פסק של הגרע"י ז"ל - אשכנזים באר"י מחוייבים לנהוג כהב"י?

[חיים ושלו']

ראיתי בספר שיצא לאור על הגאון הגדול ר' עובדי' יוסף זצוק"ל שדעתו היתה שאשכנזים באר"י מחוייבים לנהוג כדעת הב"י מדין מרא דאתרא, ואף שכהים יש כבר קהילות שלמות מ"מ קמא קמא בטיל, ואף הורה לבעל תשובה אשכנזי לנהוג כהספרדים, האם יש למישהו ידיעה על זה? האם אכן הוא חתים עלה?
ולכאורה הרי נראה דפסק זו תמוה, וכי שייך דין מרא דאתרא כ400 שנה לאחר ההסתלקות? אטו אנו מחוייבים לנהוג כהירושלמי? ובר מן דין איך שייך דין מרא דאתרא בדבר שאנו נוקטים כדין ברור בוודאות בלי שום ספק, וכמש"כ הפר"מ דדעת הב"י אינו נחשב אפילו כספק לצרפו לדין ספק ספיקא (אמנם נכון לגבי הספרדים דנקטי כהב"י לא כולם נקטו כן להחשיבו כודאי והרי הבן איש חי החמיר בהרבה פעמים כהרמ"א, אבל דעת הגרע"י כידוע לא היה כן)? וכי מרא דאתרא שפוסק נגד דין ברור נצטרף לפסוק כוותיה? וכי ספרדי שילך לגור במדינות אשכנז צריכים לפסוק כהרמ"א?
ולכאורה נראה שאין זה אלא סיפורי מעשיות פורחות באויר, או טעות באיזה התבטאות של הגרע"י שלא הובן כראוי.

[מאור עינים]

עיין שו"ת יחוה דעת ח"ה סי' לג שכתב כן על גר שנתגייר בארץ ישראל שצריך לילך אחר הב"י,
וד"ז אינו מובן שאחר כמה מאות שנים, ולא עוד אלא שיש באתריה עדות שלימות הנוהגות שלא כדעתו, שעדיין יהיה משמעות לזה שהוא היה מרא דאתרא,

[שבילי דנהרדעא]

יתכן מאד כי בעמדו על דעתו הברורה שכל ספרדי מחויב לנהוג כפסקי מרן הב"י, התבטא שמן הדין גם אשכנזים צריכים, והיינו כעין גוזמא.
אמנם בהיגיון אין הדבר מופרך כל כך, הגע עצמך, האם לפני כ200 שנה הגיע יהודי מפוילין לגור בדמשק, האם זה כ"כ מופרך שנהג כהספרדים, האם זה ברור שהיה חייב לנהוג בעצמו וצאצאיו כפסקי הרמ"א, הרי האר"י הק' שהיה (לדעת הרבה) אשכנזי שהיה גר בין הספרדים התפלל כל השנה (חוץ מר"ה ויוה"כ) בביהכ"נ הספרדי, ומה שיש לעיין הוא הסברא דקמא קמא בטיל.
ובכל אופן הרי החזו"א לא ס"ל הכי ולדידן ה"ה המרא דאתרא...
ובמבט אחר, מ"ש תפילין בחול המועד וברכת שהחיינו בברית מילה שבזה רוב האשכנזים באר"י נוהגים כהמחבר, משאר פסקי הרמ"א?

[חיים ושלו']

הרי האר"י הק' שהיה (לדעת הרבה) אשכנזי שהיה גר בין הספרדים התפלל כל השנה (חוץ מר"ה ויוה"כ) בביהכ"נ הספרדי

אולי בגלל זה התפלל בר"ה בביהכ"נ האשכנזי כדי לשמוע שברים תרועה בשתי נשימות ופסוקי קרבן מוסף...
וברצינות, יתכן קודם שיצא השו"ע והמפה עדיין לא הוחלט ההלכה, דכתיבת השו"ע והמפה הוא כעין חתימת התלמוד [ויש לעיין בזה טובא, כי מחלוקת המחבר והרמ"א הם בעצם דרך הפסיקה היאך פסקינן אי כהרמב"ם והרי"ף וכו' וטרם יצא לאור השו"ע כבר נהגו כן והוחלט ההלכה] ועכ"פ דין מרא דאתרא כבר היה שייך בעת ההוא.
יש לעיין החכם צבי שגר בקהילה ספרדית האם נהג כהשו"ע? או שמא בני קהילתו נהגו כהרמ"א משום מרא דאתרא?

[חיים ושלו']

יש לעיין החכם צבי שגר בקהילה ספרדית האם נהג כהשו"ע?

שוב התבוננתי דבכל אופן לא היה הבית יוסף שם מרא דאתרא.

[חיים ושלו']

מה. עוד הנני מודיע אתכם, הנה רבותינו גדולי(ם) האחרונים, הגאון מורנו הרב שלמה לוריא ז"ל, והגאון מורנו הרב משה איסרלש ז"ל, כל אחד מהם, חיבר וסידר איסור והיתר, וכמה פעמים הם מחולקים, וכבר יצא טבעו של הגאון מהרמ"א ז"ל לילך אחריו ולפסוק כמוהו. ובודאי מן השמים זכה לזה, כמו שנפסק הלכתא כבית הלל, אף על גב דבית שמאי הוי חריפי (יבמות יד א). רק כגון דא צריך אני להודיע, כי הגאון מהרש"ל ז"ל הוא בתראי בסדר חיבור איסור והיתר שלו, לאחר שחיבר מהרמ"א ז"ל תורת חטאת שלו. כי כן היה המעשה, תלמידים של הגאון מהרש"ל ז"ל העתיקו איסור והיתר שלו, והביאו אותו ליד מהרמ"א ז"ל כשחיבר התורת חטאת, על כן הביא כמה פעמים איסור והיתר של הגאון מהרש"ל ז"ל, ומשיג עליו, ואחר כך בא התורת חטאת ליד הגאון מהרש"ל ז"ל, וכתב מהרש"ל ז"ל באיסור והיתר שלו, 'מה שכתב', נמצא שזה הגאון מהרש"ל ז"ל הוא בתראי. אבל כבר אמרתי, שכבר נתפשט בתפוצת ישראל שבחוצה לארץ, במלכות פולנייא, ופיהם, ומעהרין, ואשכנז, לפסוק כהגאון מהרמ"א ז"ל, אבל מכל מקום ראוי להיות כל איש שורר בביתו, להתקדש ולהחמיר לאסור לעצמו, הן מה שאוסר זה, והן מה שאוסר זה, אף שמיקל לאחריני בהוראה לפי המנהג, יחמיר לעצמו. ומכל שכן, שלא יקל לעצמו, ויחמיר לאחריני. וארשום איזה מקומות, וישמע חכם ויוסף לקח.

נא. עתה ארשום קצת מהחילוקים שבין הגאונים בתראי, מהרש"ל ז"ל ומהרמ"א ז"ל, ולא ארשום במקום שרש"ל מתיר ורמ"א אוסר, דלא יש נפקותא מזה, אחר דפסקינן בדור הזה אחר רמ"א, ומי יקל ראש, ומי הוא זה שיחמיר לאחריני ויקיל לעצמו. אך, ארשום קצת מקומות שרש"ל מחמיר, ואף המיקל לאחריני ופוסק כרמ"א, מכל מקום ראוי שיחמיר לעצמו כרש"ל, כי על הרוב טעמו ונימוקו עמו.

כשכותב כבר נתפשט במלכות פולנייא וכו' הרי גם לובלין בכלל אף שהמהרש"ל היה מרא דאתרא שם, ועוד, הרי השל"ה היה גר באר"י ושם הרי נכתב שורות אלו, ותל"מ.

[אוהב אוצר]

כמו שכתב פותח האשכול: סיפורי מעשיות, לא היה ולא נברא.
הן אמת שלגבי גר כתב שיכול [לא חייב] לנהוג כמנהגי הספרדים וכב"י אולם על אשכנזים??? ראוי לפני יום פקידת שנתו [יארצייט בלע"ז] לבקש מחילה על בירבורי דברים אלו על גאון עולם זה.
ואדרבא, הסביר את דבריו כנגד קהילות מסוימות [מרוקאים וכד'] מדוע סבר שיש להם ללכת ע"פ הב"י ולא ע"פ מנהגיהם בחו"ל בשונה מבני אשכנז שממשיכים ללכת ע"פ הרמ"א גם כאן בא"י.

[סגי נהור]

כמו שכתב פותח האשכול: סיפורי מעשיות, לא היה ולא נברא.
הן אמת שלגבי גר כתב שיכול [לא חייב] לנהוג כמנהגי הספרדים וכב"י אולם על אשכנזים??? ראוי לפני יום פקידת שנתו [יארצייט בלע"ז] לבקש מחילה על בירבורי דברים אלו על גאון עולם זה.
ואדרבא, הסביר את דבריו כנגד קהילות מסוימות [מרוקאים וכד'] מדוע סבר שיש להם ללכת ע"פ הב"י ולא ע"פ מנהגיהם בחו"ל בשונה מבני אשכנז שממשיכים ללכת ע"פ הרמ"א גם כאן בא"י.

גם על דעתו לגבי הספרדים יש מקום רב לחלוק (בלשון המעטה), אבל כנראה זכה מן השמים שנתקבלה דעתו ונתקבלו פסקיו אצל רוב אחב"י הספרדים.

[מה שנכון נכון]

הרע"י אכן כותב כך (עכ"פ 'מצדד') בכ"מ לענין האשכנזים בא"י, ראה בדבריו לענין מלך אוהב צדקה ומשפט (והביא ע"ז מהבאר משה), לענין ברכת נשים על מעשהז"ג, לענין קטניות, לענין ברכה לפני הדלק"נ (בשם הרא"ז מלצר, אך כמדומני שאין דבריו מדויקים), ועוד.
אם כי כמובן יש הרבה מקומות שנראה מדבריו אחרת.

[אוהב אוצר]

כמו שכתב פותח האשכול: סיפורי מעשיות, לא היה ולא נברא.
הן אמת שלגבי גר כתב שיכול [לא חייב] לנהוג כמנהגי הספרדים וכב"י אולם על אשכנזים??? ראוי לפני יום פקידת שנתו [יארצייט בלע"ז] לבקש מחילה על בירבורי דברים אלו על גאון עולם זה.
ואדרבא, הסביר את דבריו כנגד קהילות מסוימות [מרוקאים וכד'] מדוע סבר שיש להם ללכת ע"פ הב"י ולא ע"פ מנהגיהם בחו"ל בשונה מבני אשכנז שממשיכים ללכת ע"פ הרמ"א גם כאן בא"י.

גם על דעתו לגבי הספרדים יש מקום רב לחלוק (בלשון המעטה), אבל כנראה זכה מן השמים שנתקבלה דעתו ונתקבלו פסקיו אצל רוב אחב"י הספרדים.

לא באתי לצודד לכאן או לכאן, באתי להוציא דברים מלבן של אנשים שכתבו דברים מופרכים.

[חיים ושלו']

ולא מיבעיא לדידן בני ארעא קדיש' דנקיטינן כמרן וקבלנו הוראותיו אלא דבאסור והתר חוששין על הרוב לכתחילה לדברי מור"ם

האם פסק זו של החיד"א אינו סותר את הכלל של הגרע"י שנקטינן לגמרי כהב"י אפילו להקל?

וראה זה פלא, משמע דאשכנזים קיבלו את פסקי הרמ"א יותר מאשר בני ספרד קיבלו פסקי הב"י, דלפי דבר החיד"א והבן איש חי מחמירים בהרבה פעמים כהרמ"א, אבל האשכנזים הו"ל כיצא בת קול הלכה כהרמ"א (כמש"כ השל"ה) ולא חיישינן להב"י אפילו כספק {כמש"כ הפר"מ).

[quote="אוהב אוצר"]
הן אמת שלגבי גר כתב שיכול [לא חייב] לנהוג כמנהגי הספרדים וכב"י אולם על אשכנזים??? ראוי לפני יום פקידת שנתו [יארצייט בלע"ז] לבקש מחילה על בירבורי דברים אלו על גאון עולם זה.[quote]
תלמידיו שומעי לקחו הם אלו שמפרסמים שמועה זו.

[אוהב אוצר]

יש הרבה מתלמידיו ושומעי לקחו שלא מבינים בין ימינם לשמאלם.

[ס''ט]

יביע אומר, חלק ה, יו"ד, סימן ג, עמ' קנח:

ובאמת שהיה מן הדין שעכ"פ בא"י שמרן הב"י הוא מרא דאתרא, וגם האשכנזים בדורות הקודמים נהגו בזה כדבריו (=לענין מיעוך הסירכות) כמו שכתב השל"ה הנ"ל, להמשיך גם בדורות אלו באיסור זה, למנוע מיעוך ומשמוש, ומכ"ש קילוף בצפורן וכיו"ב. ואפילו בעיר שרוב תושביה כיום אשכנזים, כל שתושביה נהגו מתחילה להחמיר, קמא קמא דמטי להו מארצות אשכנז עליו לנהוג כמנהג א"י, וכמו שכתב מרן בשו"ת אבקת רוכל (סי' ריב), שעיר שבאו לדור בה ספרדים ואשכנזים, והספרדים היו מרובים על האשכנזים, והיה על האשכנזים לנהוג כמנהג הספרדים בין להקל בין להחמיר, מאחר שאין דעתם לחזור, וכן עשו, הגם שאח"כ נתרבו האשכנזים על הספרדים, צריכים האשכנזים לנהוג כמנהג הספרדים גם להקל, לפי שהאשכנזים הראשונים בטלו לגבי הספרדים אשר קדמו להם, והוו להו כאילו כולהו ספרדים, והאשכנזים הבאים אח"כ בטלים לגבייהו... ומבואר בתשובת הגאון ר' בנימין מרדכי נבון, בעל שו"ת בני בנימין, שפעה"ק ירושלים התושבים הותיקים היו רק מקהלות ספרד, ורק מזמן הרב המופלא ר' מנחם מנדל תלמיד הגר"א התחילו לבוא מעט מעט מאחב"י האשכנזים, עד שנעשה קהל גדול בפני עצמו, ואפ"ה כי יהיה להם דבר למשפט באים לפני ב"ד הספרדים, ורק מזה כשתי שנים שפרצה מחלוקת והושיבו ב"ד בפ"ע מעדות האשכנזים, ולפיכך יש להם לנהוג כמנהג הספרדים, ע"ש. ומה מאד תמהני על הגרא"י קוק ז"ל באגרות ראיה (סי' תריא) שכתב, שיש להזהיר ולהודיע לבל יקנו האשכנזים בא"י בשר משחיטת הספרדים, מפני חילוקי ההוראות, ושאין זה דבר חדש, שכשם שבכל מקום בחו"ל שהספרדים שרויים עם האשכנזים המקילים, מחלוקים מטעם זה, הוא הדין כאן ג"כ באה"ק, וכן היה המנהג בירושלים... וכנראה שנעלם מעינו הבדולח תשובת מרן אבק"ר סי' ריב הנ"ל, ודברי האחרונים ז"ל. ומה שהביא ממה שנהגו כיו"ב בחו"ל, לא שמיה מתיא, דהתם מיירי כשבאו קהל גדול בבת אחת, שאז יש לכל עדה לנהוג כמנהג אבותיה, דהיינו הספרדים כדעת מרן והאשכנזים כדעת הרמ"א, וכמש"כ ג"כ בשו"ת דברי מלכיאל חלק ה (סי' ק וסי' רמט), משא"כ כאן בא"י שהיישוב הותיק היה מהספרדים, על האשכנזים לנהוג כדעת הרמב"ם ומרן, וכמו שכתב בשו"ת הלק"ט (בקונט' הגיטין סי' ו), שהגאון מהר"ם בן חביב אב"ד ירושלים היה נוהג לכתוב בגיטי האשכנזים כמנהג הספרדים, הואיל והם נמשכים אחרינו גם לענין דיני טרפיות, ע"ש. וידוע שעד עתה המנהג בירושלים לכתוב בטופסי הגיטין האשכנזים כמנהג הספרדים, שכן הנהיגו גאוני ירושלים, והיינו טעמא כמו שכתבתי לעיל.

[אוהב אוצר]

תביא את החלק שקדם לחלק הזה.
הגיוני? מתוך תשובה ארוכה לגבי שחיטה מוצאים כותרת שכך הוא פסק?
נו באמת.

[פלוריש]

ברשימת "כלל מרן השו"ע" שהודפסה בסוף יחוה דעת א', אות י, נאמר במפורש שהאשכנזים בארץ ישראל ינהגו כדעת הרמ"א. ופעמים רבות הרב עובדיה כותב בלשון כעין זו: "לדידן שקיבלנו הוראות מרן... ולדידהו שיוצאים ביד רמ"א".
אמנם, בחזון עובדיה ח"ב - הגדה של פסח (נו), דן הרב עובדיה על אשכנזיה שמתחתנת עם ספרדי ומקבלת על עצמה את מנהגי בעלה, וכותב:

ומכל שכן שכאן בארץ ישראל עיקר התושבים מקדם היו ספרדים, ומן הדין שגם האשכנזים היו יכולים לנהוג כדברי מרן מרא דאתרין.

אולם כמקור הוא מביא את דברי מרן בשו"ת אבקת רוכל (סי' ריב):

עיר שבאו לדור בתוכה ספרדים ואשכנזים, והספרדים היו מרובים על האשכנזים, והיה על האשכנזים לנהוג כמנהג הספרדים בין להקל בין להחמיר, וכן עשו - הגם שאחר כך באו עוד אשכנזים אחרים ונתרבו האשכנזים על הספרדים, צריכים האשכנזים לנהוג כמנהג הספרדים אפילו להקל. לפי שהראשונים בטלו לגבי הרוב, והו"ל ככולם ספרדים, והבאים אחר כך בטלים לגבייהו. ואם באו להחמיר על עצמם אינם רשאים מפני המחלוקת.

לכאורה, המסקנה המתבקשת מהאבקת רוכל היא שהאשכנזים חייבים לנהוג כמו הספרדים, אך משום מה הרב מסיק שהם 'יכולים' לנהוג כמו הספרדים.

וראו יחווה דעת א, יב:

ובנידון שלנו אפילו כל אנשי אותה עדה נהגו בעודם בחו"ל להחמיר, ופשט מנהגם בכל תושבי העיר, הרי מיד כשעלו ארצה על מנת שלא לחזור לחו"ל, היו רשאים לנהוג כמנהג ארץ ישראל להקל... כיון שרוב התושבים בארץ ישראל נוהגים להקל כדעת מרן שקבלנו הוראותיו

וראו יחווה דעת (א, טו) ביחס לברכת "בורא פרי הגפן" בארבעת הכוסות של ליל הסדר:

אבל מנהג אחינו האשכנזים, וכן יש מהעדה התימנית שנהגו כדעת רוב הגאונים, לברך בורא פרי הגפן על כל כוס וכוס, וכן כתב הרמ"א. וידוע שבמקום מנהג אין לומר הכלל של ספק ברכות להקל... ולכן כל עדה תאחז במנהג שנהגו בקדמת דנא, כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, ומכל מקום טוב שגם אחינו התימנים יאמצו להם מנהגי הספרדים בארץ ישראל, וכדעת מרן שקיבלנו הוראותיו, כי אין ברכות מעכבות.

ראו את ההבחנה בין האשכנזים לתימנים. ואכן, בנו בעין יצחק ח"ג, בסעיף על האשכנזים כתב שקיבלו הוראות הרמ"א, ובסעיף על התימנים כתב שצריכים לנהוג כשו"ע.

(לא נכנסתי כאן לענין של קהילה שעלתה עם בתי הדין שלה וכו')

[חוקר ודורש]

הרבה קהילות גם בתוך הספרדים כמו מרוקו ועירק עד היום אינם מבטלים מנהגיהם
כי הרבה גדולי תורה שבאו לארץ חלקו על הגרע"י שחייב לשמור על מנהגים,וכ"ש לאשכנזים
עיקר דברין של בעל היחווה דעת הוא לבעלי תשובה שאין להם מסורת יכולים ללכת אחר מר"ן
וכן דעת עוד פוסקים שליט"א

[בברכה המשולשת]

היה על זה יותר מאשכול אחד.
בכל מקרה, נראה שדעת הגרע"י היתה כזאת- מעיקרא דדינא באמת גם האשכנזים צריכים לנהוג כהב"י מדין מרא דאתרא, אלא שמכיוון שלא נהגו כך, אז הלכה למעשה מורים להם כהרמ"א.
ולמיטב זכרוני יש על כל זה בספר של בנו הראש"ל הגר"י יוסף, עין יצחק.
ויעויין עוד בספר נכח השלחן

[חיים ושלו']

לכאורה יש לדחות מש"כ הגרע"י משו"ת אבקת רוכל, וכפמש"כ לעיל, דקודם שחיבר את ספר השו"ע ועליו חיבר הרמ"א המפה זה לא היה אלא חילוקי מנהגים, וכל דבר שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג (ירושלמי), ולפיכך אשכנזי שבא לגור אצל ספרדים שלא על דעת לחזור עליו לנהוג כפי המנהג כיון שהלכה רופפת, לא כן לאחר שחיברו ויצא לאור פסקי השו"ע והרמ"א, והוי כאילו יצא בת קול הלכה כהרמ"א, ואפילו לספק אין אנו מצרפים את דעת הב"י, שוב אין כאן הלכה רופפת אלא פסק דין ברור, ושוב ל"ש לומר הלך אחר המנהג, כנלפענ"ד לברר שיטת רבותינו מאז תקופת השל"ה הק' שלא חשו לדברי האבק"ר הנ"ל.

[חיים ושלו']

ומכל שכן שכאן בארץ ישראל עיקר התושבים מקדם היו ספרדים, ומן הדין שגם האשכנזים היו יכולים לנהוג כדברי מרן מרא דאתרין.

מה הכוונה יכולין, היש לי בחירה ושתי אופציות היאך לנהוג?

[ישא ברכה]

כפי הזכור לי ראיתי בכמה מקומות בספרי מרן הגר"ע שאשכנזים בא"י צריכים לעשות כמו פסקי הב"י עפ"י תשובת הב"י באבק"ר שהובאה לעיל. אבל הוא מביא בכמה מקומות כמדומני תשובת פנים מאירות שחולק על הב"י וסובר שאין סברת קמא קמא בטיל. (וא"כ נמצא שאשכנזי העולה לא"י זו מחלוקת הב"י והפנ"מ, ובזה בא מנהג בני אשכנז כמו הפנ"מ).

וביחס לטענות שהועלו לעיל, היות הב"י בזמנו אכן היה מרא דאתרא, והישוב הספרדי לא נפסק כאן בארץ עד היום הזה, (כן יתן ה' עד עולם), הישוב האשכנזי התחדש בעליות הגדולות ומשו"כ עומדת טענת קמא קמא בטיל.

אמנם עצם דברי הב"י מחודשים לומר בזה קמא קמא בטיל, ולכאו' אף אם הראשונים נהגו שלא כדין סוף סוף כעת אם ציבור לעצמם גדולים בכמות.

מלבד כ"ז יל"ד טובא על דברי הגר"ע שהרי האשכנזים לא עלו לא"י כיחידים והצטרפו לקהילות הספרדים אלא עלו כקבוצות והקימו קהילות נפרדות, וממילא לא הצטרפו לקהילות הספרדים.

[אוצר החכמה]

מלבד מה שהתבאר באשכול הדן בזה בצדק לענ"ד, שכל עניין המרא דאתרא אינו עומד לעצמו כדין מחייב לדורות אלא נובע מקבלה שמקבלים עליהם והווה כעין מנהג, וגם במנהג אם משתנה המנהג הרי השתנה. כך שאפילו אם מעיקרא בטלו האשכנזים (מה שאינו כן כפי שכתבת) כיוון שהמצב היום הוא שאינם מקבלים עליהם הוראות הב"י אין שום סיבה שיהיו צריכים לבטל מנהגם דהיום שלא לקבל עליהם הוראותיו מפני מנהג הספרדים של פעם.

[ישא ברכה]

מלבד מה שהתבאר באשכול הדן בזה בצדק לענ"ד, שכל עניין המרא דאתרא אינו עומד לעצמו כדין מחייב לדורות אלא נובע מקבלה שמקבלים עליהם והווה כעין מנהג, וגם במנהג אם משתנה המנהג הרי השתנה. כך שאפילו אם מעיקרא בטלו האשכנזים (מה שאינו כן כפי שכתבת) כיוון שהמצב היום הוא שאינם מקבלים עליהם הוראות הב"י אין שום סיבה שיהיו צריכים לבטל מנהגם דהיום שלא לקבל עליהם הוראותיו מפני מנהג הספרדים של פעם.

אני גם חושב שאתה צודק בסברא, אבל לכאו' בב"י כתוב כדברי הגר"ע. דהיינו שאם הראשונים היו צריכים לנהוג כמו הספרדים אפילו שבפועל לא נוהגים כך הבאים אחריהם צריכים ג"כ לנהוג כהספרדים.

תשו' אבקת רוכל סי' ריב 'ובנדון שלפנינו עדיפא מינה שבתחלה באו ספרדים ואשכנזי' לדור בפליבינ"א והספרדי' היו מרובי' על האשכנזים והיה לאשכנזי' לנהוג כמנהג הספרדים בין להקל בין להחמיר וכמו שהוכחתי וכן עשו הגם כי אח"כ באו עוד אשכנזים אחרים ונתוספו על הראשונים לעולם הספרדים מרובים ואפי' אם היו מתרבים האשכנזים על הספרדים צריכים האשכנזים לנהוג כמנהג הספרדים לפי שהאשכנזי' הראשונים שבאו בטלו לגבי הספרדים ההם והיו צריכי' לנהוג כמנהגם כמו שהוכחתי א"כ הו"ל כולם כספרדי' וכל האשכנזי' הבאי' אח"כ בטלים לגבייהו ותדע דהא רבי זירא דכי סליק אכל מוגרמתא דרב ושמואל אם יעלו עוד אנשים מבבל ויתרבו על בני ארץ ישראל בצירוף רבי זירא נצטרך לומר שיאסר גם רבי זירא לאוכלה ומחזי כחוכא ואיטלולא שבהיות רבי זירא בא"י קבוע היה מותר לאכול היום מוגרמתא ולמחר יאסר אלא על כרחיך למימר דתכף שעלה רבי זירא ונתבטל לגבי בני א"י אינו ניעור שוב להצטרף עם בני בבל העולים אח"כ אלא הרי הוא כבני א"י לגמרי לכל דבר'.

[שבילי דנהרדעא]

לכאורה יש לדחות מש"כ הגרע"י משו"ת אבקת רוכל, וכפמש"כ לעיל, דקודם שחיבר את ספר השו"ע ועליו חיבר הרמ"א המפה זה לא היה אלא חילוקי מנהגים, וכל דבר שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג (ירושלמי), ולפיכך אשכנזי שבא לגור אצל ספרדים שלא על דעת לחזור עליו לנהוג כפי המנהג כיון שהלכה רופפת, לא כן לאחר שחיברו ויצא לאור פסקי השו"ע והרמ"א, והוי כאילו יצא בת קול הלכה כהרמ"א, ואפילו לספק אין אנו מצרפים את דעת הב"י, שוב אין כאן הלכה רופפת אלא פסק דין ברור, ושוב ל"ש לומר הלך אחר המנהג, כנלפענ"ד לברר שיטת רבותינו מאז תקופת השל"ה הק' שלא חשו לדברי האבק"ר הנ"ל.

מש"כ שלאחר כתיבת השו"ע הו"ל כדין מוחלט ולא מדין מנהג, הוא מחודש, מש"כ השל"ה דהו"ל כהסכימו מן השמים היינו במחלוקת שחלק עם המהרש"ל בדינא, ולא מטעם מנהג, ואיה"נ במה שהרמ"א חולק מסברא דנפשיה אין ראי' מהאבק"ר לחייבו כהב"י, אבל ברוב פסקי הרמ"א שפסק כפי שהי' המנהג לפסוק בבני אשכנז, מדוע לא נאמר אם עקר מהמקום והלך למקום שהמנהג כבני ספרד לא יתחייב לנהוג כמנהג המקום וכהאבק"ר, ומהפר"מ אין ראי', דכיו8 דההלכה הוא ללכת בתר המנהג הרי ההלכה קבועה בוודאות כהמנהג, ומ"מ זה כ"ז שיש מנהג.


במה שנפתח האשכול, בנידון בעל תשובה אשכנזי שיכול לנהוג כהספרדים, הנה:

שאלה. אחד מיוצאי אשכנז שעלה לארץ ישראל, ובהשפעת חכם ספרדי חזר בתשובה, ולימדו תורה והלכה, והמשיך בתשובה ע"פ מנהגי הספרדים ומבטאם בתפלה ובקריאת התורה, והוריו שהיו תושבי אשכנז לא שמרו תורה ומצות כלל. האם מותר לו להמשיך בתפלתו ובהלכות ובמנהגי הספרדים להקל ולהחמיר, או עליו להמשיך במסורת אבות אבותיו, ולנהוג כמנהגי אשכנז.

הנה בעצם הדבר שרק בארץ ישראל חזר בתשובה, דאוירא דארץ ישראל מחכים, והתחיל להתנהג כהלכות גוברין יהודאין, הסברא נותנת שעליו להתנהג בכל אורחותיו כדעת מרא דאתרא הוא מרן שקבלנו הוראותיו. הא למה הדבר דומה, לגר שנתגייר בארץ ישראל, (שהוא כקטן שנולד דמי), שעליו לנהוג כדברי מרן הש"ע שהוא המרא דאתרא. מלמד שהמקום גורם. וכמו שכתבנו בשו"ת יחוה דעת ח"ה (סי' לג). ע"ש. ואף כאן מאחר שהוריו לא נהגו בשמירת תורה ומצות, כקטן שנולד דמי לענין זה, אף על פי שיש לחלק בין זה לזה. ובפרט שעל ידי השפעת חכם ספרדי שלימדו תורה והחזירו בתשובה, נהג כבר כמנהגי והלכות הספרדים, דאזלי בתר מרן, אין לו לחזור למסורת אשכנז ומבטאם, מאחר שהופסקה מסורת זו ע"י הוריו שלא שמרו תורה ומצות. ובפרט שזה יכול לגרום לו בלבול בתפלתו. וידוע מ"ש מהרשד"ם בתשובה (חאו"ח סי' לה), שנשאל על קהל שבאו למלכות תוגרמה, ועזבו מנהג אבותיהם, וכולם חזרו לסדר תפלות הספרדים ומנהגיהם, שהם הרבים, וכתב, שטוב ויפה עשו לאחוז סדר מנהג הספרדים בתפלה, שלא מצאנו שיש חובה לאדם להחזיק במנהג אבותיו משום אל תטוש תורת אמך, אלא בדבר שיש בו נדנוד איסור, כההיא דבני בישן בפסחים (נ ב), אבל בכה"ג שאין שום צד איסור בשינוי נוסח התפלה, ולנהוג כמנהג ספרד, פשיטא דלא שייך בזה משום אל תטוש תורת אמך. והרי אפילו במנהג איסור אם אין דעתו לחזור למקום אבותיו פקע ממנו חומרי מקום שיצא משם, ויכול לנהוג כמנהג העיר הזאת אף להקל. והרי בעיקר נוסח התפלה בחול ובשבת וביו"ט אין שינוי מהותי כלל בין הנוסחאות, ואין הבדל אלא בפיוטים ובקרוב"ץ שבתוך התפלה, והרואה יראה שהעדרם טוב ממציאותם, שהרי אין אפילו אחד מעיר שמבין מה שאומר בפיוטים אלו, משא"כ הפיוטים שלנו, שהם מאת המשוררים רבי יהודה הלוי ור' שלמה אבן גבירול, ור"א אבן עזרא, שכולם בלשון צח ומובן לכל. ולכן הקהל הזה שבאו למלכותינו מלכות תוגרמה, אף שמנהג אבותיהם היה על דרך אחרת, והם עזבו מנהג אבותיהם ותפסו מנהג הספרדים בכל סדר תפלותיהם, ראוי לשבחם על כך, מאחר שתפלת הספרדים היא יותר צחה ובטוחה מכל מכשול, ומצוה לחזק את ידם להמשיך להחזיק בסדר תפלות הספרדים ובמנהגיהם, שהם עיקר במלכותינו מלכות תוגרמה. עכת"ד. וסיוע לדבריו כי הנה גם רבינו האר"י שהיה אשכנזי התפלל עם הספרדים בנוסח שלהם, וכמ"ש הגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים ח"ב (סי' ט, דף ד סע"ב) שרבותינו הקדושים סידרו לנו נוסח התפלות, ואף שיש שינוי קצת בנוסח התפלה בין האשכנזים לספרדים, הנה כבר העידו על רבינו האר"י שעם היותו מעדת האשכנזים בחר לו להתפלל בנוסח תפלות הספרדים, וכמעט כל העולם כולו קבלו עליהם נוסח הספרדים זולת האשכנזים. ע"כ. וכ"כ הרב משא מלך (דיני המנהגות חקירה טו), שהמנהג בסדר התפלות שכל הלשונות שבעולם תפשו מנהג הספרדים כמ"ש מורי (הרשד"ם), שהוא הנוסח היותר צח וברור שבכלם, זולת האשכנזים. והנח להם לישראל. ע"כ. ומרן החיד"א בקשר גודל (סי' יב אות ט) כתב: שקבלה בידינו מפי האר"י ז"ל, שיש י"ב שערים ברקיע כנגד י"ב שבטים, והתפלות של כל שבט עולות דרך שער המיוחד לאותו שבט, ונוסח תפלת הספרדים עולה בכל אחד ואחד משנים עשר השערים. ע"כ. וכן הוא בשלמי צבור (דף קח סע"ב). וכ"כ הגר"ח מצאנז בשו"ת דברי חיים ח"ב (חאו"ח סי' ח), שנוסח הספרדים ע"פ האר"י הוא נוסח כולל ונכון לכל שבט, ואין לפקפק כלל על מי שירצה לשנות ממנהג אבותיו ולהתפלל בנוסח ספרד. ע"ש. ומ"ש בשו"ת מהר"ם שיק (חאו"ח סי' מג) לתמוה על הגר"ח מצאנז הנ"ל, שהתיר לשנות מנוסח אשכנז לנוסח ספרד, והעלה ע"פ דברי המג"א (סי' סח), שאין לשנות ממנהג אבותיו. ע"ש. לק"מ, שהרי האר"י עצמו שהיה אשכנזי שינה ונהג להתפלל כנוסח הספרדים. וכבר הקשו בשו"ת פרי השדה ח"ב (סי' צח), ובספר תורת חיים סופר (סי' נא סק"א) ע"ד המהר"ם שיק. ואף תלמידו של המהר"ם שיק המהר"ש גרינפלד בשו"ת מהרש"ג ח"ב (סי' סז) העלה שאין שום איסור לשנות מהנוסח של תפלת האשכנזים לנוסח תפלת הספרדים, שהרי החתם סופר (חאו"ח סי' טו) העיד שרבותיו הגאונים, רבינו נתן אדלר, והגאון בעל ההפלאה, התפללו בבית מדרשם לפני התיבה בנוסח הספרדים, שהוא נוסח האר"י ז"ל. ואיך היו רשאים לשנות מנהגם? אלא ודאי שאין בזה שום נדנוד איסור. ואף שמורי המהר"ם שיק לא כתב כן, ובכל לבי רציתי לקיים דבריו, אך האמת אגיד שאין דבריו נכנסים ללבי וכו'. ולבי אומר לי שכל מ"ש מורי בזה אינו אלא ליישב סברת רבו החת"ס שלא הוטב בעיניו לשנות וכו'. אבל הוא עצמו מודה שאין בזה שום נדנוד איסור, ומעשים בכל יום שרבים עושים מנין לעצמם ומתפללים בנוסח ספרד, ואין מוחים בידם, הילכך כל שהצבור כולו מסכימים להתפלל בנוסח ספרד אין שום איסור בזה ורשאים לעשות כן. עכת"ד. גם בשו"ת בית היוצר (חאו"ח ס"ס ה) כתב לתמוה על דברי המהר"ם שיק הנ"ל, וכתב לחזק את דברי הגאון מצאנז בשו"ת דברי חיים הנ"ל, וכן העלה לדינא שאף מי שהתפלל עד עתה נוסח אשכנז רשאי לשנות לנוסח הספרדים ע"פ דברי האר"י ז"ל, אבל לא להיפך. ע"כ. וע"ע באשל אברהם מבוטשאטש (סי' סח). ומינה לנ"ד. וכבר אמרו (סנהדרין יט ב) כל המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו, שנאמר ואלה תולדות אהרן ומשה, וכתיב ואלה שמות בני אהרן וכו'. ובזוה"ק (פר' תרומה דף קכח ע"ב), דזכאה בעי למרדף בתר חייבא ולמקני ליה אורייתא באגר שלים בגין דיתחשב עליה כאילו הוא ברא ליה. ע"ש. ולכן דרשו חז"ל ושננתם לבניך, אלו תלמידיך שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר ויצאו בני הנביאים. (הרמב"ם פ"א מהל' ת"ת ה"ב). וכעין הסמך שהביא מרן החיד"א בפתח עינים (סנהדרין יט ב), על מה שאמרו שם המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. פירש רבינו מהר"י הכהן, שהוא ע"פ מאי דקי"ל ב"מ (ק ב) שטף נהר זיתיו ונתנם בשדה אחרת, זה אומר זיתי גידלו, וזה אומר ארצי גידלה, יחלוקו. וכן הדין לגבי המגדל יתום, שאביו המולידו טוען בני הוא, והמגדלו אומר אני טפחתי ורביתי, ותצא דינא בחלקות ישית למו, למחצית שכר. אבל הקדוש ברוך הוא נוהג לפנים משורת הדין ונותן לו שכרו משלם. ולכן מכיון שהחכם שלימדו תורה והכניסו תחת כנפי השכינה, הוא עצמו נוהג בכל דבריו כדעת מרן שקבלנו הוראותיו, גם זה שנתקרב לתורה וחזר בתשובה, כמעשהו ממנו יהיה, לנהוג כהוראת מרן. ולא רק בענין התפלה אלא בכל ההלכות עליו לנהוג כדברי מרן שקבלנו הוראותיו בין להקל בין להחמיר. ושוב ראיתי בשו"ת בית אבי ח"ד (סי' נד) שנשאל ג"כ בדבר בחור בעל תשובה על ידי חכמים ספרדים מיוצאי עדות המזרח, והוא מתנהג בכל הליכותיו בתורה ובמצות בדיני ומנהגי הספרדים, אבל הוא והוריו ומשפחתו הם מיוצאי אירופה, שהמסורת שלהם כמנהג אשכנז, זה כמה דורות, אלא שהם אינם שומרי תורה ומצות, אם הבחור הזה יכול להמשיך לנהוג כמנהגי הספרדים, או צריך לנהוג כמנהג אשכנז שהוא כמסורת אבותיו, והעלה שמכיון שהבחור דנן בא לידי מדה זו לחזור בתשובה ולשוב לחיק התורה בהשפעת החכמים הספרדים, ממילא יוכל לנהוג כמנהג הספרדים בין להקל בין להחמיר. ע"כ. וכל שכן בנ"ד שהכל נעשה בארץ ישראל אתריה דמרן הקדוש.

[חיים ושלו']

מלבד מה שהתבאר באשכול הדן בזה בצדק לענ"ד, שכל עניין המרא דאתרא אינו עומד לעצמו כדין מחייב לדורות אלא נובע מקבלה שמקבלים עליהם והווה כעין מנהג, וגם במנהג אם משתנה המנהג הרי השתנה. כך שאפילו אם מעיקרא בטלו האשכנזים (מה שאינו כן כפי שכתבת) כיוון שהמצב היום הוא שאינם מקבלים עליהם הוראות הב"י אין שום סיבה שיהיו צריכים לבטל מנהגם דהיום שלא לקבל עליהם הוראותיו מפני מנהג הספרדים של פעם.

אני גם חושב שאתה צודק בסברא, אבל לכאו' בב"י כתוב כדברי הגר"ע. דהיינו שאם הראשונים היו צריכים לנהוג כמו הספרדים אפילו שבפועל לא נוהגים כך הבאים אחריהם צריכים ג"כ לנהוג כהספרדים.

תשו' אבקת רוכל סי' ריב 'ובנדון שלפנינו עדיפא מינה שבתחלה באו ספרדים ואשכנזי' לדור בפליבינ"א והספרדי' היו מרובי' על האשכנזים והיה לאשכנזי' לנהוג כמנהג הספרדים בין להקל בין להחמיר וכמו שהוכחתי וכן עשו הגם כי אח"כ באו עוד אשכנזים אחרים ונתוספו על הראשונים לעולם הספרדים מרובים ואפי' אם היו מתרבים האשכנזים על הספרדים צריכים האשכנזים לנהוג כמנהג הספרדים לפי שהאשכנזי' הראשונים שבאו בטלו לגבי הספרדים ההם והיו צריכי' לנהוג כמנהגם כמו שהוכחתי א"כ הו"ל כולם כספרדי' וכל האשכנזי' הבאי' אח"כ בטלים לגבייהו ותדע דהא רבי זירא דכי סליק אכל מוגרמתא דרב ושמואל אם יעלו עוד אנשים מבבל ויתרבו על בני ארץ ישראל בצירוף רבי זירא נצטרך לומר שיאסר גם רבי זירא לאוכלה ומחזי כחוכא ואיטלולא שבהיות רבי זירא בא"י קבוע היה מותר לאכול היום מוגרמתא ולמחר יאסר אלא על כרחיך למימר דתכף שעלה רבי זירא ונתבטל לגבי בני א"י אינו ניעור שוב להצטרף עם בני בבל העולים אח"כ אלא הרי הוא כבני א"י לגמרי לכל דבר'.

אכן בתשובות אבק"ר מבואר כן, אבל לא מדין מרא דאתרא אלא מדין מנהג, וה"ה במי שהלך לגור בבגדאד היה חייב לנהוג כהספרדים, ולפי"ז באמת יל"ע כל גדו"י שגרו בין הספרדים, וכגון החכ"צ, וכדלעיל.

[הגהמ]

לנושא האשכול - לפני איזה שנים הציע פרופ' מרק שפירא שאלה זו לשנים מבני הרב, ה"ה ר' יצחק ור' אברהם, והעלה תשובותיהם המנוגדות זל"ז לאתר בלוג הספרים:
http://1.bp.blogspot.com/-Kta3M4kuxIQ/T ... _Yosef.jpg
http://1.bp.blogspot.com/-nnqni2Pz_rM/T ... _Yosef.jpg

[ישראל אליהו]

אאל"ט, באול"צ דן בזה, והעלה שאף שכך נראה מדברי האבק"ר, מ"מ אין זה מוסכם, והרמב"ן (יבמות י"ד) פליג ע"ז, והאשכנזים ס"ל כוותיה דהרמב"ן.
כל זה עפ"י זכרוני.

דרך אגב, מישהו לעיל העיר, וכי ספרדי שילך לאירופה, יצטרך לנהוג כאשכנזי?
ונראה ברור, שאם אין שם קהילה ספרדית, ודעתו להשתקע שם, נותנים עליו חומרי וקולי מקום שהלך לשם, ולכאו' זה פשוט.

[יוצא פוניבז']

האם לדעת הגרע"י אשכנזים או תימנים המשנים (כרשות או כחובה) לנהוג "כדעת מרן", זה דווקא בדברים בהם גילה המחבר את דעתו, או צריכים לנהוג כמנהגי הספרדים בכל דבר וענין?
ומה הדין לענין מקומות בהם דווקא האשכנזים נוהגים כהמחבר (כגון ציציות בחוץ, ביה"ש כר"ת לנוהגים כן לקולא, ברכת להכניסו בין מילה לפריעה, ועוד), האם בזה צריכים לשמר מנהגיהם?

[אוצר החכמה]

מלבד מה שהתבאר באשכול הדן בזה בצדק לענ"ד, שכל עניין המרא דאתרא אינו עומד לעצמו כדין מחייב לדורות אלא נובע מקבלה שמקבלים עליהם והווה כעין מנהג, וגם במנהג אם משתנה המנהג הרי השתנה. כך שאפילו אם מעיקרא בטלו האשכנזים (מה שאינו כן כפי שכתבת) כיוון שהמצב היום הוא שאינם מקבלים עליהם הוראות הב"י אין שום סיבה שיהיו צריכים לבטל מנהגם דהיום שלא לקבל עליהם הוראותיו מפני מנהג הספרדים של פעם.

אני גם חושב שאתה צודק בסברא, אבל לכאו' בב"י כתוב כדברי הגר"ע. דהיינו שאם הראשונים היו צריכים לנהוג כמו הספרדים אפילו שבפועל לא נוהגים כך הבאים אחריהם צריכים ג"כ לנהוג כהספרדים.

תשו' אבקת רוכל סי' ריב 'ובנדון שלפנינו עדיפא מינה שבתחלה באו ספרדים ואשכנזי' לדור בפליבינ"א והספרדי' היו מרובי' על האשכנזים והיה לאשכנזי' לנהוג כמנהג הספרדים בין להקל בין להחמיר וכמו שהוכחתי וכן עשו הגם כי אח"כ באו עוד אשכנזים אחרים ונתוספו על הראשונים לעולם הספרדים מרובים ואפי' אם היו מתרבים האשכנזים על הספרדים צריכים האשכנזים לנהוג כמנהג הספרדים לפי שהאשכנזי' הראשונים שבאו בטלו לגבי הספרדים ההם והיו צריכי' לנהוג כמנהגם כמו שהוכחתי א"כ הו"ל כולם כספרדי' וכל האשכנזי' הבאי' אח"כ בטלים לגבייהו ותדע דהא רבי זירא דכי סליק אכל מוגרמתא דרב ושמואל אם יעלו עוד אנשים מבבל ויתרבו על בני ארץ ישראל בצירוף רבי זירא נצטרך לומר שיאסר גם רבי זירא לאוכלה ומחזי כחוכא ואיטלולא שבהיות רבי זירא בא"י קבוע היה מותר לאכול היום מוגרמתא ולמחר יאסר אלא על כרחיך למימר דתכף שעלה רבי זירא ונתבטל לגבי בני א"י אינו ניעור שוב להצטרף עם בני בבל העולים אח"כ אלא הרי הוא כבני א"י לגמרי לכל דבר'.

אין שום ראייה מתשובת אבקת רוכל זו למ"ש. הוא דן שם במצב שהם נוהגים כספרדים רק באו לטעון שכיוון שהם אשכנזים ראוי שינהגו מנהג אבותיהם וע"ז כתב מה שכתב.
אני כתבתי שאחר שלמעשה האשכנזים לא שינו מנהגם ולא קיבלו עליהם את דעת הב"י למעשה אין מנהגם לקבל את דעתו ואינם צריכים לנהוג כדעתו. כשם שהספרדים שכן קיבלו את דעת הב"י לא מחוייבים למנהג שקדם לזה כדעת הרמב"ם (למשל).

[חיים ושלו']

מש"כ שלאחר כתיבת השו"ע הו"ל כדין מוחלט ולא מדין מנהג, הוא מחודש, מש"כ השל"ה דהו"ל כהסכימו מן השמים היינו במחלוקת שחלק עם המהרש"ל בדינא, ולא מטעם מנהג, ואיה"נ במה שהרמ"א חולק מסברא דנפשיה אין ראי' מהאבק"ר לחייבו כהב"י, אבל ברוב פסקי הרמ"א שפסק כפי שהי' המנהג לפסוק בבני אשכנז, מדוע לא נאמר אם עקר מהמקום והלך למקום שהמנהג כבני ספרד לא יתחייב לנהוג כמנהג המקום וכהאבק"ר, ומהפר"מ אין ראי', דכיו8 דההלכה הוא ללכת בתר המנהג הרי ההלכה קבועה בוודאות כהמנהג, ומ"מ זה כ"ז שיש מנהג.
]

הדברים מוכחים מכמה פוסקים דהשו"ע וההגה הינו פסיקת ההלכה, ולא רק גילוי מילתא מה היתה המנהג, וז"ל שו"ת פני יהושע ח"ב סי' נ"ב

כי הלא ידעתי גם ידעתי כי אלמלא אמרה יהושע בן נון לא צייתא לי'... בדבר הנדפס בשו"ע אין לשנות ח"ו כתורת משה אפילו דברים המוכרחים...

ולכאורה לבני ספרד כ"ה בשו"ע ולבני אשכנז הוא כן על פסקי הרמ"א.