פורום אוצר החכמה

לאחרונה זה קורה לי הרבה שאני מטיל ספקות קשים בהוראות הברכות המופיעות על מוצרי המזון, כמו למשל המוצר הזה שאנו צורכים ממנו הרבה:

כידוע הרכיבים הרשומים כתובים בסדר יורד לפי הכמות שיש במוצר. אם הרכיב הראשון במוצר הוא דגנים והוא נראה "קריספי" ומתאים לברכת מזונות לא מופרך שמישהו שם בבד"ץ שספק יודע עברית שוטפת כתב על זה "מזונות".
אבל האמת שבמילה דגנים מופיע בסוגריים הסבר וגם הוא לפי סדר הכמות: קמח תירס, קמח אורז, קמח חיטה. אז נכון שהכלל הוא שכל שיש בו ה' מיני דגן ברכתו מזונות, אבל מתי שזה רק לדבק או לחילופין כמות בלתי מורגשת [כמו שהאריכו פוסקי זמנינו בפירורי הלחם שעל השניצל] ודאי שאין מברכים מזונות. ולגבי קמח אורז נפסק בשו"ע או"ח ר"ח ס"ז שאם טחן האורז ועשה ממנו פת ברכתו מזונות אבל זה רק בתנאי שהוא לבדו אבל אם יש שאר דברים ברכת השאר קובעת, וכאן יש רכיבים רבים נוספים.
בקיצור, האם למישהו יש הסבר לדבר הזה? ומי הרבנים הגאונים שאחראים על כך?
השאלה מתייחסת לגבי מוצרים רבים וזאת כמובן רק דוגמא.

פתתי שניצל אינם ראיה כידוע כיון והם דבר בפ"ע והוא תפל, וזה טעם המנהג לברך הכל, בעקרון היה צריך להיות שכל שיש בו מין דגן מברך מזונות אלא א"כ מדבק, יש דעות באחר' כמו אבנ"ז שאומרים שגם במעט לא, אבל ברכת מזונות הא מוציא כל דבר לבד ממים ומלח, ואם כן למה לא, רק צריך לדעת שזה לא לדבק, ואיך שלא יהיה בדיעבד מהני, כמובן, תמיד אפשר להחמיר ולברך על דברים אחרים כדרך המחמירים שאיני יודע אם זו הייתה כוונת תקנת ההודאה על המזון לאכול רק כדי לברך.