פורום אוצר החכמה

המדינה מעניקה כעת חסכון לכל ילד, וההורים בוחרים את מסלולי החיסכון: בנקים או קופ"ג, כאשר ניתן לבחור רמות שונות של ריביות וסיכונים.

מוצע גם מסלול של "הלכה יהודית" (בשביל הקוריוז: גם איסלאמית, להבדיל אא"ה), למניעת מכשולות ריבית.

ואני תמה: מה שייך כאן ריבית כאשר בעצם הכסף מעולם לא היה שלי? המדינה הרי מלווה את הכסף לבנק או לקופ"ג בתנאים שמתחשק לה, וכאשר הילד בגיל 18 או 21 היא מעניקה את הסכום הגלובלי. האם עלי לוודא שהכסף שהמדינה תעניק לילד נקי מאיסורי ריבית שעשתה המדינה (מי זה בכלל, מבחינת ההלכה?)?

יפה דנת. נתפרסם ע"ז משהו ביתד. אולי יעלו לכאן אם התפרסם עניין תורני.

עכ"פ באת"ל שאין בעיה, הם מציעים להוסיף לזה עוד 50 ע"ח קצבת הילדים. וזה לכאו' יותר חמור.


(אגב, ולהבדיל, מהו באמת "מסלול שריעה"? הם מחמירים בריבית? ולית להו "לנכרי תשיך"?... או שהבעיה להשקיע במחללי שישי?)

אותם חמישים ש"ח אינם יוצאים מחשבונך, אלא נלקחים מתוך קצבת הילדים. א"כ לכאורה הנידון הוא בדיוק אותו נידון.

בחזור לחמישים ש"ח הראשונים, הרי הם אינם מבקשים להשאיר זאת בבעלותם אלא לזכות את זה לילד, רק שברור שאינם יכולים לעשות זאת בעל כורחו.
אבל אם מודיעים להם באיזה מסלול בוחרים אולי יש בזה משום הסכמה.
אמנם הסכמה של ההורים ולא של הילד.

לעומקו של דבר כתב:(אגב, ולהבדיל, מהו באמת "מסלול שריעה"? הם מחמירים בריבית? ולית להו "לנכרי תשיך"?... או שהבעיה להשקיע במחללי שישי?)

לפי מה ששמעתי ממאן דהוא, הם אכן מחמירים בריבית. ויתכן שאינם מקבלים את ההיתר עיסקא שההלכה היהודית מכירה בו, אלא יש להם פתרונות שוניםץ

אורי אגסי כתב:

לעומקו של דבר כתב:(אגב, ולהבדיל, מהו באמת "מסלול שריעה"? הם מחמירים בריבית? ולית להו "לנכרי תשיך"?... או שהבעיה להשקיע במחללי שישי?)

לפי מה ששמעתי ממאן דהוא, הם אכן מחמירים בריבית. ויתכן שאינם מקבלים את ההיתר עיסקא שההלכה היהודית מכירה בו, אלא יש להם פתרונות שוניםץ

אכן ברשימת הביטוח לאומי מופיעים רק שני מסלולים לשריעה. להלכה יש יותר.
שוין, מה חשוב.

לעומקו של דבר כתב:

אורי אגסי כתב:

לעומקו של דבר כתב:(אגב, ולהבדיל, מהו באמת "מסלול שריעה"? הם מחמירים בריבית? ולית להו "לנכרי תשיך"?... או שהבעיה להשקיע במחללי שישי?)

לפי מה ששמעתי ממאן דהוא, הם אכן מחמירים בריבית. ויתכן שאינם מקבלים את ההיתר עיסקא שההלכה היהודית מכירה בו, אלא יש להם פתרונות שוניםץ

אכן ברשימת הביטוח לאומי מופיעים רק שני מסלולים לשריעה. להלכה יש יותר.
שוין, מה חשוב.

דוקא כן חשוב,
כי אולי עדיף גם לנו להשתמש במסלול שלהם אם הוא יותר "מחמיר", או שבשלהם יש בעיות מבחינת ההלכה היהודית, ואזי נמצא שהוי חומרא דאתא לידי קולא.

פה:
http://www.matmoney-eretz.org/
הרצאה תמציתית על בנקאות איסלאמית.

עדיין יש כאן שאלה האם זה נקרא "ריבית מהלווה אל המלווה".
ונדייק את השאלה:
האם מותר לראובן לתת מאה לשמעון, על מנת שבבוא עת הפירעון ייתן שמעון מאה ואחד ללוי?

אליבא דאמת, הואיל ומדובר כאן בכספי ביטוח לאומי שהם כספי מס, השאלה היא: האם מותר לראובן לקחת בכוח כסף משמעון לוי יהודה ישככר וכו' ולתת אותו לחיים, על מנת שיתן אח"כ יותר כסף לילדים של שמעון, לוי וכו'

העתקה ממקו"א:

נבצר מבינתי טענת "המעוררים" בזה,
הרי אין ריבית במתנה, ואפילו במתנה שהובטחה, כמו למשל מחותן לחתנו שמותר אפילו אם זה ישא ריבית קצוצה מדי חודש של איחור עד הנתינה בפועל.
וזה מותר לכתחילה.
כמפורש בשו"ע.
והטעם הוא - שמעולם זה לא היה של המקבל אלא רק הובטח לו, וכשזה נהיה שלו - נהיה כל הסכום הגדול בבת אחת כולל מה שנקרא "ריבית", דהיינו הוא קיבל בעצם יותר ממה שדיברו, אבל הכל בגדר מתנה מעיקרא.

וכן הביטוח לאומי, מעולם לא היה של הילד המקבל ולא הוריו, לא יכלו לעשות עם זה כלום עד גיל 18 ולמה שיחשב שלהם, ושהם המשקיעים בקרנות או בבנק? המשקיע זה ביטו"ל או מי שזה לא יהיה, וכשיגיע עת הפדיון, אז זוכה המקבל בכל הסכום בב"א.
נכון שביטו"ל כבל ידי עצמו שגם הוא לא יכול למשוך חזרה את הכסף, אבל זה לא עושה זכייה או קנין לילד או להוריו. למעשה זה לא היה ולא הוה שלהם. ומה שיהיה יהיה רק בסוף.
ואל תשיבנו שפתיחת חשבון על שם הילד זה זכין לאדם שלא בפניו, ראשית צריכים בר דעת שיזכה, ומחשב של בנק אינו בן דעת. מהיכי תיתי בכלל שיש פקיד בבנק המקבל, מסתמא הכל חשבונות אוטומטיים.
ואפילו אם יש שם פקיד בן דעת ויתכוון לזכות - זה לא זכות, זה חובה. אם זה גורם איסורי ריבית. ואין חבין לאדם אלא בפניו. וקטן תמיד כשלא בפניו דמי.
עדיף למקבל לזכות רק כשבא עד פדיון ושבנתיים ייחשב של הביטו"ל. כך הכסף מתרבה בהבטחה ואינו עובר עליו איסור.
וצ"ע.

דברי טעם, הרב מאיר.

מאיר סובל כתב:העתקה ממקו"א:

נבצר מבינתי טענת "המעוררים" בזה,
הרי אין ריבית במתנה, ואפילו במתנה שהובטחה, כמו למשל מחותן לחתנו שמותר אפילו אם זה ישא ריבית קצוצה מדי חודש של איחור עד הנתינה בפועל.
וזה מותר לכתחילה.
כמפורש בשו"ע.
והטעם הוא - שמעולם זה לא היה של המקבל אלא רק הובטח לו, וכשזה נהיה שלו - נהיה כל הסכום הגדול בבת אחת כולל מה שנקרא "ריבית", דהיינו הוא קיבל בעצם יותר ממה שדיברו, אבל הכל בגדר מתנה מעיקרא.

וכן הביטוח לאומי, מעולם לא היה של הילד המקבל ולא הוריו, לא יכלו לעשות עם זה כלום עד גיל 18 ולמה שיחשב שלהם, ושהם המשקיעים בקרנות או בבנק? המשקיע זה ביטו"ל או מי שזה לא יהיה, וכשיגיע עת הפדיון, אז זוכה המקבל בכל הסכום בב"א.
נכון שביטו"ל כבל ידי עצמו שגם הוא לא יכול למשוך חזרה את הכסף, אבל זה לא עושה זכייה או קנין לילד או להוריו. למעשה זה לא היה ולא הוה שלהם. ומה שיהיה יהיה רק בסוף.
ואל תשיבנו שפתיחת חשבון על שם הילד זה זכין לאדם שלא בפניו, ראשית צריכים בר דעת שיזכה, ומחשב של בנק אינו בן דעת. מהיכי תיתי בכלל שיש פקיד בבנק המקבל, מסתמא הכל חשבונות אוטומטיים.
ואפילו אם יש שם פקיד בן דעת ויתכוון לזכות - זה לא זכות, זה חובה. אם זה גורם איסורי ריבית. ואין חבין לאדם אלא בפניו. וקטן תמיד כשלא בפניו דמי.
עדיף למקבל לזכות רק כשבא עד פדיון ושבנתיים ייחשב של הביטו"ל. כך הכסף מתרבה בהבטחה ואינו עובר עליו איסור.
וצ"ע.

אם נלך לפי חוקי וכללי המלכות שהיא מדינת ישראל (ודינא דמלכותא דינא), הרי מסתבר שהגדרת הכסף הוא שהילד הוא בעלים על הכסף אלא שהמדינה כופה את הבעלים להשתמש בכסף באופן מסוים מאד (שהוא השקעה לטווח הארוך). ובאמת יתכן כי עפ"י משפט התורה לא שייך בעלות בצורה כזו ששום צד אינו שולט באופן גמור, ויל"ד בזה מכמה סוגיות.

אם לא נלך עפ"י חוקי מדינת ישראל אלא עפ"י חוקי התורה יל"ד טובא. ושמא הוי כסיטומתא שיחס כל בני אדם שבעל החשבון הוא הבעלים.

קיבלתי במייל:

בנדון בעלות הילדים על ממון הנרשם ע"ש בקופות הגמל
ד' נדונים:
א. הבעלות על הכסף. ב. המעשה קנין. ג. אפשרות למנוע הזכיה. ד. זכיה לקטנים, ולדבר עבירה.

המציאות; - שני ישויות, ושלש שלבים
ונקדים שיש כאן ב' ישויות. ישות הנותנת – המדינה. ישות המקבלת עבור הילד- חברת הגמל. הכסף עובר מישות לישות, וכאשר עובר הוא לחברת הגמל נרשם בחברה ע"ש הילד, ומנוהל בפקדון ביד חברת הגמל בח"ן ע"ש הילד.
מהותה של קופת גמל הוא כספים המתנהלים בנאמנות עבור עמית מסוים, ומושקעים בניי"ע עבורו ועל שמו, באופן שאם ההשקעות יצליחו העמית יקבל את מלא הרווח, ואם יפסדו יפסיד.
הוי אומר קופת גמל היא שליח של העמית וכן שומר על כספו וסוחרת בו עבורו.
והנה הכסף עובר שלש שלבים, א. הנתינה. ב. הקבלה. ג' מסחר והשקעה בו. שהלא בקבלת הכספים ע"י קופת הגמל יש ב' שלבים, א. עצם קבלת הכסף -"הקרן" עבור הילד. ב. הלוואת הכסף לחברות ברבית בשליחות ועבור הילד שהינו בעל הכסף, וחברת הגמל מקבלת שכרה מהמדינה לסחור בכספו של הילד בעבורו.

ועתה לנדונים הנ"ל.
נדון א' הבעלות על הכסף.
כאשר הכסף נמצא בקופת הגמל אמנם הילד אינו רשאי להוציאו, אך זה רק משום תנאי צדדי, וההוכחה לכך, שהלא לנייד מקופה לקופה הוא רשאי, וכן במקרים מיוחדים רשאי להוציאו טרם תום תקופת החסכון, וכן במותו אף קודם התקופה הכסף עובר לאב. וכן כל רווחי העסקים והפסדם נזקף עליו, כך שזכותו בכסף הינו ככל כסף שאדם בעלים עליו, לבד הפרט הזה שניתן לו בתנאי שלא יבזבזם סתם.
נוסיף עוד שהמניעה של הילד מלמשוך את הכסף היא מניעה מול חברת הגמל, ולא מול המדינה, שהלא כל חסכון ארוך טווח הנמצא בקופת גמל שאדם מפריש מכספו אי אפשר להוציאו ללא מיסוי גבוה מאד, הרי שזהו צורתה של קופת גמל שמנהלת כספים עבור עמית בתנאי שיפקיד אצלה אותם לטווח ארוך.
ויש לדמות הדבר למש"כ הרשב"א בתשובה [ח"ד רמב] הובא ב"י [סי' רלה], שהנותן מתנה לקטן ע"י אחר, ואמר לו שיהיה אפוטרופוס על הכסף זכה הקטן בכסף מדין זכין, ואין האפוטרופוס רשאי ליתנה לקטן, לפי שעליו להתעסק בממון, ואם נתנו לקטן ה"ה פושע. והכ"נ דכוותה כיון שהכסף מיועד להרויח לכן אין חברת הגמל שהיא אפוטרופוס של הילד נותנת לו את הכסף כיון שזה מזיק להתעסקות, וכעין שאמרו בגמ' רווחא לקרנא משתעבד, והוא טובת הילד שיוכלו להתעסק בכספיו להרויח לו, לכן ניתן לאפוטרופוס הזכות למנוע ממנו למשוך כספו שלא לצורך .

נדון ב' המעשה קנין.
כאשר המדינה העבירה את הכסף לשליח הילד, השליח זכה בו עבור הילד, וקנאו הילד במע"ק של סיטומתא ככל כסף הנרשם בבנק ע"ש בעל החשבון, משכורת וכיו"ב, שזוכה בו בעל החשבון בקנין רישום בבנק.

נדון ג'. אמר הילד שאינו רוצה בכסף האם מהני.
ויל"ד בזה א. שהלא וודאי דעתו למשוך את הכסף כשיגיע הזמן, אלא שרוצה שבנתיים לא הוא יהיה הבעלים על הכסף, והנה החברה של הגמל לפי כלליה מנהלת את כספו בתור שהכסף שלו, שהלא החברה כפופה לחוקי קרנות נאמנות לנהל את כספי העמיתים רק בדרך זו. וא"כ אותו אדם שאכן מעוניין בכסף אלא שרוצה שהחברה לא תזכה בו עבורו, הלא החברה אינה מוכנה לכך, וא"כ כיון שהוא רוצה אכן לקבל את הכסף ע"כ מסכים שהחברה תזכה עבורו . ב. ועוד יל"ד מצד שהוא קטן ואין לו דעת לומר שאינו רוצה, וכל דהוי זכות לא מהני מחאתו, וזה צ"ח, ובדברי משפט הוכיח מד' הר"ן שמועיל מחאתו [ועיי"ש שציין לסוגי' דכתובות יא דאי' שם הגדילו יכולים למחות ומשמע שקודם לכן ל"מ]. ואולם תינח בהגיע לגיל מחאה ולמדוהו למחות, אבל בקודם לגיל מחאה, וכן באופן שלא למדו למחות וודאי צריך האב לדאוג שלא יכשל באיסורים.
ועויל"ד דעי' מחנ"א זכיה סי' ו דבזכות גמור ל"מ מחאתו. ובגי' רע"א שם ציין לד' רשב"א, וכבר האריכו בכ' דבריו שם האם במציאה זכין לו כשמוחה ויתכן שעכ"פ בקטן לא יועיל, ותלי' בביאור ד' הרשב"א שם. וא"נ דל"מ מחאתו במציאה דהוי זכות גמור, יל"ד האם נד"ד דמי לזכית קרקע לצורך פרוזבול דמהני מחאתו, כמש"כ בחו"מ סי' סז [סכ"ב], ומשום שמסתובב מזה חוב, והכ"נ, או שמא שם מסתובב מאיליו משא"כ הכא חשוב זכות גמור ול"מ מחאתו.

נדון ד'.
האם מועיל לזכות לכסף לקטן, ועי' שו"ע רמ"ג דמהני אפי' לקטן בן יומו. רק שיש לדון מצד שאין זכיה לדבר עבירה, ועי' רע"א סי' קס סעיף כ' שכתב שנדון זה האם יש זכיה בדבר עבירה תלוי בנדון אם זכיה מטעם שליחות, וכ"כ שער משפט סי' קט ס"ק ב [ועי' משכ"ש בהערות הנדמ"ח]. והגרד"ל שליט"א [בהערות הנד' בטושו"ע רבית] העיר שם שלכ' לכו"ע לא מהני ומשום דלאו שם זכות עלה.
אכן לנד"ד אין לזה שייכות כי כבר נתבאר שיש ב' שלבים, א. עצם רישום ה50 ₪ בקופת גמל, שזה אכן זכיה. ושלב ב' הוא קניית אגחי"ם בממון. וא"כ שלב א' שהוא זכות בעצם ל"ש לדון בו מצד דבר עבירה, ואף שזה מסבב עבירה, לא אכפ"ל בזה וכד' הר"ן הנודעים על זכית קרקע לפרוזבול וכאן עדיף מינה בק"ו.
ועדיין יל"ד מצד שלב ב' שמלוים מעותיו של הקטן ברבית ונימא דאין זכיה לדבר עבירה, אכן נדו"ז הוא היתרו של רש"י וכבר נתבאר דלהלכה אין מקום להקל בזה בחברה מנהלת, וליתר ביאור, עי' חוו"ד קס ס"ק ח בביאור הדבר שלענין רבית עובר האיסור אף כה"ג של"ש זכיה ושליחות על ההלוואה.
ואם תאמר סו"ס מה היה על הילד לעשות, ומה חטא בזה שהכניסו לו כסף והלווהו ברבית ללא שאלתו, יש לומר שהיה עליו להתכוון להפקיר את הכסף ולא למשוך אותו אף בבא העת, שאז אכן לא זכה. ואף האב היה צריך בתור אפוטרופוס לחשוב כך, ואף אם אין בכוח האב להפקיר ממון הילד, עכ"פ בהגיע הילד לגיל שיכול להפקיר עליו לחשוב כך.

הוגה ומעיין כתב:קיבלתי במייל:

בנדון בעלות הילדים על ממון הנרשם ע"ש בקופות הגמל
ד' נדונים:
א. הבעלות על הכסף. ב. המעשה קנין. ג. אפשרות למנוע הזכיה. ד. זכיה לקטנים, ולדבר עבירה.

המציאות; - שני ישויות, ושלש שלבים
ונקדים שיש כאן ב' ישויות. ישות הנותנת – המדינה. ישות המקבלת עבור הילד- חברת הגמל. הכסף עובר מישות לישות, וכאשר עובר הוא לחברת הגמל נרשם בחברה ע"ש הילד, ומנוהל בפקדון ביד חברת הגמל בח"ן ע"ש הילד.
מהותה של קופת גמל הוא כספים המתנהלים בנאמנות עבור עמית מסוים, ומושקעים בניי"ע עבורו ועל שמו, באופן שאם ההשקעות יצליחו העמית יקבל את מלא הרווח, ואם יפסדו יפסיד.
הוי אומר קופת גמל היא שליח של העמית וכן שומר על כספו וסוחרת בו עבורו.
והנה הכסף עובר שלש שלבים, א. הנתינה. ב. הקבלה. ג' מסחר והשקעה בו. שהלא בקבלת הכספים ע"י קופת הגמל יש ב' שלבים, א. עצם קבלת הכסף -"הקרן" עבור הילד. ב. הלוואת הכסף לחברות ברבית בשליחות ועבור הילד שהינו בעל הכסף, וחברת הגמל מקבלת שכרה מהמדינה לסחור בכספו של הילד בעבורו.

ועתה לנדונים הנ"ל.
נדון א' הבעלות על הכסף.
כאשר הכסף נמצא בקופת הגמל אמנם הילד אינו רשאי להוציאו, אך זה רק משום תנאי צדדי, וההוכחה לכך, שהלא לנייד מקופה לקופה הוא רשאי, וכן במקרים מיוחדים רשאי להוציאו טרם תום תקופת החסכון, וכן במותו אף קודם התקופה הכסף עובר לאב. וכן כל רווחי העסקים והפסדם נזקף עליו, כך שזכותו בכסף הינו ככל כסף שאדם בעלים עליו, לבד הפרט הזה שניתן לו בתנאי שלא יבזבזם סתם.
נוסיף עוד שהמניעה של הילד מלמשוך את הכסף היא מניעה מול חברת הגמל, ולא מול המדינה, שהלא כל חסכון ארוך טווח הנמצא בקופת גמל שאדם מפריש מכספו אי אפשר להוציאו ללא מיסוי גבוה מאד, הרי שזהו צורתה של קופת גמל שמנהלת כספים עבור עמית בתנאי שיפקיד אצלה אותם לטווח ארוך.
ויש לדמות הדבר למש"כ הרשב"א בתשובה [ח"ד רמב] הובא ב"י [סי' רלה], שהנותן מתנה לקטן ע"י אחר, ואמר לו שיהיה אפוטרופוס על הכסף זכה הקטן בכסף מדין זכין, ואין האפוטרופוס רשאי ליתנה לקטן, לפי שעליו להתעסק בממון, ואם נתנו לקטן ה"ה פושע. והכ"נ דכוותה כיון שהכסף מיועד להרויח לכן אין חברת הגמל שהיא אפוטרופוס של הילד נותנת לו את הכסף כיון שזה מזיק להתעסקות, וכעין שאמרו בגמ' רווחא לקרנא משתעבד, והוא טובת הילד שיוכלו להתעסק בכספיו להרויח לו, לכן ניתן לאפוטרופוס הזכות למנוע ממנו למשוך כספו שלא לצורך .

נדון ב' המעשה קנין.
כאשר המדינה העבירה את הכסף לשליח הילד, השליח זכה בו עבור הילד, וקנאו הילד במע"ק של סיטומתא ככל כסף הנרשם בבנק ע"ש בעל החשבון, משכורת וכיו"ב, שזוכה בו בעל החשבון בקנין רישום בבנק.

נדון ג'. אמר הילד שאינו רוצה בכסף האם מהני.
ויל"ד בזה א. שהלא וודאי דעתו למשוך את הכסף כשיגיע הזמן, אלא שרוצה שבנתיים לא הוא יהיה הבעלים על הכסף, והנה החברה של הגמל לפי כלליה מנהלת את כספו בתור שהכסף שלו, שהלא החברה כפופה לחוקי קרנות נאמנות לנהל את כספי העמיתים רק בדרך זו. וא"כ אותו אדם שאכן מעוניין בכסף אלא שרוצה שהחברה לא תזכה בו עבורו, הלא החברה אינה מוכנה לכך, וא"כ כיון שהוא רוצה אכן לקבל את הכסף ע"כ מסכים שהחברה תזכה עבורו . ב. ועוד יל"ד מצד שהוא קטן ואין לו דעת לומר שאינו רוצה, וכל דהוי זכות לא מהני מחאתו, וזה צ"ח, ובדברי משפט הוכיח מד' הר"ן שמועיל מחאתו [ועיי"ש שציין לסוגי' דכתובות יא דאי' שם הגדילו יכולים למחות ומשמע שקודם לכן ל"מ]. ואולם תינח בהגיע לגיל מחאה ולמדוהו למחות, אבל בקודם לגיל מחאה, וכן באופן שלא למדו למחות וודאי צריך האב לדאוג שלא יכשל באיסורים.
ועויל"ד דעי' מחנ"א זכיה סי' ו דבזכות גמור ל"מ מחאתו. ובגי' רע"א שם ציין לד' רשב"א, וכבר האריכו בכ' דבריו שם האם במציאה זכין לו כשמוחה ויתכן שעכ"פ בקטן לא יועיל, ותלי' בביאור ד' הרשב"א שם. וא"נ דל"מ מחאתו במציאה דהוי זכות גמור, יל"ד האם נד"ד דמי לזכית קרקע לצורך פרוזבול דמהני מחאתו, כמש"כ בחו"מ סי' סז [סכ"ב], ומשום שמסתובב מזה חוב, והכ"נ, או שמא שם מסתובב מאיליו משא"כ הכא חשוב זכות גמור ול"מ מחאתו.

נדון ד'.
האם מועיל לזכות לכסף לקטן, ועי' שו"ע רמ"ג דמהני אפי' לקטן בן יומו. רק שיש לדון מצד שאין זכיה לדבר עבירה, ועי' רע"א סי' קס סעיף כ' שכתב שנדון זה האם יש זכיה בדבר עבירה תלוי בנדון אם זכיה מטעם שליחות, וכ"כ שער משפט סי' קט ס"ק ב [ועי' משכ"ש בהערות הנדמ"ח]. והגרד"ל שליט"א [בהערות הנד' בטושו"ע רבית] העיר שם שלכ' לכו"ע לא מהני ומשום דלאו שם זכות עלה.
אכן לנד"ד אין לזה שייכות כי כבר נתבאר שיש ב' שלבים, א. עצם רישום ה50 ₪ בקופת גמל, שזה אכן זכיה. ושלב ב' הוא קניית אגחי"ם בממון. וא"כ שלב א' שהוא זכות בעצם ל"ש לדון בו מצד דבר עבירה, ואף שזה מסבב עבירה, לא אכפ"ל בזה וכד' הר"ן הנודעים על זכית קרקע לפרוזבול וכאן עדיף מינה בק"ו.
ועדיין יל"ד מצד שלב ב' שמלוים מעותיו של הקטן ברבית ונימא דאין זכיה לדבר עבירה, אכן נדו"ז הוא היתרו של רש"י וכבר נתבאר דלהלכה אין מקום להקל בזה בחברה מנהלת, וליתר ביאור, עי' חוו"ד קס ס"ק ח בביאור הדבר שלענין רבית עובר האיסור אף כה"ג של"ש זכיה ושליחות על ההלוואה.
ואם תאמר סו"ס מה היה על הילד לעשות, ומה חטא בזה שהכניסו לו כסף והלווהו ברבית ללא שאלתו, יש לומר שהיה עליו להתכוון להפקיר את הכסף ולא למשוך אותו אף בבא העת, שאז אכן לא זכה. ואף האב היה צריך בתור אפוטרופוס לחשוב כך, ואף אם אין בכוח האב להפקיר ממון הילד, עכ"פ בהגיע הילד לגיל שיכול להפקיר עליו לחשוב כך.

קיבלתי תשובה למייל הנ"ל:

רואים שמי שכתב את זה יש יד חזקה בעניני ריבית המשתנים דדורינו, ותשו"ח לו ע"כ, אבל עדיין אין שום הכרח לדברים האמורים, עם כל כוח ההסברה. והם בגדר סברא ו/או חידוש.
להניח שיש קופה נותנת וקופה מקבלת וכו' ורישום על שם העמית יוצר אותו לזוכה ממילא וכו' [בלי להסביר מאיזה סעיף בשו"ע זה נקנה בדרכי הקנינים]
להפריד בין הרישום של העברת ה-50 ש"ח הראשון [שאין לקטן מה לעשות בו כמות שהוא עדיין] ולהניח שהוא זכות לקטן, לבין קניית האג"ח שהיא לבדה חובה לו (בלי שיש אפשרות אמיתית להפריד, שהרי אילו היה אפשרות להפריד לא היה בעיה של ריבית, היינו מקבלים את הקרן ולא יותר ממנה פרוטה!)
להניח בסיפא פתרון שאפשר להפקיר את הממון הזה ולא לזכות בו וזה מה שצריך לעשות, בזמן שאם אכן יכולה להועיל כזו הפקר - מעיקרא למה רצון לא לזכות לא מהני?! הרי זה חובה לו?! ממה נפשך: "המעבר מקופה נותנת לקופה מקבלת" ו"הרישום על שם עמית" זה קנין כוחני שאי אפשר לבטלו בגוונא שזה חובה? או שזה כן נתון לרצון ואי רצון? וכאשר יחליט "להפקיר" יכול להפקיר אפילו שהוא רשום "בעל כרחו כעמית"?!
על דא נאמר: אם קבלה היא נקבל (ונבקש גם לשמוע מקור הקבלה, ולהבין את מה שהתקבל), ואם לדין יש לשובה ומקום לבעל דין לחלוק.
לולא דמיסתפינא הו"א שהשולח במייל דלעיל דוחק א"ע בכוח ועונג רב כדי למצוא [להמציא? יש מאין בכוח החידוש והסברא] שיש בעיה של ריבית.

נא להסביר יותר את השאלות.
בנוגע לקנין, יש סעיף באמור הדן בזה ומבאר שהוא קנין סיטומתא. יש צורך לציין לסעיף בשו"ע בו נידון קנין זה?
מה מסובך בשני השלבים של הזכות והחובה?
הנידון של ההפקר אכן עמום יותר.
מכל מקום לפי הידוע, הגרד"ל הוא שחושש לעניין. ובנידונים התלויים בסברא יש משקל משמעותי לבעליה.

כל מה שדנו כאן לגבי קנין לקטן - הוא נכון עד בר/בת מצווה, אבל ההפקדות ממשיכות עד גיל 18, ויש כאן כמה שנים טובות של הפקדות כספים לילדים שהם בני דעת ע"פ תורה (ודלא כדעתם המשובשת של המחוקקים וכת דילהון שסבורים שאין לילד דעת עד גיל מבוגר יותר ממה שע"פ תורה).

כמובן צריך לציין שחלק גדול מנידונים אלו נידונו לגבי קרן פנסיה שהיא ג"כ חובה ע"פ חוק.

ולהיכן נעלם גזל"ט שהוא מרא דשמעתתא בעניין זה?

הוגה ומעיין כתב:קיבלתי במייל:

ועתה לנדונים הנ"ל.
נדון א' הבעלות על הכסף.
כאשר הכסף נמצא בקופת הגמל אמנם הילד אינו רשאי להוציאו, אך זה רק משום תנאי צדדי, וההוכחה לכך, שהלא לנייד מקופה לקופה הוא רשאי, וכן במקרים מיוחדים רשאי להוציאו טרם תום תקופת החסכון, וכן במותו אף קודם התקופה הכסף עובר לאב. וכן כל רווחי העסקים והפסדם נזקף עליו, כך שזכותו בכסף הינו ככל כסף שאדם בעלים עליו, לבד הפרט הזה שניתן לו בתנאי שלא יבזבזם סתם.
נוסיף עוד שהמניעה של הילד מלמשוך את הכסף היא מניעה מול חברת הגמל, ולא מול המדינה, שהלא כל חסכון ארוך טווח הנמצא בקופת גמל שאדם מפריש מכספו אי אפשר להוציאו ללא מיסוי גבוה מאד, הרי שזהו צורתה של קופת גמל שמנהלת כספים עבור עמית בתנאי שיפקיד אצלה אותם לטווח ארוך.
ויש לדמות הדבר למש"כ הרשב"א בתשובה [ח"ד רמב] הובא ב"י [סי' רלה], שהנותן מתנה לקטן ע"י אחר, ואמר לו שיהיה אפוטרופוס על הכסף זכה הקטן בכסף מדין זכין, ואין האפוטרופוס רשאי ליתנה לקטן, לפי שעליו להתעסק בממון, ואם נתנו לקטן ה"ה פושע. והכ"נ דכוותה כיון שהכסף מיועד להרויח לכן אין חברת הגמל שהיא אפוטרופוס של הילד נותנת לו את הכסף כיון שזה מזיק להתעסקות, וכעין שאמרו בגמ' רווחא לקרנא משתעבד, והוא טובת הילד שיוכלו להתעסק בכספיו להרויח לו, לכן ניתן לאפוטרופוס הזכות למנוע ממנו למשוך כספו שלא לצורך .

נדון ב' המעשה קנין.
כאשר המדינה העבירה את הכסף לשליח הילד, השליח זכה בו עבור הילד, וקנאו הילד במע"ק של סיטומתא ככל כסף הנרשם בבנק ע"ש בעל החשבון, משכורת וכיו"ב, שזוכה בו בעל החשבון בקנין רישום בבנק.

לכאורה עדיין צריך עיון בכמה פנים:
א. אמנם הרווח וההפסד מההשקעות הם על ה"מקבל" ולא על הקופה. אך מה יהיה אם "ישרפו החיטים בעליה". כלומר: יקרה איזשהו אונס שיאבד לגמרי את הקרן ולא ע"י השקעות כושלות כאלה ואחרות. האם גם אז תהיה הקופה פטורה מלשלם ל"מקבל". כי אם לא כך, אלא תהיה חייבת לשלם ל"מקבל", למה אין זה אומר בעצם שה"כסף" עדיין לא עבר לבעלות ה"מקבל".
ב. האם ה"צדדים" מודעים בכלל לקנין, ושנעשה ביניהם קנין? ואם לא, למה שיחול? (האם כל "חוק" מדינה שהצדדים מחוייבים לו מחמת ה"חוק" - האם זה הופך את העניין ל"הסכמה" אוטומאטית, או שנימא שלא, ועדיין יש מקום ל"הסכמה" חופשית של הצדדים, שזה מה שיוצר את הבסיס לקנין)
ג. וגם אם אולי לא צריכים להיות מודעים לקנין, הלא מנהל קופת הגמל חושב שלא צריך בכלל לקנות עבור ה"מקבל" כשליח, אלא חושב לתומו, כדרך התפיסה ה"משפטית" שלא עפ"י דין תורה, שהמדינה "מזכה" את הסכום ישירות ל"מקבל", והוא (המנהל) בכלל לא מעורב בתהליך, וא"כ איזה "זוכה" (או "שליח") הוא זה שכלל אינו יודע מה "תפקידו" בתהליך.

אינני מבין מה הצד שאין זה ככל קנין 'סיטומתא'.
וכי היעלה על הדעת של מאן דהוא, שאם אבצע העברה בנקאית בלא רשות מחשבון פלוני לחשבוני, לא אעבור באיסור גזל, כיון שהוא לא קנה את הכספים שרשומיםעל שמו שם, הלא פשיטא שזה דרך הקונים היום לעשות את הכל ברישומים, מהעברות בנקאיות של משכרות וכדו' וכן גיהוץ כרטיסי אשראי.

לגבי הדבר שיש ב' רשויות, אכן כך מסתברים הדברים שהלא לא הביטוח לאומי הוא זה שקונה את האג"ח הקונצרני, אלא בית ההשקעות הוא הקונה, ובדעתו תליא מילתא ואם יחליט שמבחינה כלכלית שווה לו להמתין ולא לרכוש כעת אגחי"ם או מניות הוא יקבל את ה50₪ ולא ילווה אותם לאף אחד וזה רק ירשם על שם הילד.
אלא דלכאו' בבנק יש מקום לומר שביטוח הלאומי הוא מביא לבנק ועל עצם זה שמלווים לו את הכסף הוא נותן את הריבית, וממילא אולי הגדר הוא שמלווה לו ע"מ שתפרע לפלוני, ויש עוד לעיין בזה כיון שביד החוסך להחליט על תחנות יציאה.

יש כאן כמה בעיות של ריבית,
הא' שהבנקים קוראים לזה ריבית, והם וכלל הציבור מודעים לבעיה של איסור ריבית, ולשתדלנות שעושים שיהיה להם היתר עיסקא טוב, ואם פתאום יחסכו החרדים את הקיצבאות בלי הית"ע טוב, זה ימוטט את כל ההתייחסות. לא רק של חילונים, גם הרבה משלנו לא יבדילו, ויזדלדל חומר ריבית, בחושבם שזה איסור מפלסטלינה שהרבנים ברצותם מחמירים וברצותם מקילים וכו'.
הב' מגיל בר מצוה ועד גיל 18 או 21 כבר לא מדובר בקטן, ואם ישאלו נער אחרי בר מצוה אם הוא רוצה - לא ידע לומר לא. וזה ממילא זכות לו, הגם שלגבי קטן אולי אין את מי לשאול ולא יהיה זכות לו אוטומטית אם כרוך בזה איסור.
הג' יש אפשרות של הוספת 50 ש"ח לחודש ע"ג החסכון של הקיצבאות, על חשבון ההורים. וזה ודאי ביצוע בפועל של מי שעושה אותו ובוחר בו, ולא שייך לומר על זה שהגיע אוטומטי, ובזה כל החסכון בריבית הוא עצם האיסור, אם אין הית"ע כדין.

הסבר

אגב, מנכ"ל הביטוח הלאומי אמר לי אתמול שמאז שהם פרסמו שיש מסלולים כשרים, יש התעניינות רבה בציבור בנושא, אפילו אצל מי שאינם מודעים כ"כ להלכות חמורות אלו

בס"ד
ניתן לפנות בנוגע לבחירת מסלול גם דרך האתר: חיסכון לכל ילד בכתובת www.hly.gov.il ולפעול לפי ההוראות.

בס"ד
ניתן לפנות בנוגע לבחירת מסלול גם דרך האתר: חיסכון לכל ילד בכתובת www.hly.gov.il ולפעול לפי ההוראות.

ראיתי שפורסמו אפשרויות למסלולים כשרים בקופות הגמל. האם לאופציה השנייה של הביטוח לאומי - הפקדה בבנקים, אין מענה הלכתי?

אדרבה, בפרסום כתוב שלבנקים אין צריך מסלול הלכתי - למי שסומך על הית"ע של הבנק ולכל הבנקים יש הית"ע כזה או אחר -

עוד כתוב כמעט מפורש במכתב גדו"י שהתפרסם היום - שאין חשש איסור ריבית החמור. דו'ק בנוסחם.

אני רוצה לשאול שאלה פשוטה, השתדלתי לעיין במה שכתבו ולא מצאתי תשובה ברורה,
אם זה עבירה, באיזו זכות יש להם להקנות את הכסף.
ומה שכתבו שהקופה לא מסכימה להחזיק הכסף עבורו אם הוא לא רוצה לזכות, מה אכפת לן, אבל האם מפני כן יהיה אסור למשוך את הכסף בגיל שמונה עשרה?
ומה הם דברי הר"ן הנודעים לעניין פרוזבול?

שיר ורננים כתב:ניתן לפנות בנוגע לבחירת מסלול גם דרך האתר: חיסכון לכל ילד בכתובת http://www.hly.gov.il ולפעול לפי ההוראות.

שם זה רק מידע על התוכנית (וקישורים לאתרים המתאימים).

בחירת מסלול בפועל מתבצעת באתר ביטוח לאומי
https://b2b.btl.gov.il/BTL.ILG.Payments ... dForm.aspx

יש לשים לב, כי בחירת המסלול היא זכאות של מי שזכאי לקבל קצבת ילדים. דהיינו בדרך כלל האם, ולא האב (ולכן יש לרשום את מספר הזהות שלה).

שריה כתב:אני רוצה לשאול שאלה פשוטה, השתדלתי לעיין במה שכתבו ולא מצאתי תשובה ברורה,
אם זה עבירה, באיזו זכות יש להם להקנות את הכסף.
ומה שכתבו שהקופה לא מסכימה להחזיק הכסף עבורו אם הוא לא רוצה לזכות, מה אכפת לן, אבל האם מפני כן יהיה אסור למשוך את הכסף בגיל שמונה עשרה?
ומה הם דברי הר"ן הנודעים לעניין פרוזבול?

למשוך את הכסף בגיל שמונה עשרה - זה בדיוק השלב שבו הוא גובה את הריבית ועובר על איסור תורה.

עזריאל ברגר כתב:

שריה כתב:אני רוצה לשאול שאלה פשוטה, השתדלתי לעיין במה שכתבו ולא מצאתי תשובה ברורה,
אם זה עבירה, באיזו זכות יש להם להקנות את הכסף.
ומה שכתבו שהקופה לא מסכימה להחזיק הכסף עבורו אם הוא לא רוצה לזכות, מה אכפת לן, אבל האם מפני כן יהיה אסור למשוך את הכסף בגיל שמונה עשרה?
ומה הם דברי הר"ן הנודעים לעניין פרוזבול?

למשוך את הכסף בגיל שמונה עשרה - זה בדיוק השלב שבו הוא גובה את הריבית ועובר על איסור תורה.

אם זה נקנה לו לפני גיל 18 אז המשיכה בגיל 18 היא גביית הריבית.

אבל הרב שריה שאל באיזו זכות זה נקנה לו בכלל קודם. ואם לא נקנה ממילא אין שום איסור בגיל 18.

חסרה פה חוליה אחת של הבנה והסברה כדי להפוך את זהענין מחשש או מחזי לאיסור תורה כדבריך.
ואף אחד מהרבנים [בלי להתייחס לפרסומאים שהם של חברת פסגות] לא כתב מילים של "איסור תורה" גם אפילו לא את המילה "דרבנן" על הביטוח לאומי הזה עם כל המסלול.

ראיתי (במתיבתא...) שיש רשב"א והגהות הב"ח שגם על מתנה בלי שום חשש איסור אפשר למחות אחרי שמזכים לו ואז לא חל הזיכוי, כי אין זו זכיה גמורה דהא שונא מתנות יחיה.
(שוב שמעתי שזה נושא ארוך ולא ברור).
ויש לדון בילד שימחה כשהוא גדול אם זה לא נקנה לו מעולם.

===
לכאורה בנותן טעם, שרוב הקופות יש להם הכשר, כמפורט בפרסומי הביטוח לאומי, והוא של בד"ץ העה"ח , אז נו גם אם לחשוש לעניין זה, אבל האם ההכשר שלהם לא לפחות חזי לאצטרופי לכל צדדי ההיתר שיש כאן? (יותר נכון לחולשת צדדי האיסור)
(לעדה יש פיקוח על כל מסלולי ההלכה בקופות של הביטו"ל מלבד "אינטרגמל" (אולי זה בפיקוח הר"א דביר?))

===

בעניין מי שלא רוצה לזכות, יש לדון מי שלא רוצה לזכות אבל רוצה ודורש שזה יהיה רשום על שמו בחוקי המדינה. לפי הסברא שלי אין בזה שום בעיה אפילו שזה נראה מחודש. מה אומרים?

למעשה פה כמובן אין צריך לזה כי הוא לא מסכים כלל גם שזה יהיה רשום על שמו בחוקי המדינה, כיוון שלא שאלו אותו דבר, רק הוא יודע שבגיל 18 יתנו לו את זה בין שזה שלו ובין שזה לא שלו.

שריה כתב:אני רוצה לשאול שאלה פשוטה, השתדלתי לעיין במה שכתבו ולא מצאתי תשובה ברורה,
אם זה עבירה, באיזו זכות יש להם להקנות את הכסף.
ומה שכתבו שהקופה לא מסכימה להחזיק הכסף עבורו אם הוא לא רוצה לזכות, מה אכפת לן, אבל האם מפני כן יהיה אסור למשוך את הכסף בגיל שמונה עשרה?
ומה הם דברי הר"ן הנודעים לעניין פרוזבול?

זה מה שהוסבר שההפקדה לקופת הגמל מתבצעת בשתי שלבים,
הראשון שבו מופקד כסף לטובת הילד כסף, ועצם זה שהם מחזיקים עבורי את הכסף אין בזה כלל עבירה, ממילא אין מניעה שהילד יזכה.
והשלב השני אחרי שהם מחזיקים עבור הילד את הכסף, אזי הם משקיעים אותו גם בדברים שיש בהם איסורי ריבית וכדו', וזה הם עושים בכסף שכבר זכו בו בלא כל בעיה.
(לכל קופה יש פעמים שיש כסף נזיל, שזה אומר שהכסף עדיין לא הושקע בשום מקום).

שמעתי היום סיבה לאיסורא שאי אפשר לומר,
שמחמת שיש הרבה צדדים להתירא והאיסור אינו ברור
ממילא בדיני ממונות הכסף נקנה מכיוון שלמעשה בדין יש היתר ולכן בדד"מ זה נחשב זכות.
ולכן מי שרוצה להחמיר צריך לשים הכסף בקופה עם פיקוח.

אבל זה כמובן הסבר שאי אפשר לומר ברבים...

לעומקו של דבר כתב:שמעתי היום סיבה לאיסורא שאי אפשר לומר,
שמחמת שיש הרבה צדדים להתירא והאיסור אינו ברור
ממילא בדיני ממונות הכסף נקנה מכיוון שלמעשה בדין יש היתר ולכן בדד"מ זה נחשב זכות.
ולכן מי שרוצה להחמיר צריך לשים הכסף בקופה עם פיקוח.

אבל זה כמובן הסבר שאי אפשר לומר ברבים...

שמעתי היום סיבה נוספת לאיסורא שנראה לי שאפשר כן לאומרה ברבים, והראו לי שזה מדויק במודעה שחתום עליה הגר"ד לנדו
שמחמת שלא הילד ולא אביו זוכים בכסף
אז זה של הבנק או של ביטוח לאומי עד גיל 18
וממון שלהם ג"כ אסור להם לסחור בריבית כי גם הם יהודים אפילו שחילוניים,
ומי יכול להציל מאיסור ריבית זה?
רק אם האבא יבחר מסלול כשר הם לא יעברו איסור, לכן זה מוטל עליו.

הוה אמינא כתב:

לעומקו של דבר כתב:שמעתי היום סיבה לאיסורא שאי אפשר לומר,
שמחמת שיש הרבה צדדים להתירא והאיסור אינו ברור
ממילא בדיני ממונות הכסף נקנה מכיוון שלמעשה בדין יש היתר ולכן בדד"מ זה נחשב זכות.
ולכן מי שרוצה להחמיר צריך לשים הכסף בקופה עם פיקוח.

אבל זה כמובן הסבר שאי אפשר לומר ברבים...

שמעתי היום סיבה נוספת לאיסורא שנראה לי שאפשר כן לאומרה ברבים, והראו לי שזה מדויק במודעה שחתום עליה הגר"ד לנדו
שמחמת שלא הילד ולא אביו זוכים בכסף
אז זה של הבנק או של ביטוח לאומי עד גיל 18
וממון שלהם ג"כ אסור להם לסחור בריבית כי גם הם יהודים אפילו שחילוניים,
ומי יכול להציל מאיסור ריבית זה?
רק אם האבא יבחר מסלול כשר הם לא יעברו איסור, לכן זה מוטל עליו.

אבל אז מיניה וביה זוכה בכסף כי מעוניין בו ומפקיד על חשבונו בעצמו. ואם יש חשש איסור זה יהיה עליו.
ומה יקרה אם אחת הקופות תפרוק עול הפיקוח מעל צווארה ותשקיע במקום האסור?
אלולא הפנה את זה בעצמו למקום כשר, לא היה מתיחס אליו האיסור.

הוה אמינא כתב:

לעומקו של דבר כתב:שמעתי היום סיבה לאיסורא שאי אפשר לומר,
שמחמת שיש הרבה צדדים להתירא והאיסור אינו ברור
ממילא בדיני ממונות הכסף נקנה מכיוון שלמעשה בדין יש היתר ולכן בדד"מ זה נחשב זכות.
ולכן מי שרוצה להחמיר צריך לשים הכסף בקופה עם פיקוח.

אבל זה כמובן הסבר שאי אפשר לומר ברבים...

שמעתי היום סיבה נוספת לאיסורא שנראה לי שאפשר כן לאומרה ברבים, והראו לי שזה מדויק במודעה שחתום עליה הגר"ד לנדו
שמחמת שלא הילד ולא אביו זוכים בכסף
אז זה של הבנק או של ביטוח לאומי עד גיל 18
וממון שלהם ג"כ אסור להם לסחור בריבית כי גם הם יהודים אפילו שחילוניים,
ומי יכול להציל מאיסור ריבית זה?
רק אם האבא יבחר מסלול כשר הם לא יעברו איסור, לכן זה מוטל עליו.

בהלוואת כסף רב בריבית עוברים איסור נפרד על כל פרוטה?

וכי יש ריבוי בשיעורין בריבית?

פורסם כעת ע"י מכון כת"ר:

הרב שלמה אישון
ראש מכון כת"ר לכלכלה עפ"י התורה ורב מזרח העיר רעננה

במסגרת התכנית של משרד האוצר והביטוח הלאומי, תיפתח בינואר 2017 תכנית חיסכון לכל ילד הזכאי לקצבת ילדים. בתכנית יופקדו 50 ₪ לילד מדי חודש עד הגיעו לגיל 18, בנוסף לקצבת הילדים המשולמת עבורו. הכספים יועברו לחיסכון על שמו בקופת גמל או בבנק, לפי בחירת ההורים.
ההורים נדרשים אפוא להחליט האם להשקיע את הכסף בקופות גמל או בבנק, וכמו כן עליהם לבחור במסלול המועדף עליהם באפיקי ההשקעות הללו.
למכון כת"ר הגיעו פניות רבות של הורים המעוניינים לדעת מה נכון לעשות מבחינה הלכתית בנוגע לבחירת מסלול ההשקעה בו יחסכו עבור ילדיהם.
נדגיש מראש שמכון כת"ר אינו עוסק בייעוץ השקעות וכל מה שיכתב להלן נוגע לפן ההלכתי בלבד.

מה בין קופת גמל לבין בנק
כאשר מדובר בהשקעה בבנק, הכסף ייחסך בתכנית חיסכון, והכספים יצברו ריבית שתהיה ידועה מראש בהתאם למסלול החיסכון הנבחר. מסלולי החיסכון יבטיחו כי הילד יקבל בסוף תקופת החיסכון לכל הפחות את כספי ההפקדות (סכום הקרן) שנצברו לזכותו.
לעומת זאת, כאשר מדובר בהשקעה בקופת גמל, יושקעו הכספים יושקעו בשוק ההון בהתאם למדיניות ההשקעות של הקופה במסלול הנבחר. לחיסכון שמופקד בקופת הגמל תתווסף התשואה שתושג במסלול ההשקעה בו בחר ההורה.
מכאן נובע גם הבדל מהותי בין השקעה בבנק לבין השקעה בקופת גמל. בהשקעה בבנק נחשב הבנק כמי שקיבל את הכסף בהלוואה. הכספים נחשבים כשייכים לבנק למשך תקופת התכנית והבנק הוא זה שמתחייב לשלם בסוף התקופה את הקרן והריבית – בהתאם למסלול החיסכון.
קופת הגמל, לעומת זאת, אינה לווה את הכסף מהעמיתים אלא רק מנהלת את הכספים. כאשר הקופה משקיעה בשוק ההון, למשל ע"י קניית אגרות חוב או מניות, נחשבים העמיתים כמי שקנו את ניירות הערך הללו, והחברה המנהלת את קופת הגמל נחשבת רק כשליחה שלהם לצורך זה.

מה עדיף מבחינה הלכתית?
כפי שכתבנו לעיל, השקעה בנק כמוה כהלוואה לבנק. היות שהבנקים כולם חתומים על היתר עסקא הרי שקבלת הריבית מהבנק מותרת, ולכן השקעה באפיק זה מותרת לכתחילה על פי ההלכה.
קופות הגמל משקיעות חלק מכספי העמיתים בחברות וקונצרנים שונים, הן באמצעות רכישת מניותיהם והן באמצעות רכישת אגרות חוב שלהם. כאשר חברה מנפיקה אגרת חוב, וקופת הגמל רוכשת אגרת חוב זו, הרי שהדבר נחשב כהלוואה של העמיתים לאותה חברה. ואם אין לחברה היתר עסקא, הרי שלפי חלק מהפוסקים יחשב הדבר כהלוואה בריבית אסורה. כמו כן ישנן חברות המחללות שבת או שעוברות על איסורים אחרים, ורכישת מניות של אותן חברות עלולה להיחשב כשותפות של העמיתים באותם איסורים.
לכן אם בוחרים להשקיע באפיק קופות גמל, עדיף מבחינה הלכתית להשקיע במסלולים המפוקחים הלכתית, בהם קיימת הקפדה שהעמיתים לא יהיו שותפים בהלוואות בריבית, בחילולי שבת או באיסורים אחרים. (להרחבה בעניין השקעה בחברות המחללות שבת הקלק כאן)

סיכום למעשה
מבחינה הלכתית עדיף לבחור במסלול מבין האפשריות הבאות:
א. השקעה בתכנית חסכון בבנק בכל המסלולים.
ב. השקעה בקופות גמל במסלולים המפוקחים הלכתית. המסלולים דלהלן מפוקחים על ידי בד"ץ העדה החרדית ירושלים וההשקעה בהם היא ללא חששות הלכתיים:
- אלטשולר שחם חיסכון לילד מסלול הלכה,
- אקסלנס גמל להשקעה לחיסכון ארוך טווח לילד מסלול הלכתי הלכה יהודית,
- הלמן אלדובי חיסכון לילד מסלול הלכה,
- הראל גמל להשקעה לילד מסלול הלכה,
- מגדל חסכון לילד מסלול הלכה,
- מיטב דש חסכון לכל ילד מסלול כהלכה,
- מנורה מבטחים חיסכון לכל ילד מסלול הלכה,
- פסגות חיסכון לכל ילד מסלול הלכתי הלכה יהודית

בברכה המשולשת כתב:פורסם כעת ע"י מכון כת"ר:

הרב שלמה אישון
ראש מכון כת"ר לכלכלה עפ"י התורה ורב מזרח העיר רעננה

למה לא נגע כלל בשאלת הבעלות והזיכוי?