חוקרנוביץ כתב:ידוע עניין שביאור סדר הדברים הוא כך:עוזר, בתוך הצרה ,מושיע, לצאת מהצרה,מגן, היינו שלא תבוא הצרה,
וא"כ צ"ב בחתימת ברכת ההודאה נאמר כך הא-ל ישועתינו ועזרתינו סלה וכו
ולכאורה סדר הדברים היה צריך להיות מקביל לברכה הראשונה הא-ל עזרתינו וישועתינו סלה
ויש ליישב שלאחר שאדם נושע אז נמצא שגם היה לו עזרה,משא"כ בברכה הראשונה מדברים
בשבח באופן כללי ולכן יש את הסדר הזה
ועדיין צ"ב.
אני שמעתי ביאור באו"א (ממש"כ) ולפי"ז מיושבת היטב הערתך. עוזר - הוא סיוע שניתן בצירוף ובהשתתפות מצד הנעזר ג"כ, משא"כ 'מושיע' שהוא סיוע שניתן רק ע"י המושיע בלא השתתפות מצד הנושע, והם ב' סוגי הטבות שונות מצד הבורא יתברך כלפינו, דיתכן מצב והטבתו הוא בסיוע מצידנו ג"כ שכביכול אנו ג"כ מועילים בזה, ויתכן מצב שהטבתו היא רק ע"י בלבד בלא שום השתתפות מצידנו, ואילו 'מגן' הוא כמש"כ שהוא מטיב עמנו למנוע את הצרה ושלא נצטרך למצב של ישועה ועזרה. ולכן בברכת אבות שבאים לסדר שבח הבורא יתברך, אז מזכירים את שבחיו בסדר שכל שבח מוסיף מהקודם לו, ולכך מתחילים ב'עוזר' ואח"כ 'מושיע' שהוא שבח גדול יותר, שהרי יש אנשים שאין להם יכולת אלא להיות עוזרים בלבד שזהו יותר 'קל' מלהיות 'מושיע', ואח"כ 'מגן'.
ואילו בברכת ההודאה שם הסדר הוא דווקא להיפך, דהרי בטבע העולם אנשים יעדיפו להיות 'מושיעים' מהיות 'עוזרים' שהרי באופן שאתה 'מושיע' הכל נזקף אליך כיון שרק בגללך קרה מה שקרה, משא"כ כשאתה רק עוזר שאז יש שותפים איתך באותה הטבה, ומשום כך כשבאים לסדר הודאה לפניו יתברך, אז אנו אומרים שהוא לא רק 'ישועתנו' שזהו הדבר היותר פשוט (מצד ההודאה של הבנ"א) אלא אני מודה לך גם על זה שאתה 'עזרתינו' ואין הקב"ה מונע את הטבתו להיות רק מושיע אלא הוא גם עוזר.