פורום אוצר החכמה

יל"ע מדוע מוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו דחייב אמאי ליכא בזה פטור היזק שאינו ניכר
מה דעתכם ?
[מצאתי בענין כמה ראשונים אבל אשמח לשמוע השקפה ראשונה בענין]

איש טלז כתב:יל"ע מדוע מוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו דחייב אמאי ליכא בזה פטור היזק שאינו ניכר
מה דעתכם ?
[מצאתי בענין כמה ראשונים אבל אשמח לשמוע השקפה ראשונה בענין]

אל תשאיר אותנו במתח.
מצלצל לי בזיכרון שהחיוב הוא רק על המוכר ומשום העמדת המקח ולא על זר כה"ג, יש משהו?

בפשטות אי"ז שאלה כלל. דמה לא ניכר כאן והרי נמחל החוב.
ודינא דהיזק שאינו ניכר הוא משום דאומר לו הרי שלך לפניך כמבואר ברמב"ן בקונ' דד"ג, דהיינו שעדיין ממון ביד בעלים ולא ניזוק, וחשיב רק כממון מופסד ולא מוזק. ומה שהפסידו הבעלים אי"ז טענה לחייב בנזיקין [כפי שהוכיח הגרש"ש מב"ק צ"ט: דהיכא דאיכא ספק דאו' ומספק אסור אכול אינו חייב לשלם והתם הספק ניכר].
עוש"ח - חיוב העמדת המקח בחזר ומחלו מבואר ברא"ש ב"מ דף כ. - אבל לכאו' בעי' גם לחיוב מזיק שהרי מפורש בגמ' דמחלו חייב רק למאן דדאין דינא דגרמי. וצריך לבאר במקומו הצירוף ביניהם.

הרב דבק, לכאו' כבודו צודק כי מ"מ הרי נצרך כאן צירוף של חיוב מזיק דגרמי, וא"כ לא הועלתי כלום לקושיה מטלז. (וכמדומני שעל הצירוף האריך הבית אפרים, לא?). גם מה שתירצת דחשיב ניכר, לכאו' כ"ה האמת. אלא שבספרייה של טלז מצאו ע"ז "כמה ראשונים"...

עיקר הדבר מבואר בבעל התרומות שער נא' חלק ו' עי"ש שכתב דמה"ט אינו משלם כפי שיעור מדי החוב אלא רק המעות שנתן
וע"ע ראב"ד בב"ק לג' ע"ב דמזיק שעבודו של חבירו פטור מחמת היזק שאינו ניכר

מזיק שעבודו של חברו אינו שייך למחילת חוב, דמזיק שעבודו כלפי החוב אומר לו הש"ל, שהרי השעבוד אינו גוף הממון ויכול לסלקו בזוזי.
ומזיק חוב הוי מזיק גמור כמבואר בתוס' ב"ק ק: דזיכה את החייב משלם גם לרבנן דלא דייני דינא דגרמי.
[ומסתברא דזיכה את החייב אף דל"ה לישא וליתן ביד לא חשיב מזיד להתחייב בהיזק שאינו ניכר].

]שיטה מחודשת נוספת אמאי אין בהרחקות של לא יחפור חיוב שמירה ותשלומין של מזיק דבב"ק מצאתי בכת"י שנדפס בס' אהל ישעיהו על ב"ק )ויוחס שם לרבינו אפרים(, דכולהו נזקין דפ' לא יחפור הוי היזק
שאינו ניכר, וצ"ב כוונתו, )ואולי כל שאין ניכר איך המזיק גורם לנזק הוי נמי היזק שאינו ניכר(, ועכ"פ לפי"ז ליכא חיובי שמירה, דהיזק ש"נ
לכא' הוי היתר גמור וכבר שנו בזה

כ"כ רבינו יונה בסברת אביי דאין כל מרא
ולפי"ז מבאר נמי אמאי בבא בידים מודה

הרמב"ן בקונטרסו כתב - אלמא המפסיד ממון מחברו כגון מוחל חוב ושורף וכל דדמי להו, היזק ניכר [הוא] דהא לא מהדר ליה ולא מידי.

אגב, למה המוחל חשיב רק גרמי ולא מזיק בידיים?

עושה חדשות כתב:אגב, למה המוחל חשיב רק גרמי ולא מזיק בידיים?

כי הפעולה שלו אינה בהפסד החוב ללוקח, אלא שהוא אינו תובע. אלא שכתוצא ישירה מזה הוא לא יוכל לגבות את החוב.