פורום אוצר החכמה

עושה חדשות כתב:כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אף על פי כן הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה

השאילה היא פשוטה, האם לריב"ז היה צד שהוא מובל לגיהנם? האם לתלמידיו היה כזה צד? ולכם יש כזה צד?
הרבה מהמפרשים מסבירים את דברי ריב"ז באופנים שונים, ועכ"פ הכיוון הוא שלא היה לו צד כזה, אלא רק בא ללמד וכד',
יש כאלו שמסבירים ע"פ המעשה של משיב חכמים אחור, ולענ"ד זה הסבר לא ראוי,
אבל מסקרן לראות האם יש שהבינו דברים כפשטם ממש, שבאמת יש כזה צד, (והיינו דלפי דרגתו וכו'), ואנן מה נענה אבתריה.

(התעוררתי לדון-לדוש בזה, היות וראיתי א' מצדיקי הדור שליט"א שכותב ע"ע שהוא "רשע גדול"...)

מהרש"א (ברכות כח:) כתב:מ"כ שלא היה הצדיק הזה מאמין בעצמו, כענין שדרשו בדוד, לולא האמנתי וגו'. או שלא רצה ליטול את השם לפני תלמידיו, ללמדם בכך ענוה, וע"כ א"ל פנו כלים מפני הטומאה כו'. מ"מ הודיעם שחזקיהו מלך יהודה בא ללותו, כדי שלא יהרהרו אחר מטתו, עכ"ל.

בר ישראל כתב:הגריד"ס (מבוסטון) באחד מן ה"חמש דרשות" שלו הביא פירוש (אולי על דרך דרוש) שריב"ז היה מפחד פן החלטתו לא לשאול מאספסינוס להניח את ירושלים הייתה בטעות (כמו שבאמת חשבו רב יוסף ור"ע)- ובלשונו:

...מי יכול היה אז לחזות מראש איך אספסינוס יגיב על אותה בקשה של הצלת ירושלים. השאלה הייתה שאלה חמורה, אולי השאלה החמורה ביותר בתולדות ישראל, ולפסוק אותה היה צריך ריב"ז בעצמו, ללא התייעצות עם חבריו, תוך כדי דיבור! ממילא, מעולם לא היה בטוח אם הכריע נכון. מצד אחד נדמה היה לו כי יכול היה להשפיע על אספסינוס שיציל את ירושלים, כפי שחשבו רב יוסף ורבי עקיבא. לבו שתת דם על שלא ביקש את זה. מאידך גיסא, חשב הוא: אסור היה להעמיד בספק סכנה את חכמי יבנה והתורה שבעל פה. עם כל קדושתו וחשיבותו של בית המקדש, קיום האומה אינו תלוי בו. אולם ללא תורה שבעל פה לא תוכל האומה להתקיים אף לזמן קט. מה גדול היה צערו, כמה עגמת נפש סבל, כמה לילות של נדודי-שינה וימי עצב עברו עליו, על ריב"ז, עקב הספק הזה, קשה לנו לשער. ברגעים האחרונים של חייו, כאשיר נפרד מתלמידיו, הדגיש כי - מלבד הכל - ירא הוא מהדין וחשבון שעליו יהיה לתת להקב"ה על ההכרעה בשעלה זו. היו שני דרכים: האחד - הנכון, השני - הבלתי נכון, האחד מוביל לג"ע, והשני - לגהינום, אולם עין ילוד אשה יכול לדעת, בנוגע להכרעות כאלה, אם הלך בדרך הישר אם לא. (עמ' 34)

אוצר החכמה כתב:אני בעניותי איני מבין לא את הקושי וודאי לא את התירוץ.

את הקושי איני מבין כי מסתבר שמה שאנחנו קורים גו עדן ריב"ז קרא גיהינום ועל זה חשש מכל עוון קל שהיה בו כי אין צדיק. (או שנאמר שחשש מקצת גהינום בתחילת דינו כי צדיקים הקב"ה מדקדק עמם כחוט השערה לפני שנותן שכרם רק זה קצת דחוק בפשט לשונו).

אבל אם אתם מבינים לא כך אלא שחשש מגיהנום חמור כרשעי ישראל, אני ממש לא מבין את התירוץ של הגריד"ס. על טעות בשיקול הדעת כזאת מגיע לו גהינום? למה? (וכל שכן אחר שהגמרא אומרת שהיתה נסיבה מעם ה' להשיב חכמים אחור.)

ברור רק תלוי מה הוא עושה. וכי חשוד הקב"ה דעביד דינא בלא דינא.

אנושי כתב:דבר אחד ברור שאם ריב"ז הולך לגהינום אזי זה דבר שלכאו' הוא בעייתי כי אם היתה למשל דרך מירושלים לב"ב שכל יום 20 מכוניות נופלות לתהום היו סוגרים את הכביש הזה ולא יתכן שביהדות כולם יפלו לגהינם שכמה שנאמר שהגהינום הוא תיקון וכו' ברור שזה עונש ולא יתכן שכולם יעברו בו ופשוט שכל הצדיקים וכו' לא עברו בו אפי' כמש"נ וצריך באמת לבאר את חרדתו של ריב"ז וחרדתו של שמואל אבל אין שום צד בעולם שריב"ז נכנס לגהינום

קראקובער כתב:הסבר ע"פ חסידות.

ben zakai.png

מחולת המחנים כתב:בשיחות מוסר להגר"ח שמואלביץ (מהדו"ח עמ' תי"ט) ביאר זאת כי הצדיקים מתייראים שמא חיו כל חייהם בטעות וחשבו כי זוהי דרך האמת, (וכן ראיתי מביאים בשם רבי חיים ויטאל).

ובזה ביאר שם את חששו של שמואל הנביא, והביא עוד כמה וכמה ראיות לזה, יעוי"ש.

אוצר החכמה כתב:

מחולת המחנים כתב:בשיחות מוסר להגר"ח שמואלביץ (מהדו"ח עמ' תי"ט) ביאר זאת כי הצדיקים מתייראים שמא חיו כל חייהם בטעות וחשבו כי זוהי דרך האמת, (וכן ראיתי מביאים בשם רבי חיים ויטאל).

ובזה ביאר שם את חששו של שמואל הנביא, והביא עוד כמה וכמה ראיות לזה, יעוי"ש.

מה הכוונה שמא חיו כל חייהם בטעות וחשבו כי כי זוהי דרך האמת? ומה הם חוששים שיתברר שמהי האמת הנכונה?

עושה חדשות כתב:כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אף על פי כן הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה

השאילה היא פשוטה, האם לריב"ז היה צד שהוא מובל לגיהנם? האם לתלמידיו היה כזה צד? ולכם יש כזה צד?
הרבה מהמפרשים מסבירים את דברי ריב"ז באופנים שונים, ועכ"פ הכיוון הוא שלא היה לו צד כזה, אלא רק בא ללמד וכד',
יש כאלו שמסבירים ע"פ המעשה של משיב חכמים אחור, ולענ"ד זה הסבר לא ראוי,
אבל מסקרן לראות האם יש שהבינו דברים כפשטם ממש, שבאמת יש כזה צד, (והיינו דלפי דרגתו וכו'), ואנן מה נענה אבתריה.

(התעוררתי לדון-לדוש בזה, היות וראיתי א' מצדיקי הדור שליט"א שכותב ע"ע שהוא "רשע גדול"...)

עושה חדשות כתב:נחוץ לי מ"מ, היכן יש במאמרי הצ"צ התייחסות לענין זה.