אבןטובה כתב:אם על כל מצוה איכא שכר פסיעות???
יוסף חיים אוהב ציון כתב:בשו"ת תורה לשמה (סי' מ) דן אם גם ברכיבה על גבי בהמה לבית הכנסת ישנו שכר פסיעות - אי אמרינן רכוב כמהלך דמי, וגם ברכיבה זוכים לשכר פסיעות, אי לאו, כי עיקר שכר פסיעות הוא בגלל הטירחה בהליכה - מה שאין ברכיבה. והכריע שעיקר שכר הליכה אינו כי אם בעבור הטירחא, ולכן רק בהליכה ברגל זוכים לשכר פסיעות. וכיוצא בזה האריך בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ב סי' יז) לענין נסיעה ברכב לביהכ"נ, וכתב: "וענין זה של שכר פסיעות מסתברא דבודאי לא מקיימים ע"י נסיעה ברכב, דהגם דדינא הוא ד'רכוב כמהלך דמי', אבל טירחא כמהלך הא ליכא בזה, ולכן לא שייך להחיל בכאן הכלל הזה של רכוב כמהלך דמי, ולא מקיים על ידי זה מה שצריך אדם להטריח עצמו במצוה כדי לקבל שכר פסיעות"
מעשה שהיה כך היה:פרק היה נוטל: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמַדְנוּ קִבּוּל שָׂכָר מֵאַלְמָנָה. דְּהַהִיא אַלְמָנָה דַּהֲוַאי בֵּי כְּנִישְׁתָּא בְּשִׁבְּבוּתָהּ, כָּל יוֹמָא הֲוָת אָתְיָא וּמְצַלָּה בֵּי מִדְרְשֵׁהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, לֹא בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשִׁבְּבוּתָךְ?! אָמְרָה לֵהּ: רַבִּי, וְלֹא שְׂכַר פְּסִיעוֹת יֶשׁ לִי?!
ביקורת תהיה כתב:מעשה שהיה כך היה:פרק היה נוטל: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמַדְנוּ קִבּוּל שָׂכָר מֵאַלְמָנָה. דְּהַהִיא אַלְמָנָה דַּהֲוַאי בֵּי כְּנִישְׁתָּא בְּשִׁבְּבוּתָהּ, כָּל יוֹמָא הֲוָת אָתְיָא וּמְצַלָּה בֵּי מִדְרְשֵׁהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, לֹא בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשִׁבְּבוּתָךְ?! אָמְרָה לֵהּ: רַבִּי, וְלֹא שְׂכַר פְּסִיעוֹת יֶשׁ לִי?!
בשכונה טבריינית גרה אלמנה, שביכרה את התפלה בבית המדרש של רבי יוחנן על התפלה בבית הכנסת השכונתי הקרוב לביתה.
יום יום היתה באה להתפלל בבית מדרשו של גדול הדור, על אף שההיטלטלות מביתה לשם היתה כרוכה במאמץ בלתי מבוטל, ונימוקה עמה: כל עומת שהטרחה בקיום מצוה רבה יותר, כן השכר גדול יותר.
מוסר ההשכל:
לעולם אל יחשׂוך אדם יגיעה וטִרחה מקיום מצוה בשיא ההידור, על אף שלצאת ידי חובה אפשר בקלות יתרה, שכן כפי ההשקעה כך התגמול.
תמיהה רבתי:
אמנם הרב 'מגן אברהם' כתב בהלכות תפלה:
'אם יש שני בתי כנסת – מצוה לילך להרחוקה, דשכר פסיעות יש'.
ותמה מר: כלום יש טעם והגיון במאמץ סרק ללא תכלית?!
אכן תמיהה כדרבון וכמשׂמר נטוע. איה נגר או בר נגר דיפרקינה?
(רשומה מרשומותי)
מקובל להסביר דלא כמגן אברהם. אתמהה.בברכה המשולשת כתב:מקובל להסביר שכל דין שכר פסיעות הוא כשיש עדיפות לביהכ"נ המרוחק, כגון שיש שם תפילה ישיבתית.
שאלה זו יפה נשאלת בלשון תימה: מאי רבותא דמילתא דקפצה ליה ארעא? הרי הפסיד שכר פסיעות!אתי שפיר כתב:יש לעיין, האם נחסר ליעקב שכר פסיעות ע"י שקפצה לו הארץ בלכתו להתפלל במקום שהתפללו אבותיו?
אָמַר רַב: 'בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר' - שֶׁיְּהֵא בֵיתְךָ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. רַבִּי יוֹחָנָן לָא אָמַר הָכִי, אֶלָּא 'בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר' - שֶׁיְּהֵא בֵית הַכִּסֵּא סָמוּךְ לְשֻׁלְחָנֶךָ. אֲבָל בֵּית הַכְּנֶסֶת לָא, רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵהּ דְּאָמַר 'שְׂכַר פְּסִיעוֹת יֵשׁ'.
ביקורת תהיה כתב:מעשה שהיה כך היה:פרק היה נוטל: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמַדְנוּ קִבּוּל שָׂכָר מֵאַלְמָנָה. דְּהַהִיא אַלְמָנָה דַּהֲוַאי בֵּי כְּנִישְׁתָּא בְּשִׁבְּבוּתָהּ, כָּל יוֹמָא הֲוָת אָתְיָא וּמְצַלָּה בֵּי מִדְרְשֵׁהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, לֹא בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשִׁבְּבוּתָךְ?! אָמְרָה לֵהּ: רַבִּי, וְלֹא שְׂכַר פְּסִיעוֹת יֶשׁ לִי?!
בשכונה טבריינית גרה אלמנה, שביכרה את התפלה בבית המדרש של רבי יוחנן על התפלה בבית הכנסת השכונתי הקרוב לביתה.
יום יום היתה באה להתפלל בבית מדרשו של גדול הדור, על אף שההיטלטלות מביתה לשם היתה כרוכה במאמץ בלתי מבוטל, ונימוקה עמה: כל עומת שהטרחה בקיום מצוה רבה יותר, כן השכר גדול יותר.
מוסר ההשכל:
לעולם אל יחשׂוך אדם יגיעה וטִרחה מקיום מצוה בשיא ההידור, על אף שלצאת ידי חובה אפשר בקלות יתרה, שכן כפי ההשקעה כך התגמול.
תמיהה רבתי:
אמנם הרב 'מגן אברהם' כתב בהלכות תפלה:
'אם יש שני בתי כנסת – מצוה לילך להרחוקה, דשכר פסיעות יש'.
ותמה מר: כלום יש טעם והגיון במאמץ סרק ללא תכלית?!
(רשומה מרשומותי)
כדכד כתב:ביקורת תהיה כתב:מעשה שהיה כך היה:פרק היה נוטל: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמַדְנוּ קִבּוּל שָׂכָר מֵאַלְמָנָה. דְּהַהִיא אַלְמָנָה דַּהֲוַאי בֵּי כְּנִישְׁתָּא בְּשִׁבְּבוּתָהּ, כָּל יוֹמָא הֲוָת אָתְיָא וּמְצַלָּה בֵּי מִדְרְשֵׁהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, לֹא בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשִׁבְּבוּתָךְ?! אָמְרָה לֵהּ: רַבִּי, וְלֹא שְׂכַר פְּסִיעוֹת יֶשׁ לִי?!
בשכונה טבריינית גרה אלמנה, שביכרה את התפלה בבית המדרש של רבי יוחנן על התפלה בבית הכנסת השכונתי הקרוב לביתה.
יום יום היתה באה להתפלל בבית מדרשו של גדול הדור, על אף שההיטלטלות מביתה לשם היתה כרוכה במאמץ בלתי מבוטל, ונימוקה עמה: כל עומת שהטרחה בקיום מצוה רבה יותר, כן השכר גדול יותר.
מוסר ההשכל:
לעולם אל יחשׂוך אדם יגיעה וטִרחה מקיום מצוה בשיא ההידור, על אף שלצאת ידי חובה אפשר בקלות יתרה, שכן כפי ההשקעה כך התגמול.
תמיהה רבתי:
אמנם הרב 'מגן אברהם' כתב בהלכות תפלה:
'אם יש שני בתי כנסת – מצוה לילך להרחוקה, דשכר פסיעות יש'.
ותמה מר: כלום יש טעם והגיון במאמץ סרק ללא תכלית?!
(רשומה מרשומותי)
לא הבנתי התמיהה
המגן אברהם גופא ענה עליה "דשכר פסיעות יש"! ואם כן אין זה מאמץ סרק ללא תכלית. אף הביא מר קודם בהסבר הגמרא טעם הגיוני לכך " ונימוקה עמה: כל עומת שהטרחה בקיום מצוה רבה יותר, כן השכר גדול יותר".
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 461 אורחים