פורום אוצר החכמה

אמר רבי יצחק: עיר אחת היתה בארץ ישראל שהיו עושין כרבי אליעזר, והיו מתים בזמנן. ולא עוד אלא שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל על המילה, ועל אותה העיר לא גזרה.

קראקובער כתב:אתם רק מחזקים את הקושיא שאם כלפי שמיא קיים את המצווה תמיד או אי עבירה אז אף פעם החכם לא טועה אז מה המשמעות של סייעתא דשמיא בפסק הלכה.

בברכה המשולשת כתב:אגב, דברי החזו"א אינם חידוש שלו, וכבר מצאנו כן במפורש בספר יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יב"ק משפירא רבו של רבינו הרקח

שומע ומשמיע כתב:ראיתי פעם איזה חסידישע מעיישה עם שני צדיקים ידועים [לא זוכר את השמות]. שאחד שלח לחברו בליל יו"ט שסוכתו פסולה [היה וויכוח על משהו בסכך]. ושלח לו שאינו מקבל, כי כבר היה אצלו אברהם ופקד כמה עקרות.

ולא הבנתי את הטענה, מהאי טעמא, שכיוון שהוא אחז כן אז הגיע אברהם. אבל אין זה ראיה במו"מ של הלכה.

וצע"ג.

עושה חדשות כתב:

בברכה המשולשת כתב:אגב, דברי החזו"א אינם חידוש שלו, וכבר מצאנו כן במפורש בספר יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יב"ק משפירא רבו של רבינו הרקח

ביחוסי תו"א? לא מוכר לי לע"ע. אולי התכוונת לשבה"ל (- viewtopic.php?f=17&t=23561&p=268353#p268353) ? אבל יש קצת הבדל בין ההגדרה של החזו"א לשבה"ל.

לעומקו של דבר כתב:שמעתי שיש בזוה"ק שמי שעשה מצווה ע"פ הוראת חכם (או בחכם המורה לעצמו) שלא באופן שנפסק להלכה, לא זו בלבד שניקה מאשמה, אלא גם פעל כל התיקונים בעולמות העליונים והוליד את כל המלאכים הנולדים מהמצווה כתיקונה.
יודעים מקור?

...ולא לבד ניתן רשות להטות אחר רבים בעת המחלוקת, רק אפי' יהי' נגד האמת המסור הל"מ, כענין תנור של עכינאי שבלי ספק הבת קול יצא כהל"מ, ומ"מ לא חשו לו, שכך רצונו ית' ככתוב בתורתו אחרי רבים להטות.
ולוּ הונח שנמסר למרע"ה מסיני שיהיו ה' פרשיות בתפילין - שבאמת אין הכרח מן התורה למספר ארבע ע' תוס' פ"ק סנהדרין ד' ע"ב - ואף שתלוין בהם סתרי סתרים וסודי סודות, אחר שהסכימו חז"ל שיהיו רק ד' זה הוא רצונו ית', וכפי רצונו ית' יתעוררו הסודות וגנזי עליון. ואין להאריך בזה.

חברא כתב:

לעומקו של דבר כתב:שמעתי שיש בזוה"ק שמי שעשה מצווה ע"פ הוראת חכם (או בחכם המורה לעצמו) שלא באופן שנפסק להלכה, לא זו בלבד שניקה מאשמה, אלא גם פעל כל התיקונים בעולמות העליונים והוליד את כל המלאכים הנולדים מהמצווה כתיקונה.
יודעים מקור?

איני יודע מקור מהזוהר, אבל כן כתב בשו"ת חוות יאיר (סימן קצב):

...ולא לבד ניתן רשות להטות אחר רבים בעת המחלוקת, רק אפי' יהי' נגד האמת המסור הל"מ, כענין תנור של עכינאי שבלי ספק הבת קול יצא כהל"מ, ומ"מ לא חשו לו, שכך רצונו ית' ככתוב בתורתו אחרי רבים להטות.
ולוּ הונח שנמסר למרע"ה מסיני שיהיו ה' פרשיות בתפילין - שבאמת אין הכרח מן התורה למספר ארבע ע' תוס' פ"ק סנהדרין ד' ע"ב - ואף שתלוין בהם סתרי סתרים וסודי סודות, אחר שהסכימו חז"ל שיהיו רק ד' זה הוא רצונו ית', וכפי רצונו ית' יתעוררו הסודות וגנזי עליון. ואין להאריך בזה.

ואני סובר עוד, שאי אפשר שימשך ממה שיכריעו הסנהדרין הפסד בנפש כלל, גם כי יאכילו דבר האיסור ושיאמרו בו שהוא מותר. לפי שהתיקון אשר ימשך בנפש מצד ההכרעה למצות החכמים מורי התורה, הוא הדבר היותר אהוב אצלו, כאמרו (ש"א טו כב) הנה שמוע מזבח טוב, ותיקון ההוא יסיר הרוע אשר הוא מעותד להתילד בנפש מצד אכילת הדבר האסור ההוא. וכיוצא בדבר זה בעצמו יקרה בגוף, כי המאכל המזיק, כשיאכלהו האוכל על דעת שמועיל אליו, הנה מחשבתו תפעל באוכל ההוא, ויסור ממנו היזקו, אם לא שיהיה מופלג. כן הענין כשימשך האדם אחר מצות הסנהדרין, גם כי ישיגו ויכירו בדבר האסור שהוא מותר, הימשכו אחר עצתם, והיותו נמשך אחריהם, יסיר מנפשו כל אותו רוע שהיה ראוי שיתילד מצד אכילת הדבר האסור ההוא. ולכן צותה התורה ואמרה לא תסור מן הדבר אשר יגידו אליך ימין ושמאל. והנה נשלם בזה ענין השופטים ותיקונם.

אוצר החכמה כתב:לא הבנתי בכלל את שאלת פותח האשכול.
החזו"א מדבר באופן שהוא סובר כך, ואפילו שחולקין עליו הוא כן דעתו. (ויתכן שגם במקרה שאח"כ חזר בו דהיינו שאינו אומר שטעה אלא שעתה נראה לו יותר כצד אחר.) אבל אם מודה שטעה ע"ז לא דיבר החזו"א.

אוצר החכמה כתב:הדגשתי את ההבדל בין טעות לבין חוזר בו.

אוצר החכמה כתב:בקיצור לפי דעתך לא משנה מה פסק הפוסק לדעת החזון איש תמיד כך הדין. וברור שאם כך אין צורך שיהיה לו סייעתא דשמיא לכוון לאמת כי את מי בכלל מעניינת האמת.

בעיני זה לא מתקבל על הדעת.

בברכה המשולשת כתב:

עושה חדשות כתב:

בברכה המשולשת כתב:אגב, דברי החזו"א אינם חידוש שלו, וכבר מצאנו כן במפורש בספר יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יב"ק משפירא רבו של רבינו הרקח

ביחוסי תו"א? לא מוכר לי לע"ע. אולי התכוונת לשבה"ל (- viewtopic.php?f=17&t=23561&p=268353#p268353) ? אבל יש קצת הבדל בין ההגדרה של החזו"א לשבה"ל.

התכוונתי ליחתו"א, ערך רבי חנינא בן גמליאל, עמ' תלה-תלז

אוצר החכמה כתב:אבל כיוון שזה לא נכון והחזו"א לא העלה בדעתו שאם רב פסק דין ולמחרת ראה שטעה בדבר משנה עדיין הדין כמו שסבר אתמול לכן אין קושיה.

באותה מידה כמו שאם רב הניח תפילין ולמחרת התברר שלא היה בהם פרשיות לא נאמר שלא צריך פרשיות בתפילין.

עושה חדשות כתב:

בברכה המשולשת כתב:

עושה חדשות כתב:ביחוסי תו"א? לא מוכר לי לע"ע. אולי התכוונת לשבה"ל (- forums/viewtopic.php?f=17&t=23561&p=268353#p268353) ? אבל יש קצת הבדל בין ההגדרה של החזו"א לשבה"ל.

התכוונתי ליחתו"א, ערך רבי חנינא בן גמליאל, עמ' תלה-תלז

יש"כ. דבריו אכן קרובים לד' החזו"א, (ואילו בשבה"ל מבו' קצת אחרת, וכנ"ל). ז"ל:

מיהו אין מכאן ראייה כך ולא כך, דאם לעולם אין תקלה באה ע"י צדיקים, א"כ יש להקשות היאך יורו ב"ד לאכול חלב ולעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה ואפילו בהוראת ע"ז וכן כהן גדול וכן חזקיהו מלך יהודה שהיה חסיד גמור ואכלו את הפסח בלא ככתוב על ידו וכ"ש חמץ, והכא לא שייך למימר אתם אפילו שוגגים אפילו מזידים דא"כ למה הכתוב מעיד בלא ככתוב כת' וכתוב הוא, הילכך היה לנו להקשות מכאן בדברי הכל, אלא על כרחיך בהוראה לא שייך, שבכל דבר שנותנין דעת להורות והכוונה להעמיד הדבר על דין תורה, כמה שגו בדבר זה כגון צרת הבת וקיימא לן נמי מסקנא דעשו ב"ש כדבריהן והעיד ר' יהושע על שתי משפחות גדולות שהיו בירושלם והן בני צרת הבת ... לפיכך נראה כי לא שייך לומר כן בהוראה הואיל ואמרה תורה כי יפלא אחרי רבים להטות עמדה תורה על העתיד, כהא ההיא דאקשתא ואייתרא דהוא איסור כרת ובני ארץ ישראל אכלי ליה ובני בבל לא אכלי וכן פלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא שם בחלב תותב קרום ונקלף וכמה וכמה כיוצא בזה בההיא דפליגי ב"ש וב"ה במראה דמים שהן כמימי תלתן וכמימי בשר דב"ה מטהרין וב"ש מטמאין דאתי לביאת זבה ולקלקול מניינה או כמר או כמר הואיל ועשו כדבריהן, היל' בכל הוראה לא שייך למימ' אין תקלה באה על ידיהן דא"כ חנניה בן אחי ר' יהושע שעבר שנים בגולה כמו שכתב' למעלה וקלקלו חכמים כל מועדים ע"י עיבורו כמו שכתבתי בסדר אחיה דשלחו רכב בסוס הן דמטא מטא והן דלא מטא נהגו בקלקול ... עוד אני חוזר לפרש שאין תקלה בא על ידי צדיקים בכלל כל דבר שהצדיק יודע בו שאסור ונזהר בו אין תקלה באה לו ואם אינו נזהר אפילו באיסור דרבנן לא שייך למימר הכי אבל בהוראה לא שייך שהרי קבלתו כך כגון ר' שמעון שאכל ספחים של שביעית ...

חברא כתב:

לעומקו של דבר כתב:שמעתי שיש בזוה"ק שמי שעשה מצווה ע"פ הוראת חכם (או בחכם המורה לעצמו) שלא באופן שנפסק להלכה, לא זו בלבד שניקה מאשמה, אלא גם פעל כל התיקונים בעולמות העליונים והוליד את כל המלאכים הנולדים מהמצווה כתיקונה.
יודעים מקור?

איני יודע מקור מהזוהר, אבל כן כתב בשו"ת חוות יאיר (סימן קצב):

...ולא לבד ניתן רשות להטות אחר רבים בעת המחלוקת, רק אפי' יהי' נגד האמת המסור הל"מ, כענין תנור של עכינאי שבלי ספק הבת קול יצא כהל"מ, ומ"מ לא חשו לו, שכך רצונו ית' ככתוב בתורתו אחרי רבים להטות.
ולוּ הונח שנמסר למרע"ה מסיני שיהיו ה' פרשיות בתפילין - שבאמת אין הכרח מן התורה למספר ארבע ע' תוס' פ"ק סנהדרין ד' ע"ב - ואף שתלוין בהם סתרי סתרים וסודי סודות, אחר שהסכימו חז"ל שיהיו רק ד' זה הוא רצונו ית', וכפי רצונו ית' יתעוררו הסודות וגנזי עליון. ואין להאריך בזה.

וירטואלי כתב:

עושה חדשות כתב: יש"כ. דבריו אכן קרובים לד' החזו"א, (ואילו בשבה"ל מבו' קצת אחרת, וכנ"ל). ז"ל:

מיהו אין מכאן ראייה כך ולא כך, דאם לעולם אין תקלה באה ע"י צדיקים, א"כ יש להקשות היאך יורו ב"ד לאכול חלב ולעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה ואפילו בהוראת ע"ז וכן כהן גדול וכן חזקיהו מלך יהודה שהיה חסיד גמור ואכלו את הפסח בלא ככתוב על ידו וכ"ש חמץ, והכא לא שייך למימר אתם אפילו שוגגים אפילו מזידים דא"כ למה הכתוב מעיד בלא ככתוב כת' וכתוב הוא, הילכך היה לנו להקשות מכאן בדברי הכל, אלא על כרחיך בהוראה לא שייך, שבכל דבר שנותנין דעת להורות והכוונה להעמיד הדבר על דין תורה, כמה שגו בדבר זה כגון צרת הבת וקיימא לן נמי מסקנא דעשו ב"ש כדבריהן והעיד ר' יהושע על שתי משפחות גדולות שהיו בירושלם והן בני צרת הבת ... לפיכך נראה כי לא שייך לומר כן בהוראה הואיל ואמרה תורה כי יפלא אחרי רבים להטות עמדה תורה על העתיד, כהא ההיא דאקשתא ואייתרא דהוא איסור כרת ובני ארץ ישראל אכלי ליה ובני בבל לא אכלי וכן פלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא שם בחלב תותב קרום ונקלף וכמה וכמה כיוצא בזה בההיא דפליגי ב"ש וב"ה במראה דמים שהן כמימי תלתן וכמימי בשר דב"ה מטהרין וב"ש מטמאין דאתי לביאת זבה ולקלקול מניינה או כמר או כמר הואיל ועשו כדבריהן, היל' בכל הוראה לא שייך למימ' אין תקלה באה על ידיהן דא"כ חנניה בן אחי ר' יהושע שעבר שנים בגולה כמו שכתב' למעלה וקלקלו חכמים כל מועדים ע"י עיבורו כמו שכתבתי בסדר אחיה דשלחו רכב בסוס הן דמטא מטא והן דלא מטא נהגו בקלקול ... עוד אני חוזר לפרש שאין תקלה בא על ידי צדיקים בכלל כל דבר שהצדיק יודע בו שאסור ונזהר בו אין תקלה באה לו ואם אינו נזהר אפילו באיסור דרבנן לא שייך למימר הכי אבל בהוראה לא שייך שהרי קבלתו כך כגון ר' שמעון שאכל ספחים של שביעית ...

סליחה על ההקפצה, פשוט הגעתי מארץ מרחקים.

אפשר אולי לפרש מהי בדיוק נקודת החילוק בין גדרו של החזו"א להגדרתו של שבה"ל?

ואגב, מה שהביא הרב בברכה המשולשת מיחותו"א אם אמנם שהדברים מוסיפין תבלין וענין אינם דומים זל"ז כלל.
ראשונה הוא מדבר על לאוין ולא על עשין וכמו שהשריש לנו לחלק ביניהם בספר משך חכמה פרשת בא על הפסוק ושמרת את המצווה הזאת וגו'.
והעיקר, הוא מדבר אף לענין פר הע"ד של ציבור ששם מדובר בבית דין שהורו להתיר חלב וחזרו בהם, בהשלכה למצוות תפילין לדוגמא הרי בכה"ג פשיטא שלא קיים מצוות תפילין, שהרי בית דין מביאין קרבן על מעשיהם ואכן כן יש כאן חטא גמור (אני כותב על הדברים כפי שהם בהעתקתו של כת"ר, ואולי יש שם תוספת שמשנה את כל המשמעות).