פורום אוצר החכמה

יש מקומות שמצינו שהתירו דברים שהם כמתקן, משום שאינם נראים לרואים כתיקון.

חז"ל:

א. לדעת בית הלל טמאים טובלים כדרכם משום שנראה כמיקר (ביצה יז ב וגמ' שם יח א) בד' ב"ש שאין טובלין שקו"ט אחרונים ואכ"מ.
ב. שם יח א, אע"פ שאסור להטביל כלים טמאים בשבת ויו"ט, ולרבה הוא משום שנראה כמתקן (ונח' אחרונים אם טעם דמתקן קאי גם ליו"ט), מ"מ מותר לדלות מים ממקוה בדלי טמא והוא נטהר מאליו.
ג. שם, נדה פעמים שהתירו לה לטבול עם בגדיה הטמאים לטהרם.

ראשונים

א. הגעלת כלים ביו"ט לד' ריב"א הובא באו"ז מותר משום שנראה כהדחה בעלמא.
ב. כלי יין שצריכים הדחה, תשו' הר"ש משאנץ שמותר מפני שנראה כהדחה בעלמא. (ויש עוד טעמים)

יש מי שיודע על דברים דומים בחז"ל בראשונים ובאחרונים?

יעויין כאן ואילך שאפשר שבביצה לח א מ' שאף במקום שנראה שאינו תיקון לא התירו, ושיש מהאחרונים שלפירושם אין ראיה להתיר מגמ' ביצה שלעיל (א-ג).

צינור שעלו בו קשקשים ממעכן ברגלו. קשור?

שם אמרו שהתירו כלאח"י ובמקום פסידא (ונחלקו ראשונים ואחרונים אם באופן שאינו כלאח"י אם חשוב תיקון מהתורה) ולא נזכר שם קולא של אינו נראה כמתקן. וכלאח"י הוא הרי קולא בכל המלאכות. ולכן לא נראה שיש לזה קשר לסברא של אינו נראה כמתקן. (אמנם יש מקום בראש לומר שמכ"ב שעיקרו הוא התיקון אפי' כלאח"י יהיה חייב, והרגיש בזה קצת בערך השלחן ואכ"מ)

בשבת דף ק"ח אמר מר עוקבא אמר שמואל שורה אדם קילורין מע"ש ונותן ע"ג עיניו בשבת ואינו חושש, ופרש"י הטעם דלדידיה כיון דאצרכוהו לשרותה מע"ש איכא היכרא וליכא למיגזר ומאן דחזינהו סבר דרחיצה בעלמא היא. ובאגרות משה או"ח ח"ב סי' פו, הביא עפ"ז להתיר לערב סממנים לרפואה בתוך מאכל ומשקה מערב שבת, וברפואה שדרך הוא לערב במים או במאכל. ובפוסקים יש שהתירו אף ברפואה שאין שדרך לערב במים או במאכל, מטעם הנ"ל שאינו נראה כשחיקת סממנים.

ביצה ל"ב א' ואין חותכין את הפתילה ר' יהודא אומר חותכה באור ובגמ' שם איתא דכשחותך הפתילה בסכין הוי מתקן מנא וכשחותך ע"י האור מותר דווקא כשצריך לב' נרות, ופירש רש"י נותן שני ראשיה בתוך שתי נרות אם צריך להדליקן באחת ומדליק באמצע דלא מוכח דלתקוני מנא מכוין אלא להדלקה בעלמא .
ולכאורה מבואר דכשנראה דלהדלקת נר קמכוין מותר אעפ"י שמתקן מנא. ?

חיי נר כתב:בשבת דף ק"ח אמר מר עוקבא אמר שמואל שורה אדם קילורין מע"ש ונותן ע"ג עיניו בשבת ואינו חושש, ופרש"י הטעם דלדידיה כיון דאצרכוהו לשרותה מע"ש איכא היכרא וליכא למיגזר ומאן דחזינהו סבר דרחיצה בעלמא היא. ובאגרות משה או"ח ח"ב סי' פו, הביא עפ"ז להתיר לערב סממנים לרפואה בתוך מאכל ומשקה מערב שבת, וברפואה שדרך הוא לערב במים או במאכל. ובפוסקים יש שהתירו אף ברפואה שאין שדרך לערב במים או במאכל, מטעם הנ"ל שאינו נראה כשחיקת סממנים.

יש"כ הוא רק בדומה כי שם הוא גזירה אחרת של שחיקת סממנים וכו', אבל כבר באג"ט השווה הדברים.

חיי נר כתב:ביצה ל"ב א' ואין חותכין את הפתילה ר' יהודא אומר חותכה באור ובגמ' שם איתא דכשחותך הפתילה בסכין הוי מתקן מנא וכשחותך ע"י האור מותר דווקא כשצריך לב' נרות, ופירש רש"י נותן שני ראשיה בתוך שתי נרות אם צריך להדליקן באחת ומדליק באמצע דלא מוכח דלתקוני מנא מכוין אלא להדלקה בעלמא .
ולכאורה מבואר דכשנראה דלהדלקת נר קמכוין מותר אעפ"י שמתקן מנא. ?

נפלא. אעיין שם.

יש להוסיף מוליד שאינו ניכר, כגון ריסוק מקרח לתוך כוס מלאה במים.
אמנם זה במוליד (ש"נראה כבורא דבר חדש") ולא בנראה כמתקן, אך נחלקו האחרונים במהותו של מוליד, האם הוא שבות שאין לה עיקר מן התורה, או יש לה עיקר מן התורה - ולפי הצד השני מוליד הוא כעין מכה בפטיש דרבנן.

עיין סוכה ל"ג ע"ב גבי הדס דאין ממעטין מעליו ביו"ט, ומשום ר"א בר"ש אמרו ממעטין, והא קא מתקן מנא ביו"ט, אמר רב אשי כגון שלקטן לאכילה, עי"ש, וראיתי שיש באחרונים שרצו לדמות דין זה לדין הנ"ל שמותר לאדם לטבול בשבת דנראה כמיקר