עושה חדשות כתב:והק' המקשים, הרי יש חיוב ראייה, ומה שייך לומר מי ביקש וכו'.
וא' מהחכמים זצ"ל פי' דכיון דזבח רשעים תועבה, אין חיוב ראייה בלי הבאת קרבן.
ושמעתי להק' עליו מד' הר"מ בהל' תשובה,
שכ' "עושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי",
ומשמע דעכ"פ הוי בגדר עושה מצווה.
ואני הקטן מפקפק בעיקר הקו' על הפסוק הנ"ל, אולי תעזרו לי להגדיר את הענין.
עושה חדשות כתב:והק' המקשים, הרי יש חיוב ראייה, ומה שייך לומר מי ביקש וכו'.
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ד
רגלים - פרט לחיגר. ולחולה, ולסומא, ולזקן, ולשאינו יכול לעלות ברגליו. - ושאינו יכול לעלות ברגליו לאתויי מאי? - אמר רבא: לאתויי
מפנקי, דכתיב +ישעיהו א'+ כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי.
רש"י
מפנקי - שאין הולכין בלא מנעל, דאין אדם נכנס להר הבית במנעלו, דכתיב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי.
תוספות
כי תבואו לראות פני - פירש רש"י דנפקא ליה מדכתיב רמוס חצרי דמשמע דהולך במנעליו ותימה הוא דבפרק הרואה (ברכות דף סב:) מפיק ליה מדכתיב של נעלך ויש לומר דהתם עיקר אבל הכא ניחא ליה לאתויי ראייה כדכתיב כי תבאו לראות וכו'.
בתבונה כתב:לכאורה דברי הגרי"ז נסתרים מגמרא בחגיגהתלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ד
רגלים - פרט לחיגר. ולחולה, ולסומא, ולזקן, ולשאינו יכול לעלות ברגליו. - ושאינו יכול לעלות ברגליו לאתויי מאי? - אמר רבא: לאתויי
מפנקי, דכתיב +ישעיהו א'+ כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי.
רש"י
מפנקי - שאין הולכין בלא מנעל, דאין אדם נכנס להר הבית במנעלו, דכתיב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי.
תוספות
כי תבואו לראות פני - פירש רש"י דנפקא ליה מדכתיב רמוס חצרי דמשמע דהולך במנעליו ותימה הוא דבפרק הרואה (ברכות דף סב:) מפיק ליה מדכתיב של נעלך ויש לומר דהתם עיקר אבל הכא ניחא ליה לאתויי ראייה כדכתיב כי תבאו לראות וכו'.
עושה חדשות כתב:והק' המקשים, הרי יש חיוב ראייה, ומה שייך לומר מי ביקש וכו'.
וא' מהחכמים זצ"ל פי' דכיון דזבח רשעים תועבה, אין חיוב ראייה בלי הבאת קרבן.
ושמעתי להק' עליו מד' הר"מ בהל' תשובה,
שכ' "עושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי",
ומשמע דעכ"פ הוי בגדר עושה מצווה.
ואני הקטן מפקפק בעיקר הקו' על הפסוק הנ"ל, אולי תעזרו לי להגדיר את הענין.
אוצר החכמה כתב:בתבונה כתב:לכאורה דברי הגרי"ז נסתרים מגמרא בחגיגהתלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ד
רגלים - פרט לחיגר. ולחולה, ולסומא, ולזקן, ולשאינו יכול לעלות ברגליו. - ושאינו יכול לעלות ברגליו לאתויי מאי? - אמר רבא: לאתויי
מפנקי, דכתיב +ישעיהו א'+ כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי.
רש"י
מפנקי - שאין הולכין בלא מנעל, דאין אדם נכנס להר הבית במנעלו, דכתיב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי.
תוספות
כי תבואו לראות פני - פירש רש"י דנפקא ליה מדכתיב רמוס חצרי דמשמע דהולך במנעליו ותימה הוא דבפרק הרואה (ברכות דף סב:) מפיק ליה מדכתיב של נעלך ויש לומר דהתם עיקר אבל הכא ניחא ליה לאתויי ראייה כדכתיב כי תבאו לראות וכו'.
בעניותי לא הבנתי את הקושיה בכלל. הגמרא דורשת דין מהפסוק הזה שמשמע ממנו שאין הקב"ה רוצה שיבא מי שרומס את חצרו, וממילא מי שאינו יכול בלא זה פטור מן המצווה הוא לא רשע ולא עשה שום דבר רע, רק יש פה דין של פטור כמו הפטור לחולה ולסומא ולמי שאינו יכול לעלות ברגליו.
הגרי"ד או הגרי"ז שאל על פשט הכתוב שבו הנביא אומר שכיוון שאתם רשעים איני רוצה שתבואו. אין כאן לימוד דין שרשע יש לו פטור ממצות ראייה אלא אמירה שלא יבא אע"פ שחייב, ולכן שואל הגרי"ד אם הוא חייב איך אפשר לומר לו אל תבא.
(אפשר ליישב כמש"כ למעלה שעיקר כוונת הפסוק היא להגיד לו אל תהיה רשע ולא אל תבוא עכ"פ הגרי"ד הבין אחרת ושאל וגם היה לו תירוץ. אבל את הדמיון לגמרא בחגיגה בעניותי לא הבנתי כלל.
רב הונא, כי מטי להאי קרא יראה יראה בכי, אמר: עבד שרבו מצפה לו לראותו יתרחק ממנו? דכתיב כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי.
והקשה בטורי אבן
מיהו ק"ק לי דלעיל מייתי להאי קרא דרמוס חצירי אמפנקי ומשמע משום דהולך במנעליו בעזרה הוא רמוס חצירי ולא משום דנתרחק ממנו:
רמב"ם הלכות חגיגה פרק ב הלכה א
נשים ועבדים פטורין מן הראייה, וכל האנשים חייבים בראייה חוץ מחרש ואלם ושוטה וקטן וסומא וחגר וטמא וערל, וכן הזקן והחולה והרך והענוג מאד שאינם יכולים לעלות על רגליהן כל אלו האחד עשר פטורין וכו'
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 153 אורחים