. הר' פרי יהושע, כבודו נשוי?...
(ואם כן אז כנראה עובד, ואם לא - זכה).

תודה על האבחנה החודרת!.

חוקרנוביץ כתב:קצת התבלבלנו חובת הפרנסה בכתובה זה עניין לבעל "ועול"זה מוטל עליו
הקב"ה נתן מצב לאחר השואה שציבור שלם יוכל ללמוד בכולל ואשה מפרנסת
לצערנו אנו רואים מהלך שונה בשנים אחרונות אולי חיי רווחה ומותרות אולי
דרישה של מוסדות לימוד לבנים ולבנות כמו"כ הנשים נהיו מפונקות ככל הנראה
אנו חוזרים למצב שהיה עד השואה שעיקר הפרנסה הוא מהבעל ,והאשה יכולה
ומצווה לה לסייע.אבל "העול" עליו כאמור וכך היה בכל הדורות והגלויות.

לא הבנתי את הדינמיקה של התהליך לדידך, כיצד אנו חוזרים למצב שהיה עד השואה וכו', בגלל הדרישה של מוסדות לבנים ולבנות וכו', ולמה זה "לצערינו", אם לדידכם זו חובת הכתובה.

מה שברור שעיקר הבעיה שהכל תהליכים חברתיים, זה צריך להיות עניין אינדבדואלי!

לצערנו זה משום שבדורות שעברו היו סנדלרים נפחים וכו ומאידך לבם
פתוח כאולם גדולים בתורה וביראה וגם נהנו מיגיע כפם אלא שנחלשו הדורות
וכבר פסק המשנ"ב שזה ההיתר לקבל שכר על לימוד תורה על דרך יששכר וזבולון
מאחר וא"א בדורות אלו לקיים שניהם גם לעבוד וגם להיות ת"ח גדול, וע"ז נסוב לצערנו
שגם אם בנ"א יש לו שאיפה גדולה להיות תלמיד חכם גדול בדורינו זה קשה שבעתיים.
אבל בל נשכח מש"כ הרמבם בסוף פרק שמיטה ויובל וז"ל הזהב
יא [יג] ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם--הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים; ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזיכה לכוהנים וללויים. הרי דוד אומר "ה', מנת חלקי וכוסי--אתה, תומיך גורלי" (תהילים טז,ה).

חוקרנוביץ כתב:לצערנו זה משום שבדורות שעברו היו סנדלרים נפחים וכו ומאידך לבם
פתוח כאולם גדולים בתורה וביראה וגם נהנו מיגיע כפם אלא שנחלשו הדורות
וכבר פסק המשנ"ב שזה ההיתר לקבל שכר על לימוד תורה על דרך יששכר וזבולון
מאחר וא"א בדורות אלו לקיים שניהם גם לעבוד וגם להיות ת"ח גדול, וע"ז נסוב לצערנו
שגם אם בנ"א יש לו שאיפה גדולה להיות תלמיד חכם גדול בדורינו זה קשה שבעתיים.
אבל בל נשכח מש"כ הרמבם בסוף פרק שמיטה ויובל וז"ל הזהב
יא [יג] ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם--הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים; ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזיכה לכוהנים וללויים. הרי דוד אומר "ה', מנת חלקי וכוסי--אתה, תומיך גורלי" (תהילים טז,ה).

יפה, לשם דיוק המ"ב כתב שהמקור מדיניים ולא מיששכר וזבולון כי לקחו מהציבור, ולא על בסיס הסכם פרטי מה גם ידועה דעת הש"ך דבשביל יששכר וזבולון בעי דווקא חצי חצי. [ורק שמעון אחי עזריה בא בחשבון]

עוד דבר יש לך הצעה אופרטבית לסדר היום או רק תחושות לב הבעת ואת צערך, ומה דעתך שזה יחזור להיות במובן מה אינדבדואלי, הלא גם בדורות הקודמים היו שהגיעו להסכם עם האישה שתעבוד, בכלל המושג של דורות קדומים מעורפל וגם אולי לא כ"כ רלבנטי.