פורום אוצר החכמה

סוכה כז: שהיה רבי אליעזר אומר משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל דכתיב ושמחת אתה וביתך
וצ"ע שהרי רבי אליעזר סובר בפסחים סח: שמחת יום טוב רשות ויכול לקיים כולו לה'
ואם כן הוא סותר שיטתו???????

מה השאלה? מדובר במי שאינו מקיים כולו לה' ואפילו הכי יוצא מביתו ברגל. שהרי זה מה שאמר ר"א או אוכל ושותה או יושב ושונה ולא כל מה שירצה יעשה. (רק כיוון שכן אינו מצווה גמורה להביא ממנה ראייה לעניין דחיית שבות)

לא שייך לפי זה לומר סתם היה משבח את העצלנין הלא תלוי מי הוא העצל אם הוא עושה כולו לה' או לא.... ולא משמע הכי בגמרא כלל

התכוונת מי הוא שאינו עצל. והקושי שלך שמי שהולך להקביל פני רבו ברגל נחשב כולו לה'. אכן צריך עיון.

אולי יש לומר דר"א אומר משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגלך דכתיב ושמחת אתה וביתך, היינו דמיירי שיש לו בית זו אשה ומדינא דאשה בעלה משמחה כראש השנה ז:, ובזה ל"ש לומר כולו לה' כי האשה ל"ש לומר שיהא כולה לה'

אמת

ייש"כ על החיזוק דד"ת הלא צריכין חיזוק כברכות לב:
במהר"ץ חיות סנהדרין לב: מקשה על הגדה ש"פ מעשה בר"א וכו' שהיו מסובין בבני ברק. הלא ר"א היה דר בלוד והוא אומר משבח אני את העצלנין וכו'
ואיני יודע מה הוא רוצה
א] הלא ר"א אומר ג"כ כולו לה'
ב] ר"א רק אומר שברגל אין יוצאין ומניחין את בני ביתם בבית אבל קודם הרגל לילך יחד עם בני הבית גם לר"א אינו בעיה.

אבןטובה כתב:ייש"כ על החיזוק דד"ת הלא צריכין חיזוק כברכות לב:
במהר"ץ חיות סנהדרין לב: מקשה על הגדה ש"פ מעשה בר"א וכו' שהיו מסובין בבני ברק. הלא ר"א היה דר בלוד והוא אומר משבח אני את העצלנין וכו'
ואיני יודע מה הוא רוצה
א] הלא ר"א אומר ג"כ כולו לה'
ב] ר"א רק אומר שברגל אין יוצאין ומניחין את בני ביתם בבית אבל קודם הרגל לילך יחד עם בני הבית גם לר"א אינו בעיה.

א] מתורץ במש"כ לעיל.
ב] מדישב עם כולהו תנאי לא נראה שהלך עם ב"ב, כך סתמיות הדבר.

הבלא מפיק הבלא שבת מא.

אבןטובה כתב:ייש"כ על החיזוק דד"ת הלא צריכין חיזוק כברכות לב:
במהר"ץ חיות סנהדרין לב: מקשה על הגדה ש"פ מעשה בר"א וכו' שהיו מסובין בבני ברק. הלא ר"א היה דר בלוד והוא אומר משבח אני את העצלנין וכו'
ואיני יודע מה הוא רוצה
א] הלא ר"א אומר ג"כ כולו לה'
ב] ר"א רק אומר שברגל אין יוצאין ומניחין את בני ביתם בבית אבל קודם הרגל לילך יחד עם בני הבית גם לר"א אינו בעיה.

א. איני מבין הלא אתה עצמך שאלת על התירוץ הזה שהוא סותר את משבח. אז מה אתה רוצה מהמהרי"ץ חיות שמקשה משם? ואם סבירא לך כתירוץ שכתבת גם אז צודק המהרי"ץ חיות בקושיתו.
.

ב. זה נראה תירוץ טוב ולא הבנתי מה שענה לך פרי יהושע בזה.

קוישא זו האיך ר"א אמר משבח אני את העצלנין הלא הוא אומר שמחת יו"ט רשות זהו קושיית הגאון שר התורה רבי וואלף באסקאוויץ זצ"ל בספרו סדר משננה הלכות תלמוד תורה פ"ה הלכה ז
ומה שכתבתי דאשה בעלה משמחה ול"ש אצלה כולו לה' כ"ה בשו"ת דברי מלכיאל ח"ב סי' עה אות ח
וכעי"ז בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ג ח"א סי' תסד דהוא משובד לה וא"א לו להפקיע עצמו משיעבוד זה לשמחה ע"ש
וראה עוד בקושיא זו בשו"ת היכלי שן תליתאי סי' ט ובס' ברכת יעקב להג"ר יעקב שור מקיטוב זצ"ל עמ"ס ברכות מט.

לענ"ד קושיא מעיקרא ליתא, כי יש להקשות: א. וכי לית ליה לר"א קרא ד"ושמחת בחגך"?
ב. וכי יעלה על הדעת שצריך או ללמוד כל היום או לאכול כל היום (או להיות מלאך או להיות בהמה!), אבל אם רוצה לחלק את היום ללימוד ולאכילה - לאו שפיר עביד?
ג. מהו שאמר ר"א לתלמידיו בשעת פטירתן (ביצה טו) לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם?
ובתוד"ה או אוכל ושותה או יושב ושונה, כתבו וז"ל: אע"ג דלעיל קאמר לתלמידיו אכלו משמנים ושתו ממתקים משום דסיים הדרשה הוא דהא בשאר ימים נמי היו אוכלים אחר הדרשה ומ"מ אמר להו אכלו משמנים ושתו ממתקים משום שמחת יום טוב, עכ"ל. ועל כרחך דזה פשוט דר"א מודה דאיכא מצות שמחת יו"ט מדכתיב "ושמחת בחגך", וברור שאדם שמתענה, הרי אין שמחתו מושלמת (במהר"ל מבאר דהכל מודים דבעצרת בעינן נמי "לכם", הוא משום דאין שמחה מושלמת בלי שיתוף של הנשמה והגוף יחד), ובוודאי שמדין שמחת יו"ט צריך לאכול משמנים ולשתות ממתקים, אלא דר"א ס"ל דא"צ לחלק היום חצי חצי כדברי רבי יהושע, אלא שיכול לעשות מה שרוצה, וכאילו אמרה לו התורה: יו"ט הוא יום חופשי, תעשה מה שבא לך, אתה נהנה מלשבת וללמוד כל היום, שב תלמד, אתה נהנה מלאכול כל היום, שב תאכל, אתה רוצה לחלק את היום, חלקהו, אבל ודאי שאדם נורמלי שילמד כל היום, הרי הוא מבטל בזה מצות שמחה, ואדם שיאכל כל היום, הרי הוא בהמה גסה. ומה שאומרת הגמ' שר"א סובר ששמחת יו"ט רשות, אין הכוונה שרשאי לא לשמוח, דהרי התורה ציותה לשמוח, אלא שאינו חייב לשמוח במה שאצל רוב העולם מוגדר לשמחה (ואם הוא למשל אדם כזה שהתור עריבה עליו כ"כ עד שאין לו עכשיו שום חשק לאכול ורוצה להמשיך ללמוד עד הלילה, אה"נ שיכול לעשות זאת), וגם ובעיקר שאינו חייב לחלק זאת בחלוקה שווה, ומה שזלזל ר"א באלו שעזבו את השיעור, כי באמת אחז שאדם צריך להגיע לאהבת תורה כזו שכששומע שיעור, הוא מתענג כ"כ שלא מעניין אותו האוכל ושאר תענוגי העוה"ז (ומה שכעס על הכת האחרונה שיצאה, כבר פירש"י בד"ה הללו בעלי מארה, ז"ל: שהיה בית המדרש מתרוקן מאד וגנאי הדבר וקשה בעיניו, עכ"ל.). לסיכום: ר"א לא בא לשלול את דעת רבי יהושע, אלא שסובר שלא חייבים לעשות כן.
והשתא לק"מ דודאי יש לקיים "ושמחת אתה וביתך" גם לר"א וכנ"ל.

אוצר החכמה כתב:

אבןטובה כתב:ייש"כ על החיזוק דד"ת הלא צריכין חיזוק כברכות לב:
במהר"ץ חיות סנהדרין לב: מקשה על הגדה ש"פ מעשה בר"א וכו' שהיו מסובין בבני ברק. הלא ר"א היה דר בלוד והוא אומר משבח אני את העצלנין וכו'
ואיני יודע מה הוא רוצה
א] הלא ר"א אומר ג"כ כולו לה'
ב] ר"א רק אומר שברגל אין יוצאין ומניחין את בני ביתם בבית אבל קודם הרגל לילך יחד עם בני הבית גם לר"א אינו בעיה.

א. איני מבין הלא אתה עצמך שאלת על התירוץ הזה שהוא סותר את משבח. אז מה אתה רוצה מהמהרי"ץ חיות שמקשה משם? ואם סבירא לך כתירוץ שכתבת גם אז צודק המהרי"ץ חיות בקושיתו.
.

ב. זה נראה תירוץ טוב ולא הבנתי מה שענה לך פרי יהושע בזה.

כוונתי שלא משמע שהלכו שם עם המשפחות שלהם אלא גדולי ישראל שהו שם בגפם [ומי שזה לא נראה לו כך אז לא].

אבל היא הנותנת שלק"מ מה שהק' המהרי"ץ חיות כיון ונראה שהוצרכו לילך לצורך ענייני השעה, ולא ע"ז אמר ר"א משבח אני את העצלנין, וכל דבריו שם הן לעניין מצווה דהקבלת פני רבו ביו"ט, שסבר שמצווה גדולה היא יותר לשמח ב"ב, אבל אי הוצרך לילך לא, והלא אף ביו"ט היו משמרים את פירותיהם בשדות, כבגמ' סוכה.

לכבוד הרב שומע ומוסיף שליט"א דבריך מתוקים מדבש אבל לא מתיישב הא דאמר ר"א משבח אני את העצלנין וכו'

אבןטובה כתב:לכבוד הרב שומע ומוסיף שליט"א דבריך מתוקים מדבש אבל לא מתיישב הא דאמר ר"א משבח אני את העצלנין וכו'

ראשית תודה על העידוד!
שנית, מדוע אינו מתיישב, הרי יש מצוה לשמוח ולשמח, ו'רשות' אין הכוונה שיכול לבטל מצוות שמחה וכמ"ש לעיל.