פורום אוצר החכמה

אבקש עזרת חכמי הפורום שיחי' בכמה שאלות שאינם ברורים אצלי בענין איסור עבודה זרה לבנ"י ולהבדיל לב"נ.
בשורש עבודה זרה מאיזה טעם עבדו לה, ידועים דברי הרמב"ם בריש הל' עבו"ז שהיה בא לחלוק כבוד למשרתי א-ל, ודברי הר"ן (דרוש ט') שהיו אומרים עזב ה' את הארץ לרוב רוממותו, היש עוד שיטות בזה, או מקורות שדנים בזה?
לדעת הרמב"ם שכולם היו עובדים גם לאלוקי הארץ א"כ כל עבוד"ז הוא עבודה בשיתוף, וא"כ לדעה ששיתוף מותר לב"נ מהו עבוד"ז האסורה להם. (במילים אחרות מה בין שיתוף לעבודה זרה).
עוד משמע מהרמב"ם שעיקר האיסור היה רק מפני שברבות הימים שכחו מעילת העילות ית"ש ונשארו לעבוד רק להמשרתים, הא אילו היו עובדים גם להשי"ת לא היה איסור בעצם?
אבקש למצוא מאמר (או ספר) מקיף בענינים אלו, ולענין הנוצרים והישמעלים בזמנינו.

אדוננו הרמב"ם בודאי לא כתב בשום מקום שהשיתוף הותר לבני נח.
לדיון נאה (עם הרבה הפניות) בעניין הדתות שהזכיר כת"ר, יעויין במש"כ מע"כ ידידי הרה"ג שלמה אליעזר גליקסברג בשו"ת ניצני ארץ ח"א, סימן א (מצוי באוצר)

אכן הרמב"ם לא כתב כן, אמנם שאלתי הוא האם דברי הרמב"ם הם בסתירה לדעה זו, או שיש הבדל בין עבודה זרה לשיתוף

כל הסברא שהגויים מותרים בשיתוף מחודשת מאוד (וכבר היה על זה יותר מאשכול אחד באתרא קדישא הדין), אז למה ליחסה לאדוננו הרמב"ם?

לא מייחס.
שאלתי פשוטה ביותר, הדעה שעכו"ם מותרים בשיתוף וודאי לא נעלמה מהם שעכו"ם אסורים בעבודה זרה, אז מהו ההבדל?

כמדומני שלפי הדעה הנ"ל נאסר עליהם לעבוד רק ע"ז (כעין המצרים, הבבלים, הפרסים, היוונים, הרומאים, השבטים הגרמנים הקדומים, בעבר, ובימינו- ההודים וכל מיני שבטים באפריקה ובאמריקה)

דעה זו לא ס"ל במציאות שמניח הרמב"ם שתמיד היו כל אוה"ע (גם המצרים וכו') מודים בעילת העילות ?

לכאורה, רק בתחילה, לא אח"כ.

עיין שם http://chabadlibrary.org/books/zz/dm/1/25/index.htm

נצל"ש
עיקרה של עבודה זרה היא עצמות ומהות כפי שהעמיד עצמו בגוף כל עבודה זרה העמידה גוף אחר
נ.ב. גם בספר הויכוח עם הרמב"ן הוא התמודד אם אלו שסברו שיש לאמונתם הוכחות מפסוקים ומדרשים.

אולי תפרט יותר דבריכם בחכמה ובתבונה

נצל"ש = ניצול שירשור
הובא ללא קשר לדיון בפורום ברמז לדבר כואב בדורינו, ודי לחכימא ברמיזא

בתבונה כתב:נצל"ש = ניצול שירשור
הובא ללא קשר לדיון בפורום ברמז לדבר כואב בדורינו, ודי לחכימא ברמיזא

אולי לזה הוא מתכווין:

דברים פרק יג
(ב) כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת:
(ג) וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱ לֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם:
(ד) לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְקֹוָק אֱ-לֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְקֹוָק אֱ-לֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:
(ה) אַחֲרֵי יְקֹוָק אֱ-לֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן:
(ו) וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְקֹוָק אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:

רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ה הלכה ט
כל המונע עצמו מהריגת נביא השקר מפני מעלתו שהרי הולך בדרכי הנבואה הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא תגור ממנו, וכן המונע עצמו מללמד עליו חובה או הפוחד וירא מדבריו הרי הוא בכלל לא תגור ממנו


רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ה
הלכה ה
המסית אחרים לעבדו ואמר להם עבדוני אם עבדוהו נסקל ואם לא עבדוהו אף על פי שקיבלו ממנו ואמרו הן אינו נסקל, אבל אם הסית לעבודת איש אחר או לשאר מיני עבודת כוכבים אם קבל ממנו ואמר הן נלך ונעבוד אף על פי שעדין לא עבד שניהן נסקלין המסית והמוסת שנאמר לא תאבה לו ולא תשמע אליו הא אם שמע ואבה חייב.
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ג
המקבל עליו אחד מכל מיני עבודת כוכבים באלוה חייב סקילה ואפילו הגביה לבנה ואמר לה אלי אתה וכן כל כיוצא בדבור זה חייב ואפילו חזר בו בתוך כדי דיבור ואמר אין זה אלי אין חזרתו כלום אלא נסקל

לגבי שיתוף אצל ב"נ, ע"ע במצורף:

מי יוכל לעזור למצוא המאמר ממהר"ץ חיות בעניני שיתוף???

מצליח כתב:מי יוכל לעזור למצוא המאמר ממהר"ץ חיות בעניני שיתוף???

ג"א מצטרף לבקשה זו.
viewtopic.php?t=39884

בספר המפתח (במהדו' שבתי פרנקל הלכות עבודה זרה פ"ב ה"א) ציין לשו"ת חומת ישרים סי' מב בענין שיתוף לפי דעת הרמב"ם. אבל אני הקטן עוד לא הצלחתי למצוא הספר באוצה"ח או בהיברובוקס. האם בכלל ספר זה קיים? מישהו יכול לשלוח לי התשובה המדוברת?

עדכון: הראו לי הרב "מה שנכון נכון" viewtopic.php?p=766999&sid=637f41f550eaf0b1718c377046b69ccd#p766999 וגם הרב אבישי מספריית הרמב"ם בתל אביב שיש כאן טעות וצ"ל תומת ישרים.

קורא עכביש כתב:אבקש עזרת חכמי הפורום שיחי' בכמה שאלות שאינם ברורים אצלי בענין איסור עבודה זרה לבנ"י ולהבדיל לב"נ.
בשורש עבודה זרה מאיזה טעם עבדו לה, ידועים דברי הרמב"ם בריש הל' עבו"ז שהיה בא לחלוק כבוד למשרתי א-ל, ודברי הר"ן (דרוש ט') שהיו אומרים עזב ה' את הארץ לרוב רוממותו, היש עוד שיטות בזה, או מקורות שדנים בזה?
לדעת הרמב"ם שכולם היו עובדים גם לאלוקי הארץ א"כ כל עבוד"ז הוא עבודה בשיתוף, וא"כ לדעה ששיתוף מותר לב"נ מהו עבוד"ז האסורה להם. (במילים אחרות מה בין שיתוף לעבודה זרה).
עוד משמע מהרמב"ם שעיקר האיסור היה רק מפני שברבות הימים שכחו מעילת העילות ית"ש ונשארו לעבוד רק להמשרתים, הא אילו היו עובדים גם להשי"ת לא היה איסור בעצם?
אבקש למצוא מאמר (או ספר) מקיף בענינים אלו, ולענין הנוצרים והישמעלים בזמנינו.

יסוד דברי הרמבם על האיסור לעבוד לאמצעים , הוא כי מדובר בכוחות ללא בחירה וממלא אינם פועלים ברצונם כלום , וכאשר אדם עובד אותם כרשות מחליטה הרי הוא מכיר ועובד במקרה "הטוב" למספר רשויות מחליטות וגם להשם ובמקרה הרע גם אם הוא מכיר באל עליון, עובד בפועל רק או בעיקר להם ובזה הוא מתכחש לאמת שהשם שולט בעצמו על הכול.

וזה כן איסור בעצם רק יכול להביא את ההמון לאיסור הרבה יותר חמור וראה מורה נבוכים א לה. [זה פרק מכונן למבין, להבנת שיטת הרמבם בחומרת המינות וההבדל שיש בינה לשאר כפירות ]

המושג שיתוף שיש הסוברים [כמובן לא הרמבם ] שהותר לבני נח, כוונתו היא לאפשרות היות הרשות האחת שהיא השם מורכבת כלומר חוסר אחדות פנימית שפירושה שמחד נשאר שהוא ורק הוא בורא הכול ושולט על הכול , אך מאידך מה שאינו אחיד , אינו מושלם פשוט ואין סופי ובכלל זה שיכולים לכאורה אפילו להגשים, אלא מספיק שמכירים בכך שברא את הכול ושולט עליו ללא מיצרים כולל עליהם גופם ממילא רק לו ראוי לעבוד .

ולפי אלו המתירים לגוי שיתוף יצא שאין הנצרות ע"ז לגויים , ולאוסרים היא כן כי היא אוחזת מהשילוש שמרכיב אחד. אבל האסלם לכולא עלמא אינו ע"ז.