פורום אוצר החכמה

שאלה. אדם שחטא וביזה את חבירו ופגע בי בצורה נוראה. בלילה, כאשר עמד לומר לפני קריאת שמע שעל המיטה "ריבונו של עולם, הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי או שחטא כנגדי..., לא רצה לומר אחד בפה ואחד בלב, ולכן השתדל למחול לאותו יהודי שפגע בו, אך לא הצליח.
ועתה נסתפק איך יאמר זאת, אך בכל זאת יאמר את הריני מוחל לכל מי שהקניט אותי, למרות שבלבו אינו מוחל לו, והרי בלבו יש עדיין טינה וכעס עליו, וכיצד יאמר דברי שקר, הלא 'דובר שקרים לא יכון לנגד עיני'. ואולי עדיף שיאמר 'הריני מוחל וסולח לכל... חוץ מפלוני', או שמא ידלג לגמרי על כל הנוסח, עד שיעביר את הטינה מלבו לגמרי?
תשובה. אדם זה צריך לומר בשמחה רבה הריני מוחל לכל מי שהרגיז אותי, כי זהו רצון הבורא יתברך שמו, וכמו שאנו אומרים בתפילה 'ונפשי כעפר לכל תהיה', וזוהי מצוה עצומה.
וכתב בשו"ת חיים ביד למהר"ח פלאג'י (יו"ד סי' נז) בשם החיד"א ששמע מהאור החיים הקדוש, שאחד מראשי הקהל שר וגדול בבית המלך זלזל בחכם אחד, והרב ז"ל לתווך השלום קרא לחכם לפייסו והתחיל לדבר לו דברי פיוסים, והשיב החכם שאין צריך לפייסו, כי ברגע אשר זלזל בי השר הזה תכף מחלתי לו, דהזוה"ק אומר כי עונות ישראל מכבידים על כנפי השכינה כביכול, ואדם זה שחטא וביזה אותי, אם לא הייתי מוחל לו מיד, העון לא היה נמחק, ויש צער לשכינה מסיבת עון זה, ולכן מחלתי לו תיכף, כדי שלא יהיה כלל רושם העון הזה, ולא היה צער לשכינה מזה העון כלל, עכ"ד.
וגם לנפגע בעצמו אין זה טוב שאינו מוחל, כי היהודי הפוגע יענש בסיבתו, ונאמר במסכת שבת (דף קמט ע"ב) כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, דכתיב (משלי יז) 'גם ענוש לצדיק לא טוב', ולכן ישתדל מאד למחול לו.
והגם שעדיין אינו במדרגה נכבדה זו, למחול לו בלב שלם, ולהעביר כל טינה בלבו, מ"מ עצם זה שיאמר בפיו שהוא מוחל המחילה מועילה, שכן 'דברים שבלב אינם דברים', כמפורסם בשם רבנו ישראל מסלנט שאמר כי מחילה אינה צריכה קניין, וממילא אם יאמר בפה הריני מוחל, אין זה שקר כי מחול לו. ומצינו עוד בגליוני הש"ס בקידושין (דף מט ע"ב, בשם נימוקי מהרמ"מ), שכתב כי המבייש את חבירו וכדומה, ומחל לו בפיו, אף על פי שלא מחל לו בלבו, אמרינן ביה גם כן דברים שבלב אינם דברים.
והנה אמרינן במגילה (דף כח ע"א) מר זוטרא כי הוה סליק לפורייה אמר שרי ליה לכל מאן דצערן, והיא סגולה לאריכות ימים, כמבואר שם בגמרא, וכן הביא זאת המשנה ברורה (סימן רלט סק"ט) גם ראוי למחול לכל מי שחטא כנגדו וציערו ובזכות זה האדם מאריך ימים.
וכתב בעל הפלא יועץ בספרו אורות אילים (שם): הן עתה העם מקצה אומרים קודם שכיבה הריני מוחל וסולח וכו', אבל מה בצע כשאין פיו ולבו שוין, מי יתן והיה כזה יום מחר שלא יחזיק במחלוקת, וחוששני להם מחטאת, כי יאמר ה' הכהתל באנוש תהתלו בו. ויקצוף אלוקים על קולם. לכן עצתי היא, דמאן דאית ליה מילתא בהדיה חבריה, לא לימא נוסח זה, עד כי יתן אל לבו ויגמור בדעתו לעשות כן.
ונראה שדבריו אמורים באדם שאומר בפיו בלילה הריני מוחל וסולח, ולמחרת יחזיק עדיין במחלוקת, ולכן עדיף שלא יאמר כלל הריני מוחל וכו'. אך שאלתנו מתייחסת לאדם שאינו מתכוון להחזיק במחלוקת, אלא שעדיין לא הגיע לדרגה זו, שיוכל להסיר לגמרי הטינה מלבו, ולו יועיל שיאמר את הנוסח, והחטא ימחל לחבירו, ולאחר כמה ימים, גם יסיר את הטינה מלבו לגמרי.

ונראה שמי שיש לו טינא או כעס על חבירו ואינו מוחל לו, אין לו לומר קטע זה, שכיון שאינו מוחל איך יאמר הריני מוחל וסולח, והרי כתוב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, ואיך ידבר שקר לפני הקדוש ברוך הוא, ולכן ישתדל למחול לו בליבו, ואם אינו יכול למחול, ידלג קטע זה עד שיעביר דבר זה מליבו לגמרי.

אודות וקדשתו שלא לעשות שירות ועבדות בכהן כשאינו מוחל. ל"ש בזה חשש לומר שמא אינו מוחל בלב שלם, וליבו בל עימו, כי דברים שבלב אינם דברים כלל. והיא הלכה רווחת לכל מילי. ומאי דקיימ"ל באהע"ז (סימן עו) דחיישינן שאינה מוחלת לו בלב שלם אף שע"י פיוס דידיה אומרת כן, אין ללמוד מזה לשארי מילי כלל, כי עונה שאני. שכיון שכן הוא דת הנשים הצנועות, ודאי שעל ידי מה שאסור לתבוע בפה מפורש, עי"ז גורמת מדת הצניעות, שלא להשמיע משמעות ורמז שהיא כמכרחת אותו בזה, וגם כשאומרות שמוחלות נקיטות הן בלבן, ומצטערות על זה, וכן אמרו חז"ל להדיא בקידושין (דף מז) דכסיפא לה מילתא למתבעיה. ואין זה כי אם בין איש לאשתו כמפורש שם, משא"כ זולת זה אין אנו חוששים לכסיפא מילתא. וכמו שגם קנין סודר מאשה אחר בעלה, לא מהני מצד נחת רוח עשיתי לבעלי, הגם שבשום אמתלא ואומדנא קצת אי אפשר לבטל קנין סודר, עכ"ז אנו דנין לאמתלא ואומדנא ברורה כ"כ, עד שהיא בבחינת מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, שיש כח במחשבה כזו לבטל מעשה הקנין סודר. וכ"ה בההיא דסי' ע"ו שהוא בכלל מחשבתה ניכרת מתוך מעשי'. שכן הוא דת הצנועות נשי בנות ישראל לומר שמוחלת גם שאין לבה עמה בזה. משא"כ כל זולת זה אין לנו ללמוד מזה ודברים שבלב אין לנו לחשוש עליהם כלל.
ומצד מדת חסידות ישמור א"ע בלבבו ויבחין א"ע היטב שאין רצונו מתפשט כלל להעביד הכהן במה שאיננו מוחל לו מחילה גמורה בלב שלם. ושע"פ אומדנא ברורה מרגיש שאין מחילתו בלב שלם ימנע א"ע מזה כ"ה על צד היותר טוב

סעדיה כתב:באשכול 'ירא הקהל וישפוט' הועלה דברים מאת הגר"ה זקס.

אוצר החכמה כתב:שלמה המלך אומר ונתת לעבדך לב שומע .. להבין. גם עליו אתה שואל הלא ההבנה מתרחשת במוחו ובמחשבתו של האדם?

זאב ערבות כתב:

אוצר החכמה כתב:שלמה המלך אומר ונתת לעבדך לב שומע .. להבין. גם עליו אתה שואל הלא ההבנה מתרחשת במוחו ובמחשבתו של האדם?

אך כשאני הולך לחכם להיוועץ אתו, אני אואה את מצחו מתקמט ולא את שרירי לבו נמתחים או את כפלי בטנו.

זאב ערבות כתב:א. תקרא את המובאות בהודעה הראשונה ואחר כך תאמר לי אם שייך לאשכול זה או לא.
ב. בנוגע להערתך על המכה ברגל אתה מערבב שני נושאים, מכה זה כאב פיסי, מחשבה, הרהור בלב,, סליחה, מחילה בלב וכו' אלא עניני רגשות ומחשבות וכו'.
ג. האם הרגשת פעם משהו בלבך? זו שגרת לשון אך האם במציאות הרגשת. אם כן, אני מקנה בך.

פלתי כתב:

זאב ערבות כתב:א. תקרא את המובאות בהודעה הראשונה ואחר כך תאמר לי אם שייך לאשכול זה או לא.
ב. בנוגע להערתך על המכה ברגל אתה מערבב שני נושאים, מכה זה כאב פיסי, מחשבה, הרהור בלב,, סליחה, מחילה בלב וכו' אלא עניני רגשות ומחשבות וכו'.
ג. האם הרגשת פעם משהו בלבך? זו שגרת לשון אך האם במציאות הרגשת. אם כן, אני מקנה בך.

א. אין במובאות שבהודעה הראשונה שום עניין ושום שאלה בעניין שאתה עוררת. זה בהחלט לא שייך לאשכול זה.
ב. אתה בעצמך הבאת ראיה לדבריך מאותו חכם שמקמט את מצחו באופן פיסי, ומזה רצית להביא ראיה (שטותית י"ל) שההבנה היא בראש ולא בלב.
ג. לשאלתך האם הרגשתי פעם משהו בליבי? וכי אתה הרגשת רגשות בראשך? הדברים אינם פשוטים. אתה יכול להרגיש משהו במקום אחד, למרות שההרגשה נובעת ממקור אחר. רואים את זה באופן פיזי כמו כאב רגלים שנובע מהשדרה, וגם מן הסתם זה יתכן גם לגבי רגשות.
***********
ועכשיו - הרי מטרת האשכול הזה היא לברר שאלה יפה ועמוקה, האם מחילה בפה מועילה כל זמן שיש לו קפידא עדיין (בלב או בראש או בכליות, אין הבדל). מדוע להסיט את האשכול הזה לעניינים אחרים שאינם נוגעים לו בשום צד?
לפעמים אכן מתפתחים דיונים מענין לענין באותו הענין. אבל כאן הנושא הזה לא רלוונטי לעניינינו ואם ראוי לדון בו, אז יש לפתוח אשכול חדש בענין.
אם יש בך מידת הרחמים בלב או בראש אנא רחם נא וחדל.

אוהב עמו כתב:הג"ר הלל זקס היה אומר שתרעומת הוא כעין חיוב של אדם לחברו (כעין חיוב ממון) וממילא בגע שמוחל בפיו יש לו להזהר שלא יהיה לו שום תרעומת שאם לא כן אזי זו תרעומת שלא כדין.
והיה מדייק כן על המשנה בהאומנין "אין לו אלא תרעומת" שתרעומת מיהא יש לו.